בישול אחר בישול ואחר אפיה וצליה

Name: קיצור הלכות שבת
Author: הרב ירון אליה

בישול אחר בישול

מבושל יבש – מאכל יבש שנתבשל כל צרכו קודם השבת, לא שייך בו איסור בישול בשבת. (אמנם פעמים מדרבנן יהיה אסור לחממו במקומות מסויימים משום 'מחזי כמבשל' וידון בע"ה בשיעור נפרד).

מבושל נוזלי – מאכל לח כגון מרק וכדומה, אפילו אם נתבשל קודם השבת שייך בו שוב איסור בישול בשבת ולכן אסור לחממו בשבת.

מבושל שנותר חם - למנהג הספרדים נוזל שנצטנן מעט באופן שכבר אין היד סולדת בו שייך בו בישול ואסור לחממו בשבת (שו"ע שיח ו). למנהג האשכנזים אפילו אם נצטנן יותר, כל שנשאר בו מעט חמימות במידה כזו שאדם שמבקש לאכול חם יאכל אותו כך, לא שייך בו עדיין איסור בישול (רמ"א שיח טו ע"פ האג"מ ד עד).

מצטמק ורע לו - גם בדבר לח שתוספת הבישול מזיקה לו שייך איסור בישול אחר בישול (משנב סב) וכן נראה דעת השו"ע שלא חילק בזה (כה"ח נו) ולכן מים שהיו על הפלטה והצטננו כתוצאה מתקלה ואין היד סולדת בהם, למנהג הספרדים אין להעבירם לפלטה של השכנים. וי"א בדעת השו"ע שאם ברור שהחימום מזיק למאכל מותר (כה"ח נז, קג) ולכן המקל לחמם קפה שהצטנן יש לו על מה לסמוך (ברכ"י ה' בשם כנה"ג. ויש מתירים אף במים ראה יבי"ע ז מב חצ).

מיעוט רוטב בדבר יבש – דבר שרובו יבש אך מגיע עם מעט רוטב המצורף לו כגון קציצות או דגים ברוטב, אם אין דעתו להשתמש ברוטב בנפרד אלא שהם טפלים לקציצות או לדגים מותר לחממם בשבת⁴.

דבר יבש שנעשה לח בחימום – מאכל מוצק מבושל שכתוצאה מהחימום שלו יעשה נוזלי כגון שומן שנקרש, דינו כדבר יבש שלא שייך בו בישול אחר בישול (משנ"ב שיח ק).

ולמנהג האשכנזים אע"פ שאין בו בישול אסור מדרבנן מדין 'נולד' שהופך מצב צבירה ממוצק לנוזל אם לבסוף הנוזלים ניכרים מצד עצמם (רמ"א שיח טז) ובמקום צורך מיוחד, כגון שזה מאכלו לשבת, יש להקל גם למנהג אשכנז (שם).

מיחם שיש בו מדיד – מדיד המחובר למיחם כך שמי המדיד מצטננים וחוזרים להתבשל עם הוצאת המים מהמיחם מותר להוציא מים מהמיחם כיון א. שהמים הורתחו כבר קודם שבת, ב.ואין כונתו לבישולם. ואפשר שכיון שעדיין ג.חמים קצת לא שייך בהם בישול כרמ"א (חזו"ע ד תיד. ארחות שבת א ל).

מצקת שהוציאו איתה מרק מהסיר – כאשר מוציאים מרק מבסיר יש לוודא שלא מחזירים את המצקת לסיר עם כמות חשובה של מרק שיש לחוש שכבר הצטנן ושוב מתבשל בכלי ראשון. ולמנהג הספרדים יש יותר להזהר בזה כיון שמצוי שיורד מחום של יד סולדת במצקת בעוד הסיר עדיין רותח. אמנם מעט לחות שנותרת במצקת אינה אוסרת (משנה הלכות ו סז).

מכסה של סיר שהורם ונתעבו עליו טיפות – טיפות מים שנתעבו על מכסה סיר, נכון לנער אותם קודם שמכסים בו את הסיר מחדש מחשש לבישול הטיפות, אמנם אין צורך לנגבם לגמרי (מאמ"ר נג ה. שש"כ א (קח)) ויש מקלים בזה⁵ (מאור השבת ב' בשם הרב פישר. וכן נראה דעת האג"מ אורח א צז. והחזו"ע שהתיר לערות על כוס רטובה).

הוספת מים רותחים לחמין – למנהג הספרדים נכון להמנע מעירוי ממיחם רותח לתוך החמין שהם בכלי ראשון (יחוו"ד ד כב. אול"צ יז ח) והמקל בשעת צורך בעירוי ממיחם לסיר יש לו על מה לסמוך (אול"צ שם).

