התחברות
קיצור הלכות שבת למעשה למנהגי הספרדים והאשכנזים (מלאכות שבת יתווספו בהמשך בע"ה)
אמירה לנכרי והנאה ממעשיו
הרב ירון אליה
הנאה ממעשה שבתהנאה ממעשה שבת
עמוד הקודםעמוד הבא
אמירה לנכרי והנאה ממעשיו
איסור אמירה והנאה ממעשה נכרי
איסור אמירה לנכרי – אסור לומר לנכרי לעשות עבורו מלאכה בשבת, ואפילו מלאכות דרבנן. וכן אסור לומר קודם השבת שיעשה מלאכה בשבת. וכן לומר לנכרי בשבת שיעשה מלאכה לאחר השבת אסור (שו"ע שז ב) מגזרת חכמים שלא תהיה השבת קלה ויבואו ישראל לעשות בעצמו (רמב"ם שבת ו, א) וכשאומר לו בשבת אפשר שעובר גם על איסור 'ודבר דבר' (רש"י ע"ז טו, א 'כיון דזבנה'. וכ"כ בחזו"ע כ עמ' תכג)
איסור אמירה לאמירה – כשם שאסור לומר לנכרי לעשות מלאכה כך אסור לומר לנכרי לומר לנכרי אחר לעשות מלאכה עבור יהודי בשבת. אמנם כיון שיש מקלים בזה שנחשב שבות דשבות, יש מקום לסמוך עליהם באיסורי דרבנן או במקום הפסד מרובה או כשיש צדדי ספק נוספים16 (משנ"ב שז כד. חזו"ע ג עמ' תנד). והוא הדין באמירה לנכרי לעשות בשינוי (אשרי האיש ח ו).
איסור רמיזה לנכרי - אסור לרמוז לנכרי בשבת בדרך ציווי לעשות מלאכה עבור ישראל. והכוונה 'בדרך ציווי' שמדבר על פעולת המלאכה "אשמח אם היה מישהו שיעשה פעולה זו" אמנם מותר לרמוז לו בדרך ציווי בערב שבת לעשות מלאכה בשבת כגון "מדוע בשבת שעברה לא עשית פעולה זו" (שו"ע שז ב) ודווקא במקום שאין איסור הנאה מהמלאכה (משנ"ב יא. ויבואר להלן) וכן מותר לרמוז לו בשבת לעשות מלאכה למוצאי שבת (שו"ע שז ז).
חיוב מחאה – כאשר הנכרי עושה עבור ישראל בבית ישראל באותם מקומות שלא הותרה ההנאה, ואפילו מדעת עצמו, חייב הישראל למחות בו שיפסיק (משנ"ב רמג ה, ילקו"י שז כא. שש"כ ל לו). ובכל אופן אם מיחה בו ולא הפסיק נחשב שעשה לצרך הנכרי ואין בו איסור הנאה כשלא הערים (משנ"ב רעו לו).
הנאה ממעשה נכרי לישראל באיסור תורה – אסור להנות ממלאכה שעשה נכרי לישראל בשבת ואפילו אם עשה מדעת עצמו כל שמעשיו מוכיחים שעשה עבור ישראל. ואיסור זה חל על כל ישראל וממשיך מעט במוצאי שבת עד שיעור הזמן שיכל להעשות בהיתר (שו"ע שז כ. שו"ע הרב שכה יט).
אמנם נכרי שהדליק מדעתו נר או תנור עבור ישראל אין הישראל צריך לצאת מביתו בשל כך. אלא רק להמנע מלעשות פעולות מעשיות שלא יכל לעשות קודם (רמ"א רעו א).
הנאה ממעשה נכרי לישראל באיסור דרבנן - נכרי שעשה איסור דרבנן עבור ישראל, איסור ההנאה הוא דווקא למי שנעשה בשבילו. ולאחרים מותר להנות מהם מיד. למעט אם יש כאן איסור מוקצה כגון בפירות שנקטפו (שו"ע תקטו ה. וראה משנ"ב שם מז מי כלול באיסור).
