התחברות
סיכום הלכות תפילה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן צ – מקום הראוי להתפלל, ולהתפלל עם הציבור, ודין ההולך בדרך
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן צ – מקום הראוי להתפלל, ולהתפלל עם הציבור, ודין ההולך בדרך
סעיף א: המתפלל לא יעמוד על גבי דבר גבוה
לשון השו"ע: המתפלל, לא יעמוד על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל (ואפי' אינן גבוהין שלשה, ב"י בשם מהרי"א) משום שאפילו שאינו גבוה הרבה לא יוכל לכוון כראוי כי ירא שמא יפול, ולא על גבי מקום גבוה ג"ט (כדלקמן בסע' הסמוך), משום שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה',
אלא א"כ היה זקן או חולה, או שהיה כוונתו להשמיע לצבור ובמקום שירא שמא יפול, יש אוסרים אפילו אם כוונתו להשמיע לציבור.ואם צריך לעמוד שם לצורך התפילה וכד' כגון שמש בית הכנסת - מותר. ונראה דגם זה דווקא כשאין לו פחד ליפול (עי' פסק"ת אות א)
› אדם שהוזקק להתפלל תוך כדי נסיעה (כמובן שלכתחילה יש להמנע מכך, ומוטב אף להקדים להתפלל קודם הנץ החמה כדי להמנע מכך כדלעיל ס"ס פ"ט), אם ירא שמא יפול (כגון שנוסע באוטובוס) עדיף שיתפלל בישיבה. (ואם אפשר יעמוד רק בכריעות) (עי' עור פרטים בדין זה בסי' צ"ד סע' ד-ה, ושם בפסק"ת אות ט).
סעיף ב: שיעור מקום גבוה שאין להתפלל עליו ג' טפחים ואם היה רשות בפני עצמו מותר
לשון השו"ע: שיעור מקום גבוה שאמרו, ג' טפחים ואפילו שאינו עומד על שום דבר אלא שהקרקע מוגבהת, אסור משום גבהות.
היה גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' אמות, הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו. וכן אם היה מוקף מחיצות, אף על פי אין בו ד' על ד', מותר להתפלל בו, שאין גובהו ניכר, כיון שחלק רשות.
סעיף ג: האומנין מתפללים בראש הזית ובראש התאנה
לשון השו"ע: האומנין שעושין מלאכה לבעל הבית יכולין להתפלל בראש הזית ובראש התאנה, ואין בזה משום לא יעמוד ע"ג מקום גבוה ויתפלל, דכיון שעלו לעשות מלאכתם הוי כמו שעלה לעלייה;
ובשאר אילנות, צריכים לירד.
והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות, מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות, ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם, ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפללו שם, אבל שאר אילנות דליכא ביטול, ירדו ורש"י פירש שבזית ותאנה, משום שהענפים מרובים אין פחד למתפלל שם ואפשר לכוון כראוי.
ובעל הבית, אפילו מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל, דהא אינו משועבד למלאכה, שהוא ברשות עצמו ואם הקילו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה, לא הקילו אצל בעל הבית ובימינו שאין מקפידים כל כך על ביטול מלאכה, גם האומנין יורדים להתפלל.
סעיף ד: צריך שיהיו במקום שמתפללים בו פתחים או חלונות לכיוון ירושלים
לשון השו"ע: צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים, כדי להתפלל כנגדןכדי שאם תתבטל כוונתו, ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה. ודין זה שייך בין בבית ובין בבהכ"נ (אך לרמב"ם אפשר שרק בבית צריך חלונות, שיותר קשה לעורר שם הכוונה), וטוב שיהיו בבהכ"נ י"ב חלונות ויכולים לעשותם באיזה צד שירצו, ובלבד שיהיו גם חלונות לצד ירושלים.
