התחברות
סיכום הלכות קריאת ספר תורה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה
הרב ירון אליה
סימן קלט - סדר קריאת התורה וברכותיה
סעיף א: צריך הקורא לסדר הפרשה תחילה לעצמו
לשון השו"ע: במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא בקול רם וה"ה במקום שלא נהגו ואין מי שיקרא הכל יקראו העולים עצמם, אם לא סידר תחלה הפרשה פעמים שלש בינו לבין עצמו, לא יעלה אף על פי שקראוהו לעלות. ובדיעבד אם אין מי שיודע יעלה מי שיודע לקרוא בתורה כשמקריאים לידו מחומש.
ובמקום שהחזן קורא הוא צריך לסדר תחלה (ב"י). בשנים מקרא שקרא בע"ש יוצא.
חזן שמציץ בחומש כל פסוק ואז קורא בתורה
אגרות משה אורח ג יט: אסור שלא יתכן שלא יאמר קצת בע"פ ולא יצאו ידי חובה.
משנה הלכותז יט: מותר כי נאמן הקורא לומר שקורא מהכתב.
ראה התיבה בספר תורה ואח"כ קראה ע"פ
משנה הלכות שם: מותר כי ממילא דרך הקריאה שאדם מביט במילה הבאה כשאומר את המילה הקודמת.
אג"מ שם, שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן ח ד"ה (טו) ובהיותי: צ"ע בזה.
למנהג האשכנזים שהחזן קורא לכולם שלא יתביישו ואין שם חזן
אג"מ אור"ח ד סימן צא ד"ה ז' כשחילקו: מותר שיקרא כל עולה את קריאתו שזה ג"כ סגי שלא יתביישו כיון דלפעמים נזדמן כך שאין קורא בעצמו אפילו מי שיכול לקרות.
סעיף ב: מי שלא יודע לקרוא לא יעלה
לשון השו"ע: מי שאינו יודע לקרות, צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורהלפי שלשו"ע אסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב. אבל לרמ"א בסעיף הבא אפשר להקל. משנ"ב. ומתשובת הרא"ש משמע שאם קורא כשמקריאין אותו עולה לכתחילה ויש להקל בזה. פר"ח כה"ח ה.
ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות, לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו, אם כשיקרא לו ש"צ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב, יכול לעלות; ואם לאו, לא יעלה.
סעיף ג: קריאה בנטילת רשות בלבד ודין הסומא
לשון השו"ע: אפי' ראש הכנסת או חזן, לא יקרא עד שיאמרו לו: קרא; שאין ראוי שיחלוק אדם כבוד לעצמו.
ונהגו שש"צ כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות, משום דהוי כאילו משעה שמינוהו לש"ץ הרשוהו על כך. ויש שנהגו שבבו"ה ובמנחת שבת עולים בלי רשות, ויש שנהגו כך כשיש שמחה וכולם עולים וכן בשמחת תורה. או כשיש סדר קבוע לעולים. שכנה"ג.
הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כן, ואין החזן עולה רק כשהסגן אומר לו לעלות, אבל אין קורין לו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני; והמנהג פשוט בירושלים שאין קוראים בשם לאף אחד שלא יהיה בכלל קוראים לו ואינו עולה. כה"ח ט.
ומי שאביו מומר לעבודת כוכבים, קורין אותו בשם אבי אביו, אבל לא בשמו לבד, שלא לביישו ברבים (תרומת הדשן סי' נ"א /כ"א/ וס' החסידים). ודוקא שלא עלה מימיו בשם אביו, אבל אם הוא גדול והורגל באותו העיר לעלות בשם אביו, והמיר אביו לעבודת כוכבים, קוראים אותו בשם אביו כמו שהורגל, שלא לביישו ברבים; וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר (מהר"ם פאדוואה סי' פ"ז);
ואסופי שלא ידוע מי הוריו ושתוקי שלא ידוע מי אביו ודינם כספק ממזרים קורין אותו בשם אבי אמו אם אמרה האם קודם שאספוהו שהיא אמו, ואם אינו ידוע קורין אותו בשם אברהם, כמו לגר (ד"ע). ולט"ז גם כשידועה אמו מחשש לשמו בגט.
סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפי' אות אחת שלא מן הכתב, (ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה כיון שלשיטה זו יש דין שומע כעונה בקריאת התורה. גר"א.אבל היעב"ץ כתב על זה: מה יתן ומה יוסיף אם יהיה דינו כעונה, הלא אינו אלא עונה בע"פ.).
ומ"מ לפרשת פרה ופרשת זכור נכון שלא לקרותן לכתחלה. משנ"ב.
עליית סומא לתורה למנהג הספרדים
יש מקורות שכתבו שנהגו להעלות סומא לתורה בכל ארץ ישראל וכן מובא בחיד"א להתיר לבני האנוסים לעלות למרות שאינם מכירים האותיות. ויש מקורות שכתבו שבזמנם אסרו כמרן לדוגמא בירושלים ובצפת.
כה"ח טו: למעשה יש להקל במקום שנהגו כבר ורק אם אין אחר שיעלה או שהעולה בעל שמחה.
ילקו"י עמוד פד: לכתחלה אין להעלות סומא עיור לספר תורה גם לא לעליית מוספים אולם אס עלה לא ירד ואין גוערים בו כיון שיש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום בשמחת תורה שמעלים את כל הקהל לספר תורה או בשמחה משפחתית כאשר מעלים את כל הקרובים יש נוהגים להקל ולהעלות סומא לס"ת לעליית מוסיף משום עגמת נפש.
פוחח והוא מי שבגדיו קרועים אינו קורא בתורה.פר"ח. כה"ח.
סעיף ד: סדר העליה לתורה
לשון השו"ע: כל הקורים מברכים לפניה ולאחריה,
ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברךוליכא למיחש שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה;
ולאחר שקרא, גולל ומברך והמנהג לכסות במפה ולברך לפניה וכן לאחריה. כה"ח כח.
(הגה: ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד שבזה אין טורח ציבור, שלא יהא נראה כמברך מן התורה (כל בו); ונראה לי דיהפוך פניו לצד שמאלוויש שכתבו שעדיף שיעצום עיניו).
לכתחילה העולה לתורה צריך לכוין להוציא ידי חובה את הציבור בברכות
חיוב קריאה על יחיד
לימוד בזמן קריאת התורה
ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קמו סעיף ב בדין לימוד בזמן קריאת התורה ובשיטות בזה, ולסוברים שאסור ללמוד משמע שיש חיוב וממילא יהיה חייב לשמוע ולצאת ידי חובה.
ובילקו"י עמ' קפח כתב: לגרוס וללמוד ביחד מותר וכ"ש כשיש עשרה וכ"ש במי שתורתו אומנותו (כתוס' ורא"ש). שהרי השוע שם סיכם שחובת השמיעה היא רק 'נכון' ו'למדקדק בדבריו'.
בביה"ל שם:שיטה זו תמוה לכאורה מאד דמאי מהני שיגרוס בלחש שלא יבטל שארי השומעים קה"ת מ"מ גם הוא מצווה לשמוע קה"ת ואם ילמוד את למודו לא יתן לבו לשמוע מה שקורא הקורא ואפילו אם יש עשרה דצייתי מאי מהני לגבי דידיה הא על כל איש ואיש מוטל החיוב דתקנת עזרא. (אמנם לענין ברכות כתב לקמן קמ סק"ג שלא מכווין להוציא)
וכן משנ"ב סימן קמא סעיף ב: שצריך שיקרא החזן ולא העולה שיש לא בקיאים ואינם מוציאים הציבור ידי חובה.
השלמת יחיד פסוקים שהפסיד
באג''מ או''ח ד, כג חייה חזרה מי שהפסיד פסוקים בשבת
ובציץ אליעזר יח, ה פטר כיון שקריאת התורה היא חובת ציבור ואינה כקריאת המגילה שהיא חובת יחיד.
