התחברות
סיכום הלכות כלאי בגדים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע.
סימן רצט - סעיף א
הרב ירון אליה
סימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים, ובו ב' סעיפיםסימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים, ובו ב' סעיפים
סימן רצט - סעיף א
אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג
משנה כלאים ט, ח: אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג שנאמר (דברים כב) לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רשב"א אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו: וראה להלן סימן ש' דעות הראשונים מהו בכלל איסור תורה, האם מדובר שכל מין טווי בנפרד או יחד.
צמר רחלים שנתערב קודם טויה בצמר אחר בטל ברוב
משנה כלאים ט משנה א: ...צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר לערב עמהן פשתן לפי שצמר רחלים נתבטל ברוב של גמלים ואם רוב מן הרחלים אסור מחצה למחצה אסור וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה שנתערבו והרוב מן הקנבוס מותר להביא צמר ולערב עמהם: ערוה"ש: ובתר שמא אזלינן.
מותר להוסיף צמר גמלים לבטל כלאים קודם טויה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט פני משה: רבי יונה עולה בר ישמעאל בשם רבי לעזר צמר ופשתים שטרפן אסור אף על פי שלא טוואן אסור לטוות מתערובתן ומשום הסיפא דמותר לבטלן נקט לה. כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן להתיר תערובתן מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן וכגון שלא היה בהצמר כי אם ליטרא דהשתא צמר גמלים רבה עליו ומבטלו. אבא בר רב הונא בשם רבי ירמיה צמר ופשתים שטרפן בטלן. רב אמר אסור בתערובתן. מה מפליג? במאי קמיפלגי וכי ר' ירמיה מתיר תערובתן? מה דאמר רב בשעשאו בגד בפני עצמו מה דאמר רבי ירמיה בההיא דבעי מערבתה עם חורן ולא פליגי אלא מה דאמר רב בשעשאו בגד בפ"ע מהתערובות וקמ"ל דלא בטלו זה בזה ואף על פי שהאחד מרובה הוא ומה דאמר ר' ירמיה בההוא דבעי מערבתה עם חורן בדבר אחר וכהאי דר' אלעזר דלעיל וקמ"ל דיש תקנה להוסיף לכתחילה צמר גמלים ולערבו כדי לבטל הצמר:
בטל קודם שהיה לו חשיבות
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצט: ואי קשיא דא"כ מה צריך מין אחר נלך בהם בצמר ובפשתים בעצמם אחר הרוב כמו בצמר רחלים וגמלים דזה ל"ק כלל דא"כ אח"כ כשיעשו מהם בגד הא בע"כ יש בו כלאים אבל כשמביא מין אחר ומרבה על האחד מהם נתבטל המועט כאלו אינו כלל כיון שלא היה עליו עדיין חשיבות שם וקודם שנעשה בגד כבר אבד שמו:
דרישה יורה דעה סימן רצט: וקשה דהא בשר בחלב גם כן היתר בהיתר ונעשה בתערובתו איסור ואפילו הכי אסור להוסיף עליו ולבטלו?! וצריך לומר דהואיל ועדיין אינן טוויים לא מחשבינן לאיסור הצמר והפשתן ומשום הכי שרי. ...והיותר נראה דבבשר בחלב כשבטל בשישים הוי אין כאן לא טעם ולא ממש ואף דלפעמים נשאר דבר מועט לא ניחא ליה בכך והרי הוא כאילו אינו מה שאין כן בנתערב חוט שעטנז בבגד דעל כל פנים הבגד נעשה ונגמר גם על ידי אותו חוט:
ט"ז יורה דעה סימן רצט: לק"מ דכאן אין איסור אלא החבור אוסרם דוקא ושפיר יש לנו רשות לבטל החבור ע"י שהמין הג' יבטלו ולא אמרו אין מבטלין איסור אלא כל שיש איסור מצד עצמו ונתערב בהיתר שאין לך להוסיף על ההיתר שיבטל האיסור בתוכו וא"ל דדמי לחתיכת בשר שנאסרה מחמת בליעת חלב דאין מועיל שם ביטול דהתם אף ההיתר נעשה איסור דחתיכה עצמה נעשית נבילה מחמת שההיתר בלוע מן האיסור ונותן בו טעם משא"כ כאן דאין שייך טעם ע"כ סגי כשמוסיף מין ג' ואותו המין מבטל אחד מהם:
נימות של צמר שנכרכו בחוט פשתן מותרים
לרמב"ם הנימה בטלה במיעוטה
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה ז: לפיכך עורות הכבשים שעושין מהן בגדים אף על פי שתופרין אותן בפשתן מותרין ואין חוששין לנימות של צמר אף על פי שנכרכו בכלל חוט הפשתן שתפרו בו שהרי בטלו במיעוטן.
לראב"ד בדרבנן אין חוששים לספק
השגת הראב"ד: א"א היה לו לומר שאינו טווי ואם יאמר אף על פי שאינו טווי הרי הוא אסור מדרבנן כמו הלבדים אם כן גם זה יהא אסור מפני שהוא נוז בקשרים ואם מפני שבטלו במיעוטן שבוש הוא זה וכי צמר בפשתים בטל ברוב אלא כיון שאין בו איסור תורה אין חוששין לספק.
כס"מ: סיבת הביטול כיון שאינו טווי לחוט
כסף משנה הלכות כלאים פרק י הלכה ז : אני אומר שטעם מפני שבטלו במיעוטן אינו שיבוש שמן התוספתא למדו כמו שכתבתי בסמוך בשם סמ"ג שרק חוט אינו בטל מחשיבותו אך סיב בטל וכן מפורש בירושלמי דגרסינן התם צמר ופשתים שטרפן אסור כיצד הוא עושה מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן:
ט"ז: סיבת הביטול כי יש מין שלישי שהוא העור
ט"ז יורה דעה סימן רצט: הא דמביא בכ"מ מן הירושלמי לסיועיה לרמב"ם תמהתי מאד אדרבה הוא תיובתיה דהא שם לא התיר אלא כשמערב שם מין אחר ובזה מודה הראב"ד ורש"י ותוספות אבל הני תרי מינים לחוד לא מהני ביטול ברוב מחמת מין אחד על חבירו. והרי הרמב"ם התיר בעורות של כבשים מצד ביטול ברוב במינים אלו בלא תערובת מין שלישי וצריך לומר דהרמב"ם סבירא ליה בעורות של כבשים הוה ג"כ מין שלישי דהיינו העור עצמו שחלק ממנו מה שתפירה בתוכו הוא מעורב עם קישור חוט התפירה של פשתן עם הצמר של העור ובהך סברא נראה דפליגי הראב"ד ורמב"ם.
חוט בחלוק לא בטל
תוספתא מסכת כלאים פרק ה הלכה יב: צמר הגמלים וצמר הרחלים במי דברים אמורים בזמן שטרפן זה בזה והביא פשתן ביניהן וטרף אבל העושה חלוק של צמר הגמלים כולו וכולו צמר הארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחר של פשתן אסור
ספר מצוות גדול לאוין סימן רפג : פירוש חוטי חשיבי ולא בטלי (ע"פ יראים סי' שלג ע"ש ותעפ"ר):
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצט : ואל יפלא בעיניך מה שאמרנו דתלוי בחשיבות שהרי גם בכלאי הכרם ובכלאי זרעים נתבאר דאשם כלאים קפיד רחמנא וכשאינו נראה כלאים אף על פי שסמוכין זל"ז אינו כלום וה"נ בכלאי בגדים דכל שאין לו חשיבות בטל שם כלאים מעליו וכל שעדיין לא נעשו חוטים אין בהם שום חשיבות.
בבלי נדה סא רש"י מפסחים מ:: ת"ר: בגד שאבד בו כלאים - הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים דאתא העובד כוכבים ומזבן ליה לישראל, ולא יעשנו מרדעת לחמור דילמא הדר שקיל ליה מהתם, ותופרו באחד מבגדיו.
תוספות מסכת נדה דף סא עמוד ב: בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לעובד כוכבים - וא"ת וליבטיל ברובא כדפרכינן בסוף תמורה (דף לד.) גבי שער נזיר שנארג בבגד ידלק וליבטיל ברובא ומשני בצפרתא שארג בו צורת צפור דחשיב ולא בטיל וי"ל דלא שייך בטול ברוב אלא כשהאיסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרין על ידי תערובות כך אסור המרובה כמו המועט.
תוספות מסכת עבודה זרה דף סה עמוד ב: וא"ת והרי בשר בחלב דכל אחד לחוד שרי ועירובו אסור ואפ"ה בטל?! ...ויש לומר דשאני בשר בחלב דגלי קרא בהדיא דבטיל כדאמרינן התם דרך בישול אסרה תורה.
רא"ש מסכת נדה הלכות כלאי בגדים: אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר לא שייך ביה ביטול ברוב. דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור.
רש"י תמורה דף לד עמוד א: ליבטל ברובא: ... דבכלאים לא אמר ליבטל ברובא דעיקר איסור כלאים לא אסרה תורה אלא על ידי תערובת וכלאים מתרגמינן עירובין ולא שייך בהו ביטול.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצט: והטעם פשוט דהתורה שגזרה לילך אחר רוב היינו בדבר שזה חלוק מזה באיסור ובהיתר כמו אחרי רבים להטות בדיינים שזה מחייב וזה פוטר אבל דבר ששניהם שוים בהיתר או שניהם באיסור מה שייך ביטול?