סעיף ה: לא יתפלל במקום פרוץ
לשון השו"ע: לא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה ובגמרא קרא רב כהנא חצוף על מי שמתפלל במקום פרוץ, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר ואם יש מחיצות סגי אף בלא תקרה. ובמקום צורך, כגון שהוא בדרך או כשיש דוחק בבית הכנסת(פסק"ת), או שעובר זמן תפילה– מותר להתפלל בחוץ.אך יראו להתפלל במקום שלא יפריעום העוברים ושבים.
וכשמתפללים בדרך עדיף להתפלל בין האילנות אם אפשר.
וכן ברחבת הכותל המערבי כתבו הפוסקים שאין בזה משום מתפלל במקום פרוץמכמה סיבות. (עי' ילקו"י סע' יב; פסק"ת אות ה'; צי"א י"ח, י"ח).
סעיף ו: אין להתפלל בחורבה
לשון השו"ע: ולא יתפלל בחורבה, מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים ואפילו אם רק אחד מהטעמים שייך אסור.
ועדיף להתפלל במקום פרוץ מאשר להתפלל בחורבה (כשיש לפחות אחד מהטעמים הנ"ל)
סעיף ז: לא יתפלל אחורי בית הכנסת
לשון השו"ע: ולא יתפלל אחורי בהכ"נ, אם אינו מחזיר פניו לבהכ"נ והאיסור הוא דווקא להתפלל שמונה עשרה, ויש מקלים שגם זה אינו אסור אלא בזמן שהציבור מתפללים י"ח.ונראה להחמיר (עי' כה"ח אותלה;מ"ב ס"ק ט"ו); ולכתחילה יש לאדם להתפלל בתוך בית הכנסת עם הציבור (כבסעיף ט').
ואחורי בהכ"נ הוא הצד שהפתח פתוח בו והוא הפך הצד שפונים אליו הקהל כשמתפללים. וי"מ בהפך
וראוי לחוש לדברי שניהם ולכן לא יתפלל במזרח בהכ"נ (מבחוץ) כלל, ובמערב בהכ"נ (ר"ל בצד הפתח) לא יתפלל כשהוא עומד וגבו לבית הכנסת.
וגם כשמתפלל בשאר צדדים, חוץ לבהכ"נ, יש להחמיר שיחזיר פניו לבהכ"נ מדובר במקרה שאינו יכול לעמוד עם פניו למזרח (הכיוון שאליו מתפללים בבית הכנסת), כגון שיש שם צואה בכיוון זה שאסור להתפלל כנגדה, דאם לא כן לכתחילה יש לו לעמוד לכיוון מזרח.
וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לבהכ"נ כי אז נראה כשתי רשויות, אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לבהכ"נ, פניו כנגד א"י כראוי ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל בהכ"נ, מותר, שאינו ניכר שמחזיר פניו מבהכ"נ.
סעיף ח: אסור לעבור חוץ לבית הכנסת בצד הפתח בשעה שהציבור מתפללים
לשון השו"ע: אסור לעבור חוץ לבהכ"נ בצד שהפתח פתוח בו, בשעה שהציבור מתפלליםמשמע שאסור דווקא בזמן שמתפללים הציבור תפילת עמידה, ויש מחמירים אפילו בשאר התפילה (פמ"ג, א"א ס"ק י"ד, והביאוהו המ"ב וכה"ח), מפני שנראה ככופר, כיון שאינו נכנס להתפלל;
ואם נושא משאוי או שלבוש תפילין או שיש בהכ"נ אחר בעיר או אם יש כמה מניינים בבית כנסת הזה או שיש לבהכ"נ זה פתח אחר (או שרוכב על הבהמהלדעת הרמ"א, אך מרן שהשמיט לדין זה נראה שסובר להחמיר ברוכב [כה"ח אות נ'] ), מותר כיוון שבכל האופנים הנ"ל לא יבואו לחשדו שאינו מתפלל אלא יתלו שמחמת סיבה אחרת אינו נכנס להתפלל.
