בישול בעירוי, כלי שני וכלי שלישי

Name: קיצור הלכות שבת
Author: הרב ירון אליה

בישול בעירוי

עירוי מכלי ראשון - כאשר שופכים נוזל מהכלי שבו הוא חומם ישירות על מאכל, זהו עירוי. ולהלכה הוא מבשל את המעטפת החיצונית של המאכל 'כדי קליפה'. ולכן אין לערות ממיחם ישירות על מאכל שלא מבושל כל צרכו כגון עלי תה או נענע (שו"ע שיח י. שש"כ א נב).

עירוי על כוס רטובה משטיפה - אין לערות מים מכלי ראשון כגון מיחם על כוס רטובה ממי השטיפה כאשר ניכרים בה המים. אלא יש לנער המים קודם מהכוס (אול"צ ב ל י. מאמ"ר נב סו. שש"כ נב והצריך שתהיה יבשה לגמרי) אמנם מותר שתהיה לחה ממי השטיפה (מאמ"ר נב שם, צי"א יג מ. וראה הליכות עולם ד נו²)

עירוי על כוס עם מים מועטים מבושלים - אם המים שבכוס הורתחו כבר והצטננו כגון בכוס שנמצאת ליד המיחם להעביר ממנה לכוס שממנה שותים ויש בה מעט מים שאינם בכמות משמעותית. מותר לתת בה מים ישירות מהמיחם כיון שאין לו תועלת בחימום מים אלו ועוד שהם מבושלים כבר (אג"מ א צח. אול"צ שם).

עירוי על תמצית קרה מועטה - אין לערות מהמיחם מים חמים על מעט תמצית שיש בכוס כיון שריבוי החמים מחממים את מיעוט הקרים ונח לו בחימום זה. ובדיעבד אם עשה כך אין לאסור (ביאור הלכה יב 'והוא'. ילקו"י מג. שש"כ שם) ולכן יש לערות על התמצית מכלי שני.

עירוי על מים צוננים מרובים - מותר לערות מכלי ראשון על כוס שיש בה מים צוננים באופן שאין בכמות המים שמערים כעת בכדי להביא את המים הקיימים לחום של יד סולדת.

עירוי על סוכר – כיון שהסוכר מבושל ויבש מותר לערות עליו מכלי ראשון כיון ששוב לא שייך בו בישול. ויש אומרים שטוב להחמיר בזה³ (שש"כ א נה).

בישול בכלי שני

כלי שני - כלי שני הוא הכלי שלתוכו עירו מן הכלי שבו נרתחו הנוזלים. כגון כוס שעירו אליה מן המיחם. כח הבישול של כלי שני תלוי בסוג המאכל. כך שלגבי מאכלים מסויימים אין לו יכולת לבשל ולגבי אחרים הוא מבשל. כמפורט להלן.

מים ושמן - מותר לתת בכלי שני שמימיו חמים מים צוננים וכן מותר לתת בו שמן, כיון שלגביהם מוסכם שכלי שני אינו מבשל.

תבלין - מותר לתת תבלין בכלי שני. אמנם נסתפקו מה נקרא תבלין לענין היתר זה. יש אומרים שדווקא תבלינים עבים וקשים אינם מתבשלים בכלי שני כגון קינמון וזנגויל. אבל תבלינים שחוקים או תבלינים רכים ודקים כגון עלי נענה מתבשלים בכלי שני (שש"כ א הערה קעד בשם הגרשז"א) וכן נטיית פוסקי אשכנז. ויש אומרים שכל התבלינים בכלל ההיתר לרבות עלי נענע ורק נוהגים להחמיר בעלי תה. וכן נטיית פוסקי ספרד (אול"צ ב ל ה. חזו"ע ד עמ' של). ולמעשה המחמיר לתת כל תבלין רך ודק בכלי שלישי תבוא עליו ברכה (ילקו"י שיח נב).

ביצה ודג עדין – ביצה וכן דג מליח שמוכשר בשטיפה בחמים וכן דג בשם קוליאס מתבשלים גם בכלי שני (שו"ע שיח ד) ואפשר שגם לחם רך (שו"ע שם ח) ולכן אין לתתם אפילו בכלי שני.

חריף בכלי שני - גם המקלים מהדין בבישול תבלין בכלי שני, נכון להחמיר בדבר חריף כגון לימון או בצל שלא לתיתם בכלי שני (רמ"א יו"ד סט ט. ש"ך שם לח. ילקו"י נג). ויש מקלים בזה (חזו"ע שם).

