סימן קז – המסופק אם התפלל, ודין תפלת נדבה
סעיף א: אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל
לשון השו"ע: אם הוא מסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל, ואינו צריך לחדש שום דברשאין לך חידוש גדול מזה שיוצא מידי ספיקו. אמנם צריך לעשות תנאי, שיאמר: אם לא התפללתי תהיה התפילה לחובה, ואם התפללתי תהיה לנדבה.אמנם בכה"ח (אות ד) כתב שיש לחוש לדעת רב האי גאון, שצריך לחדש דבר גם כשמתפלל מספק.
אבל אם ברי לו שהתפלל, אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש; ועל ידי חידוש, חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה דאמר ר' יוחנן"הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו",
חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה כיוון שאין מקריבים קרבן מוסף לנדבה. ומטעם זה, אם מסופק אם התפלל מוסף לא יחזור להתפלל כי לא יכול להתנות שתהיה לנדבה. וה"ה בשבת ויו"ט כדלקמן.
ובשבת וי"ט, אינו מתפלל תפלת נדבה כלל כיוון שאין מקריבים נדבות בשבת ויו"ט.
ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר כי לא יוכל לעשותה לנדבה אחר שכבר התחיל לשם חובה, כמו שאין קרבן שחציו חובה וחציו נדבה.
המסופק אם התפלל ערבית האם צריך לחדש בה?
כיון שתפילת ערבית היתה מעיקרה רשות, אם מסופק אם התפלל ערבית י"א שצריך לחדש בה דבר כשחוזר ומתפלל וכן ראוי לעשות. (משנ"ב סק"ב)
מי שהסתפק אם התפלל וחזר להתפלל בתנאי האמור לעיל, ובאמצע התפילה נזכר שכבר התפלל:
אינו פוסק תפילתו אלא ממשיך ומסיימה, כיוון שהתנה שאם התפלל תהיה לנדבה ולכן יכול לסיימה כעת לשם נדבה.
האם צריך לחדש בה דבר?
י"א (מאמר מרדכי, סק"ה) שצריך לחדש דבר אף בתפילה שחזר משום ספק, אם נזכר באמצע שהתפלל, כי אחר שהתברר שאינו בספק, הרי זו תפילת נדבה ולכן צריכה חידוש ככל תפילת נדבה.
וי"א (א"ר סק"ד) שאינו חייב לחדש דבר בכה"ג אלא שראוי לעשות כן. [בה"ל ד"ה על דעת]. (ועי' מה שכתבנו לעיל בשם כה"ח [אות ד])
המתפלל תפילת ערבית לשם חובה ונזכר שכבר התפלל – האם צריך לפסוק באמצע כבשאר תפילות?
כה"ח (אות יב), ילקו"י (סע' ז) – יסיים תפילתו ואינו צריך לפסוק, כיוון שעיקרה של תפילת ערבית רשות, ואע"פ שקבעוה כחובה, בכגון זה שפיר יש לחושבה כרשות לומר שאינו צריך להפסיק באמצע אלא יסיימה על דעת נדבה.
מג"א (סק"ג), בה"ל (ד"ה פוסק) – אפילו בתפילת ערבית פוסק אם נזכר באמצע שכבר התפלל, שכיוון שכבר נקבעה כחובה, כשהתחיל אותה הייתה כוונתו על דעת חובה, ואם כן נמצא שעושה חציה לחובה וחציה לנדבה וזה אי אפשר.
סעיף ב: כשמתפלל לנדבה צריך לחדש בברכות האמצעיות או לפחות באחת מהן
לשון השו"ע: חידוש זה שאמרנו, הוא שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות אך לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, מעין הברכהדהיינו שיוסיף בכל ברכה בקשה השייכת לאותה ברכה;
ואם חדש אפילו בברכה אחת, דיו, כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה ונראה שצריך להוסיף בקשה שאינו רגיל לאומרה כל יום, שאז נראה על ידי כך שהתפילה לנדבה ולא לחובה. (בה"ל, ועיין כה"ח אותטו)
הגה: (י"א דלא מיקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן), (טור בשם הרא"ש) והב"י דחה דברי הרא"ש הללו.
סעיף ג: אין צבור מתפללים תפילת נדבה
אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל כיוון שאין ציבור מקריבים קרבן נדבה.
סעיף ד: הרוצה להתפלל תפילת נדבה צריך שיהיה מכיר את עצמו שיוכל לכוון בתפילתו
לשון השו"ע: הרוצה להתפלל תפלת נדבה, צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו; מראש ועד סוף;
אבל אם אינו יכול לכוין יפה, קרינן ביה: למה לי רוב זבחיכם (ישעיה א, יא); והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועות ליום ומשום כך, בזמנינו אין נוהגים להתפלל תפילת נדבה (עי' בה"ל ד"ה "אם" ובא"ח, סוף פרשת משפטים).
אלא שבמקום שיש ספק בדין, כתבו הפוסקים שיוכל להתפלל ולהתנות שאם אינו חייב תהיה תפילתו לנדבה, ובדומה לדין של ספק התפלל. (כה"ח אות כ ; ילקו"יסע' ה' ; ועייןמ"ב סי' קח סק"ב בשם הפמ"ג, ואם דעת רוב הפוסקים להקל אינו חוזר מספק בנדבה [כה"ח סי' קי"ח אות א; מ"ב, סי' ק"ח ס"ק ל"ג])
עמוד הקודםעמוד הבא