התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן עה
הרב יעקב חיים סופר
סימן עה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אין מחזיקין דם בבני מעיים כגון בכרס ובקיבה וכו' אבל הקרקבן מוחזק בדם ודינו כשאר בשר. ע"ז סק"א. ש"ך סק"א. וכתבו ודלא כדרישה. כנה"ג בהגב"י או' א' ביה"ל או' א' פר"ח או' א' מנ"י על התו"ח כלל ב' או' י"א. לה"פ או' א' בל"י או' א' הל"פ בסעי' א' כריתי או' א' שו"ג או' א' מש"ז או' א' מקום שמואל בחי' דינים דף י"ג ע"ב מחב"ר או' ב' ער"ה או' א' חו"ד או' א' חכ"א כלל ל"ד או' כ"א. ערוך השלחן או' ג' בי"צ בעמ"ז או' ג' מק"מ או' ב' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ב
ב) אכן אם יש עוד איזה ספק אזלינן לקולא כדין ס"ס. ביה"ל שם לה"פ שם. כריתי שם אבל המש"ז שם כתב דלענין דינא ודאי אין לסמוך ע"ז ולעשות ממנו ס"ס בספק אם נמלח וכדומה דהדרישה הוא יחיד בדבר ואין להקל כלל. וכ"כ המחב"ר או' ב' דאם יש ספק אם הקורקבן נמלח אין להקל דמסברת הדרישה אין לעשות ספק דהוי יחיד נגד רבים ודלא כהפליתי וביה"ל וכ"ש דאין להקל בלא נמלח ונתבשל יעו"ש. וכ"כ ערוך השלחן שם. זב"צ או' ב' ואם נמלח הקרקבן עם הפרש שבתוכו ונתבשל עיין לעיל סי' ס"ט או' ע"ה.
סעיף קטן ג
ג) וה"ה זפק של עוף מחזיקין בו דם כמו בכרס וצריך מליחה. מש"ז שם בי"צ שם. זב"צ או' יו"ד. ואם נמלח עם המאכל ונתבשל עיין לעיל סי' ס"ט או' ע"ד.
סעיף קטן ד
ד) שם. אין מחזיקין דם בבני מעיים וכו' והאם שבה מתגדלים הביצים היא ג"כ בכלל בני מעיים ולכתחלה נהגו נמלחה ובדיעבד אינה אוסרת. דע"ק או' א' מק"מ או' א'.
סעיף קטן ה
ה) שם. ובדקין. הם הסובבים סביב הכנתא אבל כנתא גופא יש בה דם וצריכה מליחה. רש"י חולין קי"ג ע"א. טור. ב"י. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' שפ"ד או' ב' חו"ד או' ב' ערוך השלחן או' א' מק"מ או' ג' זב"צ או ג' והכנתא הוא השומן שבמעיים כמ"ש לקמן סעי' ג' ועיין לעיל סי' מ"ו סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן ו
ו) שם. אלא א"כ אסמיק. כלומר דדוקא מסתמא לא מחזקינן בהו דם אבל אי אסמיק צריכין מליחה כשאר בשר. ב"י סוף הסי' בשם הר"ן. ב"ח ש"ך סק"ג. הל"פ.
סעיף קטן ז
ז) שם. אלא א"כ אסמיק. כלומר שנצרר המקום בדם דאז צריך למלחה והמליחה מעכבת ולא לבד המקום דאסמיק אלא אפי' כל אותו מעי המליחה מעכבת כיון שנתגלה שיש בה דם וכ"מ מלשון הפו' ערוך השלחן או' ט' מיהו מלשון הפו' משמע דאסמיק היינו שדרכם להיות לבנים ונתאדמו ומ"מ יש לחוש גם לדברי ערוך השלחן הנז'.
