תמצית הלכות חנוכה
ומקורו בט"ז תרע"ז,ב.
והגרשז"א הורה לאברך ספרדי ששכר חדר מספר חודשים בבית אחר שידליק בפני עצמו. (הליכות שלמה עמ' רסג (34)וכן יהיה הדין למשפחה שמתארחת לתקופה ארוכה בחדר המיוחד לה אין דינה כבני הבית אלא כשוכר וחייבים בהדלקה אפילו שלא משלמים שכר דירה (שם סעיף ח). ולאול"צ מדליק אפילו שמתארח לחג בלבד.
מבית לוי עמ' יב. והוא הדין לנוסעים לחו"ל שאם נמצאים בביתם בזמן ההדלקה ידליקו בביתם ואח"כ יסעו [שבה"ל ח' קנ"ח]. וכן משמע בדעת האול"צ (זכרון יהודה עמ' קג ד"ה והנה יש עוד), שאפילו באדם ששהה אצל חבירו בשעת הדלקה ועתיד לחזור לביתו הסתפק אם ידליק שם בזמן הדלקה)
ונראה שכאן הכריע שיחזור לביתו כיון שמילא עיקר זמן חיוב ההדלקה כבר עבר, משא"כ כשנמצא אצל חבירו ביום חול בזמן ההדלקה הסתפק.
ואם שוכר את החדר הו הוא נמצא, יש אומרים בשם הגריש"א שיכול לפוטרה בהדלקתו (פסקי שמועות חנוכה נז) וי"א שלא מועיל כיון שאין בית זה משותף להם (נר ציון ה, 58).
ישנה אפשרות נוספת שיתכן שעדיפה יותר למנהג הספרדים, שהבעל יצא בהדלקת המארח ובהשתתפות עם המארח, והאשה תצא בהדלקת המארחים שלה. וכן בשוהה בבית החולים, אם יש בחדרה אשה אחרת המדלקת בחדר, תשתתף עימה.
ויש אומרים שהבעל מוציא את אשתו, והאשה מוציאה את בעלה, בכל מקום שהם נמצאים לפי שאשתו כגופו והבעל כאשתו [מבית לוי עמ' ז]. לפיכך, אשה יולדת הנמצאת בבית החולים והבעל נמצא אצל הוריו, דינם נתון במחלוקת כנ"ל.