התחברות
סיכום הלכות קריאת ספר תורה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה.
הרב ירון אליה
סימן רפד - דיני הפטרה וברכותיה.
סעיף א: מפטירין בנביא מענין הפרשה
לשון השו"ע: מפטירין בנביא מענינה של פרשה.
ואין פוחתין מכ"א פסוקים שכן נהגו בשעת גזירה שקראו ג' פסוקים בנביא לכל עולה. לבוש, אא"כ סליק ענינא בבציר מהכי כגון: עולותיכם ספו על זבחיכם (ירמיהוז, כא). הגה: ודוקא בשבת בעינן כ"א פסוקים, ג"פ לכל א' מן הקרואים, אבל ביום טוב שקורין ה' סגי בט"ו פסוקים וביום הכיפורים במנחה וכיו"ב ט' פסוקים(מהר"םפאדוא"ה). וכן בברכות מברך המפטיר ז' ברכות כנגד העולים בשבת ב' על התורה וחמישה על הנביא.
ולא נתקנה ההפטרה רק בצבור, אחר שקראו בתורה (תשובתהרמב"ןסימןקצ"ט), אבל בלאו הכי כגון שלא היה להם ס"ת לקרות בה אסור לקרות עם הברכות שלפניה ולאחריה, אבל בלא ברכה שרי (ב"י). ואם קראו בספר ונמצא פסול אומרים הפטרה בברכה. ב"י. משנ"ב. חזו"ע שבת ב. ובכה"ח הביא בשם החיד"א שלא יברכו מספק.
באיזה ספר צריך לקרוא הפטרה?
לבוש: תמהתי כל ימי שלא ראיתי באחד מן המקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר, כמו שכותבין המגילה שקוראין בציבור, כי היה נ"ל שאין יוצאין בציבור כלל בקריאת ההפטרות שקוראין בחומשין הנדפסין, כיון שאין נכתבין בכל הלכות הספר תורה או במגילה וצ"ע:
מג"א: מלכתחילה אסור לכתובספר להפטרות לבד ולכן בעבר שהיו כותבים ביד, עשו ספר להפטרות אבל עכשיו שניתן להדפיס את כל הנביא עדיף כך. (ומשמע דצריך לקרות ההפטרה מתוך נביא שלם הנדפס ולא מתוך הפטרה לבד הנדפסת בחומש. משנ"ב)
משנ"ב: אם אין להם רק הפטרה הנדפסת בחומש יש לסמוך להקל שלא לבטל קריאת הפטרה אך לכתחלה בודאי ראוי ונכון שיהיה לכל צבור נביאים שנכתבין בקלף כדין שאז גם השמות נכתבים בקדושה משא"כ כשהוא על הנייר הנדפס [עיין בא"ר] וכן הנהיג הגר"א בקהלתו וכעת נתפשט זה בהרבה קהלות ישראל ואשרי חלקם:
> יש להקפיד גם בספרים המודפסים לכתוב כמסורת הכתיב ואם ואם ציינו את הכתיב כהערה מותר לקרוא בו בדיעבד. כה"ח ה בשם כתב סופר.
קריאת הפטרה מועילה לנפטר
הובא בריב"ש מהמדרש שמת אחד אמר שאינו ניצול מענשו הקשה עד שבנו יאמר קדיש או יפטיר בנביא. וכשיש שתי אזכרות מי שיום אזכרתו קודמת בשבוע קודם לעליה. כה"ח ו.
סעיף ב: אין מזכירין ראש חודש בברכת ההפטרה
לשון השו"ע: אם חל ר"ח בשבת, אין המפטיר מזכיר של ר"ח כלל. שאלמלא שבת אין נביא בר"ח. שבת כד א.
וי"א שאע"פ שאינו מזכיר בחתימה של ר"ח, מזכירין אותו בתוך הברכה שאומר את יום המנוח הזה ואת יום ר"ח הזה, והמנהג כסברא הראשונה.
סעיף ג: יכוין לברכות ועולים לו למנין ק' ברכות
לשון השו"ע: צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ועל העולים להקפיד לברך בקול רם, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת. דע"י עניית אמן חשוב כאלו היה מברך לעצמו.
אבל 'הנאמרים באמת' ו- 'אמת וצדק' בברכות ההפטרה אינם סיום ברכה ואין לענות אחריהם אמן.
סעיף ד: קטן יכול להפטיר
לשון השו"ע: קטן יכול להפטיר.
הגה: ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרהיכול אחר לאומרהבדיעבד אמרינן שגם בזה איכא כבוד לתורה שניכר הדבר שקראו בתורה בתחלה לשם מפטיר. משנ"ב. ואפילו אם ברך העולה ברכות ההפטרה. כה"ח יט., אבל לכתחלה אסור לעשות כן. אלא במקום שקוראים מפטיר הכתוב על קלף ובגלילה שיכול אחד לעלות ולברך והחזן יקרא כבס"ת.
באיזה אופן התירו שאדם אחר יקרא ההפטרה
כה"ח י"ט: בשעה שקראו למפטיר זה היו סבורין שהוא יודע ואחר שקרא בתורה ובירך כשבא לקרות ההפטרה לא ידע לקרות יכול אחר לעלות ולקרות ההפטרה במקומו בין קודם שבירך ברכה ראשונה שלפני ההפטרה בין אחר שבירך וסומך השני על ברכתו של ראשון שבירך בתורה ומפטיר.
ישכיל עבדי ז אור"ח יד, מנחת יצחק חלק ט סימן כב: באופן שהמפטיר עצמו קורא את ברכות ההפטרה ואחר קורא יש להתיר לכתחילה, שהרי אין כאן את חשש הריב"ש למראית עין שיאמרו שעלו להפטרה מבלי לקרוא בתורה תחילה.
> אם אמר קודם ההפטרה ברכה מאלו שלאחריה, יחזור ויאמר שם ברכות שלפניה. ולאחריה לא יחזור הברכה שכבר אמר. הכרעת כה"ח כ ולא כארחות חיים.
סעיף ה: אם נשתתק באמצע ההפטרה המחליף חוזר מתחילתה
לשון השו"ע: אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה, הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור להתחיל ממקום שהתחיל הראשון, כמו בס"ת. אמנם כאן לא יברך שוב לפניה כיון שכל אחד קורא מחומשו ויצאו בברכות הראשון. כה"ח כה.
הגה: ושנים לא יאמרו ההפטרה בקול בפעם אחת דתרי קלי לא משתמעי וגם לא לסרוגין פסוק פסוק. משנ"ב. (ריב"שסימןל"ו).ובכתבי האר"י ז"ל כתב דאין די בשמיעת ההפטרות אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא. מג"א. וזה דוקא כשהקורא קורא מחומש ולא מספר נביא שלם הכתוב על קלף. משנ"ב.
> השתתק לאחר הקריאה, יעלה אחר ויברך ברכות שלאחריה. כה"ח כו.
> ברך שלפניה ונודע לו שההפטרה אחרת, אינו חוזר ומברך. כה"ח כז.
סעיף ו: אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל
לשון השו"ע: אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הס"ת.כדי שגם הגולל יתן לבו למה שיאמר המפטיר.
ובסיום הקריאה אין לסלק מעל השלחן ספר הנביאים או החומש שקורין בו המפטיר עד אחר הברכה.
סעיף ז: הפטרה במחוברות, השכבות ומי שברך
לשון השו"ע: בשבת שהפרשיות מחוברות, מפטירין בהפטרת פרשה שנייה שהרי בה אנו מפסיקין. ב"י. הגה: וע"ל סי' תכ"ח
ונהגו להזכיר אחר קריאת התורהנשמת המתים ולברך העוסקים בצרכי צבור, כ"מ לפי מנהגו. (שבוליהלקטוהגהותמרדכיפ"קדשבת) לפי שהשבת יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא והוא יום שהמתים אינם נידונים בגיהנם ראוי הוא להזכירם למנוחה ולהתפלל עליהם. שם.
ונוהגין לומר: יקום פורקן, ואין בזה משום איסור תחינה בשבת.
וג"כ נוהגין לומר: אב הרחמים; ובכל יום שא"א בו צו"צ אין אומרים אותו, וכן כשיש חתונה או מילה. ויש מקומות שא"א אותו כשמברכין החדש וגם אין מזכירין בהם נשמות ויש מזכירין למי שנפטר באותו שבוע, מלבד בימי הספירהמשום שהיו הגזרות באותו זמן, והולכים בכל זה אחר המנהג.
> וכשעושים השכבה וכן כשמברכים יש להזכיר בשם האם ע"פ הזוהר פרשת לך לך. כה"ח לז. ושם כתוב שצריך להזכיר בדרך ודאי (שרק היא ודאי אמו) אמנם מנהג הרבה מהאשכנזים, התימנים ויוצאי איראן להזכיר רק שם האב באשכבה. ובשו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן יא ד"ה (ו) ולענין כתב שיש בזה מנהגים שונים וסיים 'ואין לשנות מן המנהג'.
לעשות השכבות ומי שברך אחרי אשרי
משנ"ב טו: אחר אשרי לא יאמר שום דבר דהקדיש שאומרים לפני העמוד קודם תפלת י"ח הוא קאי על אשרי שאמר בתחלה וע"כ אין להפסיק ביניהם ויהללו שאומרים אין הפסק.
כה"ח טל בשם ברכי יוסף: אין לחוש לאומרם אחר אשרי מאחר שאחר כך בהחזרת ספר תורה אומרים מזמור לדוד וכמה פסוקים אחרים ועליהם אומרים קדיש.
עמוד הקודם