סימן ש - סעיף ד

Name: סיכום הלכות כלאי בגדים
Author: הרב ירון אליה

מותר ללבוש בגד צמר על בגד פשתים וחגורה מעליהם ויש אוסרים בקשר של קיימא

תוספתא מסכת כלאים (ליברמן) פרק ה הלכה טו: לובש אדם שתי חלוקות זו על גבי זו אף על פי שפונדתו חגורה עליו מבחוץ ובלבד (שיתן) [גרסת הרא"ש: שלא יטרוף] [ברמב"ם: שלא יפרוף] את המשיחה ויקשור בין כתפיו.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה ו: רבי ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים. האיך עבידא הוא לביש מאנין דעמר ובריה לביש מאנין דכיתן נסב פיסקי דעמר ועגלה על תריהון ולקח פיסקי דעמר ועגלה על תריהון וכרכן עליהן ודעימר לאו דוקא אלא ה"ה פיסק דכיתן מהו שיעשה זה כלאים ואסורין לילך ביחד כשהפיסק של הכריכה עליהן. אמר רבי יוסי וההן נו נשוך? בתמיה וכי זהו חיבור והלא אינו נשוך זה בזה?. רבי חגיי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים. האיך עבידא הוא לביש דרדסין דעימר בחדא ריגלייא ודרדסין דכיתן בחדא ריגלייא. אמר רבי יוסי וההן נו נשוך? בתמיה. לא צורכה דלא היו בראשו פצעיות יהב סיפלני דסמרטוט דעמר על חדא וספלני דסמרטוט דכיתן פשתן על חדא. אמר רבי יוסי וההן נו נשוך? אין לך אסור אלא נשוך בלבד כללא דמלתא אין לך אסור משום כלאים אלא נשוך בלבד שיהו הצמר והפשתים נושכות ומחוברות זה עם זה באיזה חיבור או בקשירה וכל הני אינן נשוך זה עם זה ואין כאן כלאים כלל:

רא"ש מסכת נדה הלכות כלאי בגדים סימן כ: כלומר שיקשור שתי חלוקות יחד בענין שאינו יכול להפרידן בלא התרת הקשר. טור: ובלבד שלא יהא הקשר של קיימא אבל אם הוא של קיימא אסור.

פרישה יורה דעה סימן ש אות יד : מיירי בששני החלוקים עצמן הן קשורין יחד דאז מחמירין ביה טפי מאילו כרוך חוט משי או קנבוס על בגד פשתן וצמר וכורכן יחד דאי לא כן קשה הא נתבאר לעיל דבקשר לחוד לא מיחשב כלאים עד דנתחבר גם כן בב' תכיפות וכן מוכח בבית יוסף ע"ש.

ב"ח יורה דעה סימן ש: אלא דמה שכתב דאם הוא של קיימא אסור קשיא וכי גרע קשר מתפירות פיו של שק דשרי כיון דחוזר וקורע התפירה הכי נמי חוזר ומתיר הקשר ונראה דכך פירושו דלא שרי בקושר החלוקות יחד אלא כשדעתו לחזור ולפשטן זה אחר זה על ידי התרת הקשר דהשתא לא הוי הקשר של קיימא דמי לשק וכו' אבל אם אין דעתו לפשטן בזה אחר זה על ידי התרת הקשר אלא דעתו לפשוט ב' החלוקות יחד בלא התרת הקשר דהשתא הוי הקשר של קיימא הוי ליה כלאים גמור דהוי ליה יחדיו ואסור כנלע"ד מדברי רבינו.

שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רכו: תשובה הלכה למעשה כך נהגו כל ישראל שזה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר ואפי' מחוברין בתכיפה אחת מותר. כדתנן בפרק בתרא דכלאים דהתוכף תכיפה אחת אינו חבור ואין בה משום כלאים... וקאמרן בתוס' כלאים פרק אחרון אסור לרכוב על הפרדה מק"ו ומה כלאי בגדים שזה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר ונתערבו אסור... ומה שהביא מן הירושלמי לאסור ההיא בשתכפן בשתי תכיפות ודוקא כשהקיף האב והבן בחגורה של צמר שלא יחלקו זה מזה וכדאמר דנסיב צמר ועגל על תרויהון דמשמע דאי לא עגיל על תרויהון פשיטא ליה דלא מצטרפין מפני שיכולין להתחלק ואין דבר של קיימא... והאי דקא מהדר ליה ר' יוסי הן הן כנשוך בתמיהה קאמר כלומר אין זה יחדיו שאין כלאים אלא כשנושכין זה את זה ונשוך היינו שמחוברין חבור קיים כל כך שאם תמשוך ותרצה להפרידן יבא מזה עם זה כנושך את חבירו וחותך ממנו בשיניו.

בית יוסף יורה דעה סימן ש : נראה מדבריו דמותר ללבוש חלוק של צמר על של פשתן אפילו קושרן קשר של קיימא ולפי זה צריך לפרש דהא דקתני בתוספתא ובלבד שלא יטרוף המשיחה וכו' היינו שלא יחברם זה לזה עם המשיחה בשתי תכיפות:

מותר להדק שרוך פשתן על בגד צמר כשאינו מחברם קודם

משנה כלאים ט משנה ט: ... רבי יוסי אומר משיחות של ארגמן אסורות מפני שהוא מולל עד שלא קושר ...:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט פני משה: משיחות של ארגמן אסורות. אית תניי תני מותרות. מאן דאמר אסורות כגון אילין טרסייה דהוא מכפת ביה כלומר שכופת ומחבר החגורה של צמר במלילה עם החלוק הפשתן שלו, שיוכל למהר ולחגור עצמו. מאן דאמר מותרות דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא לה שאינו מחבר במלילה אלא משנס את מתניו באותה חגורה בלבד וכך הוא יכול להורידה מעליו למטה ובכה"ג לא הוי חיבור.

נכון להזהר מללבוש גרבי צמר ופשתן כשדחוקים זע"ז

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה ד: מודה רבי אילא בהן דילבש דרדסין מנעלים דעמר על גבי דרדסין דכיתן דהוא אסור, דלא שלח עילייא לא שלח ארעייה משום שכל זמן שאינו פושט מנעלים העליונים אינו יכול לפשוט התחתונים והוי כחיבור צמר לפשתן.

ספר אור זרוע חלק ב - הלכות יום טוב סימן שמא : ויש לי ללמוד מיכן שאסור ללבוש אנפילאות של צמר ע"ג אנפילאות של פשתן או להיפך שאינו יכול להפשיט התחתון אם לא יפשיט העליון תחילה ואינו דומה לקוטה של צמר שאנו לובשין ע"ג חלוק של פשתן שכתב הא"ז בסימן ש"ג להתיר ואפילו כשחוגרים מלמעלה כי יכול הטיב לפשוט חלוק של פשתן קודם שיפשיט מעליו קוטה של צמר.

בית יוסף יורה דעה סימן ש: ונראה דהכי פירושו דלא אסור אלא כשהם כל כך צרים ודחוקים שאי אפשר לחלוץ העליונים אלא אם כן יחלצו התחתונים עמהם דאז חשובים כתכופים זה לזה ב' תכיפות ויותר הא אם אינם צרים כל כך מותר. ולפי זה יש קיצור בדברי אור זרוע שהיה לו לפרש חילוק זה ויש לתמוה על הפוסקים שהשמיטו הירושלמי הזה ושמא יש לומר דסבירא להו דרבי יוסי דאמר גבי אב ובנו וההן בו נשוך פליגא אהא ומשמע ליה דכל שאינו תכוף ב' תכיפות אינו אסור בשום פנים ופסקו כרבי יוסי.

סעיף ד: מותר ללבוש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן ולקשרם יחד בחגורה חיצונית. ט"ז., אף על פי שאינו יכול לפשטן בלא התרת הקשר, ואפילו הוא קשר של קיימא, ובלבד שלא יחברם זה לזה עם המשיחה בשתי תכיפות. שהוא כנשוך שאם תמשוך מזה יבא מהשני, כנושך את חבירו וחותך ממנו בשיניו. רשב"א.
ויש אוסרים בקשר של קיימא טור בהבנת הרא"ש, ודווקא כשהחלוקים עצמם קשורין זב"ז. פרישה, ערוה"ש כא'. או שהכוונה לר' יונה שהיה מחמיר אפילו בחגורה חיצונית אבל קשורים זב"ז גם לשו"ע אסור. ט"ז.
הגה: ונ"ל דאותן בתי שוקיים שעושין במדינות אלו וקורין אותו פורטקי"א, דהיינו שעשוין של צמר ועושים בהם משיחה שעוברת בהן הנה והנה כמו רצועה מעברתא דתפילין, דמותר אפילו המשיחה של פשתן או איפכא, דמאחר דאפשר להוציא משם המשיחה בלא התרת התפירה אינו אלא כחוגר במשיחה של פשתן על גבי חלוק של צמר. ואף על פי שקושר המשיחה כשלבשן, לא מקרי קשר של קיימא. אבל אם עושה קשרים בב' ראשי המשיחה, נראה דאסור, דהא א"א להוציא משם (הכל סברת הרב).
י"א דאסור ללבוש ב' בתי שוקיים, אחד של פשתן ואחד של צמר, זו על זו (הגהת אשיר"י פ"ק דביצה), דמאחר דא"א לפשוט התחתונה בלא העליונה הוי כחבור ובב"י הסביר כוונתו שפשיטת העליונה פושטת גם את התחתונה הדחוקה בה., ולא דמי לב' חלוקים זו על זו על זו דאפשר לפשוט התחתון בלא העליון (כך מצא הטעם בא"ז) ונכון ליזהר וכן דעת השל"ה והש"ך. והט"ז כתב שדברי הרמ"א דווקא בבתי שוקיים סגורים בקצותם. אך בב"י כתב ששאר פוסקים לא הביאו דין זה ואפשר שסוברים שר' אילא בא לחלוק על ר' יוסי שהלכה כמותו ואוסר דווקא בנשוך. וכן כתבו להתיר הלבוש וערוה"ש כ"ד ותמה שם מאד על האוסרים.

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות