התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן י
הרב יעקב חיים סופר
סימן י
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] סכין של משמשי עכו"ם חדש. מימרא דרב נחמן ורבא פ"ק דחולין דף ח' ומפרש שם דחדשה היינו שלא השתמשו בה איסור שמנונית אבל מ"מ השתמשו בה לע"ז כגון בחתיכת עצים דאילו בחדשה שלא חתכו בה מעולם לא מיתסרא משום ע"ז עד שיעשה בה שימוש לע"ז כדאיתא בע"ז פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ב) ולקמן רסי' קל"ט. ב"ח. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' כריתי או' א' והיינו כגון שחתכו בה עצים לצורך קרבן דע"ז. ביה"ל או' א' שמ"ח או' ב' ומיהו מ"ש שם ביה"ל דה"ה אם חתך עצים לעשות ע"ז הפר"ח בקו"א חלק עליו וכ"כ השמ"ח שם אלא א"כ בחתיכה זו נעשה העץ ע"ז יעו"ש.
סעיף קטן ב
ב) שם. או ישן שאין בו משום געולי עכו"ם. כלומר שהכשירו בענין שאין בו משום גיעולי עכו"ם כדלקמן סי' קכ"א. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ב'.
סעיף קטן ג
ג) שם. מותר לשחוט בו בהמה בריאה וכו' משמע אפי' לכתחלה ולקמן סי' קמ"ב סעי' ב' שכתב סכין של עכו"ם ששחט בה ה"ז מותר וכו' דמשמע לכתחלה אסור מיירי שלא הוכשר מגיעולי עכו"ם וכן מבואר מהגהת הרב שם. ש"ך סק"ג. לה"פ או' ג' זב"ת או' ד' אמנם הפר"ת או' ב' חלק על דברי הש"ך הנז' וכתב דלכתחלה אסור כבסי' קמ"ב ומ"ש בהגה הוא דעת עצמו אבל לדעת הש"ע אסור לכתחלה אעפ"י שהוכשר מעיגולי עכו"ם יעו"ש. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' ד'.
סעיף קטן ד
ד) שם. מפני שהוא מקלקל. דבע"ז בעינן הנאה גמורה דכתיב ולא ידבק בידך וכו' וזה אינו הנאה גמורה דיצא שכרו בהפסדו. כריתי או' ד'.
סעיף קטן ה
ה) שם. מפני שהוא מקלקל. ואין זו הנאה שבחייה היו דמיה מרובין מלאחר שחיטה שבחייה היא עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה. רש"י חולין ח' ע"א. לבוש. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג' שמ"ח או' א' זב"ת או' ה' והיינו לגבי אחרים שאין נצרכים לבשר כ"כ בחייה היו דמיה יותר מרובים. ועיין לקמן או' י"ב.
סעיף קטן ו
ו) וכתב דמשק אליעזר דלאו דוקא בהמה דעומדת לג' דברים אלו אלא אפי' חיה דלאו הויא אלא לב' דברים ולא לחרישה וכן אפי' עוף דלא חזיא אלא לאכילה ולא לגדל ולדות דאפשר להושיב עוף אבצים אחרים. כנה"ג בהגה"ט או' ה' בל"י או' ג' שמ"ח שם. זב"ת שם. וכן תרנגול זכר משום דחזי לתרנגולת להולידה בצים הראויים לגדל. ואם הוא עקר וכן תרנגולת דלא חזיא למידי מ"מ חזו לפטם ואפי' מפוטמים ביותר חזו לפטם עוד ועוד זה אין לו שיעור. א"נ דקודם שחיטה חזו לזמן ארוך ועתים רחוקים ושכיחי דזבני להו לעת הצורך. פר"ר. או' ג' זב"ת שם.
סעיף קטן ז
ז) שם. מפני שהוא מקלקל. פי' ואפי' לא היתה לו סכין אלא זו של עכו"ם והוא צריך לבשר אעפ"י כן כיון דלפי האמת קלקול הוא זה שרי. פר"ת שם. והשמ"ח או' ג' כתב דוקא כשהיה אפשר לו ליקח סכין אחרת יעו"ש.