סעיף ט: ישתדל להתפלל בבית הכנסת עם הציבור
לשון השו"ע: ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור ועיקר תפילה בציבור הוא שיתפלל עמהם תפילת שמונה עשרה.
ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבהכ"נ, יכוון להתפלל תפילת י"ח בשעה שהציבור שבעירו מתפלליםתפילת י"ח. וכן אם יבוא לידי הפסד ממון ע"י כך, יכול להתפלל ביחיד (אך משום מניעת רווח אין להקל), (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים, סמ"ג).
וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת ציבור.
האם תפילה בציבור היא חיוב על האדם או חשיבות ומעלה גרידא?
אור לציון (ח"ב, פ"ז, הערה ח) – תפילה בציבור אינה חובה גמורה וכן יש לדייק בלשון השו"ע שכתב"ישתדל", לומר שאין זה חיוב אלא השתדלות. ונפקא מינה כשמתנגש עם עניין אחר שמחוייב מן הדין.
אג"מ (ח"ב, סי' כ"ז) – חובה על האדם להתפלל בעשרה. ומה שכתב בשו"ע"ישתדל", אין לדייק מכך שאין חיוב, אלא רצה לומר שצריך להשתדל ולטרוח עבור תפילה במנין ולא לפטור עצמו משום טרחא. [ועי' כה"ח (אות ס"ז) שנראה מדבריו שזה חיוב גמור. וכן נראה לכאורה משו"ע בסע' ט"ז לעניין החיוב ללכת מיל לתפילה בציבור] ועי' מג"א (ס"ק ט"ו) שפירש לשון"ישתדל"שבשו"ע דקאי על תפילה בבית הכנסת. (דהיינו, שאף אם יש לו מניין בבית יש להשתדל להתפלל בבית כנסת ברוב עם). [וע"ע בילקו"י (על סימן צ' סעיף ט, עמ' רמ) שהאריך בנידון זה ובמעלת תפילת ציבור].
וכתב בשולחן ערוך הרב (סע' י"ז): "תפלת הצבור אף על פי שהוא מצוה מדבריהם היא גדולה ממצות עשה של תורה הואיל ומקדשין בה ה' ברבים שהרי מותר לעבור על מצות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ז.
סעיף י: כשמתפלל עם הציבור אסור לו להקדים תפילתו לתפילת הציבור
לשון השו"ע: כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור משום שנראה כמבזה את הציבור וי"א משום שתפילת הרבים רצויה.אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת, (אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה וע"ל סימן ס"ח).
הקדמת תפילה לאנוס או חולה
המ"ב(ס"ק ל"ו) כתב שאנוס או חולה רשאי להקדים תפילתו לתפילת הציבור אפילו כשמתפלל בבהכ"נ.
אמנם בכה"ח(אות עד) כתב שלדעת השו"ע אף לחולה ואנוס אסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור אם עומד עמהם.
האם מותר להקדים תפילתו לתפילת הציבור כשעושה זאת בכדי להספיק לומר קדושה עם הציבור?
הגרע"י (יבי"א ח"ב, סימן ז) – אדם שמאריך בתפילתו (או שהציבור ממהרים) ורוצה להתחיל תפילתו לפני תפילת הציבור כדי להספיק להגיע לקדושה עם גמר תפילתו, רשאי להקדים מעט ולהתחיל תפילת עמידה כשהציבור נמצא באמצע ברכת אמת ויציב, וזה עדיף מאשר ימהר בתפילתו ויבוא לבלבול ולהבלעת תיבות בתפילה. אך אינו חייב להקדים. [ובתפילת מנחה, שצריך לענות קדיש לפני תפילת עמידה, לא יפסיד הקדיש עבור זה, דקדיש עדיף מקדושה (ילקו"י, סי' צ', דין תפילה בציבור, סע' מג)].
מעשה רוקח על הרמב"ם (הלכות תפילה, פ"י, הלכה טז)– אין להתחיל תפילתו קודם הציבור גם אם כוונתו כדי להספיק קדושה. ועיין בבה"ל תחילת סימן ק"ט שלכאורה כן דעתו (אך אינו מוכרח).