סעיף א: צמר רחלים וצמר גמלים וכיוצא בו שטרפן זה בזה וטווה מהם טווי חוטים, אם היה החצי מהרחלים הרי הכל כצמר והרי הוא כלאים עם הפשתן. ואם היה הרוב מהגמלים, מותר לערבו עם הפשתן, ערוה"ש: ולא מצד ביטול, שהוא לא שייך בשני היתרים אלא מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים, ואין חוששין לנימות של צמר המעורבים בהם, מפני שאינם חוטי צמר ורק חוט אינו בטל מפני חשיבותו אבל נימה בטלה. ערוה"ש.
לפיכך עורות הכבשים שעושים מהם מלבושים, מותר לתפרן בחוטי פשתן, ואין חוששין לנימות של צמר, אף על פי (שנכרכו) בכלל חוטי הפשתן שתפרו בו, שהרי בטלו במיעוטן כס"מ: מתוך שאינן טוויים אינם חשובים ובטלו. ראב"ד: כיון שאינו טווי הוא מדרבנן ולא חוששים לספקו ט"ז: הכוונה שבטל בעור הכבש. ערוה"ש: כיון שלעולם לא יעשה מהם חוטים אין מקום לחשוש לאיסור ומצד עצמם בטלים כי אינם חוטים.
וכן הקנבוס והפשתן שטרפן זה בזה אם רוב מהקנבוס, מותר לארוג הטווי מהם עם חוטי צמר. ואם היו מחצה למחצה, אסור.
הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן, מביא מין אחר ומערבו עמהם, ומבטל אחד מהם ואין פה ביטול איסור. דרישה: כיון שלא טוויים, עדיין לא נחשב איסור. ט"ז: אין כאן איסור אלא דוקא החבור אוסרם, ושפיר יש לנו רשות לבטל החבור ע"י שהמין הג' יבטלו. ושונה מבב"ח כי שם הטעמים בלועים זב"ז ונעשה נבילה. ולא שייך בהו בטול אלא קודם שיעשו חוטים, אבל אחר שנעשו חוטים אין לכלאים שיעור, אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן או של פשתן בצמר, אסור תוס': שהם בנפרד היתר ואין היתר מתבטל בהיתר. רא"ש: שאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור. רש"י: שכל מהות איסור כלאים הוא בתערובת.
הגה: ואפילו נאבד החוט ולא ידענו מקומו, לא שייך ביה בטול, ואסור (רשב"א סי' רנ"ט וכ"כ הב"י בשם התוספות והרא"ש וסמ"ג).
בגד שהשתי של משי והערב של פשתן, אסור לתפרו עם הצמר אף על פי שרובו של משי (טור). ולכן אסור לעשות טליתו מבגדים שקורין פירכו"ט, כי הערב של פשתן והוי כלאים עם הציצית. (דעת עצמו).
עמוד הקודםעמוד הבאלפיכך עורות הכבשים שעושים מהם מלבושים, מותר לתפרן בחוטי פשתן, ואין חוששין לנימות של צמר, אף על פי (שנכרכו) בכלל חוטי הפשתן שתפרו בו, שהרי בטלו במיעוטן כס"מ: מתוך שאינן טוויים אינם חשובים ובטלו. ראב"ד: כיון שאינו טווי הוא מדרבנן ולא חוששים לספקו ט"ז: הכוונה שבטל בעור הכבש. ערוה"ש: כיון שלעולם לא יעשה מהם חוטים אין מקום לחשוש לאיסור ומצד עצמם בטלים כי אינם חוטים.
וכן הקנבוס והפשתן שטרפן זה בזה אם רוב מהקנבוס, מותר לארוג הטווי מהם עם חוטי צמר. ואם היו מחצה למחצה, אסור.
הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן, מביא מין אחר ומערבו עמהם, ומבטל אחד מהם ואין פה ביטול איסור. דרישה: כיון שלא טוויים, עדיין לא נחשב איסור. ט"ז: אין כאן איסור אלא דוקא החבור אוסרם, ושפיר יש לנו רשות לבטל החבור ע"י שהמין הג' יבטלו. ושונה מבב"ח כי שם הטעמים בלועים זב"ז ונעשה נבילה. ולא שייך בהו בטול אלא קודם שיעשו חוטים, אבל אחר שנעשו חוטים אין לכלאים שיעור, אפילו חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן או של פשתן בצמר, אסור תוס': שהם בנפרד היתר ואין היתר מתבטל בהיתר. רא"ש: שאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור. רש"י: שכל מהות איסור כלאים הוא בתערובת.
הגה: ואפילו נאבד החוט ולא ידענו מקומו, לא שייך ביה בטול, ואסור (רשב"א סי' רנ"ט וכ"כ הב"י בשם התוספות והרא"ש וסמ"ג).
בגד שהשתי של משי והערב של פשתן, אסור לתפרו עם הצמר אף על פי שרובו של משי (טור). ולכן אסור לעשות טליתו מבגדים שקורין פירכו"ט, כי הערב של פשתן והוי כלאים עם הציצית. (דעת עצמו).
