התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן כה
הרב יעקב חיים סופר
סימן כה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] השוחט צריך לבדוק בסימנים אח"ש אם נשחטו רובן וכו' ואפי' היה השוחט זריז ומהיר. הרמב"ם פ"א מה"ש דין י"ב. פר"ח או' א' שמ"ח או' ב' זב"ת או' ג' קומץ או' א' מנ"י או' ב' זב"צ או' א' ואפי' הוליך והביא במקום הסימנים ג"כ צריך לבדוק. זב"ת שם בשם תשו' הרא"ש. זב"צ שם.
סעיף קטן ב
ב) ראוי ונכון להעביר ידיו תוך חתך שחיטת הבהמה להרגיש במשמוש אם שחט כראוי דבראייה אינו יכול לבדוק יפה דבית השחיטה מלא דם. ט"ז סק"א בשם מהרי"ל. עולת יצחק בשם הנז' לה"פ אי' א' מש"ז או' א' זב"ת או' א' אהל יצחק סי' יו"ד בלק"י או' א' זב"ר סי' ט' בתמידים או' ב' אבל אין לסמוך לכתחלה על משמוש היד גרידא אלא בעינן תרוייהו ראייה ומשמוש היד. תב"ש סי' א' או' ס"ח. ועתה הנהיגו השוחטים שאחר ששחט הבהמה מושיט אצבעו בבית השחי' ומוציא הקנה והושט ורואה אם נשחטו כראוי ובזה אין עוד חשש.
סעיף קטן ג
ג) שוחט ובודק שהיה דרכו לבדוק בסימנים דבהמה ע"י שיעביר ידו לבית השחיטה והרגיש רק המפרקת אין לסמוך ע"ז הבדיקה שהרי הבדיקה צריך שיראה בעיניו ששני הסימנים נשחטו או שימשמש בידיו על הסימנים ממש משא"כ בדיקה הנז' שלא נגע בסימנים כלל שאפשר שהסימנים הם בצדדין למטה ממקום שהעביר ידו ואף שיש אומדנא מצד הרגילות של מקום הסימנים שבשום פעם אינם בבהמה להלאה ממקום שהעביר ידו עכ"ז אין לסמוך ע"ז ולכתחלה פשיטה דאין לסמוך ע"ז רק צריך לבדוק במשמוש של ב' סימנים בחתוך שלהם לגמרי או בראייה ברורה. דע"ק או' ב' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ד
ד) שם. ואם לא ראה שרובן שחוטין אסור. והוי נבלה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואינה ניתרת עד שיודע לך שנשחטה כראוי. ש"ך סק"א. ועיין בתשו' בית שמואל אחרון חי"ד סי' ט"ז שכתב שכונת הש"ך דהוי ספק נבילה וא"כ לענין אותו ואת בנו אסור לשחוט אחריו דלקולא לא אמרינן דהוי נבילה יעו"ש. פ"ת או' א' וכ"כ השמ"ח או' ב' דאינה אלא ספק נבילה דאו' וכ"כ הקומץ או' א' וי"א דאינה אסורה אלא מדרבנן. שמ"ח שם. מנ"י או' ב' וע"כ יש להחמיר לענין אותו ואת בנו שלא לשחוט בנו אחריו באותו יום ואם היה חיה או עוף יש לכסות דמו בלא ברכה. וכ"כ המנ"י שם.
סעיף קטן ה
ה) שם בהגה. מיהו א"צ לבדוק אחר שמוטה וכו' אבל הש"ך סק"ב כתב דלכתחלה יש לבדוק גם אחר שמוטה כדעת בה"ג אלא דבדיעבד אם לא בדק מותר יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' שמ"ח או' א' ער"ה או' ב' זב"ת או' ו' חכ"א כלל ז' או' י"ח. קומץ או' ג' זב"צ או' ד' ואם בשעת שחיטה בשעה שמאמץ ידיו שמע כעין קול קנא"ק בזה אפי' בדיקה לא יועיל. קומץ שם. זב"צ שם. ועיין לעיל סי' כ"ד או' ס"ה.
סעיף קטן ו
ו) לפעמים חתך השחי' קטן מאד ודחק בכח עד שנפלט הקנה עם השיפוי כובע לחוץ ואז בודאי לא יוחזר מעצמו מפני עכבת השיפוי כובע אז מותר לקרוע מעט את העור כדי שיוחזרו להם מעצמם. קומץ או' ב' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ז
ז) אם בדק הסימנים כהוגן אחר שחיטה וראה שלא נשמטו או נעקרו שוב לא אכפת לן אם העוף הוציא דרך פיו השיפוי כובע עם חתיכת הקנה דתלינן עיקור זה בכח הפרכוס והנענוע. דבר שמואל סי' רמ"ד. לה"פ או' ג' בל"י או' ב' שמ"ח או' א' ברכ"י בשיו"ב או' א' ויש עוד סי' אם עבד שמוטה אם לאו כשהשיפוי כובע נופלת בתוך פיו הן בתרנגולת הן בתרנגול אז ודאי שעשה שמוטה לאחר שחיטה וכשרה. ואם נופלת דרך בית השחיטה אף לאחר פרכוס אז ודאי קודם שחיטה נשמטה וטרפה אם לא כשבדק השוחט לאחר השחיטה שהוא נאמן. לה"פ שם. בל"י שם. זב"ת או' ה' זב"צ או' ו' ומ"ש אם לא כשבדק השוחט וכו' היינו שהוציא הסימנים לאחר שחי' בעודו בידו וחזרו מאליהם וכמ"ש בהגה.
סעיף קטן ח
ח) שם. ויש מי שאומר שצריך לראות וכו' וכל ששחט באמצע הצואר מן הסתם פשיטא שלא שחט מוגרם אבל אם שחט לצד הראש דיש מקום להסתפק צריך בדיקה. ט"ז סק"ב. פר"ת או' ב' לה"פ או' ה' כריתי או' ג' שמ"ח או' א' מש"ז או' ב' חכ"א כלל ז' או' י"ח. זב"ת או' ז' זב"צ או' ז' ואם שחט סמוך לראש ולא בדק כתב השמ"ח או' ב' דהוי ספק נבילה אבל דעת המש"ז שם הוי ודאי נבילה יעו"ש. ומנהגינו כשמוציאין הסימנים מחוץ לבית השחי' לראות אם נשחטו רובן רואין ג"כ את הושט אם הוא כויץ וגם את הקנה אם נשאר איזה גרגרים לצד הראש ואז יצא מכלל מוגרמת.
סעיף קטן ט
ט) שם הגה. ויש לבדוק אחר זה קודם שיזרוק וכו' הגה זו צ"ל קודם ויש מי שאומר. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ו' בל"י או' ד' זב"ת או' ח' אבל השפ"ד או' ג' כתב דבכיון עשה רמ"א כן דכתב הגה זו כאן לומר דקאי נמי אהגרמה דיש לבדוק אחר זה קודם שיזרוק העוף מידו אבל אם לא בדקו תחלה בודק אח"כ ומטי לה מכנה"ג הגב"י או' ו' יעו"ש.
סעיף קטן י
י) שם הגה. ויש לבדוק אחר זה קודם שיזרוק וכו' דחיישינן שמא ישכח אח"כ לבדוק. ט"ז סק"ג. פר"ח או' ד' כריתי או' ד' שמ"ח או' ג' זב"ת או' ח'.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. ולא חיישינן שמא ע"י הפרכוס נתרתב הנקב. מיהו בשחיטות מהרי"ו כתב בשם א"ז דאם שחט עוף וזרקו מידו קודם שבדק הסימנים טריפה מספק שמא עקר הסימנים בפרכוסו והוא לא שחט הרוב אלא שמהרי"ק בשורש ל"ח השיג עליו והב"ח כתב ליישב דבנמצא הסי' שחוט כולו גם הא"ז מודה דלא חיישינן דלא שחט רובו ונפסק לשנים ע"י פרכוס יעו"ש. וכ"כ הש"ך סק"ד בשם שחיטות החדשים יעו"ש אבל המחב"ר או' א' האריך הרחיב בענין זה וסיים לענין הלכה דאם זרקו ואח"כ בדק ומצא רוב אינו כשר עד שיהיה רוב גדול יעו"ש. וכ"כ הפר"ת או' ג' דאם הסימנים שחוטים ברוב מצומצם יש לחוש אבל אם שחוטים ברוב מרווח דמסתמא שלא נתרחבו כ"כ ע"י הפרכוס יש להכשיר. והשמ"ח או' ג' כתב דבדיעבד שבדק אחר זמן בבהמה כשרה ובעוף אם מצא שחוט כל הסי' כשר דאין לחוש כולי האי שנקרע ע"י פרכוס ממיעוט עד הכל אבל אי ליכא כ"א רוב סי' אין להקל כ"א ברוב גדול כמו ב' שלישים ובמקום הפ"מ דוקא ובכל זה אין חילוק בין קנה לושט עכ"ל. וכ"כ הקומץ או' ד' זב"ר סי' ט' בתמידים או' י"ב. מנ"י או' ה' מיהו דעת זב"צ או' ט' להכשיר ברוב גדול אף באין הפ"מ וכ"מ מדברי המחב"ר והפר"ת הנז' דאין חילוק רק בעינן רוב גדול. ונראה דאם לא פרכס הרבה ולא קפץ בכח מלמטה למעלה יש להקל ברוב גדול אף באין הפ"מ.
