התחברות
סיכום הלכות תפילה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אונס או במזיד
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן קח - מי שלא התפלל לסבת טעות, או אונס או במזיד
סעיף א: טעה או נאנס ולא התפלל מתפלל שתים בתפילה שלאחריה
לשון השו"ע: טעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים: הראשונה מנחה, והשניה לתשלומין;
ואם היפך (שהתכוון בתפילה הראשונה לשם תשלומין), לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין ולתפילת מנחה יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהתפלל אותה כי תקנת חכמים שאפשר להשלים תפילה, היא דווקא בזמן שעוסק בתפילה חיובית ולא קודם לכן. וי"א שכיוון שלא הפך הסדר בפירוש (אלא רק במחשבה), יוצא בדיעבד אף שהקדים (במחשבתו) התשלומין לתפילה של עכשיו, ולכן טוב שיתנה כשחוזר ומתפלל שאם אינו חייב לחזור תהיה תפילתו לנדבה.
וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין שמקדים את התפילה החיובית לתשלומין.
מי שהיה פטור בשעת התפילה – האם צריך להתפלל תשלומין על התפילה שהפסיד?
אונן – אם לפני שנהיה אונן כבר חל עליו חיוב תפילה, צריך אח"כ להתפלל תשלומין על התפילה שהפסיד. אך אם נהיה אונן עוד קודם שהגיע זמן תפילה, אין צריך להשלים, כי לא התחייב בתפילה זו כלל שיהיה צריך להשלימה (שו"ע יו"ד, שמ"א, סע' ב).
מי שעסק בצרכי ציבור – קי"ל בסי' צ"ג שהעוסק בצרכי ציבור פטור מן התפילה. וכתב המ"ב (שם, סק"ח) שכיוון שהיה פטור מן המצווה, אין צריך להתפלל תשלומין. אמנם כאן בסק"ב, כתב בשם הפמ"ג שיתפלל תשלומין אך בתורת נדבה ויחדש בה דבר.
סעיף ב: טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים
לשון השו"ע: טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים: הראשונה ערבית, והשניה לתשלומין;
טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים: הראשונה שחרית, והב' לתשלומין. לאחר שאומר יוצר וי"ח ברכותוחזרת הש"ץ ותחנון (מ"ב) ובכה"ח (אות יט) כתב שלא יאמר תחנון עד אחר התשלומין, יאמר אשרי כדי שיעמוד להתפלל מתוך דברי תורה (עי' סי' צ"ג) ואח"כ יתפלל י"ח לתשלומי ערבית.
(וכן כשמתפלל ערבית שתים, משום שלא התפלל מנחה, יאמר אשרי בין תפלה לתפלה)(סמ"ק וריב"ש סי' ק"מ).
האם לומר "אשרי" אחר תפילת החיוב, קודם שמתפלל את תפילת התשלומין?
רמ"א–בכל תפילה שבא להשלים, יאמר"אשרי"בין תפילת החיוב לתפילת התשלומין.
מ"ב (ס"ק י"ד בשם המקובלים) –אין לומר"אשרי"בערביתאף כשמשלים לתפילת מנחה. וכ"כ בילקו"י (סע' ב') שלא יאמר אשרי בלילה, אלא ימתין לענות לקדישים שבסוף תפילת ערבית ואחר כך יתפלל תשלומין.
כה"ח(אות כ'), בא"ח(משפטים, אות ט') - ע"פ המקובלים אין לומר"אשרי"אחר תפילת מנחה, ולכן כשמשלים לשחרית או למנחה, אין לומר אשרי, אלא די שישהה כדי הילוך ד' אמות. [כיון שעיקר אמירת אשרי היא לבקשה על המזונות והפרנסה, ויש להזכיר זאת בעת רצון ולא אחר המנחהשאז מצויים הדינים (זהר פנחס דף רכו)].
סעיף ג: משלים תפילה שהפסיד דווקא בזמן תפילה
לשון השו"ע: הא דמשלים התפלה שהפסיד, דוקא בזמן תפלה דהיינו בשעה שעוסק בתפילה, שצריך להסמיך לתפילה של עכשיו את תפילת התשלומין.ובדיעבד כל שלא עבר עדיין זמן תפילהיכול להתפלל לתשלומין אפילו אם לא הסמיכה לתפילה החיובית (ועי' לקמן בהרחבה).
אבל בשעה שאין זמן תפלה, לא שחכמים תיקנו השלמה דווקא בשעת תפילה.
עד מתי יכול להשלים תפילה שהפסיד?
פר"ח (אות ג), שו"ע הרב (סע' ז) – יכול להשלים רק בשעה שעוסק בתפילה (שאחריה), ורק ישהה כדי הילוך ד' אמות או אמירת"אשרי". אך אם הפסיק ביניהם והלך לעסקיו לא יכול להשלים, דכבר אינו עוסק בתפילה (עיי"ש שחולק על הבנת הב"י ברשב"א).
דרך החיים (דיני תשלומי תפילה, ה') – כל זמן אשלא עבר זמן תפילה יכול להשלים אפילו שאינו עוסק כבר בתפילה. או בשעוסק בתפילה ואפילו עבר זמנה לכתחילה כגון אם מתפלל באותו יום תפילת שחרית אחר ארבע שעות, אע"פ שעבר זמן תפילה, כיוון שמתפלל עכשיו, חשיב שפיר 'זמן תפילה' ויכול להשלים תפילת ערבית שהפסיד.
חיי אדם (כלל כז, סע' ה) – יכול להתפלל לתשלומין כל זמן שיכול להתפלל את התפילה שלאחריה ואפילו שכבר אינו עוסק בתפילה וכבר הקדים והתפלל אותה (כגון בשחרית, יכול להשלים עד חצות, אע"ג שזמן תפילת שחרית רק עד ארבע שעות).
› פסיקת ההלכה למעשה:
מ"ב (ס"ק ט"ו) – לכתחילה יש לחוש לדברי הפר"ח ולהסמיך את תפילת התשלומין לתפילה הקבועה שאחריה. ובדיעבדינהג כדברי דרך החיים (דהיינו שאפילו אחר ארבע שעות, אם מתפלל אז שחרית יכול להתפלל תשלומין). ומ"מ כתב שיותר טוב להתנות שאם אינו חייב תהיה תפילתו נדבה. [ובכה"ח (אות כא)כתב שיחדש בה דבר (שלדעתו תמיד כשמתפלל בתנאי של נדבה יחדש דבר, דאפילו בתפילת חובה רשאי להוסיף)].
ילקו"י (סע' טו), פסק"ת(אות ז') – בדיעבד יכול להשלים (בתנאי של נדבה) כל זמן שיכול להתפלל התפילה שלאחריה (וכדברי החי"א).
סעיף ד: אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה
לשון השו"ע: אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד, שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים: אחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין, וכן בשאר תפלות וה"ה אם התפלל מנחה, כיוון שעבר זמן מנחה לא יוכל להשלים לשחרית וכנ"ל בסעיף הקודם.
› אם שכח שחרית ביום שיש בו מוסף, אין להתפלל פעמיים מוסף לתשלומין, אלא ישלים במנחה. (וגם אם התפלל מוסף ורק שחרית שכח, יכול להשלים במנחה את תפילת שחרית דחשיב שמשלים בתפילה הסמוכה (מ"ב סוף ס"ק ט"ו))
סעיף ה: אף על פי שאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה יכול להתפלל נדבה
לשון השו"ע: אף על פי שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה, ותפלות (אחרות) שהפסיד אין להם תשלומין, אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו; ונכון לעשות כןכדי לצאת ידי הסוברים שיש תשלומין אפילו לכמה תפילות שעברו. ויתנה שאם אינו חייב תהיה נדבה (מ"ב, ס"ק י"ט ; ילקו"י סע' יז). ובכה"ח(אות כו) כתב שכיום שאין מתפללים נדבה כיון שלא יכולים לכוין כראוי כדלעיל ק"ז ד לא יתפלל, כיוון שלרוב הפוסקים אין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה.
סעיף ו: אין תשלומין לתפילת מוסף
לשון השו"ע: עבר כל היום ולא התפלל מוסף, אין לה תשלומין כיוון שלא שייך לקרוא את קרבנות המוסף אחר שעבר זמנם, וגם כל תקנת מוסף היא משום 'ונשלמה פרים שפתינו' ולכן יש לומר על זה 'עבר זמנו בטל קרבנו', משא"כ בשאר תפילות שעניינם רחמים ו'הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו'.
סעיף ז: אם לא התפלל במזיד אין תשלומין לתפילתו
לשון השו"ע: הזיד ולא התפלל תפלה אחת, אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה ועל זה נאמר 'מעוות לא יוכל לתקון'
ואם רצה יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה להואף בזמנינו, כן משמע מסתימת המ"ב ועוד פוסקים. וכתבו (אשי ישראל, פ"ל, הערה יב) בשם הגר"ח קנייבסקי שכאן כיוון שעדיין לא התפלל כלל תפילה זו יכול להתפלל לנדבה.ובילקו"י (סע' ח') וכה"ח (אות לא) כתבו שבזמנינו אין להתפלל גם בזה.
