התחברות
סיכום הלכות קריאת ספר תורה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קמא - דיני קורא והמקרא
הרב ירון אליה
סימן קמא - דיני קורא והמקרא
סעיף א: יש לקרוא מעומד
לשון השו"ע: צריך לקרות מעומדמדכתיב ואתה פה עמוד עמדי משמע אפילו הש"י המקרא למשה היה עומד כביכול. ובדיעבד לא מעכב. משנ"ב. ולא כב"ח.
ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד, אסור ואפילו באופן שאם יטלו אותו דבר לא יפול כיון שצ"ל באימה4. הגה: וכן החזן הקורא צריך לעמוד עם הקורא ויעמוד העולה לימים החזן. כה"ח י (מרדכי הלכות קטנות). וכן הגבאי.
ובשעת צורך מותר שיהיו פני הקורא למערב. כה"ח יב בשם נוב"י.
סעיף ב: לא יקראו העולה והחזן בקול
לשון השו"ע: לא יקראו שנים, אלא העולה קורא וש"צ שותק, או ש"צ קורא והעולה לא יקרא בקול רםדתרי קלי לא משתמעי;
ומ"מ צריך הוא לקרות עם הש"צ, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת, שלא ישמיע לאזניו. ( ואפילו משמיע לאזניו ליכא למיחש, דלא עדיף מתפלה, כדלעיל סימן ק"א ולספרדים כשו"ע שאין להשמיע לאוזניו. כה"ח יח) (דעת עצמו).
ומנהג האשכנזים שלעולם קורא הש"ץ כדי לא לבייש את מי שאינו יודע. משנ"ב.
סעיף ג: יש מקריאים לחזן לסרוגין
לשון השו"ע: ויש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מלה במלה, ואחר שגומר המקרא המלה אומרה העולה. כיון שאין אומרים שניהם בבת אחת ליכא חשש דתרי קלי לא משתמעי. משנ"ב. ואפשר שלזוהר גם זה אסור אלא אם יקריא בלחש. כה"ח יט.
סעיף ד: צריך שיעמוד אגם נוסף אצל החזן
לשון השו"ע: אם ש"צ רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור. ונוהגים שיהיו ג'. משנ"ב. וכן הוא למצווה מן המובחר אך שניים מעכבים. כה"ח כב.
סעיף ה: כשתכלה ברכה עונים אמן ולאחריהם מתחיל לקרוא
לשון השו"ע: אין הצבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור כולו ואפילו מיעוטו שמאריך.
סעיף ו: אין קוראים שני אחים או אב ובן ברצף
לשון השו"ע: יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע ולכן בדיעבד אם עלו אין מורידים.
הגה: ואפי' אם א' הוא השביעי וא' הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע (מהרי"ל). ואם שמוציאים ספר נוסף למפטיר. או שהמפטיר אינו בר מצווה מותר.ואם לא נוהגים לקרוא בשם: משנ"ב: מותר. כה"ח: המנהג להקפיד כם בזה.
קריאת סבא ונכד
משנ"ב: יש מחמירין ובמקום צורך יש להתיר
כה"ח כז בשם מחב"ר: אם אין מנהג ידוע יש להחמיר ובבן ביתו יש להקל. אך אם שמותיהם שוים אסור.
גם להגבהה וגלילה או לנשיאת ספר בהקפות אסור לקרוא לאחים או אב ובו. שו"ת משנה הלכות חלק ג סימן כ
מתי התירו עליית אב ובנו
כשעולים בשני ספרים נפרדים.שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן נ.
? קדיש באמצע – הרמ"א אסר שזהו שביעי ומפטיר. המהריק"ש התיר וכ"כ ב'אמת ליעקב' אך בכה"ח פסק להחמיר.
? כשלא קוראים בשם – אמונת שמואל התיר אך ב'כסא אליהו' אסר שמימלא אומרים שמו במי שברך. וכן המירו בכה"ח ויחוו"ד שם (ואפשר לפי זה שבשמח תורה שאין דרך לעלות 'מי שברך' בשם לכל אחד יהיה מותר לעלות לאב ובנו)
סעיף ז: עולה בדרך הקצרה ויורד בדרך הארוכה
לשון השו"ע: העולה למגדל, עולה בפתח שהוא לו בדרך קצרה ממקומו מפני כבוד הציבור והתורה וירד מהמגדל בדרך אחר, שהוא לו בדרך ארוכה עד מקומושלא תהא נראה עליו כמשא;
ואם ב' הדרכים שווים, עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין שכל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו.
(ולא ירד עד שעלה כבר הראוי לקרות אחריו מפני כבוד הספר שלא יניחנה לבדה. לבוש) (מרדכי הגדול). והמדקדקים חוששין שבדרך לא יוכלו לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינין עד שיסיים השני.
ולענין הולכת הספר מוליך מימין ואפילו היא ארוכה יותר. כה"ח לז.
סעיף ח: יש להקפיד על המסורה בקריאה
לשון השו"ע: כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבה כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר.
ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה, בפני גדולי הדור: ה"ר יצחק אבוהב והר"ר אברהם ואלאנסי והר"ר שמואל ואלאנסי בנו ז"ל, והתרו בו שיקרא כפי המסורה, ולא רצה, ונדוהו והורידוהו מהתיבה.
וגם כשהקריא שונה יש להתבונן במילה הכתובה ולא לאומרה בע"פ. שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן מא.
- ↩
וחמור מתפילת עמידה ששם לטעם הב"י מותר סמיכה קצת אבל כאן הטעם הוא משום שצריך אימה וחמור. וראה שו"ע צד ח' ומשנ"ב שם ס"ק כב.