התחברות
סיכום הלכות קריאת ספר תורה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת
הרב ירון אליה
סימן רפב - קריאת התורה והמפטיר בשבת
סעיף א: קורין שבעה עולין ואם רצה מוסיף
לשון השו"ע: מוציאין ס"ת וקורין בו שבעה; יש לומר בריך שמיה בפתיחת הארון. ולמנהג האשכנזים גם בחול. ובזמן המשנה היה המנהג שהראשון שבקרואים היה מברך הברכה לפניה והאחרון היה מברך הברכה לאחריה והאמצעים כולן היו יוצאין בברכתן.
ואם רצה להוסיף, מוסיף. י"א שהיום שכל אחד מהקרואים מברך לפניה ולאחריה אין כדאי להוסיף להרבות בברכות אך במקום הצורך אין לחוש. ונכון שלא להוסיף הרבה מפני טורח הצבור. אבל בחול המועד ובראש חודש אין מוספים גם לשו"ע. כה"ח יב.
הגה: וה"ה ביום טוב מותר להוסיף על מנין הקרואים (רמב"םפ' י"במה"תותשובתמהר"םוב"י). וי"א דביו"ט אין להוסיף (ר"ןפרקהקורא) וכן נהגו במדינות אלו מלבד בשמחת תורה שמוסיפין הרבה, דכדי שיזכה כל אחד לקרוא בתורה בעת סיום התורה אוקמי אדינא שמוסיפין ביו"ט.וכשחל יום טוב בשבת לכו"ע מוסיפים על שבעה.
גם בכל יום טוב אין המפטירין ממנין הקרואים, כדלקמן. ר"ל דלמפטיר קורא פרשה בפני עצמה בחובת היום ומכאן ראיה שמהדין מותר להוסיף ביו"ט.
טעמים לשבעה עולים
- שאם נאנס ולא הגיע במהלך השבוע לבית הכנסת ישמע ז' פעמים ברכו וישלים. שיבולי הלקט בשם. בגאונים.
- כנגד ז' ספירות חג"ת נהי"ם. שעה"כ.
אופן חלוקת הקריאה לז' עולים
כל שקראו מנין הקורים כל מה שהוא חובת היום יצאו. בין שקרא הראשון רוב הפרשה והשבעה והששה קראו מיעוטא בין שהשלים אחד הפרשה וחזר השני הפרשה מתחלתה ועד סופה וכן כולם מהרימ"ט חלק א'.
מוסיפים ביום הכיפורים שחל בשבת
משנ"ב ו': טוב לכתחלה שלא להוסיף על שבעה משום שראשי הפרשיות מכוונים שמסיימים במילי דכפרה.
אליה רבה ה: המנהג בפראג להוסיף ביו"ט וכן ביום הכיפורים.
עליה לקריאת תוכחה
כנה"ג: המנהג שהרב או החכם עולים. וכן הביא כה"א א' שנהג האר"י כחכמי הספרדים.
כה"ח: והמנהג עכשיו לקרות החזן התוכחות והוא יהיה גם הקורא.
חילוק עליות כשיש שני פרשיות
המנהג לקרוא לרביעי קצת מפרשה ראשונה וקצת מפרשה שניה גם כשיש מוסיפים. ולא כלבוש שחילק. כה"ח טז.
סעיף ב: לחזור לקרוא אותה קריאה מותר ויש אוסרים
לשון השו"ע: מותר לקרות עולים הרבה אף על פי שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, אין בכך כלום. ומ"מ אינו עולה מן המנין אם לא שהוסיף לכל הפחות שני פסוקים. משנ"ב.
הגה: ויש אוסרים (מרדכיסוףמגילה), וכן נהגו במדינות אלו, חוץ מבשמחת תורה, שנהגו להרבות בקרואים ונהגו כסברא הראשונה.י"א דה"ה בחתונה אבל מנהגנו שלא לקרוא לזה מה שקרא כבר אחד. משנ"ב.
חזרה על פסוקים שכבר נקראו להעלאת מוסיפים
שו"ע ע"פ הריב"ש: מותר שכך ממילא נוהגים בחול המועד ובחנוכה. וכן מנהגנו כשיש שמחה ועולים מוספים לחזור על הקריאה. כה"ח ו בשם כנה"ג.
