התחברות
סיכום הלכות ערלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף כג-כו
הרב ירון אליה
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף כג-כו
האם נוהג איסור ערלה במקרים הבאים:
נטיעת אילן לצורך גדר? והאם יש נפ"מ אם חשב עליו אח"כ לאכילה? 2x
במשנה ערלה א' א': הנוטע לסייג ולקורות פטור. והוסיף ר' יוסי שאפילו אם אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור.
בטעם הדבר נאמר בירושלמי 'כתיב 'ונטעתם כל עץ מאכל' את שהוא למאכל חייב' ממילא כשלא נטע למאכל פטור. ועוד שם העמיד ר' זעירא שמדובר 'במשַנה סדר נטיעתם' כלומר שניכר מדרך הנטיעה שנעשתה לתכלית אחרת אם לעצים, שנטען ברצף. ואם לקורות שגדע אותם כדי שיתעבו ואם לסייג שעשאו במקום שיש צורך בגדר.
נחלקו הראשונים האם יש צורך שבפועל יטע בשינוי כאמור:
- לדעת הרא"ש הפטור מערלה קיים רק כשבפועל ניכר מדרך הנטיעה שאינה לאכילה אלא למטרה אחרת.
- ואילו הרמב"ם השמיט חיוב זה והסביר הב"י שלדעתו די שדרך לשנות כשמתכוין לכך ואין צורך לשנות בפועל. ולכן די שמחשבתו לסייג או לעצים להפטר מערלה.
השו"ע בסעיף כ"ג פסק כרא"ש להחמיר שצריך שיהיה ניכר בנטיעה שהיא לצורך אחר.
את דברי ר' יוסי במשנה 'אפילו אם אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג, הפנימי חייב והחיצון פטור' למדו בירושלמי מריבוי מילות אכילה בפסוק "לא יאכל" "עץ מאכל" "תאכל את פריו". וכן פסק השו"ע בסעיף כ"ג.
ועוד נאמר בירושלמי שם 'כל שעירב בו מחשבת חיוב יהא חייב', ולכן כתב השו"ע שאם בזמן הנטיעה חשב עליו לאכילה מאוחרת נתחייב מיד.
ומצד שני כל שחשב עליו לאכילה מתחילה, לא תועיל אח"כ מחשבה לסייג לפטור.
אמנם אם רק לאחר ג' שנים שכבר נפטר מערלה עלה במחשבתו לאכלו, גם מרבעי יהיה פטור שאין דין רבעי בלי ערלה.
עובדי עירייה שנטעו במרכז העיר עצי פרי, כגון עצי דקל וחרובים?
נחלקו האחרונים מדוע הנוטע לסייג ולעצים פטור מערלה, האם שורש ההיתר כאן היא מצד שאינה נטועה לאכילה (רעק"א, ערה"ש) או כיון שאינה נטועה כלל לצורך הפרי (הר צבי, גרש"ז א.) , והנפק"מ היא בזמן שנוטע לנוי או ריח של הפירות אבל לא לאכילתם.
השאלה קיימת דווקא כאשר הכוונה לנוי הפרי אבל כשנוטע לנוי העצים עצמם ולא הפירות כמו שמקובל בשדרות דקלים נראה להקל. אמנם יש לדון מצד הצורך בהיכר שנפסק בשו"ע, ואפשר שכל שנטוע בשדרות ולא במטעים ניכר שהוא לנוי כמו סייג שמיקומו מוכיח עליו.
ואם המציאות היא שרוצים גם את הפירות כגון שגודדים את התמרים ומחלקים אותם לאכילה, ממילא חייבים בערלה מכח כוונה זו.
נמצא שהתשובה מתחלקת לשלש: אם מעוניינים באכילת הפרי – חייב בערלה. אם מעוניינים ביופי הפירות מחלוקת באחרונים. ואם כוונתם רק ליופי העצים – מותר.
נטיעה לצורך מצווה?
בגמ' בירושלמי ערלה א' א' אומר רב חונא 'אתרוג שנטעו למצוותו חייב בערלה' הגמ' מקשה מדין נטעו לסייג שלכאורה כל שאינו לצורך אכילה פטור. ועונה שיש הבדל כי באתרוג סוף סוף הוא מכוין לפרי ולכן חייב, ולא כנטעו לסייג שמכוין לענפים ולכן פטור. ומוסיפה הגמ' שהוא הדין לנטע זית לצורך נרות חנוכה או מנורת בית המקדש שחייב.
וכ"פ השו"ע בסעיף כ"ד.
עץ שאין פירותיו מאכל בריאים ונוטעים אותו לצורך רפואה?
כתב הרדב"ז א תצ"ט שכל עץ שאינו מאכל בריאים וניטע לצורך רפואה פטור מערלה. וכתב הרדב"ז שהוא ק"ו מהנוטע לסייג ששם למרות שפירותיו הם מאכל בריאים כוונתו מפקיעה את חיובם.
דברי הרדב"ז הובאו ברעק"א בסעיף כב והוסיף עליהם גם את הנוטע ע"מ להריח לפטור.
עץ ורד?
הרשב"א בתשובה הסביר שבורד שייך איסור ערלה כיון שעליו נאכלים, והביא את דברי הראב"ד שפוטר ורדים מערלה וסברתו היא שאין עלי הורד פרי או שומר לפרי שיתחייבו בערלה. וסיכם הרשב"א שאינו מסכים ומפני שיש בו צורך לבריות ניתן לסמוך על הראב"ד שהוא רק מובהק.
ובכל אופן דברי הרשב"א להחמיר הם דווקא בורד שעליו נאכלים כפי שכתב בעצמו והיום שהורד לא ניטע למאכל הדין קל וכ"כ בחזו"ע : הורד אין דין ערלה נוהג בו, שהתורה אמרה ונטעתם כל עץ מאכל והורד לאו עץ מאכל הוא כי עיקר נטיעתו לריח ולא לאכילה... וההדס אין ערלה נוהגת בו.
ובערוך השלחן כתב בסע' לח 'וכן כשנטע להריח בהם ולא לאכלם ויש היכר בזה פטור מן הערלה'.
עמוד הקודםעמוד הבא