סעיף קטן ח
ח) שם. ואסור לשחוט בו מסוכנת וכו' ואם שחט בה בה כתב הרשב"א יוליך הנאה לים המלח והוא מותרת וכמה היא הנאה כדי שכר סכין לשחוט בה. והרא"ש כתב שא"צ דבהנאה מועטת כזו שרי בדיעבד. טור. ולענין הלכה פסק היש"ש פ"ק דחולין סי' י"א כדברי הרשב"א וכ"ה דעת הב"ח והט"ז סק"ג והש"ך סק"ה. וכ"ה דעת השמ"ח שם. אלא שכתב שם הש"ך דהש"ע לא איירי כאן אלא לענין אזהרת איסור לשחוט בה לכתחלה אבל לענין איסור נסמך אמ"ש בסי' קמ"ב ששם עיקר דינים אלו וז"ל שם סכין של עכו"ם ששחט בה וכו' בהמה מסוכנת הרי זה אסורה ור"ל כל הבהמה אסורה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' ד' וכן הסכים הפר"ת דכל הבהמה אסורה. זב"ת או' ו'.
סעיף קטן ט
ט) וכל היכא דשרי ע"י הולכת הנאה לאיבוד שרי נמי למכרה לעכו"ם חוץ מכדי הנאת איסור שבו. שמ"ח או' ג'.
סעיף קטן י
י) שם. ואסור לשחוט בו מסוכנת וכו' עיין בתשו' פני אריה סי' ס"ה באמצע התשו' שכתב דלאו דוקא לשחוט אלא אף לנחור הבהמה מסוכנת בסכין כזה כדי למכור הבשר לעכו"ם נמי אסור יעו"ש. ועי"ש בסי' ס"ו שכתב אבל מותר לנקר בשר מחוטי חלב ודם בסכין של עכו"ם יעו"ש. פ"ת או' א'.
סעיף קטן יא
יא) ואם סכין של עכו"ם צריכה טבילה קודם שחיטה עיין לקמן סי' ק"ך סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן יב
יב) שם. מפני שהוא מתקן. ונראה דה"ה כיוצא בזה כגון שהוא נגחן או שטיפולו מרובה משכרו וגידולו או דאייקר בישרא טפי מדמי רדיא בכל כה"ג ששוה אחר שחיטה טפי מבחייו מתקן הוא ואסור. שמ"ח או' א' דר"ת או' ט'.
סעיף קטן יג
יג) שם. סכין של עכו"ם וכו' מדסתם המחבר משמע דאיירי בסתם סכין וס"ל כהרשב"א דאע"ג דק"ל לקמן סי' קכ"ב סתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן שאני סכין דמתוך שתשמישו תדיר מסתמא שמנוניתו טוח על פניו ואוסר אפי' אינו בן יומו. ש"ך סק"ו, פר"ח או' ה' שו"ג או' ב'.
סעיף קטן יד
יד) מיהו אם הסכין בן יומו אפי' נראה לעין שהוא נקי מכל שומן ושחט בה צריך קליפה. ש"ך שם. אבל הפר"ח שם כתב דאם הסכין מקונח יפה אעפ"י שהוא ב"י ק"ל כהרשב"א שאין כח בחום בית השחיטה אלא להבליע אבל לא להפליט מה שבלוע בסכין ודלא כהש"ך יעו"ש וכ"כ השו"ג או' ב' זב"ת או' י"ב. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אם כבר שחט בה בלא הכשר די בהדחת בית השחיטה וא"צ קליפה.
סעיף קטן טו
טו) שם. שהשחיזו בריחים וכו' ואפשר דאפי' לדעת הרב בהגה לקמן סי' קכ"א סעי' ז' דהשחזה אינו מועיל לחמין לכתחלה מ"מ כאן בשחיטה יש להקל כיון דבלא"ה יש פו' דאפי' בנעיצה שרי לכתחלה וכן יש פו' דביה"ש צינן. ש"ך סק"ח. כריתי או' ה' שפ"ד או' ח'.