סעיף קטן ח
ח) שם. אלא א"כ אסמיק. ואי אסמיק ונתבשל בלי מליחה אסור אפי' בדיעבד. ב"ח. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ט
ט) שם הגה. וכ"ש אם נמלחו בכלי שאינו מנוקב דמותרים. היינו בדלא אסמיק. ב"ח. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ד' שפ"ד או' ד' חו"ד או' ד' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן י
י) שם בהגה. מיהו לכתחלה צריכים מליחה בכלי מנוקב וכו' והטעם מפורש בסה"ת ובאו"ה כלל ד' דין ט' לפי שא"א לנקר הבני מעיים שלא ישאר בהם מעט שומן. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' חכ"א כלל ל"ד או' י"ט. והב"ח כתב דשמא אית בהו דם א"נ ודאי אית בהו דם מועט ולפיכך צריך למלחן לכתחלה אלא שאין מחזיקין בהם דם כ"כ לאוסרן דיעבד עכ"ל.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. ויש חולקים בכרס וכו' אבל בקיבה משמע מודה להמחבר דהוי בכלל מעיים דאין מחזיקין בה דם. מק"מ או' ב' בשם כמה פו' וכ"כ ערוך השלחן או' ב' דהקיבה גם לדיעה זו הוי בכלל מעיים ואין מחזיקין בו דם. מיהו השו"ג או' ז' כתב דקיבה דינא כמו כרס ובית הכוסות וכ"כ הבל"י או' א' כריתי או' א' ומ"מ כיון דלפסק הש"ע דינא כמו מעיים ולדעת יש חולקים פליגי יש נהקל בדיעבד.
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. ואפי' בדיעבד אסור בכרס ובית הכוסות כשאר בשר. וכ"פ רש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' צ"ה. וכ"פ הב"ח. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגב"י או' ד' בשם כמה פו' פר"ח או' ו' בשם כמה פו' וכתב דלא כהרדב"ז בתשו' סי' קצ"ד שכתב שהנסיון מוכיח שהכרס אין בו דם שאין להשגיח בנסיון שלנו הפך דעת רוב הפו' עכ"ל. לה"פ או' ה' בל"י או' ד' הל"פ בסעי' א' שו"ג או' ז' וכתב דהגם דקבלנו הוראות הש"ע בהא כיון דכמה גדולים אוסרים יש לאסור אפי' בדיעבד. מש"ז או' א' מחב"ר או' ג' ער"ה או' ג' בשם כמה פו' וכתב ודלא כהר"ש דוראן בס' חוט המשולש סי' ג' חכ"א כלל ל"ד או' ך' ערוך השלחן שם. זב"צ או' ז' וכתב שם החכ"א דבהפ"מ יש לסמוך על הב"י. והב"ד זב"צ שם. אבל המק"מ או' ה' תמה על דברי חכ"א הנז' דמנ"ל קולא זו יעו"ש וכ"מ מסתמיות כל דברי הפו' הנז' דבכל גוונא יש לאסור אפי' בדיעבד אם נתבשלו בלי מליחה.
סעיף קטן יג
יג) אמנם אי אירע איזה ספק במליחה כגון אם נמלח או לא נמלח או ספק שהה שיעור מליחה או לא נראה להתיר משום ס"ס ספק נמלח כהלכה או לא ואת"ל לא נמלח כהלכה שמא הלכה כרש"י ודעמיה דבדיעבד מותר בלא מליחה וזה הס"ס מתהפך. שו"ג שם. וכ"כ ביה"ל או' א' זכ"ל סי' זה. זב"צ או' ח' ולא דמי להא דלעיל או' ב' שכתבנו דאין לעשות ס"ס דהתם דוקא הדרישה הוא יחיד בדבר לא כן הכא דהם רבים ופסק הש"ע.
סעיף קטן יד
יד) וה"ה המסס דינא כמו הכרס ובית הכוסות. תו"ח כלל ה' דין ו' ל"ח או' רכ"ד. כנה"ג בהגב"י או' ד' בל"י או' ד' מש"ז או' א' ערוך השלחן או' א' ואו' ב' בי"צ בעמ"ז או' ג' מק"מ או' ה' זב"צ או' ט'.
סעיף קטן טו
טו) עור בהמה צריך מליחה דמחזיקים בו דם. סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ט"ו דין י"ג. תב"ש סי' כ"ג או' ך' ער"ה או' ב' וכבר כתבנו זה לעיל סי' ס"ט או' קנ"ט דיש מתירין יעו"ש.
סעיף קטן טז
טז) שם. אין מולחין אותם בצד פנימי מעבר המאכל אלא בצד חיצון וכו' ואפי' לכתחלה א"צ למלחו רק מצד חיצון ולא מצד פנימי. או"ה כלל דין יו"ד. תו"ח כלל ט"ו דין י"ב. ואע"ג דלעיל סי' ס"ט סעי' ד' אמרינן דלכתחלה צריך למלוח הבשר מב' צדדין שאני שומן דאין בו דם כ"כ ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. פר"ח או"ז' לה"פ או' ו' חו"ד או' ו' חכ"א כלל ל"ד או' כ"ב. זב"צ או' י"ב. מיהו אם ירצה לחתכם לארכם ולפתחם למלוח מב' צדדין כעין שאר בשר ודאי עדיף. מק"מ או' ח'.