נכרי שעשה עבור עצמו או גויים
נכרי שעשה עבור עצמו – נכרי שעשה מלאכה עבור עצמו, אם אינו מכיר את הישראל מותר להנות ממלאכת הנכרי בשבת17. ואם מכיר את הישראל, יכול להנות רק במלאכות שאין באופיים חשש שירבה בשבילו (שו"ע שכה יא). לכן נכרי שהדליק אור עבור עצמו בחדר המדרגות מותר ליהודי להנות מהאור אפילו שהנכרי מכירו. אבל אם הרתיח מים עבור עצמו אסור ליהודי שמכירו להנות ממים אלה כיוון ששייך שירבה בשבילו (שו"ע הרב שכה יח. אח"ש כג מ).
עשה מבחירתו באיסור – נכרי שעשה פעולה עבור ישראל בדרך איסור, אך יכל לעשותה גם בדרך היתר. אין איסור להנות ממנה. לכן נכרי שחימם מים לשטוף כלים, מותר להנות מהכלים כיון שיכל לנקותם במים קרים. (שש"כ שם כד ע"פ משנ"ב רעו כז) וכן נכרי שהעלה חפצים במעלית לקומה ג' כיוון שיכל גם להעלותם במדרגות (שש"כ ל כה. ארח"ש כג נג). וכן נכרי שברר פסולת מתוך אוכל כיון שיכל לברור האוכל בהיתר (שש"כ ל נב) וכן שוער נכרי שפתח דלת במנגנון חשמלי כיוון שיכל לפותחה גם באופן ידני (ארח"ש כג נז).
פעולה מקדימה באיסור – נכרי שעשה פעולה מקדימה עבור הפעולה שצריך לעשות לישראל כגון נכרי שנשלח לחדר להביא לו חפץ והדליק שם את האור לשם כך. או שהדליק נר לצורך הדחת הכלים, נחשבת הדלקת הנר כנעשה לצרך הנכרי ומותר אף לישראל להנות ממנו (משנ"ב רעו כז). יש אומרים שדין זה אפילו אם היה הנכרי מוכרח להדליק על מנת לעשות חובתו (ארח"ש כג ס) ויש אומרים שהיתר זה הוא דווקא אם ניתן היה לעשות שליחותו ללא הנר והנכרי הדליק ליתר נוחות (שם בהערה בשם הגרשז"א).
נכרי שעושה עבור רבים - נכרי העושה מלאכה בשבת עבור רבים כמצוי במלונות, אם רובם יהודים או שברור ממעשיו שעושה עבור יהודים דינו כעושה עבור יהודי ואסור בהנאה ואם רובם נכרים כמצוי במלונות בחו"ל דינו כעושה עבור נכרי (שו"ע רעו ב. שש"כ ל ס).
מצבים שאין בהם איסור הנאה
במצבים מסויימים התועלת שהיהודי מקבל ממעשה הגוי, לא נחשבת הנאה ממעשיו ומותרת. וכן מותר במקרים אלה לרמוז בדרך סיפור דברים ללא הזכרת הפעולה נדרשת (משנ"ב שז עו) וכל שכן שאין צריך למחות בו.
הנאה שהיתה אפשרית ממילא - נכרי שהדליק אור מדעתו במקום שהיה כבר מעט אור, מותר לשהות באותו מקום ולעשות אותן פעולות שהיו אפשריות גם קודם לכן כל עוד האור הראשון דולק (שו"ע רעו ד). וכן מותר לרמוז לנכרי בדרך סיפור דברים 'הבית לא מואר יפה' על מנת שידיליק את האור (שש"כ ל ז).
אמנם הדלקת מזגן שלא במקום המותר היא הנאה חדשה ואסור לרמוז לעשותה שלא במקום צער גדול כדלעיל (אג"מ יו"ד ג מז ב).