סעיף קטן טז
טז) שם. שהשחיזו בריחים וכו' של נפחים על פני כולה כמ"ש לקמן סי' קכ"א סעי' ז' והיינו עד שיסיר כל קליפת הסכין מב' צדדיו. שמ"ח או' ד'.
סעיף קטן יז
טוב) שם. שאין בו פגימות. כלומר גומות דאם יש בו גומות לא מהני נעיצה כדלקמן סי' קכ"א סעי' ז' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ה' כריתי או' ו' שמ"ח שם. שפ"ד או' ז' זב"ת או' ז' וצריך ליבון במקום הגומות כמ"ש באו"ח סי' תנ"א. ומ"מ נראה דהגומות שבקתא אין מזיק מלזה כלום כיון דלפי שעה משתמש לשחיטה ואינו מגיע להקתא. שמ"ח שם.
סעיף קטן יח
חי) שם. ונעצו בקרקע קשה. ז"ל תה"ב הארוך אפי' היא בת יומא די לה בכך לפי שאין חום בית השחיטה המועט מפליט בלעו של סכין עכ"ל אבל במרדכי מבואר דלא מהנני עיצה בקרקע אלא באינה בת יומה ויש להחמיר כדבריו אם ידוע שהוא בן יומו דצריך הגעלה. ט"ז סק"ד. לה"פ או' ו' בל"י או' ד' מש"ז או' ד' ובעל נשר היכא דאפשר יקלוף אפי' באינו ב"י ונעץ. שמ"ח סוף או' ז'.
סעיף קטן יט
יט) שם. עשר פעמים. ודוקא בנעיצה עשרה פעמים מהני ולא בציר מהכי וכמ"ש בב"י לקמן ססי' קכ"א. ביה"ל או' ב' פר"ח סוף או' ז' לה"פ או' ח' בל"י או' ו' קומץ כלל ד' או' ג' וגם בעינן בקרקע קשה ולא רכה וכן שלא תהיה קשה יותר מדאי וגם בעינן שינעוץ אותה במקומות מחולפים ולא במקום א' וכל נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. תב"ש או' ט"ז. קומץ שם. זב"צ או' ב' ועיין לקמן סי' קכ"א סעיף ז' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן כ
ך) ודין זה דנעיצה מבואר שצריך האדם בעצמו לנעוץ בקרקע קשה עשרה פעמים ולחזור ולנעוץ תיכף ומיד ולא כמו שנוהגין העולם לנעוץ בקרקע ולהניח כך בקרקע דזה אינו מעלה ומוריד רק העיקר הוא לנעוץ ולחזור ולנעוץ עד עשרה פעמים. ביה"ל או' ב' שמ"ח או' ז' עשרון כלל ד' או' ט'.
סעיף קטן כא
כא) שם. ואח"כ שחט בו מותר. משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא ישחוט וה"ד בנעיצה אבל השחזה מהני אפי' לכתחלה. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' לה"פ או' ט' בל"י או' ז' ועיין לעיל או' ט"ו.
סעיף קטן כב
כב) ואם שחט בה בלא שום הכשר. דהיינו אפי' בלא הדחה וקנוח. זב"ת או' יו"ד.
סעיף קטן כג
כג) שם. מדיח בית השחיטה. קשה הא בלא"ה כל בשר צריך הדחה קודם מליחה. תירץ הר"ן דכאן מיירי אפי' לצלי. עוד תירץ בשם ר' יונה דמשום דם סגי בשפשוף במים וכאן משום איסור שמנונית צריך שפשוף גדול בידיה היטב. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ך. פר"ח או' ך' וכ"כ הלה"פ או' יו"ד דכאן צריך שפשוף גדול בידים היטב. וכ"כ הבל"י או' ח' כריתי או' ח' ואם אינו ב"י ואין שומן טח נראה אפי' הדחה א"צ רק שפשוף מעט. כריתי שם. ועיין לעיל או' י"ח.