סעיף קטן יב
יב) ואם הב' שלישים בב' מקומות חמור גם דהו"ל ב' קילי דאיכא עוד חשש שהייה ושני קילי לא מקלינן בהפ"מ. דע"ק או' ו' מנ"י בלק"י או' כ"ג. ועיין לעיל סי' כ"א או' י"ב ואו' י"ג.
סעיף קטן יג
יג) אם נמצא קרע בקנה ונוטה שאינו דרך חיתוך בסכין שחיטה והיה פרכוס מקודם צ"ל במקום שאינו קרע רק דרך חיתוך רוב הנראה לעינים ומ"מ כשרוב ניכר בלא קרע אין להחמיר עוד בבהמה אף שראינו שנקרע מעט ע"י פרכוס אין להחזיק יותר ואם עם הקרע יש ב' שלישים קיל גם בעוף והקרע עולה בחשבון ב' שלישים. דע"ק או' ה' מנ"י בלק"י או' כ"ב.
סעיף קטן יד
יד) חיתוך במפרקת אינו מוציא מחשש הרחבת קרע בסימנים ע"י פרכוס כי אולי הוי הסי' מן הצד. דע"ק שם.
סעיף ב'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ב'] הבודקים בנוצה וכו' שתוחבים נוצה דרך הפה לתוך הסי' והיינו להכניס כפילת נוצה תוך החלל וע"י התפשטות הכפילה יתרחב החלל של הושט ויכיר אם יש בו רוב. קומץ או' ה' והפר"ת או ד' כתב כי אותם הבודקים בנוצה סוברים דכל שלא נחתך רוב הסי' הנוצה אינה יוצאה ממקום חתך הסי' לצד חוץ. וכ"כ המנ"י או' ו'.
סעיף קטן טז
טז) שם. טועים הם. כי אין זה בדיקה דשמא לא נשחט הרוב ואנן בעינן רוב הנראה לעינים. מרדכי בריש כיצד צולין. וכתב בהג"א בשם א"ז דהבודק בנוצה תפח רוחו ונשמתו מפני שמאכיל טרפות לישראל שאפי' שחט מיעוט הנוצה קורעת ואסיר לעסיק בקבורתם של אוכלי טרפות. וכ"כ הרוקח. ב"י. שמ"ח או' ד' זב"ת או' י"א. קומץ שם. מנ"י שם.
סעיף ג'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ג'] נשחטה כראוי ובא זאב וכו' דכיון דנשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה. ש"ס ופו' ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו'. לה"פ או' יו"ד. זב"ת או' י"ב.
סעיף קטן יח
חי) שם. ולא חיישינן שמא במקום נקב ניקב. ואפי' יש נקבים הרבה שלא במקום שיניו תלינן כולהו בזאב. כמ"ש לקמן בש"ע סי' ל"ו סעי' ה' יעו"ש וכ"כ הט"ז בסי' זה סק"ה. ש"ך סק"ו. ואף לס' ההגה לקמן סי' ט"ל סעי' ב' דיש להחמיר בנאבדה הריאה וכן אנחנו נוהגין מ"מ הכא גבי זאב מותר ודלא כפר"ח בקו"א. בל"י או' ו' כריתי או' ו' וכ"פ השמ"ח לקמן סי' ל"ו או' ח' קומץ בדינו טרפות כלל יו"ד או' ב' וית' עוד בדברינו לקמן סי' ל"ו סעי' ה' בס"ד.
סעיף קטן יט
יט) שם הגה. אבל קודם שידעינן שנשחטה כראוי בחזקת איסור עומדת. משום איסור אבר מן החי. רש"י חולין ט' ע"א. והב"י כתב כל זמן שהיא בחייה הרי היא אסורה משום אבר מן החי ומשום שאינה זבוחה ואינה ניתרת אלא בשחיטה כשרה.
עמוד הקודםעמוד הבא