סימן שא - סעיף ט

Name: סיכום הלכות כלאי בגדים
Author: הרב ירון אליה

מטפחות מגבות ומפות אסורות בכלאים

משנה כלאים ט משנה ג: מטפחות הידים שמנגבים בהם כשנוטלים את הידים מטפחות הסְפרים שנותנים על גבי ספר תורה מטפחות הספג שמנגב בהם כל גופו אחר שרחץ אין בהם משום כלאים רבי אלעזר אוסר וכן פסקו בירושלמי: מטפחות ידים לפי שפעמים מחמם בה ידיו, ומטפחות ספרים פעמים שמשימה בחיקו ומתחמם, ומטפחות הספג פעמים שרואה את רבו ומתעטף בה. והלכה כר"א ומטפחות הסַפָּרים אסורות משום כלאים ובהא מודה ת"ק לפי שיש להן בית ראש ולובשים אותן דרך מלבוש, והכי מוכח בירושלמי:

רא"ש מסכת נדה הלכות כלאי בגדים : מפרש בירושלמי מטפחת הידים פעמים שמחמם בה ידיו. ומטפחות ספרים פעמים עושה אותן כמין תיק ומשימה בחיקו ומתחמם בה. ומטפחות הספג פעמים שרואה רבו ומתעטף בה. בירושלמי פוסק הלכה כרבי אליעזר. ואמר רבי זריקא כשהיו מביאין לר' אבינא ביעתא במפה דאית בה כלאים לא מקבל על שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ומביא ראיה ממתני' דלקמן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוון בחמה מפני חמה אלמא מניעת החום חשיב לבישת הנאה כמו לבישה למנוע הקור והגשמים הלכך לא מקבל הביצה במפה שיש בה כלאים מפני שמונעתו מליכוות בביצה. מטפחת הסַפָּרים אסור משום כלאים - כשבני אדם מסתפרין פורסין עליהן סדין כדי שלא יתלכלכו בגדיהם. ירושלמי: אמרינן במכוין לשם מלבוש אבל אינו מכוין לא. יש מקומות שמטפחות שלהן יש להן בית ראש ולובשין כמין מלבוש כמו שעושין בארץ ספרד:

סעיף ט: מטפחות שמקנחים בהם את הידים ומטפחות שמסתפגים בהם הכלים והקרקעות ושמסתפגים בהם אחד הרחיצה ומטפחות ספרים, אסורים משום כלאים, שהרי הידים נוגעות בהם. והם נכרכים על היד תמיד ומתחממין.רמב"ם. והרא"ש החמיר כלשון הירושלמי אפילו ש 'פעמים שמחמם בהם את ידיו'. ילקו"י תק"א¹³
הגה: וכן אסור לעשות מטפחות שפורסים על השלחן שאוכלין עליו (הרא"ש כלל ו' /ב'/ וחידושי אגודה סוף ביצה) או שקורין עליו בבית הכנסת, מכלאים (הגהות אשר"י פ' בני העיר), מפני שלפעמים מקנח בהם ידיו ומתחמם בהם. ובכלאים דרבנן התיר בילקו"י כ"א וכתב שבדרך אמונה הסתפק בזה.

צ"ע שבסעיף יא לגבי וילון רך כתבו השו"ע והרמב"ם לאסור מפנים שפעמים השמש מתחמם בו וא"כ אפשר שאינו חולק על הרא"ש.
↩

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות