התחברות
סיכום הלכות כלאי בגדים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע.
סימן שא - סעיף א
הרב ירון אליה
סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו, ודין מרדעת ותכריכים, ובו ט"ו סעיפים.סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו, ודין מרדעת ותכריכים, ובו ט"ו סעיפים.
סימן שא - סעיף א
דבר תורה אין אסור משום כלאים אלא דרך לבישה או חימום
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה א: כתיב 'לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך'. הייתי אומר אינו אסור אלא מללבוש תלמוד לומר 'לא יעלה עליך'. אי לא יעלה עליך הייתי אומר לא יפשיל את הקופה לאחוריו תלמוד לומר 'לא תלבש' מה מלבוש מיוחד דבר שהוא מהנה את הגוף אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף.
אהלים אין בהן כלאים
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה ו: אוהלים אין בהן משום כלאים כיון שהיא עליה שאינה דרך לבישה, מותרת. רמב"ם.
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה יב: כלאי בגדים מותר לעשותם ולמוכרם ואין אסור אלא ללובשן בלבד או להתכסות בהן שנאמר 'לא תלבש שעטנז', ונאמר לא יעלה עליך, העליה שהיא דרך לבישה אסור אבל עליה שאין דרך לבישה כגון אהל שהוא כלאים מותר לישב תחתיו.
מצעות כלאיים מותרים מן התורה וחכמים אסרו ברכים
בבלי יומא סט. : וכי תימא: כלאים בלבישה והעלאה הוא דאסור, בהצעה שרי - והתניא: לא יעלה עליך - אבל אתה מותר להציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים: אסור לעשות כן, שמא תיכרך נימא אחת על בשרו. וכי תימא: דמפסיק ליה מידי ביני ביני - והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי משום קהלא קדישא שבירושלים: אפילו עשר מצעות זו על גב זו, וכלאים תחתיהן - אסור לישון עליהן.
משנה כלאים ט משנה ב: ... הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהן.
ר"ש: עשוין לשכיבה ואמרי' ביומא בריש בא לו (דף סט א) 'לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך נימא על בשרו ואפילו עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן' הכא גבי כרים וכסתות ומרדעת דלקמן בשאין בשרו נוגע לא גזור בדבר שאין דרכו בהעלאה כלומר חומרת חכמים היא כשמתחת לעשר מצעות יש כלאים שדרכן להעלות עליך. וכן דעת הר"ן בביצה ז.
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה יב : ומדברי סופרים אפילו עשר מצעות זו על גבי זו והתחתון שבהן כלאים כלומר התחתון שבמצעים, למרות שאין דרכם בהעלאה אסור לישב על העליון שמא תכרך נימא על בשרו.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה א: בכרים וכסתות מותר. הדא דתימר בריקן אבל במלא אסור פנימשה: אם הם ריקנים אבל אם הם מלאים במוכין אסור. בנתון על גבי מסטווה אבל בנתון על גבי המיטה אפילו ריקן אסור.
רא"ש מסכת כלאים פרק ט משנה ב: לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשסב : נשאל עוד על מה סמכו העולם להתיר כרים וכסתות של גוים שהם תפורין בפשתן? והשיב הדברים עתיקים ונתלים באילני הגדולים. מכלל זה כובעי לבדין שעושין שפה לפיהן של עור ותפורין בחוט של פשתן ונהגו בהם היתר בכל ארצנו. והטעם למתירים מפני שאין בהם כלאים דאורייתא שאין כלאים דאורייתא אלא שוע טווי ונוז. ועוד שהכובעים והכרים והכסתות קשים הם. וכל שאין בו כלאים דאורייתא (והוא קשה כדלעיל. וכן ברמ"א להלן) לא אסרו להציעו תחתיו לכולי עלמא ודבר שאין דרכו להעלותו עליו כמו כרים וכסתות.
ט"ז סימן שא סעיף ס"ק ב: ובאמת שמעתי קצת אנשי מעשה נזהרים לישב באותן עגלות (שיש להם אהל תפור בגד פשתן בבגד צמר) אבל רוב העולם נוהגים בו היתר ונראה דהם סומכים שירחיקו עצמן מליגע באותן הצדדין ואף שדבר קשה מליזהר בזה מ"מ כיון שאין כאן כלאים דאורייתא דהא אינו שוע וטווי ונוז יחדיו ע"כ די בזהירה מליגע בזה ואף אם לפעמים נוגע בו מיקרי דבר שלא מתכוין ומותר אבל עכ"פ אזהרה בעינן בזה כל מאי דאפשר. כן נ"ל:
ערוך השולחן יורה דעה סימן שא סעיף ט: לפי מה שנתבאר מכל דברי רבותינו אלה אין שום איסור לישב במרכבות ובעגלות שמקום הישיבה והדפנות תפורות בכרים של צמר אפילו כשתפרום בפשתן דכיון דיושב או שוכב מלובש הרי יש הפסק בין בשרו להכלאים וכיון שאין ראוים להעלאה מותר לישב ולישכב עליהן כשהוא לבוש ואפילו לרש"י והרמב"ם והטור והש"ע שלא חילקו בין דברים הראוים להעלאה לאינם ראוים מ"מ זהו הכל כשיושב או שוכב ערום [כדברי הגר"א] שיש חשש מכריכת נימא אבל לא כשהוא לבוש ופשיטא כשהם מדובקים בתפירה או במסמרות להעגלות שא"א כלל לכריכת נימא ואפילו אם נדונם כרכים לא כקשין שההיתר פשוט.