› האומר מותר נחשב כשוגג - שאם הפסיד תפילה משום שחשב שעל פי דין אינו צריך להתפלל, יכול להתפלל תשלומין.
סעיף ח: מי שלא התפלל כי סבר להתפלל אחר שיגמור את עסקו ועברה לו השעה יש לו תשלומין
לשון השו"ע: מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה ואפילו אם התחיל לעסוקבאיסור, כגון הדברים המפורטים בסי' רל"ב שאסור להתחיל לפני התפילה (מ"ב ס"ק כ"ג). ובכה"ח (אות לה) כתב שיעשה תנאי שאם אינו חייב תהיה תפילתו נדבה;
וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד, ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל;
וכן מי שהוא שכור ולא התפלל, כולם חשובים אנוסים, ויש להם תשלומיןואם התחיל לשתות אחר שהגיע זמן תפילה, דעת הבא"ח (משפטים, אות יג) שצריך להתנות שאם אינו חייב תהיה תפילתו נדבה. וכ"כ בכה"ח (שם).
הגה: מיהו לכתחילה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון (ת"ה סי' ה') דאפילו מלימוד תורה מפסיקים לצורך תפילה [שבת י.].
מי ששכח להתפלל מחמת טרדת העסק:
שו"ע, החיד"א(ברכ"י אות ו'), כה"ח(אות לב)–דינו כשוגג שיש לו תשלומין על התפילה שהפסיד.
ילקו"י (סע' ט') כתב שממדת חסידות יעשה תנאי (דמעיקר הדין הלכה כפסק השו"ע שא"צ להתנות).
בא"ח(שם) – צריך שיעשה תנאי שאם אינו חייב תהיה נדבה, כיוון שיש חולקים ולדעתם אין תשלומין למי ששכח להתפלל.
סעיף ט: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית של שבת פעמיים
לשון השו"ע: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת אע"ג שבאה לתשלומין של חול, כיוון שעכשיו שבת; הראשונה לערבית, והשניה לתשלומיןוכן אםקיבל שבת קודם שהתפלל מנחה, יתפלל ערבית של שבת שתים.
הגה: וה"ה אם לא התפלל מנחה בערב ר"ח, מתפלל של ר"ח שתים;
ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשנייה, צריך לחזור ולהתפלל. כי גילה דעתו שהראשונה הייתה לשם תשלומין, ומשום שא"א להקדים תשלומין לתפילה החיובית צריך לחזור לשם תשלומין. ובילקו"י (סע' כג) כתב שיעשה תנאי שאם אינו חייב לחזור תהיה לנדבה (ואין לומר שגילה דעתו ששניה לשם חובה דמ"מ שייך להזכיר ר"ח בזמנו);
אבל אם לא הזכיר בשתיהן, או הזכיר בראשונה ולא בשנייה, אין צריך לחזור (כל בו, חוץ ממה שכתב של ר"ח שתים).
מי שלא התפלל ערבית בר"ח ובשחרית כשבא להשלים שכח לומר יעלה ויבוא בתפילה השניה – האם צריך לחזור?
מ"ב(ס"ק כ"ו) – אין צריך לחזור. כיוון שבערבית של ר"ח מי ששכח יעלה ויבוא א"צ לחזור, א"כ לא יהיה דין תפילת התשלומין חמור מתפילה בזמנה.
ילקו"י (סע' כד) כה"ח (אות לט בשם הא"ר) – יחזור בתנאי של נדבה ויחדש בה דבר.
› מי שלא התפלל מנחה בר"ח ויש שני ימים בר"ח, ובערבית כשבא להשלים שכח לומר יעלה ויבוא בתפילה השניה – אינו חוזר. כיוון שבערבית אין חוזרים, לא תהיה חמורה תפילת התשלומין מתפילת ערבית עצמה שעומד בה (מ"ב, שם ;ילקו"י, שם).
סעיף י: טעה ולא התפלל מנחה של שבת מתפלל במוצאי שבת שתים ומבדיל בראשונה ולא בשניה
לשון השו"ע: טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצ"ש (שתים של חול), מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה;
ואם לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשניה, שניה עלתה לו לתפילת החובה, ראשונה לא עלתה לו כלל. כי גילה דעתו שהתפלל הראשונה לשם תשלומין ולכן לא יצא בה;
ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן, יצא.
