התחברות
סיכום הלכות ערלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף כו
הרב ירון אליה
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף כו
האם יש חיוב ערלה בנטיעה בעציץ שאינו נקוב? 2x
בגמ' בגיטין ז: עפר חו"ל הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית והסביר ר' יהודה שמדובר כשהספינה גוששת לקרקע.
ובגמ' במנחות פד: לגבי הבאת ביכורים מביאה הגמ' סתירה לגבי גג, חורבה עציץ וספינה אם קורא כשמביא ביכורים מיבוליהם ומתרצת לא קשיא: כאן בספינה של עץ, כאן בספינה של חרס.
בגמ' בירושלמי מסביר ר' יוסי שעציץ שאינו נקוב חייב בערלה כיון שהשרשין מפעפעין אותו ואילו ר' יונה מסביר שכלי חרס אינו עומד בפני השרשין.
נחלקו הראשונים לאיזה עציץ יש דין קרקע לחיוב גם כשאינו נקוב:
- רש"י גיטין ז: - עציץ של חרס לא בעי נקובה, ושל עץ בעי נקובה. וכן נראה דעת הרא"ש.
- ר"ת שם - להיפוך, דשל חרס בעי נקובה ושל עץ דמתלחלח מן הקרקע לא בעי נקובה.
- ר"ת מנחות פד: של חרס בעי נקובה, ושל עץ גרע טפי ולא מהני נקובה.
- רמב"ם: כתב שהנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. ולא חילק בסוג העציץ בדין ערלה שלא כענין זרעים שחילק. הגר"א הסביר בדעתו שרק בספינה מחלקים בין חרס לחומר אחר כיון שהמים מלחלחים אותה.
השו"ע סעיף כ"ו פסק כרמב"ם שהנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה.
אמנם בעציץ פלסטיק שלא שייכת סברת 'שורשים מפעפעים' נחלקו הפוסקים אם מתחייב. לדעת חזו"א ערלה ל"ב עדיין חייב אך מדרבנן, ולגרשז"א במנחת שלמה א' סימן ע' פטור. (הלכות הארץ הערה 114).
מה הדין לערלה בעץ פרי הגדל בעציץ שבתוך בית או בחממה עם מצע מנותק? 2x
בירושלמי ערלה א' ב' אומר רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה. כי הרי היא בכלל 'נטיעה' ונאסרה. אך פטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה. ולגבי שביעית הגמ' מסתפקת שכן יש מקורות סותרים מצד אחד כתוב 'ושבתה הארץ שבת לה'' שזו הוראה כללית ומצד שני כתוב 'שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור' משמע שהאיסור רק בשדה.
הרא"ש בתשובה כתב שגם הנוטע בגג הבית חייב בערלה ואין דינו כעציץ שאינו נקוב להקל (לשיטתו כשאינו חרס) כיון שקולת עציץ היא רק בעציץ המטלטל.
השו"ע בסעיף כ"ו פסק כרא"ש לעניין גג בית וכרמב"ם לענין עציץ שאינו נקוב לחומרה: 'הנוטע בבית ועל גג שמילאו עפר ונטע בו. והנוטע בספינה, או בעציץ אף על פי שאינו נקוב, חייב'
מצע מנותק יהיה דינו כעציץ שאינו נקוב אם עשוי מחומר שלא מאפשר חדירת שורשים דרכו. בפועל יריעות פלסטיק עבות מונעות חדירת שורשים אך יריעות פלריג אינן מונעות. ואפילו לדעת החזן איש לעיל שיש חיוב ערלה מדרבנן בעציץ פלסטיק וממילא גם מצע מנותק, בהעברה לקרקע יתחייב בערלה מהתורה וממילא יהיה צריך למנות לו שנות ערלה מחדש.
מי שהעביר שתילי ערלה בידו או במשאית ממקום למקום, האם צריך למנות מחדש שנות ערלה? 2x
ישנם שלשה תנאים שצריך להקפיד עליהם על מנת שלא יצטרך למנות מחדש שנות ערלה:
- שהשתיל היה במשתלה במצב שיונק מן הקרקע, כלומר בתוך כלי מחורר כ- 2.5 ס"מ ועל האדמה עצמה ולא על יריעות מפרידות.
- ראה סעיף כ"ו שנחלקו הראשונים באיזה עציץ שייך איסור ערלה שלרא"ש רק בעציץ חרס יש חיוב ממילא בזמן היותו בשקית פלסטיק אינו חייב. ולרמב"ם גם בעציץ עץ שייך האיסור וכ"פ השו"ע. והחזו"א כתב בדעתו שאם כך הוא הדין בכל עציץ גם פלסטיק. רק שלמעשה מחמירים שצריך נקיבה.
- שהגוש שהשתיל בא איתו מספיק לו כדי חיותו לשבועיים.
- במשנה ערלה א, ג: אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. וכתב הרשב"א שאין צורך שיוכל לחיות בסלע שלש שנים אלא אפילו קצת. וכן פסקו פוסקי זמננו. למרות שהובא בפתחי תשובה בשם פרח מטה אהרון שצריך שיוכל לחיות ג' שנים ובשם לבושי שרד שאין לבצע העברה בא"י לכתחילה.
- שהגוש לא התפורר במהלך הנטיעה.
לגבי הזמן של העברה במשאית נחלקו הפוסקים אם צריך משאית מנוקבת וכן אם האספלט של הכביש חוצץ ביניקה. הגרע"י, שבט הלוי והגריש"א חששו לכתחילה לענין זה כיון שנראה שהוא נעקר ונשתל מחדש. אמנם הגרשז"א לא חשש לכך וכתב 'דמעולם לא שמענו שהמגביה עציץ נקוב למעלה מי' טפחים (להסוברים שלמעלה מעשרה חשיב ודאי תלוש) .. שיתחייב למנות שנות ערלה ורבעי'. וכן החזו"א כתב לגבי שתיל ששהה זמן קצר בעציץ שאינו נקוב 'לא אמרינן כיון שנתנו בעציץ שאינו נקוב בטל חיותו ובטלה נטיעתו ראשונה וכשחזר ונטעו הוה לה נטיעה חדשה' ולכן ממשיכים למנות שנות ערלה למעט הזמן שהיה בעציץ שאינו נקוב. וממילא הוא הדין במשאית להקל. וכן פוסקים למעשה במכון התורה והארץ וכן בבית המדרש להלכה בהתישבות.
מטע של פירות שנטעו בו שתיל עץ קטן שהובא ממשתלה שגידלה את אותו שתיל עץ בתוך שקית ניילון אטומה במשך שנתיים: לאחר כמה זמן ניתן לאכול את פירות השתיל הזה? כשנחמיר בדינו, איזה בעיה יכולה להיווצר לנו?
ראה בשאלה קודמת התנאים בהם ניתן להמשיך למנות שנות ערלה על אלו שהיו במשתלה. ונמצא למעשה במקרה דידן, כיון שלא ינק מהאדמה בזמן גידולו מתחדש לו בנטיעתו חיוב ערלה. ויצטרכו להמתין ג' שנים להיתרו.
- הבעיה שתווצר היא החשש שפירותיו יקטפו בטעות עם פירות ההיתר ויתערבו בהם ולכן צריך לסמן את העץ וכן לקטוף את פרחיו לאחר הפריחה למנוע תקלות. ובכל אופן גם אם העץ אינו מזוהה עדיין יהיה מותר לקטוף את פירות המטע אם כמות הערלה בטילה במאתיים. ולא החמרנו כאן מצד ביטול איסור לכתחילה כיון שאין אדם אוסר כרמו בשביל נטיעה אחת כדברי ר' יוסי בגיטין נד: וכן ברמב"ם וב"י.
- בעיה נוספת כשמחמירים מספק היא הברכה על פדיון נטע רבעי, שבמקרה זה לא יברך מצד סב"ל.
- וכן בענין חיוב הפרשת תרו"מ בשנה רביעית שכאשר הוא ודאי רבעי פטור, ואילו בספק יפריש ללא ברכה ופטור מליתן בפועל את המעשר ללוי ולעני.
