סימן קט - דין איך יתנהג היחיד לכוין בתפלתו עם הציבור

› קדיש קודם למודים – ולכן אם נכנס אחר קדושה, ואם ימתין למודים לא יוכל לענות אח"כ לקדיש (כגון שהזמן עובר), יתחיל להתפלל אחר קדושה, ולא ימתין למודים כדי שיספיק לענות לקדיש (ומכל מקום יוכל לכרוע באמצע ברכה כמו שכתוב בשו"ע) [כה"ח אות ו'].

מ"ב (סק"ד) – איש"ר עדיף מתפילה בצבור, ולכן אם ארע שיש לפניו איש"ר שצריך לענות, ואם ימתין לענות יפסיד תפילה במניין, עדיף שימתין כדי לענות איש"ר. (כגון שהגיע מאוחר למנחה, ואם יתחיל להתפלל מיד יפסיד קדיש אך יספיק לערבית עם הצבור. צריך להמתין לקדיש אף שיפסיד ערבית במניין).

מג"א (סק"ב)– תפילה בצבור עדיפה, ואין לדחותה אפילו עבור עניית איש"ר.

בבה"ל(ד"ה"הנכנס")הסתפק במי שרגיל להאריך בתפילה, אם רשאי להתחיל עמידה עם הצבור, אע"פ שברור לו שלא יספיק לענות קדושה, או שחייב להמתין לקדושה כמו שמשמע לכאורה מסעיף זה, שקדושה עדיפה מתפילה בצבור.

והרבה אחרונים(יבי"א, ח"ב, סי' ז'; חזו"א, דינים והנהגות, פ"ה, אות ח') כתבו שרשאי להתחיל עם הצבור. ואפילו לפי מש"כ המ"ב (שם) שקדושה עדיפה מתפילה בצבור, מכל מקום מצווה זו לפניו. (עי' כה"ח אות ט'). וביבי"א(שם) כתב שרשאי להקדים מעט להתחיל להתפלל לפני הצבור כדי להספיק לקדושה. (וזה שייך רק בשחרית, אך במנחה וערבית לא יקדים כי צריך לענות לקדיש שלפני התפילה). עוד כתב שאין לאדם להאריך יותר מדי אם מפסיד על ידי זה קדושה, אלא יאריך כפי הראוי לכוונה.

› סדר המדרגות: אמן יהא שמיה רבא קודם אפילו לקדושה; וקדושה עדיף ממודים; ומודים עדיף מברכו. (וע"ע בכה"ח אות יג ובבה"ל)

› אדם שהגיע בתפילתו לחתימת 'מחיה המתים' ואז שמע ממניין אחר קדושה, כגון שמתפלל בשטיבלך, עונה עמהם אפילו לדעת השו"ע, כי הקדושות שוות (שגם המנין האחר מתפללים אותה תפילה שהוא מתפלל). [ילקו"י, סע' א'. ובכה"ח (אות לא) כתב שיכול לענות אך אינו חייב. וכן משמע דעת המ"ב (בה"ל ד"ה"שאין").]