פעולה המסלקת הפרעה – מותר להנות ממלאכה של נכרי כשמהותה סילוק הפרעה כיון שאין כאן מעשה חיובי שנהנים ממנו. כגון נכרי שכיבה את האור וכעת נח יותר לישון. או נכרי שכיבה את המזגן כשהיה חם או קר מידי וכעת נעים בחדר. והוא הדין שמותר לרמוז לו בדרך סיפור 'האור מקשה על השינה' והנכרי יכבה את האור (חיי"א סב ג. שש"כ ל ה. ארח"ש כג יא)
שמר על מצב קיים – נכרי שעשה מלאכה לצורך ישראל באופן שלא שינתה את המצב הקיים אלא מנעה ממנו להחמיר כך שלא נעשתה מלאכה בגוף הדבר שממנו היהודי נהנה, כגון שהדליק את המיחם לאחר תקלה בזמן שהמים היו עדיין חמים (יד סולדת לספרדים וחמים מעט לאשכנזים) מותר להנות מהמים בשבת (מג"א רנג לח18.)
הנאה עקיפה – מותר להנות ממלאכת נכרי כאשר ההנאה אינה מגוף הדבר בו נעשה המלאכה. ולכן נכרי שפתח מעטפה באיסור מותר לקרוא המכתב שבה (משנ"ב שמ מא) וכן נכרי שפתח קופסא בדרך האסורה מותר להנות מתכולתה. וכן מותר לרמוז לו בדרך סיפור כך שיפתח את הקופסא (שש"כ ל סט).
היתרים באמירה לנכרי באיסורי דרבנן
צורך מצוה – אמירה לנכרי מותרת באיסורי דרבנן לצורך מצווה. ולכן מותר להגיד לנכרי לטלטל שופר בכרמלית לתקוע בו בראש השנה (שו"ע שז ה)19
מקצת חולי – אמירה לנכרי מותרת באיסורי דרבנן לצורך מקצת חולי כגון אדם שסובל מכאב ראש ואפילו קל שאינו נחשב חולה מותר להעזר בנכרי באיסורי דרבנן (שו"ע שם).
מקום צער גדול – אדם שמצטער מאד, מותר לו להעזר בנכרי באיסורי דרבנן על מנת להקל על הצער שלו כגון להביא מים בחצר שלא ערבו לאדם שיצטער אם לא ירחץ את עצמו (שו"ע שם) ולכן מותר להגיד לנכרי להדליק מזגן או מאוורר בחום גדול20 (מנח"י ג כג) ויש מתירים דווקא במציאות של כאבי ראש, סחרחורת וקשיי נשימה (מאמ"ר קכ ). וכן מותר לומר לנכרי לכבות אזעקה שמפריעה בשבת (אשרי האיש ח ח)
הפסד מרובה – אמירה לנכרי מותרת באיסור דרבנן במקום הפסד מרובה (שו"ע שם. משנ"ב שז כב) ולכן מקפיא שכבה בגלל בעיית חשמל ויש בו בשרים בשווי משמעותי עבורו שיתקלקלו, מותר לומר לנכרי להפעילו. ובאיסורי תורה יכול לומר במקום הפסד רק בלשון רמז כגון 'כל המכבה אינו מפסיד' (שו"ע שלד יט. שש"כ שם יג) וכן יכול לומר כך לנכרי אם לכבות את רכבו כשנסע בו לצורך יולדת וכד' וחושש שיגנב או ינזק (אשרי האיש ח יג).
טלטול מוקצה גמור – מותר לומר לנכרי (אפילו שלא במקום מצווה, צער או הפסד) לטלטל מוקצה גמור כגון נר שעווה דלוק לצורך דבר המותר כגון מקומו כיון שגם יהודי יכל לטלטל אותו בטלטול מן הצד לצורך זה, והוא הדין לצורך שימוש באורו כשהוא לצורך מצווה (רמ"א רעו ג. משנ"ב כט-לא. שש"כ ל כב) אמנם אסור לטלטולו על ידי נכרי לצרכו של המוקצה כגון שלא יגנב (מג"א רעט ט).
