התחברות
סיכום הלכות כלאי בגדים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע.
סימן שג - סעיף א
הרב ירון אליה
סימן שג - לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק, ובו ב' סעיפיםסימן שג - לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק, ובו ב' סעיפים
סימן שג - סעיף א
המוצא בבגדו כלאים מהתורה פושט אפילו בשוק
בבלי ברכות יט: אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא - אין חכמה ואין תבונה ואין עצה חשובה לנגד ה' - כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. מתיבי: קברו את המת וחזרו, ולפניהם שתי דרכים, אחת טהורה ואחת טמאה, בא האבל בטהורה - באין עמו בטהורה, בא בטמאה - באין עמו בטמאה, משום כבודו. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה לנגד ה'. תרגמה רבי אבא בבית הפרס דרבנן דלא מטמא אלא מדרבנן, והוא שדה שנחרש בו קבר, וחשו חכמים שמא דלדלו כלי המחרישה את העצמות, והדורס עליהן מסיטן, ועצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא באהל, וכיון דמדרבנן הוא דאסור, רבנן הוא דאחלוה ליקרייהו גבי אבל דאמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח אדם בית הפרס והולך לפניו, שאם היה שם עצם - יראנו, דאי דאורייתא הוא לא הוינן מזלזלינן ביה כולי האי למיסמך אנפיחה, והך בדיקה - לעושה פסח אישתרי, ולא לאוכלי תרומה, כדאמרינן בחומר בקדש; ואמר רב יהודה בר אשי משמיה דרב: בית הפרס שנדש ברגלים טהור.
חיוב לפשוט הוא רק בכלאיים מהתורה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה א פני משה : הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים. תרין אמוראין חד אמר אסור. וחרנה אמר מותר. מאן דאמר אסור דבר תורה כלומר דהאי מ"ד אסור מיירי בכלאים שהן ד"ת ומ"ד מותר מיירי בכלאים שהן מד"ס וכדר"ז דאמר גדול כבוד הבריות שדוחה את הל"ת דלא תסור ולא פליגי. מאן דאמר מותר כההיא דאמר רבי זעירא גדול כבוד הרבים שהוא דוחה את המצוה של לא תסור מכל אשר יורוך בלא תעשה שעה אחת. תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש משום ביטול תורה וכהאי דר' יוסי שהיה יושב ושונה והיה שם טומאת מת מי שהיה יוצא לא אמר ליה מידי וכן מי שהיה יושב ולא יצא שלא לבטל ת"ת נמי לא א"ל ולא מידי ומייתי לה לעיל בפ"ג דברכות ובפ"ז דנזיר. רבי יוסי הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא. מן דנפק ליה לא אמר כלום. מן דיתיב ליה לא [דף מא עמוד א] אמר ליה כלום. רבי אימי הוה יתיב מתני אמר חד לחבריה את לבוש כלאים. אמר ליה רבי אימי שלח מאנך ויהב ליה הפשט בגדיך ותן לו שלא היה לך לומר לו כלום מכיון שהוא יושב ושונה אין לו להפסיק בשביל כך.
הרואה כלאים מהתורה על חבירו בשוק קורעו ויש מקלים
בבלי ברכות כ.: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי. אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.
חיוב פשיטת בגדים בכלאים מהתורה גם בחבירו
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה כט : הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד ומקורו ממעשה דרב אדא בברכות כ: ב"י. , ואפילו היה רבו שלמדו חכמה, שאין כבוד הבריות דוחה איסור לא תעשה המפורש בתורה... אבל דבר שאיסורו מדבריהם הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות בכל מקום, ואף על פי שכתוב בתורה לא תסור מן הדבר הרי לאו זה נדחה מפני כבוד הבריות, לפיכך אם היה עליו שעטנז של דבריהם אינו קורעו עליו בשוק ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו ואם היה של תורה פושטו מיד.
חיוב פשיטת בגדים בכלאים מהתורה הוא בבגדו ולא בחבירו
רא"ש מסכת נדה הלכות כלאי בגדים : וסבר רבי אמי שקנס את התלמיד שעורר על כלאיים בבית המדרש כאמורא דשרי. אי נמי בכלאים דרבנן וכן כתבו הטור והסמ"ג.ב"י. אי נמי בכלאים דאורייתא, ודאי המוצא כלאים בבגדו אין חכמה ואין תבונה לנגד השם וצריך לפושטו אפילו בשוק אבל אם אדם רואה כלאים בבגדי חבירו והלובש כלאים אינו יודע אין לומר לו בשוק עד שיגיע לביתו דמשום כבוד הבריות ישתוק ולא יפרישנו משוגג:
סעיף א: הרואה כלאים של תורה על חבירו כרמב"ם, אפילו היה מהלך בשוק, היה קופץ לו וקורעו מעליו מיד, ואפילו היה רבו. דבמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. ברכות יט. ש"ך.
(וי"א דאם היה הלובש שוגג כלומר שעדיין לא יודע שהוא כלאים. ש"ך, אין צ"ל בשוק, דמשום כבוד הבריות ישתוק, ואל יפרישנו משוגג. ובשאגת אריה חולק להחמיר. פת"ש א') (טור בשם הרא"ש). כיון שהוא לשעה קלה אך באיסור תמידי מחוייב להגיד לו. נוב"י. ונראה שאפילו בדרבנן. ערוה"ש.
ואם היה של דבריהם, אינו קורעו מעליו ואינו פושטו בשוק ואפילו בשל עצמו. גר"א., עד שמגיע לביתו ושם אפילו חבירו קורעו מעליו אם מתעכב. פת"ש ב'. ( וכן בבית המדרש אין צריך למהר לצאת) (טור).
ואם היה של תורה, פושטו מיד.
עמוד הקודםעמוד הבא(וי"א דאם היה הלובש שוגג כלומר שעדיין לא יודע שהוא כלאים. ש"ך, אין צ"ל בשוק, דמשום כבוד הבריות ישתוק, ואל יפרישנו משוגג. ובשאגת אריה חולק להחמיר. פת"ש א') (טור בשם הרא"ש). כיון שהוא לשעה קלה אך באיסור תמידי מחוייב להגיד לו. נוב"י. ונראה שאפילו בדרבנן. ערוה"ש.
ואם היה של דבריהם, אינו קורעו מעליו ואינו פושטו בשוק ואפילו בשל עצמו. גר"א., עד שמגיע לביתו ושם אפילו חבירו קורעו מעליו אם מתעכב. פת"ש ב'. ( וכן בבית המדרש אין צריך למהר לצאת) (טור).
ואם היה של תורה, פושטו מיד.