סעיף קטן יז
טוב) ושומן בשר ודאי לכתחלה ראוי למלוח מב' צדדין. שפ"ד או' ז' חו"ד שם. וכן שומן שאינו דבוק לדקין אלא נפרד בפ"ע בעי לכתחלה למלחו מב' צדדין. מק"מ שם.
סעיף קטן יח
חי) שם הגה. ואם מלח החלחולת מצד פנים ולא מצד חוץ וכו' ואם נתבשלה כך טרפה וכו' אבל מדברי הש"ע נראה דבדיעבד מותר. כנה"ג בהגב"י או' כ"ד. פר"ח או' ח' ואם נתבשלה עם דבר אחר בסעודת מצוה ובהפ"מ יש להקל אעפ"י שלא יהיה בהם ס' כנה"ג שם. מש"ז או' ד' מחב"ר סוף או' ד' זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. ואם נתבשלה כך טרפה וכו' ומיהו אם יש ס' רק נגד השומן והגידין שבה הכל מותר. תו"ח כלל ב' דין ה' ש"ך סק"ח. ל"ח או' רכ"ז. דמש"א דף שצ"ג ע"ד. כנה"ג שם או' כ"ק. פר"ח שם. מנ"י על התו"ח שם או' י"ב, ועל כלל ט"ו או' כ"ה בל"י או' ה' הל"פ בסעי' א' שפ"ד או' ח' חו"ד או' ז' חכ"א שם. ערוך השלחן או' י"ב. בי"צ או' ב' מק"מ או' ט' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. אם יש עליה שומן מבחוץ. והיינו אם ידוע שהיה שם שומן כדי לאסור אבל אין לאסור בדיעבד מטעם שא"א לנקרה שלא ישאר בה שומן. תו"ח כלל ט"ו דין י"ב. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' כ"ה. פר"ח או' ט' לה"פ או' ז' בלי או' ו' דלא כאורח מישור שחולק. הל"פ בסעי' זה. כריתי או' ד' חו"ד או' ח' חכ"א שם ערוך השלחן שם. מק"מ או' יו"ד וכתב ודלא כאורח מישור. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. ואם לא נתבשלה עדיין יחזור וימלחנה וכו' היינו שיחזור וידיחנה וימלחנה מבחוץ או"ה כלל ד' דין יו"ד. תו"ח שם. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגב"י או' כ"ו. הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' ט' ערוך השלחן שם. והפר"ח או' יו"ד כתב יחזור וימלחנה מבחוץ בין הדיחה או לא הדיחה. וכ"כ הלה"פ או' ח' ור"ל שיש לסמוך על הדחה ראשונה שהדיחה קודם שמלח בפנים ועתה ימלח מבחוץ. והיינו אם עדיין לא נתנגב לגמרי דאם נתנגב לכתחלה לא ימלח עד שידיח כמ"ש לעיל סי' ס"ט או' כ"ב ואו' כ"ג יעו"ש.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. יחזור וימלחנה מבחוץ ומותרת. ואפי' לאחר י"ב שעות או לאחר כ"ד שעות שרי לחזור ולמלחו. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ שם. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' כ"ו שו"ג או' י"ב. שפ"ד או' י"א וכתב ואפי' לאחר כמה ימים. חו"ד שם. חכ"א שם. ערוך השלחן שם. מק"מ או' י"ב. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כג
כג) חלחולת שנהפך לעבר המאכל ומלאו בקמח ושאר דברים בלי מליחה ומלגו במים רותחים ע"י עירוי כיון דעירוי אינו מבשל אלא כד"ק וגם אין מחזיקין דם בב"מ א"כ הם עולים כד"ק ויחזור וימלח מצד השומן ומותר. ומיהו אסור למלוח השומן כשהוא דבוק אלא צריך להסיר השומן מעל הכרכשתא ולמולחו לבדו דחיישינן דיחזור הכרכשתא ויבלע דם מן השומן ולא אמרינן דם משרק שריק או כבולעו כך פולטו דכיון דהכרכשתא נתבשלה ע"י עירוי לא שייך הני