סימן ש - סעיף ז
השק והקופה מצטרפין לכלאים
משנה כלאים ט משנה י: השק והקופה מצטרפין לכלאים.
ר"ש מסכת כלאים פרק ט משנה י: אם חתיכה של בגד צמר מחובר בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה ותכף החתיכות זו בזו בב' תכיפות מצטרפין אף על פי שהן ב' כלים ולא אמרי' האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואינן חבור. וכן פירש הרא"ש. אמנם צ"ע אם חולקים על הרמב"ם להלן וראה ערוה"ש יח'.
רמב"ם על משנה מסכת כלאים פרק ט משנה י : ר"ל שאם קבץ בגד צמר ובגד פשתים בשק אחד או בקופה אחת הרי צירפן השק או הקופה זה עם זה ונעשה בהן צד חיבור ונעשו כלאים, ואסור לאדם לשאת אותו השק או הקופה על גבו, וכך אמרו בספרי 'יחדו' מכל מקום.
אב ובנו מצטרפים לכלאיים כשחיברו בגדיהם בשתי תכיפות
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה ו: רבי ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים. האיך עבידא הוא לביש מאנין דעמר ובריה לביש מאנין דכיתן נסב פיסקי דעמר ועגלה על תריהון ולקח פיסקי דעמר ועגלה על תריהון וכרכן עליהן ודעימר לאו דוקא אלא ה"ה פיסק דכיתן מהו שיעשה זה כלאים ואסורין לילך ביחד כשהפיסק של הכריכה עליהן. אמר רבי יוסי וההן נו נשוך? בתמיה וכי זהו חיבור והלא אינו נשוך זה בזה?. ...אין לך אסור אלא נשוך בלבד כללא דמלתא אין לך אסור משום כלאים אלא נשוך בלבד שיהו הצמר והפשתים נושכות ומחוברות זה עם זה באיזה חיבור או בקשירה וכל הני אינן נשוך זה עם זה ואין כאן כלאים כלל:
שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רכו : וסבור אני לומר דההיא דאב ובנו אפילו בלא תכיפות (-כך גרסת הב"י) (תוספת) היא אלא מפני שהוא חוגרן ביחד קאמר. אבל אי אפשר להסביר כך כיון ש והאי דקא מהדר ליה ר' יוסי 'הן הן כנשוך' בתמיהה קאמר. כלומר אין זה 'יחדיו' שאין כלאים אלא כשנושכין זה את זה. ו'נשוך' היינו שמחוברין חבור קיים כל כך שאם תמשוך ותרצה להפרידן יבא מזה עם זה כנושך את חבירו וחותך ממנו בשיניו. וכענין ששנינו בחלה בפרק שני העושה עסתו קבין ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישוכו כלומ' שמודבקות זו בזו שאם בא להפרידן ונתלש מזו לזו. וכדגרסי' בתוספתא טהרות איזהו נושך התולש ממנו משחה. וזה נראה לי ברור יותר.
סעיף ז: השק והקופה מצטרפין לכלאים. 'אם חתיכה של בגד צמר מחובר בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה וחיברם בב' תכיפות מצטרפין אע"פ שהן ב' כלים. ר"ש. ואסור להתכסות בשק או בקופה ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.טור. (אמנם הרמב"ם פירש בצו"פ שנתונים בשק אחד, והובא לעיל סעיף ה').
הגה: וכן אב ובנו מצטרפים לכלאים אע"פ שהם ב' גופים, כיצד, היה חתיכת צמר באחד מהם וחתיכת פשתן בשני, ותפרן ביחד, הוי כלאים. ( טור)
הטור כתב 'חיבר בגד שלו עם בגד של בנו בשתי תפירות וחגר חגורה עליו ועל בנו' והרמ"א השמיט מדברי הטור הצורך בחגורה. וכן נראה ברשב"א שבשתי תכיפות הוא כלאיים אפילו ללא חגורה. אבל בערוה"ש כתב שכיון שמדובר בשני גופים צריך חגירה בנוסף לתפירה בשביל לאסור.
עמוד הקודםעמוד הבא