סעיף יא: מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו נכנס בו נקרא שכן רע
לשון השו"ע: מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו. ואם מתפלל בביתו במניין אינו נקרא שכן רע. ומ"מ יש לו ללכת לבית כנסת מצד מעלת תפילה בבהכ"נ כדלעיל סע' ט.
› אם יש שתי בתי כנסיות בעיר טוב ללכת לרחוקה כדי שיהיה לו שכר פסיעות (מ"ב בשם המג"א, וכ"כ בילקו"י, סע' לב). וכתב בילקו"י (שם) דמ"מ תלמיד חכם ששוקד על לימודו, נכון יותר שיתפלל בבהכ"נ הקרוב כדי שלא יתבטל מלימודו. עוד כתב, שיש אומרים ששכר פסיעות הוא דווקא כשהולך ברגליו, ולכן נכון שיחנה את רכבו רחוק מעט כדי שיהיה לו שכר פסיעות. (ואם יגרם מזה ביטול תורה לא יעשה כן).
סעיף יב: מצווה לרוץ לבית הכנסת ולכל דבר מצווה ואפילו בשבת
לשון השו"ע: מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה,
אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ משום שנראה שבהכ"נ היה עבורו כעול. ואם יוצא על מנת לחזור לבית הכנסת מצווה לרוץ כדי למהר לחזור. ועיקר המצווה לרוץ הוא בסמוך לבהכ"נ ששם ניכר שעושה לשם מצווה (מ"ב). ובכה"ח [אות פו] כתב שכל הדרך מצווה לרוץ, שאין זה מצד הרואים אלא מצד עצמו שיעשה בזריזות [וידועים דברי הרמח"ל (מסילת ישרים, פ"ז) שהזריזות החיצונית מולידה את הפנימית].
ובבהכ"נ עצמו אסור לרוץ אלא ילך באימה.
סעיף יג: מותר לרוק בבית הכנסת
לשון השו"ע: מותר לרוק בבהכ"נ, ודורסו ברגליו או מכסהו בגמי. ובשעת התפילה אסור לרוק (ופרטי דין מי שצריך לרוק באמצע התפילה, מבוארים בסי' צ"ז). ובזמנינו שגם בבית הפרטי מקפידים שלא לרוק, אין להקל בזה כלל (עי' סי' קנא, שעה"צ ס"ק ט"ו).
סעיף יד: ישכים לבהכ"נ להיות מעשרה ראשונים
ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם היו"ד הראשוניםומקבל שכר כנגד כל המתפללים שיבואו אחריו. ואף אם לא מגיע בעשרה ראשונים, ישתדל להקדים כמה שיוכל (עי' כה"ח אות צז).
ומעלת עשרה ראשונים אמורה דווקא במי שמתפלל שם כל תפילתו (מ"ב מ"ז; כה"ח צח).
ואם קשה לו להיות מעשרה ראשונים בשחרית, ישתדל לקיים זאת במנחה וערבית (כה"ח אות צט).
יציאה מביתו בטלית ותפילין
בשם האר"י ז"ל כתבו שמצווה לצאת מביתו מעוטר בטלית ותפילין ומצווה זו קודמת למצוות עשרה ראשונים (כה"ח, שם; ילקו"י סע' כג). וי"א שמצוות עשרה ראשונים קודמת (אליה רבה, סי' כ"ה, סק"ו).
סעיף טו: חייב אדם להמתין לחבירו בבהכ"נ שבשדות עד שיסיים תפילתו
לשון השו"ע: אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבהכ"נ שבשדות או אפי' בבית הכנסת שבעיר, אם היא תפלת ערבית (שמתפללים בלילה), חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו, כדי שלא יתבלבל בתפלתו.