טלטול כלי שמלאכתו לאיסור - מותר לומר לנכרי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך הכלי, כגון שלא יתקלקל. כיון שבעיקרו הוא מוקצה קל שהותר לטלטול בתנאים מסויימים (משנ"ב שח טו).
היתרים באמירה לנכרי באיסורי תורה
בין השמשות – מותר לומר לנכרי לעשות מלאכה בין השמשות, כלומר עד 13.5 דקות שלאחר השקיעה21, לצורך שבת או מצוה או שהוא טרוד ונחפז בגללה אפילו באיסורי תורה כגון להדליק לו נר או פלטה (שו"ע רסא א) וכן מי שהקדים לקבל עליו את השבת מותר לומר לנכרי באופן זה (רמ"א שם).
חולה שאין בו סכנה - חולה שאין בו סכנה כגון אדם שחלוש משפעת רגילה מותר לומר לנכרי לעשות לו כל מלאכה כגון להדליק עבורו תנור לחממו או לבשל עבורו אם זקוק לכך (שו"ע שז ה) אמנם אסור לבריא להנות ממה שהתבשל לחולה שמא ירבה בשביל הבריא (רמ"א שיח ב) ויש אומרים שאם הנאת הישראל היא לצורך מצווה מותר (חזו"ע שבת ג עמ' תפג).
מלאכה לקטן או זקן - מותר לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה עבור קטן, כגון לבשל עבורו כשאין לו מה לאכול, שסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה (רמ"א שכח יז). והוא הדין לזקן חלוש כח שזקוק לכך (שש"כ שם יא).
מניעת מכשול מרבים - כאשר יש חשש למכשול לרבים מותר לעשות על ידי נכרי אפילו מלאכות גמורות ולכן מותר לתקן על ידי נכרי את הערוב בשבת (משנ"ב רעו כה). וכן מותר לעשות על ידי נכרי כל שנדרש במקוה נשים כדי לאפשר לנשים לטבול (מאמ"ר קכ טז).
לצורך מצווה – למנהג האשכנזים יש מי שמתיר אמירה לנכרי במלאכות דאוריתא לצורך מצוה כשהוא מקום צורך גדול. ולדעה זו מותרת אמירה לנכרי להדלקת הפלטה בשבת כשכבתה לצורך סעודת שבת (רמ"א רעו ב) ורבים מפוסקי אשכנז החמירו אפילו בצורך גדול (משנ"ב שם כד בשם השל"ה. ארח"ש כג עו). ולמנהג הספרדים אסורה אמירה לנכרי במלאכות מהתורה לצורך מצווה.
לצורך מצווה של רבים - גם למנהג הספרדים יש מתירים אמירה לנכרי לצורך מצווה אם היא מצווה של רבים כגון הדלקת תאורת הלוגן בבית הכנסת כשאין אפשרות להתפלל בעל פה22 (לוית חן יז כה). ויש מתירים רק אם ללא הנכרי עלולים להגיע בבית הכנסת לריב ומחלוקת (מאמ"ר קכ יג).
לצורך מצוות ישוב הארץ – מותר לומר לנכרי לעשות מלאכה גמורה בשבת לצורך מצוות ישוב ארץ ישראל. ולכן מותר לומר לו לכתוב חוזה מכר ברכישת קרקע מגוי (שו"ע שו יא).