ולמנהג האשכנזים מותר בעירוי מכלי ראשון לכלי ראשון (משנ"ב רנג פד) וכן בהעברה מכלי ראשון ע"י מצקת (שש"כ א יז). ובשעת הדחק גם המקל בהעברה של מים חמים בכלי שני יש לו על מה לסמוך (שש"כ שם הערה מט).

בישול אחר אפיה וצליה

בישול אחר אפיה – איסור בישול קיים גם למאכלים שכבר נאפו קודם, ואיסור זה לרוה"פ הוא בין לדעת השו"ע ובין לדעת הרמ"א (משנ"ב מא, כה"ח עח, בא"ח ב בא ו). וכן יש בישול אחר צליה ואחר טיגון וקליה. וכן להיפך, יש אפיה, צליה או טיגון וקליה אחר בישול (משנ"ב מא. כה"ח קמט). ויש מי שמקל מהדין אך כתב שטוב להחמיר (חזו"ע ד שו). ובכל מקום שהדבר אסור יש לאסור בזה גם כשעדיין רותח מבישולו הקודם.

עירוי על קפה –אין לערות מהמיחם ישירות על אבקת קפה אע"פ שהוא כבר קלוי. ובנתינת האבקה בכלי שני יש מקלים (כה"ח סה) ויש אוסרים (רמ"א שם, מאמ"ר נו).

פת בצלחת מרק – מותר לתת פת בצלחת מרק שעירו לתוכה על ידי מצקת. ודין זה אף למנהג האשכנזים שמחמירים בכלי שני כיון שלענין זה הצלחת נחשבת כלי שלישי (שש"כ סח) ויש מי שסובר שלכתחילה ראוי להחמיר בזה (מאמ"ר מז).

חימום עוף - עוף שבושל בתוך מרק למנהג האשכנזים אין להוציא אותו מתוך המרק ולחמם אותו אפילו על סיר שעל הפלטה משום צליה אחר בישול (משנ"ב שיח מא. שש"כ א סט). ולמנהג הספרדים אין להחמיר בזה כיון שאין דרך צליה בכך (מאמ"ר נג). אמנם באופן שנותן אותו בתוך סיר אחר אפילו שאין בו רוטב יש להקל גם למחמירים (כה"ח עח. חזו"א לז יד. ובשש"כ הביא סברא זו רק בהערה)

שקדי מרק וקרוטונים - שקדי מרק שנעשו בטיגון כנהוג מותר לתת אותם במרק חם כיון שדינם כמבושלים. ואם נעשו באפיה דינן כפת שלרוב הפוסקים מותר לתת אותם בצלחת המרק הפרטית שעירו אליה על ידי מצקת אבל לא בצלחת ששפכו אליה ישירות מהסיר.

הצנמת פת - יש מקלים לעשות צנימים בשבת כיון שאין אפיה אחר אפיה ומה שהוא משביח אין בזה איסור כדין מצטמק ויפה לו ביבש (יחוו"ד ג כב. חוט שני ב קצא) ויש אוסרים להצנים פת בשבת כיון שצורת החימום שונה מדרך האפיה הראשונה (כלומר שהיא כעין צליה אחר אפיה). וכן כיון שנהנה מטעם ותוצאה חדשה ונחשב למלאכה (כה"ח עח, אול"צ ל ו. שש"כ עא. מאמ"ר מט).

בישול אחר אפיה בדיעבד – מי שבישל אחר אפיה או צליה בדיעבד אין המאכל נאסר באכילה (משנ"ב שיח מו, מאמ"ר לט)

בדין זה רבו הדעות. יש אוסרים לחממו אפילו בלחלוחית כלשהי (שו"ע הרב יז. חת"ס א עד) ויש מתירים כל שאין הנוזל עומד מצד עצמו ורק דבוק ליבש (אול"צ ל יג. מאמ"ר נג הע' 1. ארחות שבת בשם הגרשז"א והרב ווזנר) ויש מתירים גם במיעוט רוטב כשאין כוונתו על הרוטב (פמ"ג משב"ז רנג יג, הר צבי ט"ל הרים מבשל סימן א, אגלי טל באורים נה ד) ויש מתירין בכל אופן שהרוטב הוא מיעוט (כה"ח סב, חזו"ע ד שלז) אך הוסיפו שהחמיר תע"ב (ילקו"י נח)
↩
כיון שא.הם כבר מבושלות כבר ב.לא אכפת לו מחימום הטיפות. ג.זהו פס"ר דלא אכפת ליה ד.כמות המים אין בה כדי חיוב
↩

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות