התחברות
קיצור הלכות שבת למעשה למנהגי הספרדים והאשכנזים (מלאכות שבת יתווספו בהמשך בע"ה)
בסיס לדבר האסור
הרב ירון אליה
בסיס לדבר האסור
הגדרת בסיס לדבר האסור - כלי היתר שהניחו עליו קודם השבת מוקצה מתוך כוונה שישהה עליו בבין השמשות של ערב שבת, מקבל כלי ההיתר את דין המוקצה ואסור בטלטול בשבת. ואפילו אם במהלך השבת הוסר המוקצה מעל הכלי על ידי קטן או נכרי, הכלי נשאר מוקצה ואסור בטלטול (רמ"א שט ד). אמנם אם הניח את המוקצה על מנת להסירו קודם השבת ושכח אותו שם, אין הכלי נעשה מוקצה בעצמו.
זהות המניח - על מנת שהבסיס יעשה מוקצה צריך שההנחה של המוקצה עליו תעשה על ידי הבעלים או בשליחותו או לטובתו ולכן ילד שהניח אבן על כלי קודם השבת אין הכלי נעשה מוקצה. ולגבי אשה שהניחה מוקצה על חפץ של בעלה, יש אומרים שנאסר בטלטול (חזו"ע ג קלז) ויש מתירים אם הוא כלי שמיוחד לתשמיש הבעל (ארחות שבת יט הע' קצה).
תפקיד הבסיס - על מנת שהבסיס יהפך למוקצה צריך שהוא ישמש את המוקצה, אמנם אם המוקצה משמש את הבסיס כגון אבן ששם על ניירות על מנת שלא יעופו, אין הניירות נעשים מוקצה (שש"כ כ נד).
הנחה אקראית – במקום הצורך יש להקל שכאשר הניח דברים רבים במגירה ואחד עלה על השני שאין הבסיס נעשה מוקצה כיון שאין כאן כוונה לתשמיש (משנ"ב שט יח, חזו"ע ג קלג) והוא הדין בבשר מוקצה שמונח על חלה או גלידה במקפיא מחוסר מקום אחר (מאמ"ר עט כג)
הנחה על מפה - מוקצה שהונח על מפת שולחן אינו הופך את המפה למוקצה כיון שאין המוקצה צריך את המפה אלא את השלחן (משנ"ב שם, שש"כ סב עא) ויש מחמירים בזה או לפחות בחלק המפה שעליו מונח המוקצה (ראה שעה"צ שט כד. שש"כ כ סב).
בסיס בדבר מאכל – דבר מאכל שהניחו עליו מוקצה יש אומרים שהמאכל נעשה מוקצה ככל בסיס (שש"כ פא ע"פ משנ"ב שיא כט) ויש אומרים שבמאכלים אפשר להקל במקום צורך שאין באוכלין בסיס לדבר האסור (חזו"ע קלט ע"פ רמ"א).
מוקצה שערכו קטן – יש אומרים שאם השאיר כמה פרוטות על השלחן או על הבגד אין הם נעשים מוקצה (משנ"ב שי לא. שש"כ כ נו) ונראה שהיתר זה הוא דווקא אם אין המוקצה חשוב בעיניו כלל ולא די שאינו חשוב ביחס לבסיס (נ"א סז ג).
טלטול הבסיס כשלא נעשה מוקצה – כשלא נעשה הבסיס מוקצה כגון שרק שכח את המוקצה שם ולא התכוין שישאר על הכלי בשבת, אם צריך לטלטל את המוקצה לצורך דבר המותר כגון שצריך את הכלי או שצריך את מקומם, מותר לטלטל את המוקצה שעליו בטלטול מהצד. אלא שאם אפשר יטה את הבסיס במקומו על מנת להסיר את המוקצה ממנו. ואם חושש לנזק למוקצה או לענין אחר, או שצריך את אותו המקום, או שלא מעוניין שיתלכלך אותו מקום, יכול להרים את הבסיס ולהוליך את המוקצה למקום אחר ולנערו שם (שו"ע שט ד).
בסיס לדבר האסור והמותר – אם בערב שבת היה על הבסיס בנוסף למוקצה גם דבר המותר שחשוב יותר מהדבר האסור אין הבסיס נעשה מוקצה (שו"ע שי ח) והחשיבות נמדדת לפי הצורך לשבת ולא לפי השווי הכספי ולכן חלות שבת או משקפים חשובים יותר משטרי כסף (שש"כ הע' רלא. מאמ"ר שם לג).
מכנסיים שהשאירו בהם כסף – אם הניחו כסף בכיס מכנסיים במטרה שיהיו בהם בשבת וגם מבנה הכיס הוא כזה שמשתמש בדופן המכנס ואין תפור לו רק בשפת הכיס, נעשים המכנסיים בסיס ואסור לטלטלם בשבת ואפילו אם ניער מהם את המוקצה (רמ"א שי ז).
אמנם אם שכח שם את המעות או שמדובר בכיס המצוי במכנסיים אלגנטיות שאין להם דופן משותפת עם המכנס רק שהכיס תפור בפיו למכנסיים, אין המכנסיים נעשים בסיס אלא הכיס בלבד. אך לכתחילה ינער מהם המוקצה קודם שלובש אותם. ולא יכניס ידיו לכיס כיון שהוא מוקצה.
מכנסיים שנעשו בסיס – מכנסיים שנעשו מוקצה כמתואר בסעיף הקודם והבחין בכך כשהיה מחוץ לביתו, רשאי להמשיך ללכת אתם עד שיגיע למקום שנח לו ולהחליפם בצניעות (מאמ"ר עט ל. חזו"ע ג קלו).
נרות שבת שעל השלחן – נרות שבת שהונחו על השלחן, נעשה השלחן בסיס לנרות ונאסר בטלטול, ואם היו על השלחן גם חלות אין השלחן נעשה מוקצה ומותר בטלטול. אמנם הפמוטות עצמם נעשו בסיס לשלהבת ונאסרו בטלטול כל השבת. ואפשר להזיזם בטלטול מהצד לצורך דבר המותר כמבואר לעיל.
בסיס המיוחד למוקצה – מה שכתבנו שהשלחן נעשה בסיס לדבר האסור והמותר כשיש עליו חלות ונרות, הוא כיון שהשלחן לא מיוחד לנרות, אמנם מגש המיוחד לנרות שבת לא יועיל להניח עליו גם לחם כיון שהוא מיוחד לנרות יעשה מוקצה בכל אופן (שש"כ כ סד. ילקו"י שי ו) וכל בכל בסיס המיוחד למוקצה.
עמוד הקודםעמוד הבא