התחברות
סיכום הלכות כלאי בגדים ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע.
סימן ש - סעיף א
הרב ירון אליה
סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן, ובו ז' סעיפיםסימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן, ובו ז' סעיפים
עמוד הקודםעמוד הבא
סימן ש - סעיף א
מהתורה נאסר שוע טווי ונוז וחכמים אסרו בכל צד חיבור
בבלי נדה סא: אמר רב אחא בריה דרב ייבא משמיה דמר זוטרא: האי מאן דרמי חוטא דכיתנא חוט של פשתן בגלימיה דעמרא ונתקיה, ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק - שפיר דמי. מ"ט - מדאורייתא שעטנז כתיב - עד שיהיה שוע טווי ונוז לשון חלק תרגום של חלק שעיע כלומר שיהו חלוקין יחד במסרק טווי יחד ונוז ארוג, ורבנן הוא דגזור בארוג בלא שוע וטווי– כלומר לרש"י מהתורה אסור רק בשלשתם יחד שוע טווי ונוז. טור. אמנם הרא"ם העמיד את רש"י אפילו בנפרד וחוברו לבסוף יחד כשאר ראשונים. ערוה"ש. ורבנן הוא דגזרו ביה, וכיון דלא ידע אי נתקיה - שרי. מתקיף לה רב אשי: אימר - או שוע או טווי או נוז! והלכתא כמר זוטרא, מדאפקינהו רחמנא בחדא לישנא. ערוה"ש: וזה שנתבאר דחוט אחד של כלאים אינו בטל ומשמע דהוי כלאים דאורייתא זהו כשהחוט הוא שוע טוי ונוז וחוטי דכיתנא דגמ' הוא בשאינו נוז. ומיהו אפילו דרבנן, אינו בטל אא"כ נתקו:
תוספות מסכת נדה דף סא עמוד ב : ומפרש רבינו תם דמדאורייתא שעטנז כתיב עד שיהיה שוע טווי ונוז. שוע כל אחד לבדו וכן נמי טווי וכן נוז לבדו שהוא שזירת החוטים הטויים לעשות פתיל עבה ולא האריגה ואחר כך 'יחדיו' לחברם.
ערוה"ש: וכל רבותינו הסכימו לדברי ר"ת, התוס' והסמ"ג והרשב"א והרא"ש והטור... והוא עיקר לדינא... ורק בנוז י"א שהוא אריג ור"ת [יבמות ה' ב תוס' ד"ה עד שיהא] מפרש שהוא שזור... ומודה ר"ת שאם שוע טווי ואריג יחד לא צריך שזירה.
ר"ש מסכת כלאים פרק ט : שהצמר טווי בפני עצמו ושוע בפני עצמו וכן הפשתן שוע בפני עצמו וטווי בפני עצמו ואחר כן נוז דהיינו שניהן ארוגין יחד. - וכתב כר"ת שהצמר ופשתים מוחלקים ונטווים בנפרד וכרש"י שנוז הינו האריגה בבגד. ב"י.
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה ב: כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם הרי זה כלאים מן התורה, כיצד צמר ופשתים שטרפן זה עם זה ושע אותן ועשה מהן לבדין הרי אלו כלאים, טרפן וטוה אותן כאחד וארג בגד מטווי זה הרי זה כלאים. אמנם בפירוש המשנה יש שתי גרסאות בדעת הרמב"ם ולאחת הוא סובר כר"ת. ובדעתו 'רבתה המבוכה''. ערוה"ש.
ערוה"ש ח': וביאור דבריו הן הן ממש כלולים מדברי רש"י ור"ת ז"ל דאחרי שביאר מקודם דצמר ופשתים שטרפן זה עם זה וטוון כאחד וארגן ה"ז כלאים דזהו כרש"י ביאר אח"כ כר"ת כלומר דאפילו אם שלשה הפרטים שוע טוי ונוז הם כל אחד בפ"ע אם חיברן אח"כ ביחד ע"י תפירה או ע"י קשר בין בגד לבגד בין חוט לבגד בין חוט לחוט ה"ז כלאים דאורייתא.
השגת הראב"ד: ועשה מהן לבדים וכו'. א"א לבדים אינן מן התורה שאינן טווין אלא שוע בלבד.
