התחברות
סיכום הלכות קריאת ספר תורה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קמ דיני הפסק בברכת התורה
הרב ירון אליה
סימן קמ דיני הפסק בברכת התורה
סעיף א: העולה לתורה ונשתתק
לשון השו"ע: הקורא בתורהונשתתק והיום הכוונה לעולה כדלהלן, העומד במקומו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון כדי שלכל הקריאה תהיה ברכה לפניה ולאחריה. טור. ב"י., ויברך בתחלה ובסוףכיון שהראשון לא מכיוון להוציא אחרים ידי חובה אלא לעצמו נתקנה. לבוש. . ולגבי ברכו: למשנ"ב לא צריך לחזור ולהגיד ולכה"ח ה חוזר ואומר.
ולהרמב"ם לא יברך בתחלה כי יוצא בברכת הראשון. והלכה כדעה ראשונה. משנ"ב, כה"ח ה.
הגה: ואפילו בזמן הזה שש"ץ קורא והעולה נשתתק, דינא הכי שחוזר הש"צ לקרוא מתחילה עבור העולה השני (הר"י פרק אין עומדין). דמה שהש"ץ קורא דיינינן כאלו קורא הוא.משנ"ב.
אבל אם הש"ץ נשתתק והחליפוהו אין העולה צריך לחזור ולברך ומתחיל השץ מתחילה. כה"ח ז.
סעיף ב: התחיל לקרוא ודיבר אינו הפסק
לשון השו"ע: העומד לקרות בתורה וברך ברכה שלפניה, וקרא מקצת פסוקים ודבר דברי תורה או דברי חול, לא הוי הפסק ואינו צריך לחזור ולברך. אבל אם לא התחיל בקריאה ודיבר מה שאינו מעניין הקריאה למשנ"ב חוזר ומברך ולכה"ח יא אינו מברך.
וה"ה אם החזן סיים את הקריאה מוקדם מהנדרש ושתק, ממשיך לקרוא ואין בזה היסח הדעת. כה"ח י'.
הפסק בין קריאה לברכה אחרונה
'אמת תורתנו הקדושה'/ גואלנו ה' צבאות שמו
ר"ח פלאג'י בספר חיים (סי' כה אות כה): אין לומר בסיום ההפטרה פסוק גואלינו, שהוא הפסק בין קריאת ההפטרה לברכותיה, וכן מה שאו' אחר קס"ת אמת קודם ברכה אחרונה הוא הפסק, ויש למנוע מלאמרו.
שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן ט.: אף על פי שטוב ונכון להחמיר שלא לומר אמת תוה"ק בסוף קריאת ס"ת, לפני הברכה, אלא שהאומרו יש לו ע"מ לסמוך ואין למחות בידו.
ושורש ההיתר הוא שברכה אחרונה פותחת בברוך ואין לה דין של סמוכה לחברתה שאין להפסיק ביניהם (כמו בהלל או בפסוד"ז) אלא דינה כברכה אחרונה של ברכות הנהנין שאיסור דיבור רק בין הברכה הראשונה לתחילת הקריאה ואחריה אפילו הפסיק באמצע הקריאה אינו מעכב. ורק לכתחילה לא יעשה משום הכוונה. וראיה מקריאת 'בראשית' בשמחת תורה שאינה אלא מנהג ובכ"ז אינה הפסק. (ונראה לפי סברות אלה שגם אם יאמר לגבאי לעשות השכבה קודם ברכת אשר נתן בדיעבד אינו הפסק ומברך)
אבל בפסוק גואלינו שכבר פשט המנהג ברוב הקהלות לאמרו בסוף ההפטרה, אין צורך לשנות מן המנהג. שם.
אם דרש קודם ברכה אחרונה, בדברים מעטים יכול עדיין לברך. כה"ח יט. וביבי"א שם הסביר ש'דברים מעטים' הם עד חצי שעה.
התחיל קדיש קודם ברכה אחרונה, מסיים הקדיש ומתחיל. כה"ח יג. ברכ"י סי' רפב ס"ק יא.
סעיף ג: ברך על התורה והסתבר שטעה במקום הקריאה
לשון השו"ע: העולה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות, וברך על התורה והתחיל לקרות או לא התחיל, והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות וגלל הספר תורה למקום שצריך לקרות בו,
י"א שאינו צריך לחזור ולברך שכוונתו לכל קריאה בספר דלפניו. וכן נוהגים מסב"ל שלא כמרן. כה"ח טו. ואפילו בספר תורה אחר שהיה על הבמה יש פנים להיתר. ב"י., וי"א שצריך כי נתכוין בברכה דווקא למקום שפתח. וכן נוהגים אם המקום הנכון לא היה גלוי לפניו. משנ"ב.
לאחר הברכה וקודם הקריאה גילו שהספר פסול
אינו חוזר ומברך כיון שסוף סוף כוונתו על קריאה זו. ברכי יוסף. כה"ח טו.
ברך על מקום אחד והיה צריך לגלול
כה"ח: אינו חוזר לברך שמסתא דעתו על כל הספר
משנ"ב: אם לא היה חשוף לפניו חוזר ומברך
אג"מ: אם ידע מה צריך לקרוא רק שלא הסתכל במקום, ממילא נחשב 'שדעתו עליהו' ואינו חוזר ומברך כיון שהוא באותו ספר ואפילו צריך לגלול.
עמוד הקודםעמוד הבא