התחברות
סיכום הלכות קריאת ספר תורה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קמז - דיני גלילת ס"ת
הרב ירון אליה
סימן קמז - דיני גלילת ס"ת
סעיף א: אסור לאחוז ס"ת ערום והגדול גולל
הקדמה:
- נראה שספרי התורה שלהם היו עטופים בכיסוי ראשוני שנקרא 'מטפחת' בלשון השו"ע ו'מפה' או 'מעיל' בלשון הרמ"א, ומעליו היה מולבש כיסוי נוסף שנקרא 'מעיל'. ועוד משמע שכך היו אז גם ספרי התורה הספרדים.
- המילה 'גולל' מתפרשת בשני פירושים בסעיפים השונים: א. עיטוף הספר במפה ב. גלילת הספר למקומו לצורך קריאה. ובע"ה יוסבר פירושו בכל סעיף.
לשון השו"ע: אסור לאחוז ס"ת ערום, בלא מטפחת. ואפילו נטל ידיו. כה"ח ג. אבל כשיש צורך לתיקון הס"ת היכא דלא אפשר רשאי. וראה להלן בשם שעה"כ.
הגה: וי"א דה"ה שאר כתבי קודשכגון מגילות כשכתובים כס"ת (אגודה ותוס' פ"ק דשבת), ולא נהגו כן, וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו;
ובס"ת, אפי' בכהאי גוונא שנטל ידיו אסור (ד"ע אגודה). ולא כמרדכי שהעמיד את האיסור כשלא נטל ידיו.
גדול שבאותם שקראו בתורה, גוללווהוא מה שאנו קורין היום הגבהה שהוא עיקר הגולל; ורגילים לקנותו בדמים יקרים, לחבב המצוה. והמנהג שהגדול שבביהכ"נ גולל אף על פי שלא קרא בתורה. ועכשיו לא מדקדקים בזה נותנים המצווה אף לבינוניים ואף לקטנים.
הגה: י"א אם המעיל כלומר המפה שהיא הכיסוי התחתון בצד אחד פשתן ובצד אחד משי, צריך להפך המשי לצד הספר ולגלול כדי שיהיה דומה לארון שהיה זהב מבפנים ומבחוץ(מרדכי סוף מגילה), ולא נהגו כן (ב"י סי' קנ"ג).
ואין לגלול במפה הקרועה, אם יש לו אחרדלאו כבוד ותפארת הוא לס"ת (מהרי"ל).
ואין לעשות מפות לס"ת שהם תשמישי קדושה מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט לכתחילה, וע"ל סי' קנ"ג סע' כא שכן כתב שם המחבר(אגודה מס' מנחות ותשובת מהרי"ל סי' קי"ד וב"י ורשב"ץ). ואם תשמיש קדושה נגנב ונשתמשו בו חולין לא ירד מקדושתו. כה"ח ל.
לאחוז בספר תורה שלא בשעת המצווה ע"פ כה"ח ב, ג.
כה"ח א: משמע בשעת הכוונות שדווקא כשבאים לקרוא מתגלים בספר אורות עליונים ואסור לאחוז אך שלא בשעת הקריאה אין בכך כלום.
לאחוז בעמודים ביד חשופה:
ב"ח להבנת פר"ח: אפילו אם עטופים במטפחת משל עצמם אסור בלי מטפחת נוספת
פר"ח, ב"י, לבוש: אם העמודים עטופים במטפחת מותר.
ט"ז, נוב"י: בעמודים מותר אפילו ללא מטפחת (נוב"י: אם נטל קודם ידיו).
לעלות לתורה ללא טלית על ראשו
כה"ח ד': יש מפרשים שהמילה ערום מתייחסת לאדם הנושא את הספר והכוונה שהוא ללא טלית ובספר מעשה אברהם כתב שכל מצווה הקשורה לספר צ"ל הדור בלבושו וטלית על ראשו. ובכל אופן אין לעכב המצווה בשביל זה.
סעיף ב: הושטת המעילין אינה בכלל מצוות הגלילה
לשון השו"ע: יכול מי שירצה, לקנות להושיט המעילין לגולל ואין הגולל יכול למחות בו, כי אף על פי שקנה הגלילה לא קנה ליקח המעילים.
(וכן במקומות שנוהגין לקנות הוצאה והכנסה, אין הש"ץ יכול למחות, כי אין זה שייך לחזנים) (מרדכי סוף מגילה וא"ז).ולגבי הולכה:למשנ"בהחזן מוליכו לבימה. ומנהג הספרדים שהחזן הולך אחר המוליך ודי בזה. כה"ח לג.
סעיף ג: הגולל ס"ת, יעמידנו כנגד התפר
לשון השו"ע: הגולל ס"ת, יעמידנו כנגד התפר, כדי שאם יקרע, יקרע התפר.
סעיף ד: גולל מבחוץ ומהדק מבפנים
לשון השו"ע: הגולל ס"ת, גולל מבחוץ; וכשהוא מהדקו, מהדקו מבפנים.
הסבר: לתוס' ורא"ש הגלילה היא עיטוף הספר במטפחת וכן ברמ"א. ולרש"י היא גלגול הספר למקום הקריאה ושניהם באופן שנעשים ע"י אדם אחד.