קריאת קטן בתורה
גנת ורדים ב כא , ישכיל עבדי ורוה"פ:אין יוצאים ידי חובה בקריאת הקטן וכמו שפסק השו"ע נג ו' שאינו עולה חזן
חזו"ע שבת ב רנג - רנו: ע"פ מאירי אין חובה בקריאת התורה אלא להשמיע בציבור ואינו בא להוציא ידי חובה את הפרטים. אמנם בעמ' רנט הסביר שקורא כיון שאתי דרבנן (חינוך בקטן) ומוציא דרבנן (תקנת קריאה בתורה) ומשמע שיש חיוב דרבנן.
אמר הברכות בשקט האם חוזר לאומרם – להלן סעיף ו' בשו"ע
כוונה להוציא ידי חובה בברכות
שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן עב ד"ה הנה במקום: אמנם חיובקריאת התורה התורה הוא רק בציבור אבל אז נוצרת חובה על הפרטים ולכן צריך לכוין להוציאם ידי חובה הן בברכה והן בקריאה.2
שו"ת הרדב"ז (ח"א, סימן תקעב): הברכה למברך בלבדוהצבור לא נתחייבו בברכה זו
האם צריך לכסות את הספר בזמן ברכה ראשונה
שו"ע, ילקו"י פו: אין צריך לסגור או לכסות
רמ"א: יהפוך פניו
שעה"כ, בא"ח תולדות כ, כה"ח כג: יכסה ע"י מפה ואח"כ יברך.
טעה ואמר בראשונה אשר נתן וסיים יאמר באחרונה אשר בחר שאין סדר לברכות משנ"ב טו, כה"ח כב
אמר כראוי ברכה ראשונה וחזר אשר בחר בנו באחרונה וסיים
משנ"ב טו: חוזר אומר אשר נתן
כה"ח מט, ילקו"י עמ' פט: יצא מספק ולא חוזר ומברך שיש צד לומר שסוף סוך חתם נכון 'נותן התורה'.
הנהגות נוספות לעולה בתורה
- יעמוד ולא ישען
- יאחז בגוילים בשני ידיו במפה. כה"ח כד עפ"י האר"י. ולמג"א יג יאחז בעמודי הספר
- יש שנהגו לנענע הספר כשאומרים 'תורתו' וכן 'תורת אמת' מג"א יב. והספרדים לא נהגו בזה שכנה"ג. כה"ח כו.
- יד ימין נשארת על הספר כל זמן הקריאה. כה"ח שם.
- יש נוהגים לנשק את הספר לאחר הקריאה. מג"א יד.
כריעה בזמן הברכה
לחם חמודות: אסור שלא תקנו שם כריעה
ש"ך, מג"א, משנ"ב, ילקו"י: מותר דאין כוונתנו לשחות רק לכבוד התורה.
סעיף ה: נהגו לכסות או לגלול הספר בין העולים
לשון השו"ע: נהגו לכסות הכתב בסודר, בין גברא לגברא. (ובמדינות אלו נהגו שהיא מגוללת בין גברא לגברא, וכן עיקר).
סעיף ו: אומרים ברכו והברכות בקול רם
לשון השו"ע: אומר ברכו והברכות בקול רם; דכשקורא בה בצבור יש לכבדה קבל עם ולקבוע עליה הודאה בפני עצמה וא"כ מאי כבוד הוא זה כשאומרם בינו לבין עצמו ואין הציבור שומעים. ביה"ל.
והאומרם בלחש טועה שגוזל את מצוות הקהל לענות. ספר חסידים ויש אומרים שצריך לחזור ולברך בקול רם כדי להוציא אותם שלא שמעו. וכי צריכה להאמר בעשרה.3ר' יונה.; הגה: כדי שישמעו העם ויענו: ברוך ה' המבורך לעולם ועד (טור). ומסתברא דאין לחזור ולברך דספק ברכות להקל. ביה"ל.
ואם לא שמעו הצבור את המברך כלומר לא היו תשעה ששמעו. משנ"ב נז ב, אף על פי ששמעו החזן עונה, לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן (ב"י בשם הר"י ואורחות חיים וכל בו). אבל כשיש תשעה עונים יכול השומע את העונים לענות ברוך ה' המבורך כמותם.
אמירת השם עמכם
חסד לאלפים: טוב שיאמר בלחש השם עמכם וירויח שיאמר לו השץ יברכך השם. אך לא יזכיר שם השם ממש כמילה ראשונה.
