סימן קמו - שלא לדבר בשעת הקריאה

שו"ת בצל החכמה חלק ה סימן ל: כל עוד הספר פתוח אסור, כיסו אותו מותר וכן אם הוציאו אחר וגוללין אותו עכשיו לקריאה.

זוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל [המתחיל בדף קצד עמוד ב]: כד סליק ס"ת לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת בזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומיהון אפילו במילי דאורייתא וכל שכן במלה אחרא אלא כלהו באימתא כמאן דלית ליה פומא.

ביאור הלכה כאן: על הסוברים שמותר לגרוס בשקט או אם יש עשרה כתב 'אמנם באמת שיטה זו תמוה לכאורה מאד דמאי מהני שיגרוס בלחש שלא יבטל שארי השומעים קה"ת מ"מ גם הוא מצווה לשמוע קה"ת ואם ילמוד את למודו לא יתן לבו לשמוע מה שקורא הקורא ואפילו אם יש עשרה דצייתי מאי מהני לגבי דידיה הא על כל איש ואיש מוטל החיוב דתקנת עזרא?!' וממילא נראה שיחמיר גם כאן.

כה"ח י, יג: אין להתיר כי אם בין גברא לגברא בלחש ובד"ת.

ילקוט יוסף קריאת התורה ובית הכנסת סימנים קמה-קמו סעיף ב: כיון שהתחיל הקורא לקרוא בספר תורה, אסור לספר בקול רם, אפילו בד"ת, ואפי' בין גברא לגברא נכון להחמיר שלא יקרא בקול רם. אבל לגרוס וללמוד בלחש מותר. וכל שכן אם יש עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכל שכן במי שתורתו אומנותו. וכן אם קודם שנפתח הספר תורה מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע קריאת התורה, מותר. ומכל מקום הנכון הוא שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מפי השליח צבור.

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ט: העומד בפסוקי דזמרה, והצבור הגיעו לקריאת התורה, אינו צריך להפסיק כדי לשמוע הקריאה, ואפילו אין שם מנין אחר לשמוע מהם קריאת התורה, מפני שאין חובת קריאת ספר תורה על כל יחיד ויחיד, אלא חובת צבור היא בלבד.

וכן כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן כג ד"ה בדבר קריאת שכתב: ודאי שצריך כל אדם לשמוע כל הקריאה שלא יחסר לו אף תיבה אחת שלא שמע... ואם יש מנין שלם שהחסירו לשמוע תיבות ופסוקים, יש להם אחר התפלה כשלא יהיה שוב טירחא לאלו ששמעו כל הקריאה לחזור ולקרא בברכה המקומות שהחסירו לשמוע.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ ד"ה כ"א אם:אפילו אם היה מפרש את הקראה הוא אסור שלא התירו תרגום אלא בארמית. ואין לחלק שבין העליות שונה שאם כן היו מתרגמים בין העליות ולא נדחקים לתרגם באמצע קריאה.

שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יז: מותר המנהג הרי פשוט שעושים מי שברך ושמזמרים לעולים בין העליות ואפילו קודם ברכת 'אשר נתן' כתב החיד"א שאינו הפסק ורק לכתחילה ידרוש לאחר הברכה. וכ"כ בכה"ח יא.

הפר"ח הקל ורוה"פ אסרו (א"ר בשם השל"ה, לדוד אמת, ארחות חיים)

מג"א, ט"ז, משנ"ב: צריכים לעמוד שהוא דבר שבקדושה.

כנה"ג, כה"ח כא: מנהגינו שלא לעמוד וכן נהג האר"י.

מנהג הספרדים והאר"י ע"פ שו"ת הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב, כה"ח אות כג, יחוה דעת חלק א סימן כט: אין לעלות ויש פה חשש תרעומת המינים, ע"פ ברכות יב שלא תקנו אותן בק"ש משום כך.

מנהג האשכנזים והמרוקאים, ע"פ שו"ת ישכיל עבדי חלק ב - אורח חיים סימן א, שערי אפרים ש"ז סקל"ז, שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן קיח: עומדים בזמן עשרת הדברות. ואין לחשוש למינות כיון שלא מתאספים ע"מ לקרוא קריאה זו אלא קוראים התורה כולה ובכללה עשרת הדברות.

שו"ת בצל החכמה חלק ה סימן א ד"ה ו) עוד: מותר. ומה שכתוב 'שלא יהיה עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים', זה דוקא באין טעם לדבר אבל בדאיכא טעם נכון מותר. כמבואר בס' טוב עין (סי' י"א ד"ה אכן). ⁶

כה"ח כ"ג: אם הציבור עומדים בעשרת הדברות למרות שאינו כדין אסור ליחיד לשבת וה"ה לשבת בשבע ברכות במקום שנוהגים לעמוד. וכתב בשו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ח שיקדים לעמוד בתחילת קריאת הפרשה, או לכל הפחות יעמוד בתחילת קריאת העולה לספר תורה שהוזמן לקרוא בפרשת עשרת הדברות, כדי שלא יהיה כיושב בין העומדים וכמזלזל בקדושת עשרת הדברות.