סימן שב - סעיף ב

Name: סיכום הלכות כלאי בגדים
Author: הרב ירון אליה

הלוקח כלי צמר מגוי חייב לבודקו

משנה כלאים ט משנה ז: הברסין והברדסין שניהם עשויין מצמר ומכסים בה את המטות אלא שאלו דקין ואלו עבין והדלמטיקיון בתי שוקים ומנעלות הפינון מנעל שעושות מפסולת הצמר לא ילבש בהן עד שיבדוק שמא יש פשתן מעורב בהן רבי יוסי אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן בקנבוס משנה זו נשנית בראשונה בזמן שלא היה הפשתן מצוי בכל מקום, אבל בזמן הזה שהפשתן מצוי בכ"מ כולם צריכים בדיקה הלכך הלוקח בגדים תפורים מן הנכרי בזמן הזה לא ילבש עד שיבדוק יפה ומנעל של זרד מנעלים של עור ומחופים בפנים בלבדים או בצמר עב ומגיעין עד הירך אין בו משום כלאים אין חוששין שמא פשתים מעורב בהם:

מוכר גוי אינו נאמן אלא במקום שהפשתן ביוקר

במקום שהרוב פשתן צריך להתיר התפירות

שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ז: ומה שכתבת כי שמעת שנוהגין בנרבונ' שלא להתיר התפירה תפירת בגדים הנקנים מן הא"י ואינך יודע על מה הם סומכין. דע כי דבר זה תלוי בחלוק המקומות, יש מקום שאין נמצא בו רק קנבוס ואותו המקום אין צריך להתיר התפירה. אבל במקומות הללו הרוב הוא הפשתן וצריך להתיר התפירה ולתפרם בקנבוס. ומה ששאלת אם אינו יהודי מסיח לפי תומו אומר זה שאני מוכר הוא תפור בקנבוס, אני רגיל תמיד להורות שאין להאמינו. כי הוא ידוע לכל הא"י דחייטי ישראל מחזרין על הכפרים לקנות מהם מטוה של קנבוס לתפור בו כי אינו מצוי כמו הפשתן הלכך איכא למיחש דאינו יהודי להשביח מקחו הוא אומר שהוא קנבוס ולא מהימנינן ליה.

חייט גוי או ישראל חשוד אינו נאמן אלא* אם נותן לו החוטים

מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ח : וכתב הרשב"א ז"ל ונראה ג"כ שמותר לתת לחייט ישראל חוטי קנבוס אף על פי שחשוד לתפור בגדיו בפשתים אלא שיש בו כדי להחמיר מפני שיש בו טורח בתפירת הקנבוס יותר משל פשתים ואפשר שמפני טרחו הוא מחליף ובודאי אסור לומר לו לתפור בחוטי קנבוס שלו עכ"ד. וראיתי עכשיו שנהגו בהרבה מקומות לסמוך בזה אף על חייט נכרי שקונה חוטי קנבוס לתפור בינו לבין עצמו, ואפשר שכיון שיש היכר בין של קנבוס לשל פשתן מרתת ולא אתי לאחלופי דהא מרע אומנותיה ונתפס עליו ולא אמרו לחוש אלא בדבר שא"א לעמוד עליו אבל בדבר שיש לעמוד עליו ע"י בדיקת האש דשל פשתן כבה מיד ושל קנבוס הולך ונשרף מתירא הוא להחליף ובעל נפש יחוש בדבר כנ"ל.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשסא : נשאל עוד אם מותר לסמוך על החייט גוי למסור לו בגדי צמר ולומר לו שיתפרנו בקנבוס. ויש מתירין מפני שהקנבוס יותר בזול מן הפשתן ואין חוששין שמא יזיק החייט בנכסיו כדי שיעביר את ישראל.

והשיב מי שהתיר זה לא התיר נכונה. והאמת כי בכל דבר שיצטרך הגוי להפסיד משלו כדי להעביר את ישראל אין חוששין. וגם כאן אלו היה הקנבוס נוח לתפור יותר מן הפשתן ותפרו הגוי ואמר כי בקנבוס תפרו נאמן ומותר. והראיה מההיא ארבא דמוריסא דאיתא בע"ז פרק אין מעמידן /מעמידין/ (דף ל"ד ב'). אבל כאן אינו כן. שאפ"ה שדמי הקנבוס קלים מדמי הפשתן מ"מ יותר ויותר נקל לתפור בפשתן מן הקנבוס ויוצא שכר הקנבוס בהפסידו. ויותר ממה שהרויח החייט בדמי הקנבוס מפסיד בעמל תפירתו. כי יתפור בפשתן בשעה מה שלא יתפור בשעה וחצי. וע"כ הטעם שסמכו עליו איננו במקומות אלו שהפשתן מצוי כקנבוס ושדמי הקנבוס קרוב כדמי הפשתן. גם אפשר שאין אומר כן לסמוך על הגוי בכך לכתחלה ולא אמר אלא בדיעבד כמעשה שהיה בההוא ארבא דמוריסא וזה קרוב בעיני.

הר"ן על הרי"ף מסכת חולין דף א עמוד ב: ומכאן נראה שמותר לתת לחייטים ישראלים החשודים לתפור בחוטי פשתן חוטי קנבוס דלחלופי לא חיישינן. אף על פי שהרשב"א ז"ל מפקפק בדבר ואומר שאע"פ שמצד החוט בעצמו אינן חשודין להחליף שמא מתוך שתפירת הפשתן קלה אצלן הן מחליפין ולא מחוור דמ"מ מאיזה צד שיהו מחליפין גזל הוא בידם ועל הגזל לא נחשדו. מיהו בחשודין על הגזל הדבר ברור שאין מפקידין אצלן דכ"ש שהן חשודין להחליף כדאמרי' בגמ' [דף ו ב] השתא מגזל גזלה חלופי מיבעיא אלא שאפשר לי לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן בין עובד כוכבים בין ישראל שרי מדאמרי' בפרק התכלת (דף מב ב) גבי ציצית דנקחים מן המומחה ולא חיישינן לקלא אילן:

לסמוך על חייט

רשב"א: לכתחילה אין לסמוך אפילו על ישראל חשוד ואפילו נותן לו חוטי קנבוס כמובא בשמו במ"מ. ובדיעבד אם הקנבוס זול ניתן לסמוך אפילו על גוי. שו"ת.

ר"ן: כשנותן לו החוטים אפשר לסמוך על חייט ישראל החשוד על הכלאים, אלא אם חשוד גם על הגזל.

מגיד משנה: מן הדין כיון שיש היכר בשריפה אפשר שניתן לסמוך אפילו על נכרי שקונה החוטים לבד. ובעל נפש יחמיר.

סעיף ב: הלוקח כלי צמר מהעובדי כוכבים, צריך לבדקן יפה יפה, שמא הם תפורים בפשתן משנה ט ז 'לא ילבש עד שיבדוק'.
(והקונה בגדים מן העובד כוכבים במקום שרוב החוטים פשתן. רא"ש, צריך להתיר תפירתן ולתפרן בקנבוס.
ואפי' אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו שתפרן בקנבוס, אינו נאמן. כיון שיודעים שישראל מעדיפים קנבוס. רא"ש. ואפילו שהוא דרבנן ולא הוחזק האיסור. ש"ך. ערוה"ש.
ובמקומות שהפשתן ביוקר מן הקנבוס, יש לסמוך להתיר. ר"ש. רשב"א בשו"ת. ט"ז: ההיתר אפילו לקחת לכתחילה, כי היוקר מכריע. ב"ח, ש"ך: רק בדיעבד כי עדיין הפשתן חלק וקל לתפירה. גר"א: גם בדיעבד אסור בגלל יתרון הפשתן¹⁷..
הגה: ואסור לומר לעובד כוכבים לתפור לו בגדים בחוטי קנבוס, אף על פי שפשתן יותר ביוקר, דנקל לתפור בפשתן מבקנבוס (רשב"א א' סימן תשס"א). אבל אם נותן לו חוטי קנבוס, שרי דאם אין נותן לו יכול ליקח פשתן ולומר הייתי סבור שזה קנבוס. ט"ז. , ולא חיישינן לאחלופי, מאחר שיש לעמוד על הדבר שחוטי פשתן כשמדליק כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף¹⁸ וכיון שהוא אומן ויכול להתפס לא מרע אומנותיה. ש"ך. (כן משמע במ"מ פ"ח דמ"א¹⁹). וכן נוהגין. ואפשר שגם השו"ע (שהתיר במקום שהפשתן ביוקר) מיירי בדרך שנותן לו החוטים. ט"ז., אף על פי שיש מחמירין (רשב"א הנ"ל) וכן הוסיף גם המ"מ 'ובעל נפש יחוש בדבר' והשל"ה כתב שבימינו בכל אופן אסור לתת לגוי לתפור כי ידוע להם שלא בודקים אחריהם. פת"ש א'. והפני יהושוע כתב שלא ניתן לסמוך על הבדיקה. פת"ש ב'.
וישראל החשוד לתפור כלאים, דינו כעובד כוכבים. כרשב"א. ולר"ן רק כשחשוד גם על הגזל.
יש מחמירין דלא יתפור בגד צמר בקנבוס לבן, שלא יחשדוהו שהוא פשתן, ולכן צובעין הקנבוס. (מהרי"ל).

שורש המחלוקת נובע מההבנת דברי הר"ש שכתב 'ויש לסמוך במקומנו להתיר לפי שהפשתן ביוקר מן הקנבוס וטוב יותר לאומן לתפור בו לפי שהוא (הקנבוס. ערוה"ש י') חזק החוט בשעת תפירה' לט"ז המציאות קבועה שהפשתן יש בו מעלה מצד חליקתו ויש בו גריעותא מצד חלישתו וע"כ הדבר תלוי רק במה שהוא ביוקר מהפשתן. לש"ך שני התנאים נדרשים להתיר לכתחילה ותנאי אחד מספיק להתיר רק בדיעבד וכן משמע לרשב"א ולב"ח. ואילו לגר"א שני התנאים מעכבים ולא כרמ"א. וכתב בילקו"י שהיום שכל החוטים קלים לתפירה באותה מידה ממילא לכו"ע היוקר מכריע לכתחילה.
↩
והש"ך הביא סימן נוסף בשם חייטים שמושכין החוט עד שנמשכין כמין שערות ואם אותן שערות מרובות (צ"ל ארוכות) הרבה בידוע שהוא קנבוס.
↩
צ"ע כמי פסק הרמ"א? שהרי המ"מ התיר אפילו כשהגוי מביא את החוטים ולא כרמ"א. ואם כן לפי הש"ך שהרמ"א התיר רק בדיעבד דעתו כרשב"א. ולט"ז שהיתר הרמ"א הוא לכתחילה, היא קרובה לדעת הר"ן שהבאת החוטים מועילה לחשוד על כלאים, אלא שהר"ן כתב זאת רק בישראל ואינו חשוד על הגזל והרי סתם גויים גזלנים. ונראה אם כך שדעת הרמ"א היא דעה ממוצעת בין המ"מ שהתיר בכל אופן ואפילו קונה החוטים לבד לרשב"א שהתיר בדיעבד ומביאים לו החוטים.
↩

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות