התחברות
סיכום הלכות ערלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף כב
הרב ירון אליה
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף כב
האם אומרים בערלה 'גידולי היתר מעלין את האיסור' (כתוב ב' דוגמאות המוזכרות בפוסקים)? 2x
איסור שהגדיל בהיתר
הגמ' בנדרים נז: דנה בדין בצל של שביעית שנטעו בשמינית. בתחילה מובא בשם ר' ינאי 'בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו מותר'. אמנם הגמ' מביאה כנגד שיטה זו שתי ראיות שהאיסור נשאר באיסורו. בשם ר' יוחנן 'ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות, אף על פי שהוסיפה מאתים – אסור'. ובשם ר' יונתן 'בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור', וזאת למרות שגידוליו לאחר העקירה גדלים בהיתר.
הרא"ש בהלכות פסק כר' יוחנן לאסור וכן כתב בשו"ע בסעיף כ"ב.
נחלקו הראשונים בכוונת הגמ' האם גם התוספת שגדלה בהיתר אסורה או שהיא עצמה מותרת ורק אינה מעלה את האיסור. דעת הר"ן להחמיר שגם ההיתר נאסר. אך דעת הרא"ש שההיתר נשאר בהיתרו כיון שלמעשה אין כאן תערובת. הש"ך הבין בדעת השו"ע שהקל כרא"ש להתיר את מה שגדל בהיתר.
היתר שהגדיל באיסור
בערלה: מקרה הפוך של יבול היתר שהגדיל באיסור מובא במשנה ערלה א' ה' 'בריכה (ענף מגפן בוגרת שהוברך בקרקע, שהפירות בה מותרים כל עוד יונקת מהבוגרת) שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור' כלומר מה שגדל משהתחייבה בערלה אוסר במאתיים את מה שהיה מותר מתחילה.
בחדש: הגמ' במנחות סט: מסתפקת האם ניתן ללמוד מחומרת ר' יוחנן ור' יונתן שהולכים אחר עיקר הפרי, להתיר במקרה הפוך בדין חדש של 'שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר, ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה', או שעיקרון זה ללכת אחר עיקר הפרי נאמר רק לחומרה ולא לקולא, ונשארת בתיקו.
במעשר: בירושלמי שביעית פרק ו הלכה ג' : בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר/ שהשריש מתעשר לפי כולו'. וכתב הגר"א כאן שהירושלמי פשט לחומרה את הספק במנחות. כלומר אמנם גידולי איסור אוסרים את ההיתר אבל גידולי היתר אין מעלין לעולם את האיסור.
וכן פסק השו"ע: אם נתוסף בפרי עד שאין בפרי הראשון שהוא היתר ק' ק' חלקים על התוספת, אסור.
עמוד הקודםעמוד הבא