טבלת סיכום להלכות

Name: סיכום הלכות כלאי בגדים
Author: הרב ירון אליה

סעיף	נושא	שו"ע	הרחבה ופוסקים נוספים
סימן רחצ - דברים האסורים משום כלאי בגדים.	סימן רחצ - דברים האסורים משום כלאי בגדים.	סימן רחצ - דברים האסורים משום כלאי בגדים.	סימן רחצ - דברים האסורים משום כלאי בגדים.
א	צמר האסור עם פשתן מהתורה	צמר רחלים או אילים בלבד	'צמר ופשתים יחדיו'
	סוגי צמר ופשתים האסורים מדרבנן	כל שדומה ואינו מצוי נאסר משום מראית עין. כגון משי הדומה לפשתים או כלך שדומה לצמר.	ההיתר במצוי - מדוע בטלה התקנה בביטול הטעם? מג"א: תקנה אינה מתבטלת אך גזירה שסיבתה ידועה מתבטלת. הלכות ציצית ט' ז'. ט"ז: במקום שלא שכיח טעות, מלכתחילה לא גזרו. הלכות שבת של"ט ג
ב	צמר של רחל שנולדה מעז	אסור מפני מראית עין רמ"א: וכן קנבוס במקום שאינו מצוי אסור בצמר כיון שדומה לפשתן
סימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים.	סימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים.	סימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים.	סימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים.
א	אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג משנה ט' ח'
	צמר רחלים שהתערב בצמר אחר קודם הטוויה	בטל ברוב משנה ט' א'
	להוסיף צמר גמלים ע"מ לבטל צמר רחלים כשנתערב בפשתן	מותר.	מדוע אין פה מבטל איסור? דרישה: כיון שלא נטוו עדיין, אין פה איסור. ט"ז: אין פה 'איסור' שנתערב אלא החיבור הוא איסור ולכן מועיל ריבוי לבטל החיבור. וגם שונה מבב"ח שם הטעם עובר והופך הכל לאיסור.
	תפירת עורות כבשים בחוטי פשתן (ביטול צמר בפשתן)	מותר. כרמב"ם שבטלין במיעוטן.	ביטול צמר בפשתן פשט הרמב"ם. ע"פ כס"מ וערוה"ש.: צמר בטל בפשתן כשהוא סיב ואין לו חשיבות של חוט. ולפי זה התוס' והרמב"ם לא חולקים ראב"ד: צמר בטל בחומר שלישי ולא בפשתן. ולעיקר הדין הראב"ד מסכים. כיון שהוא דרבנן, לא חוששים לספקו. ט"ז ברמב"ם: הצמר בטל בעור הכבש ולכן מותר בפשתן.
	חוט אחד בחלוק גדול	אינו בטל. נדה סא:	סמ"ג: כיון שהחוט חשוב אינו בטל. רש"י: שכל איסור כלאים הוא בתערובת ולא שייך ביטול. תוס': לא שייךביטול 'איסור' כיון ששניהם היתר ונאסרין רק ע"י התערובת. ושונה מבב"ח שבטל כיון שהתורה גלתה שהאיסור הוא רק דרך בישול. כלומר בנתינת טעם. רא"ש: דאין כאן אלא חתיכה אחת, של איסור.
ב	צמר ופשתים בשני צידי הבגד	שו"ע: אסור כרמב"ם שכל שנמצאים יחד בבגד אסור. רמ"א: יש מתירים ונוהגים להקל. ר"ש, רא"ש שאסורים רק כשנוגעים יחד.	ולהלן סימן ש' סעיף ה' פסק השו"ע בסתם להיתר כרוה"פ.. וכתב בפמ"ג שכאן חמור כיון שהם ארוגים בבגד ואילו בקשירה או תפירה הקל.
סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן.	סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן.	סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן.	סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן.
א	גדר החיבור האסור מהתורה	אחת מהאפשרויות הבאות: א. הוחלקו יחד ב. נטוו ונארגו יחד ג. נארגו יחד.	סיכום שיטות הראשונים באיסור כלאים מהתורה רש"י: הוחלקו, נטוו ונארגו יחד. ר"ת: הוחלקו, נטוו ונארגו בנפרד ונעשה בהם אח"כ חיבור. ר"ש: הוחלקו ונארגו בנפרד ונטוו יחד. רמב"ם לכס"מ וגר"א: נאסר באחת מהאפשרויות הבאות: א. הוחלקו יחד ב. נטוו ונארגו יחד ג. נארגו יחד. רמב"ם לר"י קורקוס, ט"ז, ד"א: נאסר באחת מהאפשרויות הבאות: א. הוחלקו יחד ב. נטוו יחד ג. נארגו יחד. רמב"ם לערוה"ש: שוע טווי ונוז יחדיו כרש"י. או אפילו הכל בנפרד ואח"כ חוברו יחד כר"ת.
	לבדים – שוע רך מצמר ופשתים	אסור מהתורה. כרמב"ם.	לבדים – שוע יחדיו בלבד רמב"ם: אסור מהתורה. רוה"פ: איסורו מדרבנן שאינו טווי ונוז.
	נייר העשוי מצמר ופשתים		הוא כלבדים קשים שלרמב"ם אסורים מדרבנן ולשאר פוסקים מותרים. פת"ש א' בשם נשמת אדם.
ב	גדר חיבור אריגי צמר ופשתים לאיסור כלאים	תכיפה אחת וקשר או שתי תכיפות ואפילו ללא קשר. כרמב"ם וחמור משבת כי תלוי ב'יחדיו'. רמ"א: דווקא שתי תכיפות עם קשר. כטור וכגדרו לעניין שבת.
ג	בגד צמר שנפרם	לחבר מבחוץ בחוטי פשתן – מותר. באופן שיכול למשוך הבגד בלי התרת הקשר. רא"ש. לתפור – אסור.
	לעשות שפה מפשתן לבגד צמר		אסור בתכיפת שתי תכיפות. טור ורא"ש ע"פ משנה 'סיף של צמר ופשתן אסור'
	לרקום בצמר על אריג פשתן		הרקמה לעולם מותרת שכלאי בגדים אינם אסורים אלא בלבוש. רא"ש ע"פ משנה ח' א'. ואסור ללבוש הבגד הרקום כלאים. כמשנה ט' י': 'אותות הכובסים אסורים משום כלאים'
	לתת גיזי צמר בכר של פשתן.	רמ"א: מותר כרא"ש. ואפילו התפירה בנימי צמר עצמו כיון שיכול עדיין לקחת הצמר.	רא"ש: מותר כיון שאין הצמר והפשתן מחוברים רמב"ם: אסר בצו"פ בשק אחד. וכתב ערוה"ש שמתיר בצמר בכר של פשתן שאינו חיבור.
	לתת בלאי צמר בכר של פשתן	רמ"א: אסור.	האם האיסור בבלאים גם כשתופר רק מבחוץ? ש"ך, ט"ז: אסור ואפילו כשלא תופר בבלאים. כיון שמצוי בבלאים נימות שמסתבכים בתפירות החיצוניות ונמצא חיבור. ט"ז. לבוש: מותר. איסור הרמ"א הוא דווקא כשתופר בכוונה גם בצמר עצמו ונמצא חיבור.
	חיבור שרוול צמר לבגד פשתן בקרסים באופן קבוע.	מותר כל שהם רפויים ויכול להוציאם באצבעו ללא קריעה.
ד	ללבוש בגד צמר על בגד פשתים ולחגור חגורה מעל	מותר. רשב"א כיון שאינו כנשוך ובלבד שלא יחבר הבגדים עצמם בשתי תכיפות. ויש אוסרים בקשר של קיימא.	מי האוסרים בקשר של קיימא ומהו הגדר? פרישה: טור בהבנת הרא"ש. והכוונה שהחלוקים עצמם קשורים זב"ז. ב"ח: טור. והכוונה שמתכוין לחלוץ שניהם כאחד. ט"ז: ר' יונה. שהיה מחמיר אפילו בחגורה. אך לקשור הבגד זב"ז פשיטא שאסור גם למחבר. ט"ז. ערוה"ש: הגה"א בשם או"ז. שאסר אנפילאות של צמר על של פשתים להלן.
	להדק שרוך פשתן על בגד צמר	רמ"א: מותר - כשאפשר להוציא השרוך בלי התרת התפירה. ואם קשר באופן שאי אפשר לשלוף השרוך - אסור. ירושלמי על משנה ט' ט'
	ללבוש גרבי צמר על של פשתן כשדחוקים זה על זה	רמ"א: נכון להזהר כיון שאי אפשר לשלוף התחתונה בלי העליונה.	של"ה, ש"ך: נכון להחמיר כרמ"א. ט"ז: דברי הרמ"א דווקא בגרביים סגורות בקצותם. ב"י, לבוש, ערוה"ש: זו דעת יחיד ורוה"פ אינם אוסרים אלא בנשוך. ובערוה"ש תמה על האוסרים.
ה	חגורה של עור ובצידיה שרוכים של צמר ופשתן וקושרם זה בזה.	אסור. ככל הפוסקים לאסור בקשור.
	צמר ופשתן בבגד ואינם סמוכים	מותר. כר"ש ורשב"א. ולהרמב"ם זהו כלאים מהתורה. ולדעת ערוה"ש איסורו לרמב"ם מדרבנן. רמ"א: והמנהג כסברא ראשונה.	צמר ופשתים ואינם סמוכים בבגד ר"ש, רשב"א: מותר. שהאיסור רק אם קושר השרוכים של צו"פ זה בזה. וכן פסק בערוה"ש., רמב"ם: אסור. שנאמר צמר ופשתים 'יחדיו' מכל מקום. וכן החמירו במשכנות יעקב ובילקו"י.
	לתפור עור התפור בפשתן לבגד צמר כשיש חשש שיווצר חיבור בין בגד הצמר לחוט הפשתן שבעור	מותר כר"ש ורשב"א ולהרמב"ם זהו כלאים מהתורה	סברות המתירים רשב"א: כיון שחוטי הפשתן אינם שזורים, איסורם מדרבנן וספק דרבנן להקל. אור זרוע: כיון שחוטי הפשתן בטלים בעור. רדב"ז: וכשרואים שחוטי הפשתן מתחברים לצמר אינו ספק ואסור מדרבנן.
	נתן צמר בכר של פשתן	רמ"א: מותר. כר"ש ורשב"א שהאיסור רק כשתכף הצו"פ בשתי תכיפות. ערוה"ש: וזה מותר גם לרמב"ם כיון שכתב לאסור רק בצו"פ יחדיו בתוך השק.
ו	חבלים של צמר ופשתים מותרים בידו	מותר
	חבלים של צמר ופשתים קשורים בידו	אסור. טור. כיון שידו מתחממת כמלבוש. ש"ך. ואינו דומה למוכרי כסות שכאן הוא פסיק רישא שיתחמם. רמ"א: ויש מתירים הואיל ואינו מתכוין. ר' ירוחם.
ז	שני כלים כגון השק והקופה	מצטרפים לכלאים	מה המציאות המדוברת במשנה? ר"ש, רא"ש: אם חתיכה של בגד צמר מחובר בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה ותכף החתיכות זו בזו בב' תכיפות מצטרפין אף על פי שהן ב' כלים. ואסור להתכסות בהם. רמב"ם: שאם קבץ בגד צמר ובגד פשתים בשק אחד או בקופה אחת הרי צירפן השק.
	שני אנשים	רמ"א: כשיש חתיכת צמר בבגד של אחד מהם ופשתן בשני ותפרן יחד מצטרפים לכלאים.	האם צריך חגירה בנוסף לתפירה? ב"י: משמע ברשב"א שאין צורך בחגירה של שניהם כיון שהכל תלוי בתכיפות. וכן משמע ברמ"א. ערוה"ש: כיון שהם שני גופים צריך גם חגירה לאסור.
סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו, ודין מרדעת ותכריכים.	סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו, ודין מרדעת ותכריכים.	סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו, ודין מרדעת ותכריכים.	סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו, ודין מרדעת ותכריכים.
א	גדר איסור כלאים מהתורה		העלאה שהיא דרך לבישה רמב"ם ומהנה את הגוף ירושלמי רמ"א: דרך לבישה או חימום
	מצעות כלאים הרכים	מותרים מהתורה ואסורים מדרבנן אפילו בעשר שכבות שמא תכרך נימא.	הצעה כשאין בשרו נוגע ואין דרך להעלותו ר"ש: בשאין בשרו נוגע לא גזרו בדבר שאין דרכו בהעלאה. רמב"ם: משמע שמחמיר בכל אופן.
	אהל כלאים ובגד על גיגית	רמ"א: מותר שאינו דרך לבישה או חימום.
	עגלות המכוסות כלאים		ט"ז: נכון להזהר מליגע בכיסוי. ערוה"ש: מותר אפילו לשבת כיון שאין דרכם בהעלאה והאדם לָבוּשׁ. וכגר"א שאין חשש לקשירת נימה בּלָבוש (אפילו לרמבם שמחמיר באין דרך להעלותו)
	מצעות כלאים הקשים	מותר לישן כשאין בשרו נוגע
	מצעות קשים על מצע שנכפף	אסור לפי שנכרך על בשרו
	הצעה בכלאים דרבנן וקשים	רמ"א: מותר לישב בכל ענין. אפילו שנכפפים. ט"ז. ולכתחילה לא יעשה כלאים שמא יעלה עליו. ש"ך ש"ד א'
ב	הצעה כלאים קשים		מותרת. יומא סט. בבגדי כהונה.
	קאפאנאג"ש – לבדים ספק קשים תפורים בפשתן.	יש לזהר מלהציע תחתיו
	בגדים קשים	רמ"א: מותר להציע תחתיו אך אסור ללובשם. מהתורה. רא"ש.
	לבדים קשים	רמ"א: מותרים בלבישה כרוה"פ ויש מחמירים. רמב"ם שסובר ששוּעַ דאוריתא ואסור מהתורה גם בקשים.
ג	בגד גדול ובמקצתו כלאים	אסור ללובשו אף מצידו האחר. משנה ט' א'
ד	לבישת כלאים ארעי	אסור ואפילו שאין דרך ללובשו אפילו ארעי. ר"ש.	כלאים שבושים ללובשם אפילו ארעי ר"ש, רש"י: אסורים בלבישת ארעי. וכן הבנת הט"ז ברא"ש. רא"ש: מותרים בלבישת ארעי.
ה	לבישת כלאיים כשאינו מתכוין לחימום. גניבת המכס.	שו"ע: אסור. שלבישה אסורה בכל אופן. רמב"ם. רמ"א סעיף ו': קיימא לן דבר שאינו מתכוין מותר. ר"ש.
ו	העלאת כלאים עליו כשאינו מתכוין לחימום– תופרי ומוכרי כסות.	מותר והצנועים מחמירים. משנה ט' ה'-ו'.	טעם החילוק לרמב"ם בין מכס למוכרי כסות ב"י: במכס לובש, במוכרים רק מעלה על כתפו. ש"ך, ט"ז: במכס נהנה מהלבישה, במוכרים יהנה מהמכירה. חוות יאיר: במכס רבים שכיחי וגזרו מראית עין. ב"ח, מרכבת המשנה: במכס כוונתו ללבוש ולכן החימום הוא פסיק רישא.
ז	תכריכי המת	מותר לעשותם מכלאים.	מדוע אין בזה לועג לרש? ר"ש: לועג לר"ש הוא דווקא בציצית ששקולה נגד כל המצוות. כי אין למת הנאת לבישה (וה"ה בחי כגון כלאים בעקב דלהלן)
ח	מרדעת עם כלאים ניכרים	מותר בישיבה כשאין בשרו נוגע. כרמב"ם.	ישיבה כשנוגע בבשרו במרדעת רמב"ם: אסור כדין מצעים – וכ"פ השוע. רא"ש: מותר כיון שקשה מכרים וכסתות.
	העלאה לכתיפו במרדעת להוציא עליה הזבל	אסור. לכו"ע כיון שנח לו בעצם ההעלאה. ערוה"ש.
	כלאים שאינם ניכרים בבגד	אסור לעשותו מרדעת או למכרו לנכרי שמא שמא ישתמשו לבגד בישראל
ט	מטפחות מגבות שנכרכים על היד תמיד	אסורים משום כלאים שהרי הידיים נוגעים בהם
	מפות שולחן	רמ"א: אסור שפעמים מקנח בהם ידיו. כרא"ש.	מפות שפעמים נוגעים בהם ילקו"י תק"א. רמב"ם: אינם אסורים בשימוש וכ"פ השו"ע רא"ש: אסורים בשימוש וכ"פ הרמ"א
י	סינר סַפָּרִים	אם יש לו בית ראש אסור בכלאים. כרא"ש. חמור ממטפחות, כיון שנעשה כמלבוש והוא רך, אסור אע"פ שאין כוונתו להתחמם. ט"ז.	סינר הספרים רא"ש: אסור כשיש לו בית ראש רמב"ם: אסור
יא	וילון	רך: אסור בכלאיים מפני שפעמים שהשמש מתחמם בו. כרש"י ורמב"ם. קשה: מותר בכלאיים.	וילון רך בכלאיים רש"י, רמב"ם: אסור תוס': לא מצאנו בוילון איסור כלאיים.
	פרוכת ומפה שבארון הקודש	רמ"א: מותר בכלאיים. אור זרוע.	ט"ז: ודוקא שאינם יוצאים וממילא לא מנגבים בהם ערוה"ש: אפילו שיוצאים, כיון שאסורים בהנאה.
יב	כלאיים להצלה מכויה	אסור. לא יקח אדם ביצה חמה בבגד כלאים.
יג	ערדילרין מדרסים קשין	אין בהם כלאים	ר"ח: שאין דרך חימום בכך. מאירי: אינה לבישה וכן אינה שוע טווי ונוז. פרישה: שאין גזירת הצעה תחתיך בקשים.
	מנעל ללא עקב	אין בהם כלאים	ב"י: אם יש עקב אסור כיון שדומה למלבוש. ט"ז: עקב הנעל מכלאים אך מותר כי אין שם חימום. תוי"ט: הכוונה שכולו על תחתית הרגל והיא קשה. ערוה"ש: אין בו חיבור בין הצמר לפשתים אלא כלואים במנעל ומותר שאינו נהנה בעקב.
יד	בגדים שהם דרך חימום	אסורים בכלאים	הכתונת והמצנפת והמכנסים והאבנט והשמלה ובגדים שמחפין בהם השוקיים ואת הידים וכיוצא בהם.
	בגדים שאינם דרך חימום	מותרים בכלאים אפילו שבשרו נוגע לרבות כיס של זרעים.	כגון כיס למעות, תחבושת, פלסטר. כיס לזרעים רכים רמב"ם: אינו כלאים שאינו דרך חימום. – שו"ע. טור: כלאים כיון שרכים ומחממים.
טו	אותות הגרדין והכובסים	אסורות. משנה ט' י'. ודדוקא בלבישה אך מותרים בעשיה ככל כלאים. רא"ש.
סימן שב - דין בגד שאבד בו כלאים	סימן שב - דין בגד שאבד בו כלאים	סימן שב - דין בגד שאבד בו כלאים	סימן שב - דין בגד שאבד בו כלאים
א	בגד צמר שאבד בו חוט פשתן	צובעו, ואם ניכר שומטו ואם לא ניכר בצביעה מותר, שמא נשמט.
	בדיקת צבע בכלאיים דאוריתא	שו"ע: מועילה כרמב"ם רמ"א: לא מועיל הבנת הב"י ורמ"א בטור.	גר"א, ט"ז: לטור בדיקת צבע מועילה גם בדאוריתא. שלא כרמ"א.
	סילק חוט אחד מהבגד		טור: מועיל בדרבנן. מנתק חוט כלשהו ותולה שהוציא הפשתן. וכ"פ ש"ך, ט"ז וד"א. ר"ן, מאירי: מועיל בדרבנן. אם מזהה את חוט הפשתן מנתק מה שרואה ותולה שהוציא את כולו. רמב"ם: השמיט הדין וכן השו"ע.
ב	לוקח כלי צמר מגוי	צריך לבדקם יפה. משנה ט' ז'
	קונה בגד צמר מגוי במקום שרוב החוטים מפשתן. (ע"פ שו"ת הרא"ש).	רמ"א: צריך להתיר תפירתן. טור.
	נאמנות מוכר גוי	במקום שהפשתן זול: אינו נאמן במסל"ת. כי יודע שישראל מחזרים על קנבוס. רשב"א. במקום שהפשתן ביוקר: יש לסמוך להתיר. ט"ז: אפשר שגם המחבר התיר רק כשישראל מביא החוטים.	גדר ההיתר כשהפשתן ביוקר: ט"ז: לכתחילה, כי היוקר מכריע. ב"ח, ש"ך: בדיעבד כי עדיין קל לתפירה. גר"א: גם בדיעבד אסור כי הפשתן נח לו יותר בתפירה.
	נאמנות חייט גוי וישראל	רמ"א: אם החייט מביא החוטים: אסור. אפילו כשהפשתן ביוקר אינו נאמן כי נקל לתפור בפשתן. אם הישראל מביא החוטים: מותר. ולא חוששים לחילוף. כיון שניתן לבדיקה.	לסמוך על חייט רשב"א: לכתחילה אין לסמוך אפילו על ישראל החשוד ואפילו נותן לו חוטי קנבוס ובדיעבד אם הקנבוס זול ניתן לסמוך אפילו על גוי. ר"ן: כשנותן לו החוטים אפשר לסמוך על חייט ישראל החשוד על הכלאים, אלא אם חשוד גם על הגזל. מגיד משנה: כיון שיש היכר ניתן לסמוך אפילו על נכרי שקונה החוטים לבד ובעל נפש יחוש להחמיר.
סימן שג - לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק	סימן שג - לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק	סימן שג - לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק	סימן שג - לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק
א	המוצא בבגדו כלאים בשוק	בכלאים מהתורה: פושט אפילו בשוק. בכלאים דרבנן: ממתין שיגיע לביתו. ושם אפילו חבירו קורעו. פת"ש.
	הרואה כלאים מהתורה בחבירו בשוק	שו"ע: קורעו ואפילו היה רבו רמב"ם רמ"א: בשוגג אין צריך להודיע לו מפני כבוד הבריות רא"ש	נוב"י: הפטור בחברו שוגג רק מצד שהוא לשעה קלה אך באיסור תמידי מחוייב להגיד לו.
	הרואה כלאים בבית המדרש	רמ"א: אין צריך למהר לצאת. טור ע"פ ירושלמי 'אין מדקדקים במת ובכלאים בבית המדרש'.
ב	להלביש חבירו כלאים	אסור	לרוה"פ אין מלקות במלביש (שלא כמקיף) ולרמב"ם כשהלובש שוגג המלביש חייב.
סימן שד – כלאי בגדים מותר לעשותם ולקיימם	סימן שד – כלאי בגדים מותר לעשותם ולקיימם	סימן שד – כלאי בגדים מותר לעשותם ולקיימם	סימן שד – כלאי בגדים מותר לעשותם ולקיימם
א	עשיה וקיום של כלאי בגדים	מותר ואינם אסורים אלא בלבישה	ש"ך: היתר עשיה וקיום דווקא כשאין חשש שישראל ילבשנו.

עמוד הקודם

התחברות

טבלת סיכום להלכות

הרב ירון אליה

טבלת סיכום להלכות

אודותינו

כתבים נבחרים

סדרות נבחרות

שיעורים נבחרים

הקדשות