טבלת סיכום להלכות

סעיף

נושא

שו"ע

רמ"א

הרחבה ופוסקים נוספים

א

עץ מאכל ג' שנים מנטיעתו

אסור. ויקרא יט.

הנאה בערלה

אסור. "וערלתם ערלתו, לרבות את כולם ". קידושין נו.

לעולם "יהיה לכם". ספרא.

הטפל לפרי

חייב. משנה: החרצנים והזגים... אסורים בערלה. ברכות לו: "את פריו" את הטפל לפריו.

נובלות בערלה

חייבים

נובלות ברבעי

פטורים. רא"ש. פרי אתה פודה לא בוסר ולא פגין. ב"י.

ויש מחייבים. רמב"ם.

ב"ח: גם הרמב"ם פוטר

ש"ך: הרמב"ם מחייב וכך רוב הראשונים וכן עיקר

קנה סוכר

רדב"ז: פטור שהוא מים היוצאים מהעץ כרמב"ם לעניין ברכות

ב

עלים, לולבים, מי גפנים

מותרים. משנה א, ז. שטפלים לעץ ולא לפרי. ש"ך.

ג

קפריסין

חייבים בארץ ופטורים בחו"ל כרא"ש ור' אליעזר שקפריסין מתעשרים. ולא כרמב"ם ור' עקיבא שפטורים.

גר"א, לבוש: מקלים בקפריסין כרמב"ם שהלכה כר"ע מחברו.

ש"ך: קפריסין אסורים.

חזו"א: אבל התמרות מותרות בארץ לכו"ע (ולא כלבוש).

ורדים באכילה

ראב"ד: נטה להקל,

רשב"א: אוסר וסמך על הראב"ד בחו"ל להקל.

רמב"ן: המחמיר תע"ב.

חזו"ע: מותר כיון שעיקר נטיעת הורד לריח ולא לאכילה.

ד

נטע קודם ט"ז אב

הפירות שחנטו לאחר טו בשבט שנה רביעית שהם כשנתיים ומחצה מותרים

שהם שתי שבתות לקליטת הנטיעה כר' יוסי ור' שמעון במשנה. ולא כר"י שם שדי בג' ימים.

ספק בחו"ל לאחר חזקת איסור. ספק חלפו שלש שנים

שיבת ציון: מותרים גם לרמ"א ואפילו ישראל לוקט כיון שאין ודאות שיש פה ערלה.

ה

נטע מט"ז אב עד סוף אלול שנה י'

סתם: עד סוף שנה י"ג. רמב"ם. שזהו פשט הירושלמי. ראב"ד.

יש אומרים: עד ט"ו בשבט שנה י"ד. רז"ה. שעד אז גדל על רוב מים של שנה שעברה. ר"ן.

חזו"ע: כסתם שו"ע

חזו"א: בא"י להחמיר כי"א

נטע מראש השנה עד טו בשבט

רמב"ם: ג' שנים מיום ליום.

רז"ה: עד ט"ו בשבט שנה רביעית.

ו

דין פירות רבעי

כמעשר שני. שנאמר "קודש" בשניהם וחייבים בחומש ופדיון ופטורים מפרט ועוללות. ב"ה במשנה.

היתר לאחר פדיון

מיד. כתוס' ולא כבה"ג

זמן הפדיון

לאחר גמר פרי

פדיון במחובר

אסור. רמב"ם. ותוספתא "הכל מודים שאין פודין במחובר"

ב"י: כוונת הרמב"ם שיכול לחלל קודם תלישה רק יכוון שהפדיון יחול לאחר התלישה כתוס' ורשב"א.

ש"ך: לכתחילה לפדות בתלוש כסמ"ק, סמ"ג ואשיר"י.

פדיון בפרוטה לכל כמות

מותר ואפילו בא"י כרמב"ם ורא"ש

ר' יונה: רק בחו"ל

פדיון בפירות שווה פרוטה

מותר ואפילו בא"י כרמב"ם

ראב"ד, גר"א: רק בחו"ל

פרוטה שלא ניתן לקנות בה אלא מעט מזעיר

לא מחללים עליה סמ"ע. ש"ך בתירוץ שני לרמ"א.

לקט, שכחה פרט ועוללות בפירות רבעי

פטורים כב"ה במשנה

ז

נטע רבעי בחו"ל

חייב. ר' הזקן שקולת חו"ל בספק היא רק בצלף.

ויש פוטרים. רמב"ם. וק"ו מסוריה שפטורה.

נוהג רק בכרם רמב"ן. רא"ש. גר"א שבחו"ל מקלים כסוברים "כרם רבעי"

ש"ך: פודה ללא ברכה

רבעי בגפן יחידית בחו"ל

פטור ר' אחא, רשב"א, ורז"ה ולרמב"ן אסור גם ביחידית. ב"י.

חלות ההיתר לאחר הפדיון

מיד כרמב"ם ורא"ש ולא ככתוב בבה"ג שממתין עד חמישית שהוא שיבוש. ב"י.

הנאה משרף פגי ערלה ורבעי

אסור בערלה ומותר ברבעי שדווקא פרי בשל מתחייב בפדיון. רי"ו.

ח

ערלה בחו"ל

חייב. הלכה. משנה קידושין

ערלה בזמן הזה

חייב

ערלה בשל גוי

חייב. כל הראשונים. שנאמר 'כל עץ'

לקיטה של פירות ערלה עבור גוי

אסור שנהנה מכך שמחזיק לו טובה

ט

לקנות בא"י סמוך לכרם שיש בו ערלה

אסור. כריטב"א.

רמב"ם, רשב"א: מותר. האיסור רק מחוץ לכרם שכולו ערלה.

רדב"ז: בכל אופן בריחוק מקום הולכים אחר הרוב.

לקנות בחו"ל סמוך לכרם שיש בו ערלה

מותר ואפילו יודע שהובאו מהכרם רק שלא יראה הבצירה.

כרם שכולו ספק ערלה בחו"ל.

כלשכן שמותר

ש"ך, ט"ז: לקנות חוצה לו

שיבת ציון: גם לקחת בידיים

סתם פירות הנמכרים בשוק בא"י

רדב"ז: מותרים כשאינם סמוך לכרם שמוחזק שיש בו ערלה, ואין כאן בית מיחוש.

חזו"ע ורוה"פ: מותרים ברוב והמחמיר תע"ב.

הרב אריאל: תלוי במיעוט המצוי.

הרב אליהו: אסורים כי ניתן לברר.

הרב אלישיב: שוק דינו כקבוע לאסור.

שימוש במומחה לזיהוי פירות ערלה צעירים

חתם סופר: לא נחשב שאפשר לברר כיון שלא יכול לדעת אם נטעו קודם טו באב.

חיוב ביעור (שריפה) בפירות ערלה

חתם סופר: לא חייב לבער וממילא לא צריך לחפש אחריהם מחשש הנאה מחליפיהן.

י

ללקוט בידיים בספק ערלה בחו"ל

מותר. רמב"ם.

ש"ך: אוסר כרש"י וטור.

שיבת ציון: מותר גם לקחת בידיים.

ובדרכ"מ הביא דעת המרדכי שמתיר כרמב"ם וגם בכרם שיש בו נטיעות ערלה.

רש"י, טור: דווקא לקחת מגוי שלקט.

לקחת מגוי מכרם ודאי ערלה בחו"ל

רמב"ם: מותר

רש"י, טור: אסור

ספק הקרוב לודאי ולספּק לחבירו בחו"ל (כלוי שאמר לשמואל לקוט שלא בפני שיהיה ספק אצלי ואני אוכל)

ב"י: לדידן שערלה הל"מ אסור.

ערה"ש: מותר אך אינו הוראה לרבים.

ר"ן: התירו כל ספק.

יא

חבית יין שנמצאה בכרם ערלה

מותר

רמב"ם: דווקא בהנאה.

רמב"ן: אפילו בשתיה.

ענבים שנמצאו בכרם ערלה

אסורים כרמב"ם כאן נמצאו כאן היו

רא"ש: מותרים הולכים אחר הרוב

יב

לזרוע לכתחילה פרי ערלה

אסור

להנות מנטיעה של פרי ערלה

מותר – זה וזה גורם כר' יוסי בע"ז מח:

לטעת לכתחילה יחור מערלה

מותר – אין ערלה אלא בפרי

יג

שותפות עם נכרי: תנאי מראש ששנות היתר לישראל.

מותר

לעשות חשבון על כמות הפירות

אסור

רש"י, וכן רמב"ם למגיד משנה וב"י בהלכות שבת ולב"ח גם בערלה: אבל אם התנו מתחילה מותר לבוא חשבון אח"כ.

ראב"ד. ש"ך וט"ז בדעת הרמב"ם: אסור לבוא חשבון אפילו כשהתנו.

אכילת שנת היתר במקום שנת ערלה ללא תנאי מראש

אסור – חליפי ערלה. רמב"ם.

מותר - כל אחד אוכל שנות עבודתו. רש"י, רא"ש.

יד

החלפת שדה עם גוי לשנות הערלה

מותר. רי"ו. כיון שהעובד דינו שיטול פירות ואין כאן חליפי ערלה.

טו

מכירת פירות ערלה לגוי קודם שגדלו

מותר. שמכר העצים. ראב"ד.

טז

נוטע גרעין, יחור או אילן שנעקר

חייב בערלה

מבריך

חייב כשחתכו או הפסיק לינוק מהזקנה. וכן שאר הברכות שממנו.

מרכיב

חייב

ר"ן, ט"ז בהסבר השו"ע: והוא שהרכיב לְנטיעה ילדה שהיא חייבת מצד עצמה או שלא מנו לה מעולם כגון שנעשתה לסייג

הבריך ונעקרה הזקנה

מונים לזקנה ולהברכה משעת עקירת הזקנה.

יז

הרכבה והברכה בחו"ל

מותר. כראב"י שאין הברכה בכלל נטיעה. ר"י, רמב"ן.

ביטול לכתחילה בלקיטת פירות ערלה והיתר.

מותר כשיש מאתיים כנגדם שאין אדם אוסר כרמו בשביל נטיעה ולא גזרו. כר' יוסי בגיטין נד: רמב"ם. ב"י.

יין מגפני העו"כ אפילו בארץ ישראל

מותר. שרוב גפנים אינם ערלה

יין מכרמים שידוע שיש בהם ערלה בא"י.

מותר. שפירות ערלה דקים וקלושים ואינם ראויים ליין.

יח

אילן שנקצץ וחזר וגדל

אם נקצך סמוך לארץ מתחייב בערלה. כחכמים בירושלמי שביעית ורמב"ם.

ראב"י, רא"ש, ש"ך: אפילו תוך טפח מהארץ מתחייב כר' שמעון במשנה וראב"י בירושלמי שביעית.

יט

אילן שנעקר ומעפרו עמו

אם יכול לחיות בעפרו שנעקר עמו פטור מערלה

רשב"א: ובחו"ל אפילו לחיות קצת ימים. וכן בתשובת שיבת ציון.

פרח מטה אהרון: ג' שנים כשנות ערלה.

לבושי שרד: ההיתר רק בדיעבד.

כ

נעקר ונשתייר בו שורש מחובר

אפילו השורש כעובי מחט לא מתחייב שוב בערלה משנה ערלה א, ד

כא

שתיל בודד שנותר נמוך מטפח

חייב בערלה לעולם משום מראית העין. סוטה מג:

כרם שנותר כולו נמוך מטפח

מותר לאחר ג' שנים. שם. דאית ליה קלא.

כב

עיקר היתר שהוסיף באיסור

מותר כל עוד יש מאתיים כנגד האיסור שהתווסף. משנה א, ה

עיקר איסור שהוסיף בהיתר

נשאר באיסורו לעולם ואפילו עלו מאתיים היתר כנגד האיסור. כר' יוחנן בנדרים נז: ורא"ש.

גידולי ההיתר עצמם שנווספו על עיקר האיסור

ש"ך: לשו"ע מותרים כרא"ש.

