שבת חנוכה

כיון שההדלקה מתייחסת ליום הבא ותפילת המנחה ליום הקודם.

וכן איש שמתגורר לבדו וטעה והדליק נרות שבת קודם, יכול להדליק נרות שבת כיון שגם לנוהגים שאשה מקבלת שבת בהדלקה הנרות מוסכם שהאיש אינו מקבל.

וראה גם שבה"ל ח"ח סימן נ, ומנחת שלמה, א, יד, ב, שהתירו טלטול ברגל, ודלא כחזו"א שאסר.

רמ"א שם כתב דלא מהני תנאי. ומנהג האשכנזים מבואר במשנ"ב רעז ס"ק יח.

וכן נראה דעת הגרמ"א מאמ"ר שבת ו פרק עט סעיף מו שכתב תנאי מועיל ולא חילק בתכלית. וכן כתב החיד"א בברכ"י (רע"ט, ד) 'ואפילו לצורך עצמו'. הוב"ד בכה"ח (רע"ט, טז) ללא חולק. ומוכח שפוסקי ספרד לא חששו למה שכתב רעק"א (רע"ט, ו 'כמ"ש') בתחילת דבריו שהיתר תנאי הוא לגופו ומקומו. וגם הוא עצמו הביא שלרשב"א, רמב"ן וראב"ד מותר לכל צורך. ושורש המחלוקת הוא בדין הפמוט עצמו שהרי התנאי מועיל לשלהבת ולא לפמוט. לדעת המתירים טלטול לכל צורך דין פמוט פשוט ככלי שמלאכתו להיתר כיון שבפמוט עצמו לא נעשה איסור, רק בפתילה שעליו. ולמחמירים דינו ככלי שמלאכתו לאיסור כיון שמשמש להדלקה וכן דעת התוס' וכ"כ המשנ"ב (י"ט. ובשעה"צ ט"ז) והאג"מ (ח"ה סי' כב אות כח).

שנחלקו הפוסקים אם פמוטות יפות ויקרות כגון פמוטות כסף נחשבות כמוקצה מחמת חסרון כיס או שמא כיון שהם כתכשיט לבית אין עליהם איסור מוקצה. ראה , שש"כ פ"כ הערה רמב משם הגרשז"א, ילקו"י סימן שח סעיף ב. אמנם כיון שנראה שרוב הפוסקים סוברים שדינו כמוקצה מחמת חסרון כיס אין תנאי מועיל בהם.

כיון שטלטול מהצד מותר למוקצה דווקא לצורך דבר המותר (שו"ע שיא ח), לא ניתן לטלטל את החנוכיה המוקצית עם המגש רק לצורך החנוכיה עצמה שלא תגנב, ונדרש צורך אחר בטלטול כגון שצריך למקום החנוכיה לצורך הילוך או לכסא לישיבה.