התחברות
סיכום הלכות תפילה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובהמ"ד
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן קי - היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובהמ"ד
סעיף א: בשעת הדחק מתפלל"הביננו"
לשון השו"ע: בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך וירא שיפסיקוהו העוברים (מ"ב); או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו; או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות: הביננו שהיא ברכה אחת הכוללת את כל הברכות האמצעיות בתפילה וחותמת בשומע תפילה, ואומר אחריה ג' אחרונות, וצריך לאמרם מעומד ואם אינו יכול לעמוד, מוטב להתפלל תפילת שמונה עשרה בהליכה או בישיבה מאשר להתפלל הביננו בעמידה, ורק כשיש חשש שיפריעוהו לכוון (כגון שיש עוברים ושבים), שייך להתפלל הביננו (עי' סי' צ"ד, סעיף ד');
וכשיגיע לביתו, אין צריך לחזור ולהתפלל.
ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים, ולא במוצ"ש ויו"ט כי אין להוסיף בקשת גשמים והבדלה בתפילת הביננו (עי' ב"י).
› כיום אין נוהגים להתפלל הביננו כלל, כי תפילת הביננו נתקנה למקרה שלא יוכל לכוון בשמונה עשרה ברכות, ותיקנו שיתפלל שבע כדי שיוכל לכוון בהן. ומשום שאנו חוששים שגם בתפילת הביננו הקצרה לא יכוון, אין מתפללים הביננו כלל.
ואפילו בשעת הדחק שאין לו אפשרות להתפלל תפילת שמונה עשרה, עדיף שישלים תפילתו בתפילה הבאה מאשר להתפלל הביננו [פסק"ת, אות א'; כה"ח אות ה' וח']. כתב המ"ב בשם החיי אדם (כלל כד, לא), שבשעת דחק גדול, יוכל להתפלל אפילו בימות הגשמים או במוצ"ש מעין כל ברכה, דהיינו שיאמר כל הברכות אבל רק תחילת הברכה וסיומה (עי' הנוסח בחיי"א והובא גם בפסק"ת בסי' קד).
סעיף ב: הפועלים שעושין מלאכה אצל בעל הבית
לשון השו"ע: הפועלים שעושין מלאכה אצל בעל הבית, אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן, מתפללין י"ח כי אין בעה"ב מקפיד עליהם, כיוון שאנו משלם להם שכר מלבד סעודה, אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם כיוון שזה עיכוב גדול ובזה כן מקפיד עליהם;
ואם נותן להם שכר,אין מתפלל כל הי"ח ברכות אלא מתפללין הביננו דווקא בימות החמה אך בימות הגשמים אי אפשר כנ"ל בסעיף א.
והאידנא, אין דרך להקפיד בכך, ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו י"ח ובזמנינו יכולים אף להתפלל במניין, ומ"מ הכל לפי העניין, שאם בעל הבית מקפידצריך שלא להאריך.
סעיף ג: ההולך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה ואם יוכל אח"כ להתפלל צריך להתפלל י"ח
לשון השו"ע: ההולך במקום גדודי חיה ולסטים (דהיינו מקום סכנה, שאינו יכול להתפלל אפילו הביננו), מתפלל: צרכי עמך מרובים וכו' (בטור הביא את נוסח הברכה), ואינו צריך לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות שאינה במקום תפילה כלל וכדלקמן;
ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך, ואם יכול לעמוד עומד, וכשיגיע לישוב ותתקרר דעתו, חוזר ומתפלל תפלת י"ח ברכות (ואם לא חזר להתפלל, הוי כאילו שכח להתפלל לגמרי שמתפלל בתפילה שאחריה תפילת תשלומין, והוא שלא ביטל במזיד, ונתבאר לעיל סי' ק"ח), (כן משמע בבית יוסף). [אבל מי שאמר תפילת הדרך, לא יאמר גם תפילה זו, שהיא כלולה במה שאמר. ביה"ל].
סעיף ד: היוצא לדרך מתפלל יהי רצון מלפניך וכו' בלשון רבים ואם אפשר יעמוד מהליכתו כשיאמרנה
לשון השו"ע: היוצא לדרך, יתפלל: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו', וצריך לאמרה בלשון רבים שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר (וטוב שיכוון על כל ההולכים בדרכים ויכלול עצמו עם הרבים),
ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה אך מעיקר הדין יכול לאומרה תוך כדי הליכה או נהיגה ובפרט אם על ידי עצירתו יטרד, ואם היה רוכב אין צריך לירד ואם יוכל להעמיד החמור עדיף (והוא הדין לנוהג ברכב שאם העיכוב שבעצירתו לא יטרידו, עדיף לעצור בצד, כשאין בזה סכנה. ונראה שאם יכול לשמוע מאחר כשנוהג, עדיף משיאמרנה בעצמו תוך כדי נהיגה [עי' פסק"ת]).ועיין לקמן בסעיף ז' שיש אומרים שלא לברכה בשם ומלכות.
› כתבו הפוסקים שיש לאדם לעסוק בתורה כשיוצא לדרך. ואמרו במשנה (אבות, ג, ד) שהמהלך בדרך ומפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו. וגם אם רק יהרהר בדברי תורה טוב ומועיל. [וכתב השל"ה (מס' שבועות, נר מצוה, קד) "חיוב גדול הוא על המהלך בדרך שיעסוק בתורה..."]
סעיף ה: אין לומר אותה אלא פעם אחת ביום ואם הסיח דעתו חוזר ומברך
לשון השו"ע: אין לומר אותה אלא פעם אחת ביום, אפי' אם ינוח בעיר באמצע היום,
אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת כי הסיח דעתו ואין התפילה שהתפלל בתחילה חלה על נסיעתו החדשה.
איזו עצירה נחשבת הפסק בתפילת הדרך שצריך לחזור ולברך לאחריה?
אם נוסע יומם ולילה ואינו עוצר אלא להפסקות למנוחה, אין זה הפסק, שהרי עדיין הוא בדרך, ולכן לא יברך אפילו שהייתה ההפסקה בלילה ואף שישן, אין שנת עראי מהווה הפסק להצריכו לברך שוב. וכן הנוסע באוניה, כתבו פוסקים בשם החיד"א (ברכ"י, סק"ט) שמברך רק ביום שיוצא, ובשאר הימים יברך בלא שם ומלכות. (ובכל פעם שצריך לברך בלי שו"מ, עדיף לאמרה כשמתפלל, ב'שומע תפילה' [הגרשז"א, הליכות שלמה, פכ"א, הערה ו']).
ואם עוצר ללון בדרך – עפ"י החיד"א (שם), בשם הרדב"ז (וכ"נ מהמ"ב ס"ק כ"ו) נראה שאין לומר, כיוון שאינו לן במקום יישוב, וכן העתיק בכה"ח(אות מז).
ודעת הגרשז"א (שם, סע' ב) שאם ישן שנת קבע, אפילו לן תחת כיפת השמים. הוי הפסק וצריך לברך שנית.
סעיף ו: להסמיך תפילת הדרך לברכה כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה
לשון השו"ע: הר"מ מרוטנבורג, כשהיה יוצא לדרך בבקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים, ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה. כלומר,כיווןשכל ברכה צריכה לפתוח בברוך אא"כ היא סמוכה לחברתה וברכת הדרך לא פותחת בברוך,הסמיכה הר"מ לברכות השחר כדי שתהיה סמוכה לחברתה,.אמנם מעיקר הדין אין צריך לזה, שכל ברכה שאינה פותחת בברוך משום שהיא סמוכה לחברתה, גם כשמברך אותה בפני עצמה אין צריך לפתוח בברוך. ושומע תפילה שהיא חתימת תפילת הדרך סמוכה לחברותיה בתפילת י"ח. [ובילקו"י (סע' ח) כתב שזה ממדת חסידות וזהירות בעלמא].
› יש הנוהגים עפ"י הר"מ מרוטנבורג להסמיך את ברכת הדרך לאיזו ברכה, כגון אשר יצר או ברכה על דבר מאכל (ומוטב להסמיך לברכה אחרונה כדי שתהיה סמוכה ממש בלא הפסק, ומ"מ אין זה אלא משום הידור). אבל כאמור, מעיקר הדין אין צריך לזה.
סעיף ז: אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאמרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה
לשון השו"ע: אומר אותה אחר שהחזיק בדרך דהיינו אחר שיצא מעיבורה של עיר, והוא כשבעים אמה אחר הבית האחרון שבעיר;
ואין לאומרה, אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך (ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה) (רש"י והר"י) ובדיעבד אם לא אמר בפרסה ראשונה אין לחוש, ויכול לאמרה בשם ומלכות,
ואם שכח מלאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה שאז כבר אינו במקום סכנה. ואם המקום מוחזק כמקום סכנה, יכול לברך אף בפרסה הסמוכה לעיר שלן בה. ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.
בעניין תפילת הדרך איתא בגמרא (ברכות, ל.): "עד כמה? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא עד פרסה"
ופירש בה"ג כוונת הגמרא, ששיעור הדרך שיש להתפלל עליה תפילת הדרך הוא פרסה, ובפחות מזה אין לברך וכן פסק בשו"ע.
ורש"י פירש כוונת הגמרא, שרק בפרסה הראשונה יכול לברך, אך לאחר מכן הפסיד את הברכה. וכתב הרמ"א לחוש לדבריו לכתחילה.
האם פרסה זו יש לשער במרחק או בזמן?
מ"ב (סק"ל) כה"ח (אות ז"ן)שבט הלוי (חלק י סימן כא אות ב) – משערים במרחק, ולכן אפילו כשנוסע ברכב, אם יש בנסיעתו שיעור פרסה (בסביבות 3.8 ק"מ ויש משערים 4.8 ק"מ), מתפלל תפילת הדרך בשם ומלכות.
אור לציון (חלק ב פרק ז אות כז), ילקו"י (סע' ב')– משערים בזמן, ולכן רק אם נוסע במשך 72 דקות מתחייב בתפילת הדרך. וכן אם נוסע וחוזר באותו יום, ויש בצירוף נסיעותיו (הלוך וחזור) 72 דקות, מצטרף לחיוב תפילת הדרך.
› עי' בה"ל שהסתפק באופן שנוסע יותר משיעור פרסה, אך אינו במקום סכנה, כגון שאין בכל הדרך פרסה בלא מקום יישוב, שלכאורה פטור מתפילת הדרך כי אינו במקום סכנה, או שמא העיקר שיהיה שיעור פרסה ואפילו שאינו רצוף. ובשבט בלוי (שם) כתב שמברך כיון שענין פרסה נאמר רק לגבי היציאה מעירו ולא לגבי הסמיכות לעיירות אחרות בדרך.
וכתבו בשם הגרשז"א (הליכות שלמה, פכ"א, ג') שלדעתו אין לומר תפילת הדרך בנסיעה מירושלים לבני ברק, כי כל הדרך נמצא במקום ישוב. (ואמנם אם עבר במקום המוחזק למקום סכנה, היה אומר תפילת הדרך, אף שנמצא תוך פרסה למקום יישוב (וכמש"כ במ"ב, שם)). [ועי' בפסק"ת, אות ח' שיש חולקים כיוון שכיום הסכנה היא משום תאונות].
› יש לציין שלדעת הגר"מ אליהו (בסידורו) וכן לפי מנהג יוצאי תימן , אין להתפלל תפילת הדרך בשם ומלכות, כי חושש לדעת הרמב"ם שלא פסק לומר תפילה זו. ולדבריו, לכתחילה יאמרנה ב"שומע תפילה" (וכמש"כ לעיל בשם הגרשז"א לנהוג במקום שלא מברך משום ספק), ואם לא עשה כן יברך בלי שם ומלכות.
סעיף ח: הנכנס לבית המדרש יתפלל בכניסתו וביציאתו
לשון השו"ע: הנכנס לבית המדרש יתפלל: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו', וביציאתו יאמר: מודה אני לפניך ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו'. וכתב הרמב"ם ששתי התפילות האלה הן חובה. [קודם שיתחיל ללמוד יהרהר תשובה (כה"ח אות סב)]
עמוד הקודםעמוד הבא