רא"ש: פשוט שמותרים. שהעיקר לא יכול לבטל הגידולין כיון שאינם מעורבים בהם אלא נתווספו עליהם.

ר"ן: אסורים. כיון שלא מעלים האיסור משמע שבעצמם אינם היתר.

כג

נוטע לסייג ולקורות

פטור מערלה כמשנה. וכר' יוסי שאפילו צד אחד.

ר' יוסי: ואפילו חלק מהעץ למאכל, חלק הסייג פטור.

לטעת באופן שלא ניכר שהוא לסייג

חייב כרא"ש

רא"ש: צריך שיהיה ניכר בנטיעה שהוא לסייג

רמב"ם: כיון שדרך לשנות מותר ואפילו שבפועל לא שינה. ב"י.

נטעו לסייג ובהמשך חישב עליו למאכל

מתחייב ממחשבתו , ירושלמי.

נטע למאכל ובהמשך חישב עליו לסייג

נשאר בחיובו. שאין בכח מחשבתו לעקור חיוב שכבר נוצר. ירושלמי שם.

לסייג. ובזמן הנטיעה חשב שמשַנה ב' יהיה למאכל

מתחייב בערלה מעכשיו. ירושלמי.

כד

נוטע לצורך מצווה

חייב

נטע בקרקע שהקדישה למקדש

רמב"ם: פטור שאינו לכם.

כה

הנוטע בשלו לרבים

חייב. כחכמים במשנה.

רמב"ם: בחו"ל פטור

רא"ש: תמיד חייב

כו

הנוטע לעצמו ברשות הרבים

חייב. משנה

נטיעת גזלן

חייב. משנה.

ואפילו גזל נטיעות ולא דורשים לכם משלכם. ב"י.

עכו"ם שנטע ואפילו לעצמו

חייב. משנה.

נטע בבית

חייב. ירושלמי.

נאמר ונטעתם ונטיעה בתוך הבית נטיעה היא. ירושלמי, רמב"ם. ופטור מן המעשרות שאינו "היוצא השדה"

הנוטע בספינה

חייב. משנה.

רש"י, רא"ש: בחרס אפילו שאינו נקוב בעץ דווקא בנקוב.

ר"ת: בחרס דווקא נקוב בעץ פטור אפילו כשנקוב.

ר"ת בתחילה: בחרס דווקא נקוב בעץ חייב תמיד.

הנוטע בעציץ שאינו נקוב

חייב. רמב"ם.שלעניין נטיעה דינו כארץ. ואין בעציץ חילוק בין עץ לחרס כבספינה. גר"א.

רא"ש: משמע שפטור שכל שמטלטל פטור מן הערלה כתרומה למעט עציץ חרס כיון שהשורשים מפעפעים אותו.

נטע על הגג

חייב בערלה ובמעשר. הפטור במעשר הוא רק בעציץ המטלטל. תשובת הרא"ש.

כז

העולה מאליו ברשות היחיד

חייב. משנה וחילוק הירושלמי. רמב"ם.

רמב"ם: דווקא ברשות היחיד

רע"ב: דווקא במקום ישוב

העולה מאליו במקום טרשים

פטור.

הנוטע מחוץ לישוב

חייב כשעושה כדי טיפולו. ירושלמי ורמב"ם.

כח

עדות מוכר נכרי לאסור

לא נאמן. גמרא יבמות.

הנאה מפירות ערלה קודם שבאו לעולם.

מותר, שנהנה מהעץ. תשובת הרשב"א.

העושה קניין בפירות ערלה ואיסורי הנאה.

לא קנה. רבינו האי

לקיטה מערלה לצורך נכרי

אסור. שמחזיק לו טובה ונהנה מערלה. שם.

דמי ערלה

ר' ירוחם: אסורים למוכר בלבד ומדרבנן. ובדיעבד אם קנה הקנין מותר. וכן בקידושין.

ויש אוסרים גם בדיעבד ומתירים לקידושין לכתחילה.

וראשון עיקר.

תערובת ערלה

במינו: במאתיים.

שלא במינו: בשישים. ש"ך ס"ק ל"ו.