סימן ש - סעיף ב
חיבור לכלאים בשתי תכיפות וי"א בתוספת קשר
משנה כלאים ט משנה י ר"ש: ...התוכף תכיפה אחת אינה חבור תפירה אחת שתחב המחט בבגד פעם אחת אינו חיבור לטומאה ולטהרה שאם נטמא זה לא נטמא זה ואם הזה על זה לא הזה על זה ואין בה משום כלאים דאם חוט אחד של צמר וחוט אחד של פשתן וחברן בתכיפה אחת והשומטה בשבת פטור ולא הוי כקורע על מנת לתפור ב' תפירות של פשתן דחייב עשה שני ראשיה לצד אחד כגון שתחב המחט והוציאו ושייר מן החוט וחזר והכניס ראש החוט הב' ונמצאו ב' הראשין לצד האחד וקשרו כדאמר גבי התופר ב' תפירות והא לא קיימא אמר רבה בר בר חנה שקשרן חבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב. רבי יהודה אומר עד שישלש שיכניס ויוציא ויחזור ויכניס ג"פ
רא"ש מסכת נדה הלכות כלאי בגדים סימן יז : שני ראשיה לצד א'- כגון שהעביר את המחט פעם אחת ולא העביר כל החוט והעביר את המחט פעם שנית מעדני יו"ט: כלומר בראש החוט השני נמצאו שני ראשיה מצד אחד וקשר שני ראשי החוטין יחד דבענין אחר אינו מתקיים כדאמרי' בכלל גדול (דף עד ב) גבי שתי תפירות והא לא קיימי אמר רבה בר בר חנה והוא שקשרן. אבל אם העביר את החוט פעם אחת אף על פי שקשר שני ראשיו על שפת הבגד לא הוי חיבור.
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה כד: בגד צמר שחברו עם בגד פשתן בתכיפה אחת אינו חבור ואין זה כלאים, קבץ שני ראשי החוט כאחד או שתכף שתי תכיפות הרי זה כלאים.
כסף משנה הלכות כלאים פרק י הלכה כד : ומשמע לרבינו דע"כ לא הצריך שיעשה שני ראשיה לצד אחד אלא מפני שאין שם אלא תכיפה אחת אבל אם היו שתי תכיפות אפילו לא עשה שני ראשיה לצד אחד הוי כלאים:
רמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה ט: התופר שתי תפירות חייב, והוא שקשר ראשי החוט מכאן ומכאן כדי שתעמוד התפירה ולא תשמט, אבל אם תפר יתר על שתי תפירות אף על פי שלא קשר חייב שהרי מתקיימת התפירה. וכלאים חמור לרמב"ם משבת ומחייב ללא קשר כיון ש: רק בשבת צריך מלאכה המתקימת. רדב"ז. בכלאים כתוב 'יחדיו' ונאסר בכל צד חיבור, והדמיון לשבת הוא רק בחילוק בין תכיפה לשתיים. ט"ז.
| | מתי נאסר בכלאיים? |
תכיפה אחת | | רמב"ם: עשה קשר כפול עם שתי הקצוות בשפת הבגד שכך הוא בציצית והתורה הצריכה לפטור. רא"ש: לערוה"ש טו': שני קשרים בתכיפה אחת הוי חיבור גם להטור. לט"ז: לעולם אינו חיבור. וציצית חמור כיון שלא מחבר שני בדים ולכן היה מתחייב גם בקשר בשפה. |
תכיפה אחת ועשה שני ראשיה לצד אחד | | רמב"ם להבנת ד"א (ונראה כט"ז ולא כב"ח): נחשב חיבור אם: א. קשר כל קצה בפני עצמו (באופן שלא ימשך) ב. קשר אחד בפני עצמו והכניס הקצה השני לקשר רא"ש: אינו חיבור. אבל בשני קשרים הוא חיבור גם להטור ואפילו בתכיפה אחת. ערוה"ש טו' ע"פ מג"א בציצית. |
שתי תכיפות | | רמב"ם: חיבור – שו"ע. אך להבנת הב"ח צריך לרמב"ם שיקשור לפחות כל ראש חוט בפני עצמו. רא"ש: רק אם קשר ראשי החוטים יחד- רמ"א ואפילו קשר מבחוץ. ט"ז (וזה מצוי בתפירה מסולסלת הנעשית בשולי הבגד). וכן ברמב"ם לעניין שבת. |
סעיף ב: בגד צמר שחברו עם בגד פשתן בתכיפה אחת (פי' בתחיבה אחת שתחב המחט בבגד), אינו חיבור ואין זה כלאים.
קבץ שני ראשי החוט כאחד של אותה תכיפה אחת. רמב"ם, כס"מ. וקשר אותם. ט"ז., או שתכף שתי תכיפות, הרי זה כלאים אפילו לא קשר כיון שיש פה 'חיבור'. אבל בשבת צריך גדר 'תפירה' ולכן צריך שתי תכיפות וקשר. ר"י קורקוס..
( ויש אומרים דלא הוי כלאים אלא בב' תכיפות וקשר ב' ראשי החוט אך מחמירים אפילו בקשר מבחוץ. ט"ז) (טור בשם הרא"ש).
עמוד הקודםעמוד הבא