זהר יתרו סוף דף פז ב: הברכה לא שורה על מקום ריק ולכן צריך לחם על השולחן קודם ברכה ולכן ' ר' אלעזר אמר לא אצטריך למדכר שמא קדישא אלא בתר מלה'
אמר ברכו והפסיקו פייטן חוזר ואומר. כה"ח ל
סעיף ז: העולה חוזר ועונה ברוך ה' המבורך
לשון השו"ע: אחר שענו העם: ברוך ה' המבורך לע"ו, חוזר המברך ואומר: ברוך ה' המבורך לעולם ועד, כדי לכלול המברך עצמו בכלל המברכים. וי"א שרשאי הציבור לענות אמן על אמירה זו. משנ"ב נז ד בשם פרמ"ג.
והמנהג שהחזן אומר אמן בקול רם על ברכת העולה כדי שיבינו הקהל שמתחיל לקרוא. כה"ח מה.
האם יש חשש אמן יתומה במה שהחזן מתעכב בעניית אמן
שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן רכג בשם מהר"מ מינץ: לפעמים החזנים ממהרים ומתחילין לקרות כמעט פסוק שלא ישמע קריאתו מחמת עניית אמן דציבורא לכך נהגו עלמא שהקורא יענה אמן בסוף אחר עניית אמן דציבורא ע"ש ונתן הודו עליו שהוא מנהג נכון וכן ראוי לעשות. אמנם להלן משנ"ב קמא יז משמע שמתחיל עם הציבור ורק מאריך באמן לסיים אחריהם.
שכח לומר ברכו והתחיל ברכות התורה
רב פעלים ח"ד חאו"ח סי' ח' : לכתחילה אינו חוזר לומר ברכו, ואם אמר לאחר הברכה אין ממחים בידו. הובא בצי"א יב מ.
סעיף ח: גם מי שברך כבר ברכות התורה מברך בעליה
לשון השו"ע: אפילו ברך ברכת התורה לעצמו ותיכף קראוהו לקרות בתורה, צריך לחזור ולברך: אשר בחר בנו, כשקורא בתורה, דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור. וטוב שבדרכו לעליה יומר 'יברכך'.
סעיף ט: לא ברך ברכות התורה נפטר בעלייתו
לשון השו"ע: אם קראוהו לקרות בתורה קודם שיברך ברכת התורה לעצמו, כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר בנו, דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה. אמנם ברכת 'לעסוק' וברכת 'והערב נא' צריך להשלים, שלא כמו באהבה רבה. משנ"ב.
סעיף י: 'תורת אמת' ו'חיי עולם' הם תורה שבכתב ובע"פ
לשון השו"ע: ברכה אחרונה: אשר נתן לנו את תורתו. כה"ח נא. תורת אמת, זו תורה שבכתב; וחיי העולם נטע בתוכנו, הוא תורה שבע"פ.
סעיף יא: הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה
לשון השו"ע: הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה בשתי ידיים ובשעת קריאה ביד אחת כדלעיל סעיף ד'. הגה: וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ(יהושע א, ח - ט)
ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק (ב"י בשם אורח חיים). והיום מנהג האשכנזים לומר 'יישר כח' ומנהג הספרדים לומר 'חזק וברוך' ועונה 'חזקו ואמצו'. כהח נו.
האם לנוהגים לומר בסיום ספר 'חזק חזק ונתחזק', יאמר גם העולה?
שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן כב: לכתחילה לא יאמר אתם ואם אמר אין זה הפסק
- ↩
ולענ"ד אינו סותר מה שכתבו שיחיד שהפסיד קריאת התורה לא צריך להשלים כיון שהחובה חלה רק על פרטי הציבור שיצרו את החיוב בבית הכנסת ולא על מי שלא היה שם. ולכן גם מי שסובר שלא צריך להשלים (כגון הגר"ח פאלאג'י בספר סמיכה לחיים (סימן ב)) אפשר שיסבור שצריך לכוין להוציא מי שנוכח.
- ↩
ולסברא שצריך להוציא צריך לומר בקול כזה שכל הציבור ישמע ולא רק עשרה