הגה: פירוש במציאות שהמגביהה היה גם הגולל כשהספר עומד לפניו, יהיה הכתב נגד פניו ולא כנגד העם ויתחיל לגלול מבחוץפי' תחלת הנחת המטפחת על הס"ת לגללה יהיה מבחוץ, שלא יפול הספר ח"ו החוצה, ואחר שגמר הגלילה יהדק סוף המטפחת בפנים, שכשיבא לקרות בו ימצא ההדוק בפנים ולא יצטרך להפך הס"ת (טור והרא"ש סוף פ' בני העיר); והיום שיש גולל בנוסף למגביה לא מקפידין על זה.
אך רש"י פירש כשאדם יחיד גולל הספר למקום קריאתו על ברכיו יאחוז בעמוד החיצון ויגלול שלא יפול וכשמהדק לבסוף יאחוז בפנימי שלא יסתיר הכתב.
ונראה דכל זה שאמרנו שהכתב יהיה כנגד הגולל מיירי כשאחד עושה כל הגלילה וגם את ההגבהה, אבל עכשיו שנוהגים שהאחד מגביה ואחד גולל, הכתב יהיה נגד המגביה,
וכן נוהגים כי הוא המגביה עיקר הגולל והאוחז הס"ת. וסדר החשיבות הוא א. מגביה ב. גולל ג. מושיט המעיל.
סעיף ה: יש לגלול המטפחת סביב הספר ולא להפך
לשון השו"ע: מוטב תגלל המטפחת סביב הס"ת כשהוא עומד במקומו ולא יגלל הס"ת כשכורכו במטפחת. פי' שלא יאחוז המפה בידו ויגלול הס"ת סביבו דאינו כבוד לתורה.
סעיף ו: גוללים מחוץ לתיק
נראה מכה"ח להלן שכאן 'גולל' הוא גלגול היריעות למקום הקריאה
לשון השו"ע: הגולל ס"ת בתוך התיק, טועה. שעי"ז נוח להקרע. משנ"ב.
וזה כשגולל הרבה אבל כשגולל שניים ושלשה דפים בנחת אין חשש. כה"ח לו.
סעיף ז: המפטיר ממתין לסיום הגלילה
לשון השו"ע: אין המפטיר מתחיל אפילו לומר ברכת הפטרה, עד שיגמרו לגלול הס"ת ולדעת הפמ"ג אין צריך להמתין גם לכריכת המפה, כדי שלא יהא הגולל טרוד, ויוכל לשמוע ההפטרה. אבל בב' וה' שאומרים יה"ר אחר הקריאה א"צ להמתין לגולל שאינו אלא מנהג וגם יש בו ביטול מלאכה לעם. מג"א י.
סעיף ח: לא יפתחו ספר שני עד שיגללו הראשון
לשון השו"ע: ביום שיש בו ב' ס"ת, לא יפתחו הב' ולא יסירו המפה, עד שיגללו הראשוןבמפה שלה. או יסגרו את תיק הספר תורה כשקיים. שאין עושין מצות חבילות חבילות.
הגה: ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השניה על השלחן, שלא יסיחו דעתן מן המצות;
ומוציאין ב' הספרים כאחתולא נוהגים כפר"ח שאין מוציאית השני עד שמחזירין הראשון שכ"כ במסכת סופריםכדי לא להטריח את העם לקום פעמיים. ונפק"מ שאם שכחו להוציא ימתינו כבר לחזרת הראשון. כה"ח מג. ועוד שאם אין מי שיחזיק בשני עד שיקראו בראשון יוציאו לאחר החזרת הראשון. אג"מ אור"ח א סימן לח ד"ה 'אבל אם'.
ותופסין בשניה עד אחר שקראו בראשונה. (אור זרוע בשם הירושלמי).גם יזהר האוחז הספר להתרחק קצת מן הצד כדי שלא יחזיק הספר אחורי הקוראים בתורה:
קדישים שאחר קריאת ספר תורה בשני ספרים
מנהג הספרדים ע"פ כה"ח מד: אם שלמו העולים לחובת היום(שלא כמו בר"ח חנוכה שחל בחול) אומרים על הראשון וחוזרים ואומרם על השני.
מנהג האשכנזים ע"פ מג"א יב, משנ"ב כז: להעמיד שני הספרים על הבימה לומר קדיש אחרי קריאה ראשונה בלבד.
שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן כב: וכיון דקיי"ל דאין מעבירין על המצות ממילא צריך להניח הס"ת שיקרא בה מפטיר על יד הבע"ק והראשונה חוצה לה דאם יניח של מפטיר חוצה ואחר הקדיש יקחו אותה יראה כהעברה על המצות.
קדישים שאחר קריאת ספר תורה בשלשה ספרים
מנהג הספרדים שם: כגון בשמחת תורה, אומרים לאחר השני והשלישי בלבד, כדי לא לחלק בימים שלא השלימו בספר ראשון את חובת העולים כגון בראש חודש טבת שחל בשבת שהשביעי עולה בספר שני. (וכן שטעם עליית בראשית לא לתת פתחון פה שסיימו ולא ממשיכים ממילא לא מפסיקים לפניו בקדיש)
ומנהג האשכנזים שם:לומר קדיש אחד לאחר הספר השני כשגם השלישי מונח לידו (ולא נוהגים כמג"א שגם הראשון יהיה מונח שם)
עמוד הקודםעמוד הבא