שאר מאכלים בכלי שני - גם שאר מאכלים נכון להמנע מלתיתם בכלי שני אפילו אם בפועל אינם מתבשלים כיון שחששו חכמים שבכלי שני נראה כמבשל (משנ"ב לד. מאמ"ר נג י) או שיש לחוש שגם הם מקלי הבישול (מאמ"ר קד. אול"צ שם ג, ד). ויש מקלים (חזו"ע שם הע' ט).

גוש בכלי שני ושלישי - למנהג האשכנזים דבר יבש הבא בגושים, כגון תפוח אדמה, נתח בשר או שעועית שלמה, והוא חם כדי שהיד סולדת בו, יש להחמיר בו גם לאחר שהונח בצלחת כאילו היה בכלי ראשון ואפילו לאחר שניתן בכלי שלישי, מכיון שהוא אוצר בתוכו את החום. ולכן למנהג האשכנזים אין לתת תבלין או מרק צונן על גוש המונח בצלחת (שש"כ סד).

ולמנהג הספרדים מרגע שהונח גוש מאכל בכלי שני דינו ככלי שני ומותר לתת עליו תבלין או מרק צונן (אול"צ ב ל טז, חזו"ע שסז. מאמ"ר נד) וטוב להזהר בתבלין חריף שלא מבושל כגון פלפל כמובא לעיל (מאמ"ר שם כתב יש להזהר לכתחילה).

מצקת - אם הוציא מרק במצקת בכלי רותח שהיה על האש, דין המצקת ככלי ראשון ואין לערות ממנה על מאכל שלא בושל. ואם הוציא מהסיר כשהיה על השלחן ואין הנוזלים שבו מעלים רתיחות דין המצקת ככלי שני (אול"צ ב ל יז. הליכות עולם ד נג. חזו"א קכב ג. וכן משמע משנ"ב מה. אמנם באות פז הסתפק) ויש מחמירים אם לא בצירוף ספק נוסף (מאמ"ר נב נז. שש"כ נד) ולמעשה נכון להחמיר במצקת כזו שלא לתת לתוכה דבר לא מבושל אך להקל לערות ממנה על דבר שאינו מבושל (זבחי צדק יו"ד קה כג).

כלי שלישי

כלי שלישי - כלי שלישי, שהוא הכלי שעירו לתוכו מים מהכלי שקיבל אותם מהמיחם הרותח, אינו מבשל. למרות שהמים שבו חמים בחום שהיד סולדת בהם. ולכן מעיקר הדין מותר לתת בכלי שלישי מאכלין שאינם מבושלים, למעט ביצה, דג מליח ודג קולייס שידוע בהם שהם מקלי הבישול. אך בשאר דברים אין להחמיר. וכן מותר לעשות תה בכלי שלישי אע"פ שמחמירים בו בכלי שני (אג"מ ד עד. אול"צ שם ג בהערה. חזו"ע שם). וכל שכן שמותר בשעת צורך לעשות מנה חמה בכלי שלישי כל שאין בה חשש של לישה.

דעת המחמירים - יש מחמירים שעלי תה וכן נענע וכד' שהם רכים ודקים יש להמנע מלתתם גם בכלי שלישי אם היד סולדת בו (שש"כ שם סג). ויש מי שמחמיר גם בקינמון, ולימון וכן במאכלים קשים שהשריה במים החמים מתקנת אותם לאכילה (מאמ"ר נב צו – קג) ולדעה זו האחרונה לא ניתן להכין מנה חמה בשבת.

שם נראה שהתיר אפילו במעט מים שאינם חשובים, דהוי פסיק רישיא דלא ניחא ליה (בדאוריתא) שלדעת הערוך מותר לכתחילה, ואף לחולקים, שמא הלכה כהסוברים שעירוי ככלי שני. ועוד ששיעור בישול מים האסור מהתורה הוא כדי לרחוץ בהם אבר קטן, ומסתמא אין בטיפות הללו כדי שיעור זה. ועוד שיש הסוברים שדבר הנאכל חי אם עבר ובישלו איסורו מדרבנן.
↩
מקור החומרא בשו"ת זרע אמת אור"ח סימן לט וכתב שהסוכר אינו מתבשל אלא נאפה ועוד שכיון שאין דרך לאוכלו אלא בבישול, נחשב שלא נגמר בישולו. ונראה ששני הטעמים הללו לא שייכים היום. ויש נתנו סברא אחרת שנימוח בבישול דינו כלח וזה קשה מדברי השו"ע (שיח ט) שהתיר לתת מלח בכלי ראשון ומדבריו (שם טז) לגבי היתר המסת שומן .
↩

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות