התחברות
סיכום הלכות ערלה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף א, ב
הרב ירון אליה
תשובות למבחנים - סימן רצד - סעיף א, ב
* האם נוהג איסור ערלה או דין נטע רבעי במקרים הבאים:2x
קליפות של פרי שאינם ראויים למאכל בהמה, כגון קליפות אגוזים?
במשנה ערלה א' ח' נאמר ' קליפי אגוזים והגרעינים אסורים בערלה ... ומותרין ברבעי'
בגמ' ברכות לו: לומדים מהפסוק וערלתם ערלתו את פריו' לרבות את הטפל לפריו ולכן גם קליפי אגוזים מתחייבים בערלה כמשנה שהם טפלים לפרי.
אבל לגבי נטע רבעי כתוב בירושלמי ערלה א' ה': 'פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים' ולכן אין חיוב רבעי במה שאינו ראוי לאכילה כגון קלפי אגוזים, פירות בוסר וכו'.
וכן פסק השו"ע סעיף א: בין עיקר הפרי בין הגרעינים בין הקליפות, כגון קליפי אגוזים ורמונים, והנץ שלהם והזגין והגרעינין של ענבים והתמד העשוי מהם והפגים והתמרים שאינם מתבשלים והענבים שלקו ואין נגמרים בבישולן, כולם חייבים בערלה ופטורים מרבעי.
עלי עץ פרי? מי גפנים?
במשנה ערלה א' ז': העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרים בערלה וברבעי.
והסברא בזה כדלעיל שאינם פרי.
וכ"פ השוע בסעיף ב'.
אמנם כתבו האחרונים שאם עיקר הגידול הוא לצורך העלים כמו בסוגי צבר מסויימים, מתחייב בערלה. אך אם עיקר הגדול לפירות ורק יש שימוש צידי גם בעלים כמו בעלי גפן, הם בטלים לפרי ופטורים מן הערלה – הלכות הארץ עמ' 126.
קני סוכר?
כתב הרמב"ם שעל מי הסוכר היוצאים מהקנים מברכים 'שהכל' כיון שאין זה פרי. ומזה כתב הרדב"ז בתשובה א תקס"ג שאין בהם חיוב ערלה תרומה ומעשר כיון שאינן פרי. ודינם שונה מדבש היוצא מן התמרים ששם זהו הפרי עצמו שנתמעך ונעשה דבש וחייב.
וכיון שבקני סוכר אינו חייב בערלה ממילא גם רבעי לא נוהג שכן כל שלא נוהג בו ערלה לא נוהג בו רבעי.
תבלינים, כגון עלי תה?
הרבה מהתבלינים כגון נענע, לימונית הינם ירק ולא עץ וממילא פטורים מערלה. והשאלה על התבלינים המעוצים והרב שנתיים.
בגמ' חולין ו. נאמר שהנותן לע"ה לבשל לו קדירה משלהם צריך לחשוש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומשום מעשר.
הגמ' ביומא פא: מבחינה בין פלפלים יבשים שאינם פרי לענין ערלה לבין פלפלים לחים שיש בהם דין ערלה ומסביר רש"י שם כיון שהם 'חזי למיכל'.
שיטת רש"י שם בחולין (ד"ה טעמא) היא שכל תבלין חייב בתרו"מ כיון שהוא נותן טעם והוא כעיקר האוכל.
לעומת זאת דעת התוס' (בנדה נ ע"א ד"ה 'כל' על הסוגיה בחולין, בתירוץ הראשון) שרק שומין ובצלים, שהם נאכלים בפני עצמן חייבים בתרו"מ, ולא תבלינין שאינם נאכלין אלא כטפל לאוכל. לדעה זו אפשר לצרף דעת הרמב"ם בקנה סוכר שברכתו 'שהכל' כיון שמיצוי הטעם אינו פרי. ומזה למד הרדב"ז שפטור גם מערלה ותרו"מ.
מחלוקת זו היא בתבלין שאינו נאכל בפני עצמו אלא בתוך תבשיל, ולמעשה מחמירים לעשר אותם כשניכרים. שכן במשנה עוקצין ג' ו' דעת בית הלל שהקצח חייב בתרו"מ וכ"כ בחזו"א (מעשרות סי' א ס"ק כד), והסביר ערוה"ש כיון שהוא נשאר על הלחם ונאכל מתחייב, כן בחזו"ע (תרו"מ עמ' ק) כתב לחייב כרפס ופטרוזיליה בתרו"מ אך לפטור תבלינים שנידוכים דק דק כמו פלפל כרכום וכמון.
אמנם עלי תה אינם נאכלים כלל אלא נזרקים לאחר מיצוי הטעם, וממילא פטורים מתרו"מ וערלה. וכתב החזו"א (דיני ערלה ס"ק לט): מילתא דעבידי לתבל את הקדירה ואין אוכלים אותו בעינא אינו בכלל פרי לענין ערלה'.
אמנם דעת הגרמ"א שגם תבלין שאינו נאכל כעלי תה חייב בתרו"מ ואפילו בערלה כיון שיש לו מעלה על תבלין המתערב בתבשיל בכך שכל שתיית התה מבוססת על טעם העלים ואינו רק תוספת לתבשיל אחר.
נמצא שיש בתבלין ג' מדרגות:
- מה שאינו נאכל בפני עצמו אלא נזרק לאחר מיצוי הטעם או שנשחק באופן שאינו ניכר בפני עצמו במאכל, פטור לרוה"פ.
- מה שמעורב במאכל וגם ניכר בפני עצמו כגון קצח, פטרוזיליה בסלט וכו' חייב לרוה"פ.
- ומה שנאכל בפני עצמו כגון שומים ובצלים, חייב בכל אופן. עמוד הקודםעמוד הבא