›כל מקום שאמרנו שאם טעה צריך לחזור כי גילה דעתו שהקדים התשלומין לחובה, הני מילי בסתמא. אבל אם כיוון בפירוש בראשונה לשם חובה ובשניה לתשלומין– יצא (מ"ב ס"ק כ"ט; ילקו"י סע' כ';כה"ח, אות מו)
סעיף יא: טעה במנחה של שבת והתפלל תפילה של חול מתפלל במוצ"ש לתשלומין בתורת נדבה
לשון השו"ע: טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת (שלא יצא י"ח והיה צריך לחזור), מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשניה, ויתפלל אותה בתורת נדבה (דהיינו שיתנה שאם חייב להתפלל תשלומין תהיה לחובה ואם פטור תהיה לנדבה ואינו צריך לחדש בה דבר דכיוון שהדין מסופק, הרי זה דומה למש"כ לעיל ריש סי' קז, שכיוון שיוצא מידי ספקו אין לך חידוש גדול מזה;
וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח שיתפלל ערבית שתים והשניה תהיה בתנאי של נדבה.
מחלוקת הראשונים במי שטעה במנחה של שבת והתפלל תפילה של חול:
תוספות(כו: ד"ה"טעה") – לא חוזר במוצאי שבת, כיוון שגם ככה אינו מתקן במה שיחזור, כי מה שהחסיר זה תפילה של שבת, ובמוצ"ש לא יועיל מה שיתפלל שתים שהרי מכל מקום אינו מזכיר של שבת.
חכמי פרובינצא (הו"ד בר' יונה, יח:) – חוזר ומתפלל. דמשום שלא יצא ידי חובתו בתפילת המנחה (ואם היה נזכר בשבת היה צריך לחזור ולהתפלל), כי לא התפלל כדינה, אם כן דינו כמי שלא התפלל ולכן צריך להתפלל שתים בערב להשלים התפילה שחסרה לו.
› הכרעת השו"ע (כרבינו יונה) – יתפלל תפילה שניה במוצאי שבת בתנאי של נדבה, לחוש לשתי הדעות.
אם חל ראש חודש ביום שישי, ור"ח רק יום אחד, ושכח להזכיר במנחה יעלה ויבוא:
› לא יכול להשלים בשבת, כי צריך לעשות תנאי של נדבה ואין מתפללים נדבה בשבת. (מ"ב ס"ק ל"ו; בא"ח, משפטים אות טז)
ובילקו"י(סע' כח) כתב שיכוון לצאת ידי חובת תשלומין (אם צריך) בברכת מעין שבע שמברך שליח הצבור. (עי' שם בהערה שכתב שלדעת ערך השולחן (סק"ז) יכול להתפלל בזה לתשלומין בשבת משום ספק ספקא. ונהי דלא פסק כדבריו, מ"מ מהני לצרף שיכוון לצאת מברכת הש"צ)
סעיף יב: הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה לא הוי הפסקה
לשון השו"ע: הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה, שלא בזמנה, לא הוי הפסקה ולכן א"צ לחזור. והרבה אחרונים חולקים על זה.
הגה: מיהו אם נזכר שטעה, פוסק אפי' באמצע הברכה (א"ז מסכת ברכות).
המזכיר בתפילה דבר שאינו שייך היום:
שו"ע, כה"ח (אות נח), בא"ח (שם, אות יז)– לא הוי הפסק בדיעבד ואינו צריך לחזור אפילו לתחילת ברכה.
מ"ב(ס"ק ל"ח, בשם רוב האחרונים) – אם הזכיר מאורע שלא בזמנו, נקרא הפסק וצריך לחזור לתחילת ברכה (ואם עומד בין הברכות אינו חוזר). ושלש ברכות הראשונות והאחרונות דינן כברכה אחת (שחוזר לתחילת השלש). וכל זה כשהזכיר דבר שלא שייך כלל לאותו היום, כגון שהזכיר ר"ח ביום חול, שאז נראה כאומר שקר, אמנם אם אמר דבר שאינו שקר, כגון הבדלה, אע"פ שאינה שייכת ביום חול, מ"מ אין בזה שקר, כי אינו אלא מזכיר שבח הבורא וזה שייך בכל יום. ובדיעבד אם לא חזרלראש הברכה, כתב בשם החיי אדם (כלל כה, יא) שלא חוזר.
ילקו"י(סע' לא) – יסיים תפילתו (כדברי השו"ע דלא הוי הפסק). ואח"כ יכול לחזור להתפלל בתנאי של נדבה (עי' שם בהערה שכתב בשם אביו זצ"ל(בהליכות עולם ח"א עמ' ק"פ) שצריך לחזור, לצאת לדעת האחרונים הנ"ל. וכ"פ בשו"ע הרב(סע' יח)). [ואם אירע כן בתפילת תשלומין, אינו חוזר להתפלל].
› ולעניין מי שדיבר באמצע תפילה, כתב לעיל (שו"ע סי' קד, סע"ו) שנקרא הפסק. וכתב המ"ב שם (ס"ק כ"ה) שחוזר לראש הברכה.
עמוד הקודםעמוד הבא