(ויש מחמירין אפילו ביום, ובבהכ"נ שלנו שהם בעיר וכן נראה דעת הב"י להחמיר.ונראה שהכל לפי העניין, שאם המקום והזמן עלולים לגרום למתפלל שנשאר יחידי לחוסר ריכוז בתפילתו, צריך להמתין לו אפילו בזמנינו), (הטור ומרדכי בשם ר"י והר"י פ' קמא דברכות).
ואם מאריך בבקשות ותחנונים, אינו חייב להמתין לוכיון שנראה שאינו חושש להשאר לבד, ולכן אם חבירו נכנס באיחור, א"צ להמתין לו אלא רק ממידת חסידות (מ"ב) אמנם בכה"ח (אות ק) כתב שלדעת מרן הב"י אף בכה"ג צריך להמתין לו מדינא.
סעיף טז: צריך לטרוח ללכת עד מיל כדי להתפלל במניין
לשון השו"ע: ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מיליןמקום שמתפללים בעשרה, צריך לילך שםמכיוון שהתפילה בציבור היא בדרכו,שהרי בכוונתו ללכת לשם,הצריכו אותו להמשיך עד לשם ולא יעצור ללון בעיר. ובלבד שלא ילך יחידי ויסתכן בכך.
ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בעשרה וכן אם יש מניין עד מיל מביתו צריך לטרוחוללכת כדי להתפלל בציבור.
הנוסע ברכב – האם משער מיל לפי המרחק או לפי הזמן?
שבט הלוי(חלק ט סימן לז) – משערים לפי המרחק (דהיינו כקילומטר אחד בערך), ולכן גם הנוסע ברכב אינו מחוייב לטרוח לשם תפילה בציבור יותר ממרחק מיל (וד' מיל כאשר המניין בכיוון נסיעתו). וכ"פ בשו"ת משנה הלכות (חלק טו, סי ע')
הגריש"א (פניני תפילה עמ' קכ) – משערים לפי הזמן ואף הנוסע ברכב צריך לנסוע כ 18 דקות לצורך תפילה בציבור. [וכ"פ בפסק"ת אות כ]
היושב בביתו – האם מחויב לטרוח לנסוע ברכב זמן של 18 דקות? (אם נאמר שמשערים לפי זמן)
תשובות והנהגות (ח"א סי' צ"ח) – חייב לנסוע ברכבו שיעור זמן של הילוך מיל (18 ד'), ואע"פ שאין צריך להוציא ממון עבור זה (עי' מ"ב, ס"ק כ"ט)מ"מ השי"ת יראה ללבב אם מוציא לצרכיו לדברים שאינם צורך ממש, כ"ש שיעשה כן לצורך גבוה ובפרט כאן בשביל התפלה שתתקבל. ומ"מ המקל בזה בוודאי יש לו על מי שיסמוך (פניני הלכה, פרק ב הערה 4).
סעיף יז: לא ישכים לצאת ממקום שיש בו מניין למקום שאין בו מניין
לשון השו"ע: יש מי שאומר (וכן הלכה) שמכל שכן שלא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בעשרה למקום שלא יהיה לו מניין אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה ולכן אם יש לו שיירה שלא ימתינו לו מותר. ואם הולך לדבר מצווה מותר.
› כתב בשולחן ערוך הרב (סע' יז) שהאיסור לצאת ממקום שיש בו מניין למקום שלא יהיה לו בו מניין הוא אפילו אם יוצא לפני עלות השחר.
האם מותר לצאת לטיול כשידוע שבמהלכו לא יוכל להתפלל שם במניין?
שבט הלוי (ח"ו, סי' כא, אות ג) – אסור לצאת לטיול אם יפסיד עבור זה תפילה במניין, ורק אם יוצא לדבר מצווה או לצורך בריאות מותר.
הגרש"ז אויערבך(הליכות שלמה, פ"ה, סע' ד') – אין ראוי לאדם לצאת לטיול אם יפסיד עבור כך תפילה במניין. והובאה שם (עמ' עב) הערה בשם הגרז"נ גולדברג שדן בדברי הגרשז"א אם דבריו הם מן הדין או רק מצד מידת חסידות אך לא הכריע בזה.
שו"ת יד אליהו (שאלה ו', הובא בשו"ת שבט הקהתי, ח"ד, סי' מד)– מותר לצאת לטיול אע"פ שיודע שלא יוכל להתפלל שם במניין, משום שנוסע בשעת היתר, ואח"כ כשמגיע זמן החיוב בתפילה הוא כבר פטור (כי חכמים לא חייבו לטרוח אלא כאמור בסעיף ט"ז). וסיים על זה ב"שבט הקהתי"שהחכם עיניו בראשו ויכול ללכת למקום שיהיה לו שם מניין. ואכן סמכו על סברא זו להתיר כמה מגדולי הדור, בפרט בצירוף סברא שאם הטיול חשוב לאדם, כגון שהוא זקוק לו להפגת לחצים וכד', חשיב כצורך מצווה.
סעיף יח: בית מדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת ומצווה להתפלל בו
לשון השו"ע: בית המדרש קבוע קדוש יותר מבהכ"נ, ומצוה להתפלל בו יותר מבהכ"נ, והוא שיתפלל בעשרהותפילה בבית מדרש קבוע (לרבים) עדיפה אפילו מתפילה ברב עם בבית כנסת.
הגה: וי"א דאפי' בלא עשרה עדיף להתפלל בבה"מ הקבוע לו; ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי ולכן עדיף שיתפלל במקום שלומד, כדי שלא יהיה ביטול תורה בהליכתו (הרי"י פ"ק דברכות).ובזמננו י"א שאין לסמוך על זה כי הדברים אמורים במי שאינו מתבטל מתורה אף לרגע. [עי' פסק"ת, אות כג (ובהערה 254 שם)]גם בילקו"י (דין תפילה בציבור, סע' מ') כתב שאין לת"ח להקל להתפלל ביחידות.
ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן, שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מבהכ"נ (תשובת הרא"ש כלל ד' והטור).
וכ"ש שלא יעסוק בתורה בב"ה בזמן שהציבור אומרים סליחות ותחינות ובשעת קריאת התורה (הגהות אלפסי החדשים).
סעיף יט: יקבע מקום לתפילתו
לשון השו"ע: יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך כגון שיש במקומו אנשים שטורדים אותו בתפילה (כה"ח אות קיח).
ואין די במה שיקבע לו בהכ"נ להתפלל, אלא גם בבהכ"נ שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע וכן אם נאנסומתפלל בביתו יקבע לו מקום מיוחד לתפילתו באחת מפינות הבית, במקום שלא יבלבלוהו בני הבית. וכן נשים שמתפללות בבית, טוב שיקבעו מקום לתפילתן (ילקו"י, סע' כט). ובתוך ד' אמות נחשב כמקום אחד. ועיקר חשיבות של קביעות מקום הוא לתפילת עמידה (בא"ח, מקץ, אות ד).
סעיף כ: יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל
לשון השו"ע: יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל.
י"מ שיעור שני פתחים דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים, שלא ישב אצל הפתח (סמוך לפתח) שנראה כמשאוי ישיבת בהכ"נ כי נראה שיושב סמוך לפתח כדי שיוכל לצאת במהרה ולפ"ז אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח, אין בכך כלום.
וי"מ שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין, ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום. וי"מ שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס, אלא ישהא שיעור שני פתחיםדהיינו, שיעור זמן כדי הילוך ח' טפחים. ובזה יוכל להכין נפשו לתפילה, שיסיר מדעתו כל הטרדות ויכוון לבו למקום (עי' סי' צ"ג סע' א). ונכון לחוש לכל הפירושים.
› כתבו הפוסקים (מג"א ס"ק ל"ה; מ"ב ס"ק ס"א; כה"ח אות קכז) בשם הב"ח (יג), שצריך לעשות שני פתחים לבית הכנסת, כמו שהיה במקדש - אולם לפני ההיכל. ונתן לזה טעם - שבזה שנכנס בשני פתחים, מראה שכשיהודי מתפלל הוא נכנס לפני המלך ממש ואינו שואל על ידי שום אמצעי דיש בזה איסור (ע"י אמצעי). וכן נוהגים היום בהרבה מקומות לעשות מבואה לפני היכל בית כנסת. וגם החיד"א(ברכ"י אות ז) כתב לחוש לדברי הב"ח. וכתב המ"ב שלכן טוב להדר להתפלל בבית הכנסת ולא בעזרה.
סעיף כא: צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר
לשון השו"ע: צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר משום ביטול כוונה (ובסי' צ"ח, סע"ד כתוב טעם נוסף לזה). ומ"מ זה רק למצווה מן המובחר ולכן כשמתפללים במקום דחוק שאי אפשר להזהר בזה, אין לחוש. ואם החציצה היא חוץ לד' אמות ממנו י"א שאין לחוש (מ"ב בשם פמ"ג).
ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצים וכן כל דבר שהוא לצורך התפילה כגון סטנדר או שולחן ששמים עליו את הסידור.
(ולא חשיב מחיצה רק בדבר גדול שגבהו י' ורחבו ד' אבל דבר קטן לא חשיב הפסק) (אבודרהם ואורחות חיים בשם הראב"ד) ופר"ח חולק על הרמ"אוסובר שאפילו דבר קטן חוצץוכ"כ בכה"ח (אות קלב)להחמיר ושכן נראה דעת מרן השו"ע.
וכן בעלי חיים אינם חוצצים, אפילו אדם אינו חוצץ. הגה: ול"נ דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו חוצץ, וכן נראה סברת הפוסקים, ואפשר דנפל טעות בספרים ואחרונים נחלקו בדעת השו"ע ובכה"ח (אות קלד) כתב להחמיר ובילקו"י (סע' מ') הקל.
סעיף כב: יש אומרים שצריך להזהר מלהתפלל אחורי אדם
לשון השו"ע: ויש מי שאומר שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם, וטוב לחוש לדבריובמקום שאפשר.
והמדקדק במעשיו יראה שיהיה לו מקום קבוע כנגד הכותל. (מ"ב ס"ק ס"ט ; כה"ח, אות קלה)
סעיף כג: אין נכון להתפלל כנגד בגדים או כתלים מצוירים
לשון השו"ע: הבגדים המצויירים, אף על פי שאינם בולטות אין נכון להתפלל כנגדם מפני שמבטלים את הכוונה, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר, יעלים עיניו.
הגה: ולכן אסור ג"כ לצייר ציורים בספרים שמתפללין בהן, שלא תתבטל הכוונה (מרדכי ריש פרק כל הצלמים). אבל בגדים שמצוייר עליהם דברי תִפלוּת (ציורים שקשורים לע"ז), אפי' לישב עליהם בבהכ"נ, אסור משום שנאמר"ולא תביא תועבה אל ביתך"וגם בביתו אסור. (תשובת הרא"ש סי' ב' כלל ה').
› כתבו הפוסקים שאסור להתפלל כנגד מראה, משום שנראה כמשתחווה לבבואה שלו.
תפילה כנגד החלון שמשתקפת בה דמותו – האם אסור כדין תפילה כנגד מראה?
הגר"י קנייבסקי (ארחות רבינו ח"א עמ' נז) – הורה לקהל המתפללים שלא להתפלל כנגד פורמייקה מבריקה שמשתקפת שם הבבואה.
ילקו"י(סע' מא) – יש להקל להתפלל כנגד חלון סגור אף בלילה (משום שאינו עשוי לשם הסתכלות כמראה, לכן אינו נראה כמשתחווה לבבואה שלו (עי' שבט הלוי (ח"ט, סי' כא). ואם יכול לסגור את הוילון עדיף טפי (משום שיש אומרים שטעם האיסור להתפלל כנגד מראה הוא משום ביטול כוונה וזה שייך גם בחלון).