סעיף א: מותר מן התורה לישב על מצעות של כלאים, שנאמר: לא יעלה עליך (ויקרא יט, יט) אבל אתה מציעו תחתיך.
הגה: וכן מותר לכתחילה אפילו מדרבנן ובלבד שלא נוגעים בבשרו. ש"ך. להעלותם עליו שלא בדרך חמום, כגון לפרוס עליו אהל של כלאים ירושלמי ט' ו'. שאינו דרך מלבוש. ט"ז. וה"ה למטריה. ילקו"י. (טור). וכן לפרוס בגד כלאים על גיגית שרוחץ בה, כדי להעמיד החום (מרדכי פ"ק דביצה ובהגהות אשירי שם), דאינו אסור אלא דרך לבישה או להעלותם עליו דרך חמום. אך בעגלות המכוסות כלאים כתב הט"ז שנכון להזהר מליגע בכיסוי. אבל בערוה"ש כתב כיון שהאדם לבוש ואין דרכם בהעלאה מותר גם לישב עליהם.
ומדברי סופרים, אפילו עשר מצעות זו על גבי זו והתחתון שבהם כלאים ואפילו שאין דרך לבישה במצעות כרמב"ם ולא כר"ש ורא"ש שהאיסור רק שהכלאים שתחתיהן דרכם בלבישה., אסור לישב על העליון רמב"ם. ולא רק לישן שאין לומר שרק בשינה חוששים להתהפכות המצעות. ערוה"ש., שמא תכרך נימא על בשרו.
בד"א שהחמירו במצעות, ברכין, כגון יריעות ושמלות אבל כרים וכסתות שהם קשים וליכא למיחש שמא תכרך נימא עליו וכן שטיחים מקיר לקיר ומזרונים קשים. ילקו"י, מותר לישן עליהם ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם ובמקום שאין חשש שיתכופפו כגון שמקובעים במסמרים מותר גם ברכים. פת"ש א'.
בד"א שהקלו בקשים, כשהם ריקנים ונתונים על גבי איצטבא של עץ או של אבן, אבל אם הם מלאים, או אפי' ריקנים אם הם נתונים על גבי מטה של חבלים. ר"ש, ט"ז. או על גבי תבן, אסור, לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו. ירושלמי ט' א' ורא"ש אך לא הובא ברמב"ם. ובמיטה של עץ קשה אבל הכר רחב מהמיטה ויכול להתכופף יש להחמיר. פת"ש.
הגה: וי"א דכל זה מיירי בכלאים דאורייתא, אבל בכלאים דרבנן והם קשים, מותר לישב עליהם בכל ענין אפילו שנכפפים כיון שאפילו לבישה מותרת. ט"ז., דהואיל וכשרכים הם אינו רק דרבנן, בקשים לא גזרו (רשב"א סי' תשס"ב). ומ"מ לכתחילה לא יעשה של כלאים, (כל בו).
עמוד הקודםעמוד הבאהגה: וכן מותר לכתחילה אפילו מדרבנן ובלבד שלא נוגעים בבשרו. ש"ך. להעלותם עליו שלא בדרך חמום, כגון לפרוס עליו אהל של כלאים ירושלמי ט' ו'. שאינו דרך מלבוש. ט"ז. וה"ה למטריה. ילקו"י. (טור). וכן לפרוס בגד כלאים על גיגית שרוחץ בה, כדי להעמיד החום (מרדכי פ"ק דביצה ובהגהות אשירי שם), דאינו אסור אלא דרך לבישה או להעלותם עליו דרך חמום. אך בעגלות המכוסות כלאים כתב הט"ז שנכון להזהר מליגע בכיסוי. אבל בערוה"ש כתב כיון שהאדם לבוש ואין דרכם בהעלאה מותר גם לישב עליהם.
ומדברי סופרים, אפילו עשר מצעות זו על גבי זו והתחתון שבהם כלאים ואפילו שאין דרך לבישה במצעות כרמב"ם ולא כר"ש ורא"ש שהאיסור רק שהכלאים שתחתיהן דרכם בלבישה., אסור לישב על העליון רמב"ם. ולא רק לישן שאין לומר שרק בשינה חוששים להתהפכות המצעות. ערוה"ש., שמא תכרך נימא על בשרו.
בד"א שהחמירו במצעות, ברכין, כגון יריעות ושמלות אבל כרים וכסתות שהם קשים וליכא למיחש שמא תכרך נימא עליו וכן שטיחים מקיר לקיר ומזרונים קשים. ילקו"י, מותר לישן עליהם ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם ובמקום שאין חשש שיתכופפו כגון שמקובעים במסמרים מותר גם ברכים. פת"ש א'.
בד"א שהקלו בקשים, כשהם ריקנים ונתונים על גבי איצטבא של עץ או של אבן, אבל אם הם מלאים, או אפי' ריקנים אם הם נתונים על גבי מטה של חבלים. ר"ש, ט"ז. או על גבי תבן, אסור, לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו. ירושלמי ט' א' ורא"ש אך לא הובא ברמב"ם. ובמיטה של עץ קשה אבל הכר רחב מהמיטה ויכול להתכופף יש להחמיר. פת"ש.
הגה: וי"א דכל זה מיירי בכלאים דאורייתא, אבל בכלאים דרבנן והם קשים, מותר לישב עליהם בכל ענין אפילו שנכפפים כיון שאפילו לבישה מותרת. ט"ז., דהואיל וכשרכים הם אינו רק דרבנן, בקשים לא גזרו (רשב"א סי' תשס"ב). ומ"מ לכתחילה לא יעשה של כלאים, (כל בו).