בית יוסף יורה דעה סימן ש: ויותר נ"ל בדעת הרמב"ם דכיון שאינו בראש תיבה לא מחייבים עליה אם לא טוואן יחד גם כן ומה שאמרו עד שיהא שוע טווי ונוז כך פירושו עד שיהא שוע ולכן לבדים נאסרים או עד שיהא טווי ונוז ולכן לאחר טויה נאסר רק באריגה... שמא י"ל דדעתו לומר דנהי דעל טווי אינו חייב אלא אם כן ארגו אבל על ארוג לבד חייב.
ר"י קורקוס הלכות כלאים פרק י הלכה ב1: מ"מ דעת רבינו שאינו צריך שלשתן אלא באחד מהם הוי כלאים מן התורה ושוע או טווי או נוז קאמר קרא.
סיכום שיטות הראשונים באיסור כלאים מהתורה
- רש"י: יחד משלב ההחלקה: כלומר הוחלקו, נטוו ונארגו יחד.
- ר"ש: יחד משלב הטויה: הוחלקו ונארגו בנפרד ונטוו יחד.
- ר"ת: יחד משלב האריגה: כלומר הוחלקו, נטוו ונשזרו בנפרד ונארגו יחד. (ומודה ר"ת שאם שוע טווי ואריג יחד לא צריך שזירה. ערוה"ש.)
- רמב"ם לכס"מ וגר"א: יחד בהחלקה או בטויה ואריגה.
- רמב"ם לר"י קורקוס, ט"ז, ד"א: יחד בהחלקה או בטויה או באריגה.
סעיף א: כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם, אסור משום כלאים.
כיצד? צמר ופשתן שטרפן זה עם זה ושע אותם החליק ועשה מהם לבדים כרמב"ם שאוסר מהתורה גם בשוע בלבד ולרוה"פ הוא מדרבנן כיון שאינו טווי ונוז. ונפק"מ לבגד קשה שהותר בדרבנן. ש"ך.,
או שטרפן וטווה אותם כאחד, וארג בגד מטווי זה 'טווי ונוז' ולמרות שלא שע אותם יחדיו,
או שתפר בגד צמר בשל פשתן, אפי' תפרן בחוטי משי וקנבוס. וחיבור כזה אסור לכל הראשונים גם למקלים בסעיף ה' כשאינם זה אצל זה. ש"ך, או שתפר בגד צמר בחוטי פשתן או בגד פשתן בחוטי צמר,
או קשר חוטי צמר בחוטי פשתן או גדלן, הרי זה כלאים.
כיצד? צמר ופשתן שטרפן זה עם זה ושע אותם החליק ועשה מהם לבדים כרמב"ם שאוסר מהתורה גם בשוע בלבד ולרוה"פ הוא מדרבנן כיון שאינו טווי ונוז. ונפק"מ לבגד קשה שהותר בדרבנן. ש"ך.,
או שטרפן וטווה אותם כאחד, וארג בגד מטווי זה 'טווי ונוז' ולמרות שלא שע אותם יחדיו,
או שתפר בגד צמר בשל פשתן, אפי' תפרן בחוטי משי וקנבוס. וחיבור כזה אסור לכל הראשונים גם למקלים בסעיף ה' כשאינם זה אצל זה. ש"ך, או שתפר בגד צמר בחוטי פשתן או בגד פשתן בחוטי צמר,
או קשר חוטי צמר בחוטי פשתן או גדלן, הרי זה כלאים.
נייר שעשוי מצמר ופשתן דינו כלבדים ובעבה כלבדים קשים
פתחי תשובה יורה דעה סימן ש ס"ק א: ועיין בספר נשמת אדם בראש הספר שכתב דנייר שלנו הנעשה מבלויי סחבות של צמר ושל פשתן דומה ממש ללבדים וא"כ לרמב"ם הוי כלאים דאורייתא ולכ"ע מדרבנן אך י"ל דנייר שהוא עב דינו כלבדים קשים שהרי אינו מחמם כלל וא"כ לרמב"ם וש"ע אסור מדרבנן ולשאר פוסקים מותר לגמרי.
- ↩
וכן בדרך אמונה הסבירו דעת הרמב"ם 'או שוע או טווי או נוז' ואתי שפיר לענין זה והגם שמסקנת הגמרא בנידה כמר זוטרא ולא כרב אשי שסובר כך, בירושלמי משמע כמר זוטרא. ועל מה שכתב הרמב"ם בהמשך ההלכה שלאחר הטויה גם ארג הסביר בד"א שאסור גם בלי האריגה אלא שאין דרך ללבוש חוטים בלבד.