ברכי יוסף ג הובא בכה"ח יח: וראיותיו אינו מכריעות, וירא שמים היכול ליזהר לא יעלה כשאין קוראין לו מחדש. ואיש על העדה שדבריו נשמעין בקהל עדתו ינהיג שיקראו העולים כולם מחדש איזה פסוקים נוספים (או יחלקו הקריאה כמספר העולים).
משנ"ב י: מנהגנו שלא לקרוא לזה מה שקרא כבר אחד אף בחתונה. לבד בשמחת תורה שנוהגין כרמ"א.
סעיף ג: קטן ואשה עולין מן הדין למנין שבעה
לשון השו"ע: הכל עולים למנין שבעהאבל לא למנין ג, ד, ה, ו. משנ"ב. כה"ח כב, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין ומ"מ אין יכול להיות מקרא את העולים אלא כשאין אחר.ונוהגין שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר., אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. אבל לשמוע קריאת התורה חייבת. משנ"ב.
הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם או רובם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש).
ודין עבד כנעני כדין אשה, אבל אם אמו מישראל מותר לעלות (הגהות מיימוני פי"ב מהל' תפלה).
ואסור לקרות בראש מגולה. ואפילו לעלות בכובע הדק (כיפה) אסור משום כבוד הציבור, אלא צריך להיות מכוסה גם בכובע הגדול כעומד בפני הגדולים. כה"ח כז. וכ"כ בערוה"ש סעיף י' והוסיף 'או בטלית'.
ואין איסור לקרות ע"ה נכבד, עשיר וגדול הדור לפני ת"ח, כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים (א"ז).
וממזר מותר לעלות לס"תשהרי הוא חייב בכל המצות(מהר"א מפראג). וע"ל סימן קל"ז מסדר הקרואים.
עליית קטן לתורה
מהרימ"ט: כשאין כהן גדול עולה כהן קטן.
מג"א ו': ול"נ דמ"ע דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן דהא כתיב כי את לחם אלהיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה הוא.
כה"ח כב ע"פ שעה"כ: קטן עולה רק לעליית שביעי.
מג"א ו', כה"ח קלה יח ע"פ המנהג, אג"מ אור"ח ב עב: והאידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר.
וכ"כ בהליכות שלמה תפילה פרק יב סעיף לד אך העיר שנמנעים גם מזה שמא יעלו קטן שלא הגיע לחינוך.
האם קטן שעולה יכול גם לקרוא ולהוציא ידי חובה?
פרמ"ג משב"ז רפ"ב ג': גם קורא ומוציא ידי חובה.
וכ"כ בחזו"ע שבת חלק ב' שעולה בשבת וקורא את הקריאה שלו בלבד. והתיר בצורך גדול גם גם למנין שלשה.
רוה"פ: הכוונה לברכות בלבד אך אינו יכול לקרוא בתורה. מג"א רפב ו, גר"ז שם ה. כנה"ג בהגהות הטור שם.
סעיף ד: נוהגים לקרוא מפטיר רק לאחר ז' עולים וקדיש
לשון השו"ע: נוהגים לקרות שבעה קודם המפטיר למרות שמהדין מפטיר עולה למנין ז' ולגמור עמהם הפרשה ואומר קדיש, וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי.ואם קרא המפטיר שני פסוקים לבד ובירך ברכה אחרונה יקרא פסוק שלישי בלי ברכה. כה"ח לו.
הגה: וכן נוהגים ביום טוב שאין מפטיר ממנין הקרואים שכן גם לרמ"א בסעיף א' שהמנהג לא להוסיף ביו"ט מהדין מותר, אבל בחול שאסור להוסיף על מנין הקרואים, השלישי הוא מפטיר. וה"ה במנחה של יוה"כ. ושל תענית למנהג האשכנזים.
וביום שמוציאין ב' ספרים או ג', המפטיר קורא באחרונה. ולעולם מנין העולים נשלם באחד מב' ספרים ראשונים.
וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בד' פרשיות שמוסיפין באדר, וכן נוהגים(ר"ןומרדכיפרקב' דמגילה)ויש מחמירין שלא להעלותו בד' פרשיות, ז' של פסח, שבועות ושבת שובה וכן משמע דעת המשנ"ב. והברכ"י כתב שבדיעבד אם עלה אפילו במפטיר זכור לא ירד וכ"כ ביחוו"דחלק א סימן פה, אף על פי שיש חולקיםוסוברים שקטן עולה רק בשבת בה חוזרים הקריאה.
ואומרים קדיש אחד קודם שעולה המפטיר, ואין חילוק בזה בין הוסיפו על מנין הקרואים או לא ובין מוציאין ס"ת א' או ג' (ב"יבשםהר"רישעיהוהרא"שורבינוירוחם). ולמנהג הספרדים אם השלימו בספר הראשון מנין העולים אומרים קדיש לאחריו ושוב לאחר ספר שני. וראה לעיל סימן קמ"ז בהרחבות לסעיף ח.
טעה בשמחת תורה ואמר קדיש אחר ספר ראשון
למנהג האשכנזים: יאמר שוב אחר ספר שני. א"ר תרס"ט יא.
למנהג הספרדים: ימתין לקדיש שממילא אומרים אחר ספר שלישי. כה"ח מח.
סעיף ה: אם רק אחד מהעולים יודע להפטיר
לשון השו"ע: אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה, וכבר אמר ש"צ קדיש אחר קריאת הפרשה, זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות שלא יהיה כבוד הנביא ככבוד התורה ויברך על קריאתו תחלה וסוף מפני הנכנסין שלא ראוהו מברך על התורה. ונכון יותר שלא יעלה השביעי למפטיר. וכהשמפטיר בספר שני אסור לעלות את העולים בספר ראשון משום פגמו. כה"ח נ.
הגה: אבל אם לא אמר קדישיפטיר מי שעלה לשביעי אם יודעוכשקורא מפטיר האחרון שעלה א"צ לחזור ולקרות בתורה.משנ"ב. כי אין לחשוש משום הנכנסים שלא ראוהו מברך תחילה. ט"ז ה. והקדיש יאמר אחר קריאת הפטרה וברכותיה שלא חשיבא הפסק. מג"א טז.
ואם יש אחרים שיודעים להפטיר לא יפטיר מי שעלה כבר (א"ז). אם קראו לאדם לתורה בבית הכנסת אחרת ונזדמן לו אותה הפרשה שקרא היום צריך לחזור ולברך. משנ"ב. כה"ח נד. ואם בבית הכנסת השני מדובר לחזור על הקריאה שכבר נקראה. ראה לעיל בהרחבות לקלה ז.
ויכול כהן או לוי לעלות מפטיר ויאמר הגבאי אע"פ שהוא כהן/ לוי לדוד אמת יט ו.
סעיף ו: מפטיר עולה למנין שבעה
לשון השו"ע: אם טעה ש"צ וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש, א"צ לקרות עוד אחר אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי, דקי"ל מפטיר עולה למנין שבעה. אבל אם נזכר קודם שאמר הקדיש אז צריך לקרות אחד לשביעי ממה שקרא כבר ויסיים הפרשה עמו ויאמר קדיש ואח"כ יחזור לקרות איזה פסוקים למפטיר כמו שרגיל תמיד:
ואם ללאחר ו' עולים החזירו הספר לארון, יוציאו ויעלו שביעי באותה פרשה. כה"ח סז.
קראו ביו"ט שחל בשבת לחמישה עולים במקום שבעה ואמר קדיש.
יעלו בספר השני שני עולים והשני יהיה המפטיר. כה"ח ס"ט.
סעיף ז: דילג בקריאת שחרית של שבת אפילו התפלל מוסף חוזר וקורא
לשון השו"ע: קרא הפרשה בתפלת שחרית בשבת ודילג פסוק אחד או תיבה אחת. משנ"ב. או אפילו דילג או היפך אות אחת. כה"ח עא. חוזר וקורא הוא ושנים עמו;
ואפילו הפטיר והתפלל מוסף, חוזר וקורא.ויברך לפניה ולאחריה על הג' פסוקים. משנ"ב. כה"ח עב.
ובמנחה של שבת או שני וחמישי כל שקרא י' פסוקים וג' לכל אחד אינו חוזר. כה"ח ע.ועיין לעיל סימן קל"ז ס"ג.
עמוד הקודםעמוד הבא