התחברות
סיכום הלכות תפילה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קא - שצריך לכוין בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן קא - שצריך לכוין בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון
סעיף א: צריך לכוון בכל הברכות ולפחות בברכת אבות
לשון השו"ע: המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ולכל הפחות ישתדל לכוון בחתימת הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם, לפחות יכוין באבות והכוונה הנדרשת היא שיכוון למה שאומר (פירוש המילים). ויש אומרים שדין מודים כאבות, לכן ישתדל לכוון גם במודים. [ובפסק"ת הביא בשם ספר החינוך (מצווה תלג) שעניין כוונה זו הוא "שיתן האדם אל לבו שלפני ה' הוא מתפלל ואליו הוא קורא"וכוונה זו לעיכובא].
אם לא כיון באבות, אף על פי שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל כיוון שהכוונה באבות מעכבת אף בדיעבד (מדינא דגמרא).
הגה: והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור (טור). וכן פסקו האחרונים.ובכה"ח כתב שנהגו בזה כרמ"א ולא כמרן שהשמיט דברי הטור הנ"ל.וביבי"א (ח"ג סי' ח') פסק שאם הוא ארגיל לכוון באבות בד"כ, יחזור בויעשה תנאי - שאם אינו חייב תהיה תפילתו נדבה.
› אם משער שלא יוכל לכוון אפילו בברכת אבות – ימתין מלהתפלל עד שתתיישב דעתו (משום שמדינא דגמרא, בלא כוונה באבות צריך לחזור). ומכל מקום אם עובר זמן תפילה לא ימתין, אלא יתפלל ויתאמץ לכוון כמה שיכול (מ"ב, סק"ד).
אם לא כיוון באבות ונזכר לפני שחתם ברוך אתה ה':
מ"ב(סק"ד) – יחזור שוב מ"אלוקי אברהם", כיוון שמן הדין היה צריך לחזור (כמו שפסק השו"ע), לכן בזה שאין בו חשש ברכה לבטלה כיוון שלא חתם, וגם חוזר לומר מאחר הפתיחה (דהיינו שאינו מזכיר שם שמים בחזרתו), יחזור (לאלוקי אברהם) כדי שיאמר הברכה בכוונה ויצא לכל הדעות. וביבי"א(ח"ג, סי' י') כתב שיחזור מ"אלוקי אבותינו" (בלא ו'). [ומקור דבריהם מהחיי אדם (ח"א, כלל כד, אות ב)]
כה"ח(אות ד) – כתב בשם פתח הדביר (סק"ב) שנראה שאינו מסכים לחיי אדם הנ"ל.
סעיף ב: לא יתפלל בלב בלבד אלא יחתוך בשפתיו
לשון השו"ע: לא יתפלל בלבו דהיינו בהרהור לבד, אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש אך לדעת המקובלים לא ישמיע אף לאזניו, ולא ישמיע קולו לאחרים (כמו שכתוב בחנה"רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע");
ואם אינו יכול לכוין בלחש, מותר להגביה קולו בכה"ח (אות יג)כתב שלא יגביה קולו אלא ישתדל לכוון בלחש, דתפילה בקול יש לחוש שיתאחזו בה החיצונים כדאיתא בזוהר הקדוש; וה"מ בינו לבין עצמו, אבל בצבור, אסור, דאתי למטרד צבורא.
הגה: ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל, כדי שילמדו ממנו בני ביתו, מותר ולדעת הב"י אסור אף בכה"ג (כה"ח, שם) (טור).
אם התפלל בלבו בלבד – האם צריך לחזור ולהתפלל?
בה"ל – לא יצא ידי חובה וצריך לחזור להתפלל. וכ"כ בכה"ח (אות ו) ע"פ הזוהר הקדוש. וכתב בילקו"י ("תפילה בלב", סע' ה')שטוב שיעשה תנאי ויאמר אם לא יצאתי י"ח תפילה הריני מתפלל לשם חובה, ואם יצאתי י"ח תהיה תפילה זו לנדבה.
סעיף ג: יש אומרים שבראש השנה ויום כיפור מותר להשמיע קולם בתפילה אפילו בציבור
י"א שבראש השנה ויום כיפור מותר להשמיע קולם בתפלה, אפילו בצבור כדי לעורר הכוונה.ומכיוון שלכולם יש מחזורים ואין חשש שיבלבלו אחד את השני הקלו בזה הי"א. וכתב בכה"ח (אות טו) שכתב בלשון י"א כיוון שיש מי שקרא תגר על מנהג זה, וע"פ טעם המקובלים, כל שכן שבראש השנה ויו"כ שהם ימי דין, שיש להזהר להתפלל בלחש דווקא. וכן מנהג ירושלים שאין אומרים תפילת לחש בקול בשום זמן.
הגה: וכן נוהגין, ומ"מ יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדאי (דרשות מהרי"ו)ואחרונים כתבו שיותר טוב להתפלל בלחש (מ"ב).
סעיף ד: יכול להתפלל בכל לשון שירצה
לשון השו"ע: יכול להתפלל בכל לשון שירצה וזה דווקא שמבין הלשון, ובלשה"ק אפילו אינו מבין יוצא ידי חובה. ומצווה מן המובחר הוא דווקא בלשה"ק. והני מילי בצבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש ומ"מ אין להתפלל בכל לשון אלא באקראי אך לא דרך קבע (מ"ב).
וי"א דהני מילי כששואל צרכיו, כגון שהתפלל על חולה (שלא בפניו, דבפניו יכול להתפלל בכל לשון לכו"ע כי שכינה למעלה מראשו של חולה) או על שום צער שיש לו בביתו, אבל תפלה הקבועה לצבור כגון תפילת שמונה עשרה, אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון;
וי"א דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה, חוץ מלשון ארמי.
תפילה בכל לשון – שיטות הראשונים:
במשנה בסוטה (פ"ז משנה א') איתא שאפשר להתפלל בכל לשון. ומאידך, בשבת (יב:) אמר רב"לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי". וא"ר יוחנן"כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו". ונחלקו הראשונים ביישוב הגמרות וכדלהלן:
לדעת הרי"ף – מה שאמרו שתפילה נאמרת בכל לשון זה דווקא כשמתפללים בציבור, אך היחיד אינו מתפלל אלא בלשון הקודש, מפני שמלאכי השרת אינם מכירים לשון זו. [והציבור אינו זקוק למלאכי השרת להעלות תפילתם – וכן הוא לשאר הפירושים].
לדעת רבני צרפת(הובאו בר' יונה) – מה שאמרו שתפילה נאמרת בכל לשון זה נאמר על תפילה שנאמרת בציבור, ואע"פ שעכשיו אומרה ביחיד, מ"מ כיוון שהיא תפילה של ציבור, דהיינו שאינה בקשה פרטית, הקב"ה פונה אליה בעצמו ואין צריך לסיוע של מלאכי השרת. ולאפוקי מתפילה שיחיד מתפלל מעצמו כגון על צער או איזו בקשה פרטית שיש לו – שבזה אין להתפלל אלא בלשון הקודש.
לדעת הרא"ש – מותר להתפלל בכל לשון כפשט המשנה. ורב ור"י לא באו אלא למעט שאין היחיד מתפלל בלשון ארמי דווקא. מפני שמלאכי השרת אינם נזקקים ללשון זו (מפני שמגונה בעיניהם).
› יש להקפיד להתפלל דווקא בלשון הקודש וכנוסח שתיקנו אנשי כה"ג שיש בו תיקונים עליונים וסודות נוראים (עי' כה"ח אות טז).
עמוד הקודםעמוד הבא