סעיף כד: לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו ולא לפניו
לשון השו"ע: לא יתפלל בצד רבו משום יוהרא, שמראה עצמו שווה לרבו ולא אחורי רבו משום יוהרא וי"א משום שנראה כמשתחווה לרבו וי"א משום שמצער לרבו, שאם יצטרך לפסוע שלש פסיעות לאחור בעוד שהוא מתפלל יצטרך להמתין לו ולא לפניו שיש בזה בזיון לרבו.
[ודין זה אמור אברבוהמובהק והוא הדין בבגדול הדור גובאביו]
(יש אומרים דכל זה לא מיירי אלא להתפלל ביחיד, אבל בצבור אם כך הוא סדר ישיבתו, אין לחוש אם מתפלל לפניו או אחריו), (ב"י בשם מהרי"א ואוהל מועד) ( ואף על פי שטוב להחמיר המנהג להקל) ולדעת הב"י יש להחמיר (כה"ח אות קמג),
אם הרחיק ד' אמות, מותר להתפלל בצידו או מאחריו. (ועיין ביורה דעה סי' רמ"ב סעיף ט"ז) ששם מבואר שאם הרחיק ד' אמות מותר אפילו לפני רבו ולדעת הב"י לפני רבו אסור בכל אופן (כה"ח אות קמד וכתב דהיכא דלא אפשר יש להקל. ובילקו"י, סע' נד הקל בזה).
סעיף כה: תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבו
תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבו וכן לצדו אבל לפניו אסור.
סעיף כו: כשמתפלל צריך להרחיק מצואה וריח רע ומכל דבר שצריך להרחיק ממנו כשקורין ק"ש
לשון השו"ע: כל מקום שאין קורין בו ק"ש, אין מתפללים בו. וכשם שמרחיקים מצואה ומי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לק"ש, כך מרחיקים לתפלה והוא הדין לתלמוד תורה וכל דברי קדושה.
› יש להרחיק מצואה ד' אמות ממקום שכלה הריח. ואם יש ערווהכנגדו אין להתפלל כך אף אם עוצם את עיניו להרבה אחרונים, אלא צריך להטות גופו לכיוון אחר. ויש מתירים כשעוצם עיניים (עי' יחו"ד, ח"ד, סי' ו). [ופרטי דיני הרחקה מצואה וראיית ערווה מבוארים לעיל בשו"ע מסימן ע"ד והלאה]
סעיף כז: היה עומד בתפילה והשתין תינוק ישתוק או יתרחק ד' אמות ממי הרגלים
לשון השו"ע: היה עומד בתפלה וה"ה בק"ש ודברי קדושה (כגון כשמברך) והשתין תינוק בבהכ"נ, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מב"ה ויגמור תפלתואבל לא יפסיק בדיבור.
ואם הייתה שם צואה, וצריך להודיע לאחרים שאינם יודעים, מותר להפסיק בדיבור אם אינו יכול להודיע להם באופן אחר, כדי להצילם מאיסור תורה (מ"ב).
הגה: ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש עי' לעיל בסי' ס"ה סע' א' בעניין"שהה כדי לגמור כולה", דמבואר שבזה (ששהה משום אונסבתפילה) לכו"ע חוזר לראש.(ועי' שם שכה"ח חילק בין שהה בשתיקה לשהה בדיבור). (ב"י בשם רוקח סימן רכ"ד וע' לעיל סי' ע"ט).
› אם חושש שישהה בכדי לגמור את כולה ואינו יכול להרחיק ד"א כי יצטרך לעבור נגד אדם שמתפלל – מוטב שיתפלל בתוך ד"א למי רגלים מאשר לעבור כנגד המתפלל, דבכה"ג יוכל לסמוך על הרשב"א שלדעתו מותר להמשיך להתפלל כנגד מי רגלים (מ"ב ס"ק פ"ה).
עמוד הקודםעמוד הבא