פסיק רישא – אמירה לנכרי מותרת גם באיסורי תורה כאשר אין עיקר הכוונה בעשיית הפעולה למלאכה האסורה ואפילו כאשר מוכרח שהיא תעשה ממילא (רמ"א רנג ה. כה"ח פז) ולכן מותר לומר לנכרי לטאטא מלכלוך רצפה שאינה מרוצפת אע"פ שמיישר אותה בכך כיוון שאין הכוונה ליישור הקרקע (רמ"א שלז ב. משנ"ב שם י) וכן מותר לומר לנכרי לפתוח מקרר בשבת אע"פ שתדלק בו נורה כיון שאין מכוונים להדלקת הנורה23 (ילקו"י שז כט. שש"כ לא א). ויש מחמירים בזה באיסורי תורה כשנח לישראל בתוצאה (ט"ז רנג יח. גר"א ה) ולשיטתם יש לומר לנכרי לפתוח לצרכו, כגון שיקח לעצמו פרי מהמקרר24. וכן נכון לנהוג לכתחילה (מאמ"ר קכ מב).
במקום מחלוקת הפוסקים – בדבר שנחלקו בו הפוסקים יש מקום להקל לומר לנכרי לעשות מלאכה עבור ישראל כשהוא לצורך שבת ואין לו פתרון אחר. ולכן מותר לומר לנכרי לחמם על הפלטה באופן המותר מרק מבושל שהצטנן כיוון שיש הסבורים שאין בישול אחר בישול בלח (ביה"ל רנג ה 'להחם'. ילקו"י שיח נז) וכן מותר לנכרי להעביר דרך רשות הרבים שלנו לצורך מצווה כיון שיש הסוברים שאין לנו היום דין רשות הרבים דאוריתא (שעה"צ שכה יג).
צער בעלי חיים – במקום צער בעלי חיים מותרת אמירה לנכרי. ולכן מותר לומר לאינו יהודי לחלוב בהמתו בשבת כיון שהחלב מצערה. אמנם החלב אסור בו ביום (שו"ע שה כ).
- ↩
וראה סייגים לזה בארח"ש (כג עד)
- ↩
נכרי שעשה עבור עצמו ועבור ישראל נחלקו בו הראשונים שלרשב"א מותר ומהרמב"ם נראה לאסור וראה ביה"ל (רעו ס 'ואם') שסיים שהסומך להקל בדיעבד אין למחות בידו.
- ↩
וראה בארח"ש (כג הע' רכד) שהסתפק עם לכתחילה היה צריך למחות. וראה שש"כ (מבוא א ז) שהתיר בזה אף בישראל.
- ↩
ובשש"כ (ל טז) כתב להעביר סידור גם במקום שאין עירוב ונראה כוונתו כפי שכתב קודם רק במקום שאינו רשות הרבים גמורה כגון שלא רחבה טז אמה.
- ↩
ולפוסקים כחזו"א (אור"ח נ ט) הפעלת מכשיר חשמל היא פעולה דאורייתא ואין להתיר על ידי נכרי במקום מצווה או צער. וכ"כ בספר ארח"ש במבוא לפרק כו בשם הגריש"א ושבט הלוי.
- ↩
ובשעת הדחק גדולה כשלא התרשלו יש להתיר עד 18 דקות לאחר השקיעה. (אשרי האיש ח כ).
- ↩
ובחזו"ע עמ' תלב כתב להתיר הדלקת חשמל לצורך סעודת חתן רק בצירוף הסוברים שחשמל דרבנן. ולפי זה להדליק נר ממש יאסור אפילו לצורך מצווה דרבים.
- ↩
אמנם יש סוברים שתאורת המקרר אינו הדלקה בפסיק רישא אלא הדלקה בידיים כיון שזו דרך ההדלקה הקבועה שלה. ולכן אסורה האמירה לנכרי. ולשיטה זו הנכרי יוציא את התקע מהשקע בזמן שהמקרר נח (אשרי האיש ח יז)
- ↩
שיש לצרף כאן הסוברים שמותרת הנאה ממלאכת גוי לישראל ולנכרי. וכן שיש לדון פתיחת הדלת כהברחת ארי שאין כאן איסור הנאה. (ראה אשרי האיש ח כא).