סעיף קטן כד
כד) שם. ואם קלף ה"ז משובח. הגה. וע"כ יש לקלפו. פי' וחיוב גמור הוא דלא כמשמעות הש"ע דאינו אלא הידור מצוה וכ"פ רש"ל דיש להחמיר בשל תורה. ט"ז סק"ו. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' ד' וכתב וכ"נ דעת כל האחרונים. פר"ח או' ח' פר"ת או' ז' לה"פ או' י"א. בל"י או' ט' כריתי או' ט' שמ"ח או' ה' שפ"ד או' ט' זב"ת או' י"ב. ער"ה או' ו' וכתב וכן הסכימו כל האחרונים. זב"צ או' ג' ואם נתבשל בלא קליפה עיין לקמן סי' צ"א סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. מותר לשחוט בו כה"ג לכתחלה. פי' אם שיפה במשחזת או נעצה בקרקע קשה. ט"ז סק"ז. ש"ך סק"י. לה"פ או' י"ב. בל"י או' יו"ד. שמ"ח או' ז' והיינו בסתם סכין אבל בידוע שהוא בן יומו לא יעשה כן לכתחלה. ט"ז שם. לה"פ שם. שמ"ח שם.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. אבל לא ישחוט ע"מ לקלוף אח"כ. דשמא ישכח ולא יקלוף. טור בשם הרא"ש. לבוש. ואפי' בסכין שאינו ב"י והוא נקי אסור לכתחלה לשחוט ע"מ לקלוף אח"כ. ב"ח. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' ט' פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"א. זב"ת או' י"ד. מיהו מהרש"ל כתב להתיר בסתם סכין לשחוט לכחחלה ע"מ לקלוף. והב"ד הש"ך שם. וכ"ה דעת הכריתי או' י"א והתב"ש או' י"ז. ואפשר דיש לסמוך עליהם בשעת הדחק.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. אבל לא ישחוט ע"מ לקלוף אח"כ. אבל במקום שא"צ קליפה כ"א לזהירות ולחומרא מותר לשחוט ע"מ לקלוף וקולף דהא אפי' ישכח ולא יקלוף לאו איסורא קאכיל דיעבד. שמ"ח או' ח'.
סעיף קטן כח
כח) הדחת הסכין אינו מועיל כלום אפי' דיעבד דמתוך דוחקא דסכינא באיסור שחתך בו נדבק בו השמנונית ואינו יוצא כ"א בנעיצה. שמ"ח או' ט' ועיין לעיל או' י"ח.
סעיף קטן כט
כט) הגוים החותכין !הקניקנות שבבית השחיטה בסכיניהם תיכף אחר השחיטה א"צ למחות בידם דסמכו בהא אדברי המתירים מאחר שקשה להזהר מזה ועכ"פ צריך להדיח ולשפשף שם היטב בידים. שמ"ח או' יו"ד.
סעיף ב'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ב'] סכין ששחט בו כשרה אעפ"י שהוא מלוכלך בדם וכו' משמע להדיא דמותר לשחוט כשהוא מלוכלך אפי' בלא הדחה כלל. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ד. כריתי או' י"ג. שמ"ח או' י"ד. שפ"ד או' י"ב. זב"ת או' ט"ו. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן לא
לא) שם. אעפ"י שהוא מלוכלך בדם וכו' והטעם כתבו התו' והרא"ש בפ"ק דחולין משום דבלא"ה יש דם הרבה בבית השחיטה ולא בלע ליה משום דטרידי סימנים לפלוט דם. ב"י. ט"ז סק"ט. ש"ך שם. א"נ אפי' את"ל שהם בולעים כשם שיפלוט דמו ע"י מליחה כך יפלוט דם הבא להם ממקום אחר. הרשב"א בחי' זב"ת או' ט"ו. י
סעיף קטן לב
לב) שם. מותר לשחוט בו וכו' וראוי שיזהיר כל אדם לבני ביתו שידיחו היטב ביה"ש אפי' לצלי הדחה מעליא שידעו באומד הדעת שסר כל הדבוק עליו בין דם בין שמנונית וכ"ש בעוף דלא נהגו השוחטים לקנח הסכין בין שחיטה לשחיטה. שמ"ח או' י"ד.
סעיף קטן לג
לג) והשוחט כשרה ולא קנח הסכין ושחט אח"כ ולא יצא דם יש לחוש לדם שעל הסכין שנבלע בביה"ש כיון דלא טריד להוציא דם ולכתחלה יקלוף הביה"ש היכא דאפשר. שמ"ח או' ט"ו. ומשמע אבל בדיעבד אין לחוש.
סעיף קטן לד
לד) שם. אבל אסור לחתוך בו רותח. משמע אפי' שחט רק פעם אחת אסור לחתוך אח"כ רותח ע"י הדחה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ב. שמ"ח או' ט"ז. שפ"ד או' י"ג. זב"ת או' ט"ז. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן לה
לה) ואם בדיעבד חתך בו רותח בלא הגעלה יסיר ממנו כדי קליפה. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' י"ג. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' ט"ו.
סעיף קטן לו
לו) ואם לא הגעילו בין הדיחו בצונן או קינחו או נעצו עשרה פעמים ובין לא עשה בו שום הכשר וחתך בו רותח צריך לקלוף מקום החתך ובדליכא הפסד גדול יש להצריך נטילת מקום וכ"ש בדלא קינח הסכין תיכף אחר השחיטה ולא הדיח. שמ"ח או' ט"ז. ושיעור קליפה ונטילת מקום כבר כתבנו אותם באו"ח סי' תמ"ז או' ט"ז וחו' טו"ב וית' עוד לקמן בסי' צ"ו יעו"ש.
סעיף קטן לז
לז) ואם תחב הסכין לתוך רוטב רותח בלא הגעלה נ"ל דצריך ששים נגד קליפת הסכין ונגד הטוח עליו עוד נ"ל פשוט דלא יחתוך בלא הגעלה ע"מ לקלוף או יטול מקומו. ופשוט דאם הסכין אינו ב"י והודח וחתך בו רותח א"צ כלום בדיעבד. גם מותר לחתוך בכה"ג לכתחלה ע"מ שיקלוף. ואם אינו יודע אם הוא ב"י או לא יש לדונו כב"י מספיקא. שמ"ח אי' י"ז. ומיהו מ"ש גם מותר לחתוך וכו' ע"מ שיקלוף עיין מנה"ז כלל ד' בעשרון או' כ"ו שכתב דלכתחלה צריך הגעלה וכ"כ מנחת יוסף סוף או' יו"ד יעו"ש.
סעיף קטן לח
לח) שם. ומותר לחתוך בה צונן וכו' משמע אפי' שחט בו הרבה פעמים מותר לחתוך צונן ע"י הדחה. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"ז. כריתי או' י"ז. שמ"ח או' י"ח. זב"ת או' י"ז. זב"צ או' ח' ועיין לקמן סי' י"ח סעי' י"ד בהגה.
סעיף קטן לט
טל) ואפי' אם רוצה לחתוך בם דברים חריפים כגון צנון וכיוצא בו סגי בהדחה. פר"ח או' ט"ו. כריתי או' ט"ז. שמ"ח או' י"ט. זב"ת שם. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן מ
מ) אבל אקנוח בבגד קשה או בשער בהמה לא יסמוך דאין מקנח כמו הדחה. ש"ך ס"ק ט"ז. שמ"ח או' י"ח. ומ"מ היכא דלא שכיח ליה להדיחו בקל יכול לקנח היטב בבגד קשה או בשער בהמה תיכף אחר שחיטה שעדיין לא נתייבש הדם אסכין ואוכל בו צונן אבל נתייבש בעי הדחה או נעיצה. שמ"ח שם. זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן מא
מא) ואם חתך צונן בלא הדחת סכין תחלה מדיח אח"כ אותו הצונן. ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ג. שמ"ח או' י"ט. אבל אם חתך דברים חריפים בעי קליפה. שמ"ח שם. זב"צ או י"א.
סעיף קטן מב
מב) שם הגה. ואם רוצה להגעילו וכו' פי' אחר שיקנח מה שעל פניו סגי ליה בהגעלה מעירוי כ"ר ואפי' לכתחלה אלא דבעי' יד סולדת בו והגם דביה"ש לאו חם כ"כ הא איכא נמי דוחקא דסכינא. פר"ת או' ט' אמנם הפר"ח או' י"ז חלק על דברי מור"ם הנז' וכתב דאין להקל לכתחלה בהגעלה ע"י עירוי אלא דוקא בדיעבד. וכ"כ הלה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ד. זב"ת או' י"ט.
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. סגי ליה בהגעלה וכו' וה"ה בהשחזה כמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש. אבל נעיצה לא מהני כמ"ש לעיל או' ל"ו יעו"ש.
סעיף ג'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ג'] סכין ששחט בו טרפה וכו' בזה אין שייך לומר איידי דטרידי סימנים לפלוט דם לא בלעי כמ"ש בסעי' ב' דכאן בלע שמנונית ולא מבטיל ליה טרידא דפליטת דם. ט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' ך'.
סעיף קטן מה
מה) שם. עד שידיחנו וכו' והא דמהני הדחת סכין משום דאין ביה"ש כרותח כ"כ לענין שתפליט מה שבלוע בסכין אלא שעיקר האיסור משום מה שנדבק שמנונית איסור על פני הסכין והוא נבלע בסימנים ע"כ מהני הדחה מה שעל פני הסכין. ט"ז שם.
סעיף קטן מו
מו) שם. עד שידיחנו וכו' ואם בא לחתוך רותח אחר שחיטת טרפה או לחתוך מאכל חלב רותח אפי' אחר שחיטת כשרה דיש איסור משום שמנונית ולא שריק מסכין כמו דם לא יגעילנו ע"י עירוי רק בעי הגעלה כדינא ואי לא עביד קולף הרותח. שמ"ח או' י"ט. מיהו דעת השפ"ד בססי' זה דדי בהגעלה. ע"י עירוי יעו"ש. ועיין לעיל או' מ"ב שכתבנו דדעת הפר"ח ועוד פו' דגם בשחט בה כשירה ורוצה לחתוך בה רותח אין להקל לכתחלה בהגעלה ע"י עירוי כ"א בהגעלה כדינא יעו"ש.
סעיף קטן מז
מז) שם. או יקנחנו בדבר קשה. ונוהגין עתה לקנחו יפה בשער בהמה וכו' ודוקא בשער בהמה או בדבר קשה אבל אם נתנבל עוף לא מהני הקינוח בנוצת העוף לפי שהם רכים. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. שמ"ח או' י"ב. מנה"ז כלל ד' בקומץ או' ה' שפ"ד או' ח"י. מחב"ר או' ה' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן מח
מח) וטוב להיות אצלו סמרטוט מזומן לקנח בו תמיד וגם שיוכל עי"כ לבדוק הסכין בין כל שחיטה ושחיטה. קומץ שם.
סעיף קטן מט
מט) ויש להזהיר לשוחטים שיקנחו הסכין אחר שחיטת העוף בבגד בלוי בין שחיטת עוף לעוף דאע"ג דלא חיישינן משום איסור אמ"ה מ"מ מאחר שרוב העופות הנשחטות נמצאות טריפות שבר יד או שבר רגל ושאר טרפות ושכיח בהם טרפות משו"ה צריך לקנח בין שחיטת עוף לעוף. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. פר"ת או' יו"ד. מחב"ר או' ו' ער"ה או' י"א. וכתב בס' זב"צ או' י"ד דזהו דוקא למנהג שלהם שאין בודקים העופות קודם שחיטה אבל במדינתו עיר בגדאד יע"א וכל אגפיה וכל התלוים עמה יש להם בקיאות הרבה בבדיקת העופות וכל השוחטים מומחים בזה וכשהעוף עודנו בחיים בודקים אותו במישוש הידים שמא יש בו שבר בב' האגפים או בקולית או בצומת הגידים וגם רואים במשמוש הידים שמא נפסקה בוקא דאטמא וכשיבא אחד ללמוד השחיטה מלמדים אותו בדיקת העופות ואם לא למד אין נותנין לו כתב קבלה לא משכחת לה טרפות בעוף אחר שחיטה וע"כ אין מנהגם לקנח הסכין בין שחיטת עוף לעוף יעו"ש. ומ"מ נראה דעוף שיש בו ספק טרפות ורוצים לשחוט אותו ואח"כ לפתוח אותו ולראות אם רוצה לשחוט קודם ראייה יש לקנח הסכין ואח"כ ישחוט דשמא ימצא טריפה. וכן אם נתנבל העוף בשחיטה צריך לקנח הסכין ואח"כ ישחוט.
סעיף קטן נ
נ) שם. או יקנחנו בדבר קשה וכו' תיכף אחר השחיטה בעודו לח קינוח יפה שישער באומד דעתו שנתקנח היטב וסר חלאתו ממנו וחייב המורה להזהירם שיקנחו בהשערות היטב כנז' לא דרך עראי. שמ"ח או' י"א. קומץ שם. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן נא
נא) שם. ואם שחט בו בלא הדחה ידיח בית השחיטה. עיין לעיל או' כ"ג. והדחה זו לאו דוקא במים אלא ה"ה בשאר משקים. ער"ה או' י"ג.
סעיף קטן נב
בנ) שם. ידיח בית השחיטה. והט"ז ס"ק ט"ז כתב דיש להחמיר ובעי קליפה. וכ"כ הש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ב. שמ"ח או' י"ב. קומץ שם או' ו' זב"ת או' כ"ג. והיינו שצריך לקלוף ביה"ש של כל הבהמות ששחט אחר הטריפה בלא הדחת הסכין. פר"ח או' י"ח.
סעיף קטן נג
גנ) שם. ואם רגיל לשחוט וכו' ובג' שחיטות טריפות בצירוף שלא קינח ביניהם מקרי רגיל לשחוט בו טריפות דבג' זימני הוי חזקה. ט"ז ס"ק י"ז. פר"ת או' י"ב. שמ"ח או' י"ג. קומץ שם או' ז' זב"ת או' כ"ד. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן נד
דנ) שם. צריך נעיצה וכו' ושוחט אח"כ לכתחלה ואע"ג דבסכין של עכו"ם לעיל לא מהני נעיצה לכתחלה היינו משום שבלע טובא ע"י רתיחה ממש משא"כ הכא. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ג. זב"ת או' כ"ה. חכ"א כלל ג' או' ט'.
סעיף קטן נה
הנ) שם. צריך נעיצה וכו' ואין מועיל הדחה או קילוח הואיל ונדבק שמנונית הרבה על הסכין. שמ"ח שם. קומץ שם.
סעיף קטן נו
ונ) שם. צריך נעיצה וכו' ואם עבר ושחט בלא נעיצה צריך לקלוף בית השחיטה. ב"ח. ט"ז ס"ק י"ז. ואעפ"י שהדיח או קינח אחר כולם רק שלא הדיח או קינח בינתיים יקלוף ביה"ש. שמ"ח שם. קומץ שם.
סעיף קטן נז
זנ) ואם לא היה ג' טריפות רצופים רק שחט כשירות ביניהם ולא קינח בין השחיטות לכתחלה ינעוץ כדינא ובדיעבד אי לא נעץ רק הדיח או קינח אחר כל הטריפות ידיח ביה"ש בשפשוף היטב. שמ"ח שם. קומץ שם. וזהו דוקא למה ששחט אח"כ אבל אותן הכשרות שבין הטריפות צריך קליפת ביה"ש. קומץ שם.
סעיף קטן נח
חנ) אבל אם שוחט כשירות בינתיים ובכל פעם ופעם לאחר ששחט מקנח הסכין יפה בשער הבהמה אעפ"י ששחט ג"כ הרבה טריפות א"צ לא נעיצה ולא הדחה כיון שאין האיסור של טריפה נדבק בסכין. ב"ח. ועפ"ז נהגו השוחטים שמימיהם לא נעצו סכיניהם. פר"ח או' כ"א לה"פ או' כ"ג. בל"י או' ט"ז. מחב"ר או' ז' זב"ת או' כ"ד. חכ"א כלל ג' או' ט' זב"צ או' י"ז.
עמוד הקודםעמוד הבא