טעמי. שפ"ד בסוף הסי' מחב"ר או' ד' זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. ביצים הנמצאים בעופות לאחר שחיטה אם לא נגמר החלבון שלהם רק החלמון לבד צריכים מליחה כשאר בשר. וכ"פ הש"ע לקמן סי' פ"ז סעי' ה' לגבי בשר וחלב דדינם כבשר יעו"ש וכ"כ ביאור הגר"א או' ה' וא"כ מדקאמר צריכים מליחה כשאר בשר משמע דאם נתבשלו בלי מליחה עם דבר אחר צריך ס' כנגדם. וכ"כ בשו"ת בע"ח חי"ד סי' קמ"ט. והב"ד זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. צריכין מליחה כשאר בשר. וכן צריכים שרייה כשאר בשר. מנ"י על התו"ח כלל ע' או' א' בשם או"ה ומהרי"ל. פ"ת או' ב'.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. ומותר למולחם עם בשר. והב"ח כתב דאם נגמר החלמון בבירור אסור למולחם עם בשר. ובעל נפש יחמיר אף אם לא נגמר החלמון שלא ימלחם עם בשר יעו"ש. ונראה דיש לחוש לדבריו לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור כיון דלפסק הש"ע והגה דינם כבשר ומותר למולחם עם בשר.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. ואם נגמר אף החלבון אפי' הקליפה הקשה וכו' נוהגין למלחה אך יזהר שלא למלחה עם בשר מיהו בדיעבד אין לחוש. מיהו הב"ח כתב על דברי הגה זו דלא נהירא דפשיטא דאיסור גמור הוא למולחן עם בשר שהרי היא בולעת דם פליטה דאין הקליפה הקשה מונעת מלבלוע ומלפלוט דם והלכך אם מלחן עם שאר בשר נאסרה הביצה יעו"ש. וכ"פ רש"ל באו"ש ופכ"ה סי' ב' ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגב"י או' ל"א. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט' בלי או' ח' מנ"י על התו"ח כלל ע' או' ג' שו"ג או' י"ג. ער"ה או' ד' חו"ד או' יו"ד. חכ"א כלל ל"א או' י"ג. בי"צ או' ה' מק"מ או' י"ד. זב"צ או' י"ט.
סעיף קטן כח
כח) ואם נתבשלה הביצה הזאת שנאסרה אוסרת מה שנתבשל עמה עד ס' רש"ל באו"ש. ב"ח, ט"ז שם. כנה"ג שם או' ל"ב. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד שם. בי"צ שם. ומיהו לדידן דלא משערינן במליחה בס' (ר"ל כפסק הש"ע בסי' ק"ה סעי' ט' דבדבר כחוש סגי בקליפה) אם יש להם חלבון צריך להזהיר לבני הבית שלא ימלחום עם בשר ובדיעבד נאסרים הביצים כד"ק ולפיכך אם יש להם קליפה רכה או קשה יסיר הקליפה והשאר מותר. פר"ח שם. שו"ג שם ובספרו שו"ת אהל יוסף חי"ד סי' כ"ג. ער"ה שם. זב"צ או' ך' ולפ"ז אם נתבשלה עם הקליפה א"צ ס' אלא כנגד הקליפה.
סעיף קטן כט
כט) ומיהו המש"ז או' ה' כתב דבקליפה קשה יש להקל בהפ"מ אפי' לדעת רמ"א וכ"כ בי"צ בעמ"ז או' י"ז. מק"מ או' י"ד. ודעת הכריתי או' ה' להקל בהשלכת הקליפה לבד אף בלא הפ"מ. וכ"כ חכ"א כלל ל"א סוף או' י"ג דאם יש לו קליפה קשה יש להתיר בדיעבד על מה שזורקין הקליפה עכ"ל ולפ"ז נראה דבהפ"מ וקליפה קשה יש להקל ע"י קליפה דהיינו להסיר הקליפה הקשה אף לנוהגין להחמיר במליחה בס' כפסק מור"ם ז"ל בהגה סי' ק"ה סעי' ט' משום דהכא הקליפה מפסקת בדברי האחרונים הנז' ואם נתבשלה עם הקליפה א"צ ס' רק כנגד הקליפה. ועיין לקמן סי' צ"א בהגה לסוף סעי' ד'.
סעיף קטן ל
ל) ביצים שאינם גמורות דאמרינן לעיל שצריכים מניחה אם שהו אלו הביצים ג' ימים בלי מליחה והדחה אסורים בבישול כ"א בצלי כמו הבשר ודלא כשבו"י ח"א סי' נ"ח. זב"צ או' כ"א. ובענין השומן ששהה ג' ימים בלי מליחה עיין לעיל סי' ס"ט או' קפ"ח ומשם ואילך יעו"ש.
סעיף קטן לא
לא) אם הביצה נולדה כדרכה אף שהקליפה רכה א"צ למולחה אף מהצד המנהג דאם איתא דאיכא למיחש משום דם א"כ תתיסר לגמרי משום אבר מן החי דלא כמורה א' שטעה בזה. שאלת יעב"ץ ח"א סי' ק"ב. מחב"ר או' ה' יא"פ על סעי' זה. פ"ת או' ג' זב"צ או' כ"ב. והוא שידענו בבירור שאינה מעורה בגידין וכמ"ש לקמן סי' פ"ו סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן לב
לב) בהגה. וכל שומן אפי' של עופות דינו כשאר בשר וכו' וכ"כ לעיל סי' ס"ט או' קנ"ד יעו"ש.
סעיף ב'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ב'] בני מעיים בלא שומן וכו' מותר למלחם עם בשר. והטעם כתבו התו' והרא"ש והמרדכי משום דדמא משרק שריק והרשב"א כתב בתה"ב שאעפ"י שאין מחזיקין בהם דם ציר יש להם וכל שהן פולטין ציר אין בולעין דם הבא עליהם. ב"י. ט"ז סק"ו. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב.
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. ויש אוסרים למלחם עם בשר וכו' לכתחלה. ואע"ג דאין מולחין הדקין עם בשר לכתחלה מ"מ לאחר מליחה הם מותרים לבשלם לכתחלה עם בשר אחר. או"ה כלל ד' או' י"א. כנה"ג בהגב"י או' י"ט.
סעיף קטן לה
לה) שם הגה. ויש אוסרים למלחם עם בשר וכו' ובדיעבד מותר. ורש"ל כתב פכ"ה סי' צ"ו דמותר אפי' לכתחלה ושכן המנהג. ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"א. בל"י או' ט' חו"ד או' י"ב. בי"צ בעמ"ז או' י"ד. מק"מ או' י"ז.
סעיף קטן לו
לו) הדקין וכל בני מעיים צריכין הדחה לכתחלה קודם מליחה אמנם בדיעבד אין לאסור אם נתבשלו בלתי הדחה ומליחה כלל. או"ה כלל ד' או' ט' כנה"ג בהגב"י או' ך' זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לז
לז) בני מעיים שנפלו לציר שזב בתוך שיעור מליחה או תפילים והונחו אצל בשר תוך שיעור מליחה יש לאסור. מש"ז בסוף הסי' חו"ד שם. בי"צ בעמ"ז שם. מק"מ או' ט"ז.
סעיף ג'
סעיף קטן לח
לח) [סעיף ג'] שומן הכנתא וכו' ועכשיו נוהגין היתר. וכ"כ הלבוש דאנו נוהגין בהם היתר כי הנשים בקיאים בהם באותם חוטין ומותחין אותם ונפשלין היטב עד שלא נשאר אחד מהם עכ"ל. וכ"כ זב"צ או' כ"ו דמנהג בגדאד לבשל הכנתא ובקיאין בניקור חוטי הדם. וכתב בשם ח"ר נסים הלוי ז"ל דכשהם חמים סמוך ליציאתן ממיעי הבהמה הם נמשכין בנקל.
סעיף קטן לט
טל) גם בכנתא של הבופל"ו (שור הבר) אנו בקיאין בניקורן דלא כמי שטעו בזה. שו"ג או' י"ט. זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן מ
מ) שומן הכנתא ששהה ג"י בלי הדחה ומליחה דינו כשאר בשר ודלא כשבו"י ח"א סי' נ"ח שמקיל. כריתי או' ח' זב"צ או' כ"ז. וכ"כ לעיל סי' ס"ט או' קפ"ח בשם כמה פו' דאין לחלק בין שומן לשומן יעו"ש.
עמוד הקודםעמוד הבא