התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן יח
הרב יעקב חיים סופר
סימן יח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה אפי' מן הצד. ואין בכלל זה רושמי הסכין שעושין האומנין בשעת עשיית הסכין כיון שהוא רחוק הרבה מן החוד. כ"כ רש"ל. ט"ז סק"א. וכ"כ לעיל סי' ט' או' ו' בשם כמה פו' ועי"ש עוד מאו' ז' ואילך דינים השייכים לענין זה יעו"ש.
סעיף קטן ב
ב) שם הגה. אפי' מן הצד. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לקמן סעי' ט' וכ"כ השו"ג או' ב'.
סעיף קטן ג
ג) שם. הרי זה נבילה. לפי שהפגם אינו חיתך אלא קורע ונוקב הסימנים בעוקצה ומנבל הבהמה כדאיתא בגמ' (חולין י"ז ע"ב) וקרא כתיב וזבחת ולא וקרעת. וכ"כ הלבוש. מנחת יוסף או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. הרי זה נבילה. פי' ספק נבילה וכדמסיים אלא חיישינן שמא בעור נפגמה וכו' וכ"כ בסעי' י"א ולכן כתב לקמן סי' כ"ח סעי' ך' דבכה"ג מכסה בלא ברכה יעו"ש, ש"ך סק"א בשה' כמה פו' וכ"כ הפר"ח או' ב' שו"ג או' ג' כריתי או' א' זב"ת או' ב' יד אליהו או' א'. מיהו הכנה"ג בהגה"ט או' ג' כתב דהכא הוי ודאי נבלה וכ"כ השפ"ד או' א' וכתב לחלק בין שם לכאן יעו"ש אמנם השו"ג שם הסכים כדברי הש"ך דהוי ספק נבילה וע"כ כתב לענין הלכה דהאוכל מבשרה אינו לוקה ואינו יכול לשחוט או"ב ביום א' ואם שחט אינו לוקה בספק יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) שם. אלא חיישינן שמא בעור נפגמה וכו' משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת (איסור אבר מן החי) ואינה יוצאה מאיסורא עד שיודע לך במה נשחטה וכיון שנולד בה ספק לא נתברר לך שנשחטה כראוי כדלקמן סוף סי' כ"ה בהגה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' לה"פ או' ב' כריתי או' ב' זב"ת או' ג'.
סעיף קטן ו
ו) שם. ואפי' בעוף. אפי' נגע ג"כ בעצם המפרקת דאיכא תרתי לטיבותא שעורו רך ונגע ג"כ בעצם המפרקת אפ"ה חיישינן שמא בעור איפגם. ב"ח. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ד' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' כריתי או' ג' זב"ת או' ד' זב"צ או' ג' יד אליהו או' ד'.
סעיף קטן ז
ז) ואפי' לא שחט רק הקנה ויש כאן ספיקא טובי דלמא אח"כ נפגם ואת"ל מקודם דלמא נגע בפגימה קודם ששחט המחצה של קנה וא"כ אין פגימה פוגם מ"מ אסורה דכל ספק בשחיטה אסור. כריתי שם.
סעיף קטן ח
ח) ואפי' לא בדקוהו הרבה שעות אחר השחיטה ואח"כ בדקוהו ונמצא פגום מ"מ חיישינן שמא בעור נפגמה ולא אמרינן דהוי ס"ס ספק שמא במפרקת נפגמה ושמא אחר שחיטה בדבר אחר נפגמה. יד אליהו או' ג' ולי נראה דזהו פשוט דלא הוי ס"ס כיון שאינו מתהפך דתרי הספיקות הם אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה הוי נבילה ולא עבדינן ס"ס כה"ג כמ"ש בסי' ק"י בדיני ס"ס בס"ד.
סעיף ב'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ב'] שיעור הפגימה כל שהוא. סוד בדיקת הסכין שלא תהיה פגומה לתועלת הנפש המגולגלת בבהמה ועוף שלא תפסל השחיטה וידחו עוד שלא תצטערנה. עבודת הקודש חלק ס"ג. לה"פ או' ד' זב"צ או' ח' ור"ל חוץ ממה שהיא ה' למשה מסיני יש עוד תועלת לנפש המגולגלת. וכונת בדיקת הסכין והשחיטה כבר כתבנו אותם באו"ח סי' תר"ה או' ז' יעו"ש.
סעיף קטן י
י) שם. שיעור הפגימה כל שהוא. בגמ' איתא (חולין י"ז ע"ב) הרבה אמוראים שהחמירו בבדיקה לבדוק בשמש או במים דכשמעבירו בחודו על המים אם יש פגימה בסכין מרגישין אותה במים והיינו אפי' בכל שהוא ומסיק רש"ל ביש"ש פ"א דחולין סי' ל"ח דהני אמוראי דבדקי לה בשמשא ובמיא חומרא שהחמירו לבדוק אחרי כל הספיקות ואנן ק"ל הלכה דבהני בדיקות דבישרא וטופרא סגי אבל בודאי אי אישתכח פגימה בכל שהוא בשימשא ובמיא טריפה הוא אפי' בדיעבד יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ב. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ה' דהמנהג לבדוק בצפורן ובבשר אבל ודאי אם נמצא פגימה קטנה הנראית בשמש ובמים אעפ"י שאינה נרגשת בצפורן ובבשר פסולה כדברי רש"ל יעו"ש. וכ"כ בל"י או' ג' וכ"ה דעת התו"ז סי' פ"ט או' י"ג. זב"ר סי' יו"ד בתמידים או' ב'.
סעיף קטן יא
יא) ויש נוהגין לראות חוד הסכין במראית העין ג"כ חוץ מבדיקת אבשרא ואטופרא כמ"ש דע"ק או' ג' וזב"ר במוספים או' ט' ובאו' שאח"ז.
סעיף קטן יב
יב) שם. שיעור הפגימה כל שהוא וכו' וכ"כ הש"ך סק"ד דהמנהג פשוט לפסול אפי' פגימה כל שהוא דלא כהב"ח יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' ה' פר"ת או' ג' לה"פ או' ה' חכ"א כלל ג' או' י"א. וזהו ע"פ דינא דהש"ס והש"ע ועוד כמה פו' אבל אנו מנהגינו לאסור אף הרגשה בעלמא אע"ג שאינה מעכבת חוט השערה וגם אינו נראה לעין השמש. וגם יש לאסור שלא לשחוט אם רואה קודם שחיטה כעין פגימה כל שהוא ע"י ראיית השמש אע"ג שאינו מעכב חוט השערה וגם אינה נרגשת בצפורן. ולדעתי נכון לעשות כן לראות לכתחלה ע"י ראיית השמש על חוד הסכין ולדקדק שלא ימצא שם אפי' קצת לבנונית דאע"ג שאין זה פגימה מ"מ ע"י השחיטה בקל יופגם במקום ההוא ולכן אין לשחוט בסכין עד שלא יהא בו שום הרגשה בעלמא ויהא חדודו שחור למראה עיניו מראשו לסופו בלי נקודה לבנה וכל הנוהג כן תע"ב. קומץ או' ג' אמנם זה ודאי פשוט דחלילה לסמוך על בדיקת הראייה לבד בלא בדיקת הצפורן דמלבד שעובר על דברי חז"ל דמצרכי צפורן דוקא חוץ לזה אמרו שוחטים מומחין שיש כמה פגימות שאינם נראים בראייה ונרגשים בבדיקת הצפורן והסומך בבדיקת הסכין על בדיקת ראיית העין לבד הוא בכלל מאכיל נבילות. דר"ת או' ך' וכ"מ מדברי הפו' דאין מועיל הראייה רק להחמיר ולא להקל ח"ו.
סעיף קטן יג
יג) וכתב הפר"ת או' ג' דכבר ידוע ופשוט כי הבדקן הבקי מרגיש בצפורן פחות מחוט השערה ואותם שמרגישים טפי בכל אופן הבדיקה שיעשו להרגיש ביותר בעו למבדק עד מקום שידם מגעת. וכ"כ הפליתי או' א' דברור לע"ד כאשר הסכימו עמי שוחטים מומחים מובהקים כי אין לך פגימה בעולם ממש קטן שבקטנים שלא יורגש ע"י צפורן וכו' רק הכל תלוי בהרגשת הבודק ולפי חריצת ועוצם הרגשתו כי יש אנשים שאפי' פגימה קטנה אינה מרגישים ויש שמרגישים אפי' כחוט השערה ויש אשר אין מרגישים כלל והכל לפי הרגשת האדם ועוצם בחינתו וזה ברור ונודע לכל עכ"ל וכ"כ חכ"א כלל ג' או' י"א דהשלם בדעת ירגיש בצפורן אפי' פגימה כחוט השערה ולכן פגימה דקה מן הדקה הכל נקרא כדי חגירת צפורן יעו"ש. המורם מכל האמור דבענין בדיקת הסכין צריך לה חריצות ובקיאות ועוצם הרגשה והכל תלוי בישוב הדעת וביראת שמים וכמ"ש לקמן בסעי' י"ז יעי"ש.
סעיף קטן יד
יד) והא ודאי דא"צ לבדוק הסכין בראייה ע"י כלי זכוכית המגדיל חוש הראות. טוטו"ד תניינא בהשמטות סי' נ"ג. וכ"כ בשו"ת מר ואהלות באהל ברכות והודאות סי' ל' בד"ה אציג. דר"ת או' ך'.
סעיף קטן טו
טו) ואם יש סדק בחודה בעומק קצת יותר מחוט השערה אע"ג דאין נכנס בו אפי' חוט השער מפני שאין כאן פגם וחסרון והעוקצין ממש זה אצל זה וגם אין הבשר והצפורן נסתבך שם מה"ט מ"מ יש לחוש שבדחיקתו על הסימנים יפתח הסדק קצת ויסתבך בסי' ואסורה אפי' דיעבד. שמ"ח או' ב' קומץ או' ד' וכן הסכים חכ"א שם לאסור בזה מטעם אחר יעו"ש. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן טז
טז) לפי שכל חלודה דינה כפגם ובזע ולפעמים אין פגם בסכין ומכח החלודה נראית כפגם כמו שראיתי ובדקתי כמה פעמים וגם אפשר לפסלו מכח שהייה לכן יש להדיח הסכין קודם בדיקה במים. כנה"ג בהגב"י או' ב' בשם דמש"א. זב"ש או' ב' זב"צ או' ז' וע"כ יש נוהגין להניח מעט רוק על המטלית לנקות בו הסכין קודם בדיקה.
סעיף ג'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ג'] צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה. ואין מברכין על בדיקת הסכין כמו על השחיטה דכל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה פי' גמר המצוה אין מברכין עליה וראיה מסוכה שאין מברכין על עשייתה ובדיקת הסכין אין עשייתה גמר מלאכה שהרי צריך אח"כ שחיטה. מהרי"ו בהגהות ה"ש. כנה"ג בהגה"ט או' ט' וגם שמא ימלך ולא ישחוט והוי ברכה לבטלה. לה"פ או' ו' זב"ר במוספים או' א' ועוד מפני שאין מברכין על כל מצוה שאינה עיקר מצוה כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' ח' או' ב' והכא עיקר המצוה הוא השחיטה.
סעיף קטן יח
חי) שם. צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה. ויש בזה ג' טעמים. חדא שמא ישכח לבדקו אח"כ ונמצא אוכל נבילה. ב' משום חשש ברכה לברכה. ג' משום דאסור לנבל בהמה בחנם דקעבר על בל תשחית. שמ"ח או' א' ואפי' אם שמע הברכה מאחר דליכא חשש ברכה לבטלה וגם נבלה שוה ככשרה דליכא משום בל תשחית וסכין מוצנע דאז א"נ משתלי ולא יבדוק אח"כ דליכא איסורא אפ"ה יש ליזהר שלא לשחוט בלי בדיקה תחלה דאפי' הסכין מוצנע מ"מ עלול הוא ליפגם בקל מאליו ואין לסמוך על שמירתו גם אפי' שהנבלה שוה ככשרה אסור לגרום טרפות משום צער ב"ח ומה גם ע"ד הסוד דיש לחוש לתקן ניצוצי הקדושה או המגולגלים כידוע. מחב"ר או' ב' דלא כשפ"ד או' ה' זב"ש או' ד' זב"צ או' ט' מנ"י או' א'.
סעיף קטן יט
יט) ואף אם יעמיד אחר אצלו ויאמר להזכירו לבדוק אחר השחיטה לא מהני דאף דבאו"ח סי' ער"ה לענין קריאה לאור הנר בשבת התירו בכה"ג דוקא בקריאה דמצוה התירו. תשו' זכרון יצחק סי' ק"ג. פ"ת או' ב' וכן הסכים זב"צ או' יו"ד מטעמים אחרים.
סעיף קטן כ
ך) וסכינים שלנו שמיוחדים לשחיטה מותר לשחוט על סמך שיבדקנו אחר שחיטה דהא בדיעבד אם ישכח לבדוק כשר כדאיתא לקמן סעי' י"ד. פ"ת שם בשם תפארת למשה. אמנם בהגה שם סעי' י"ד משמע דאף בסכין כזה אסור לשחוט בו לכתחלה בלא בדיקה יעו"ש. וכ"כ בקומץ או' א' זב"ר או' א' יד אליהו או' ז' וכ"כ לעיל או' ח"י.
סעיף קטן כא
כא) בעת הצורך כגון לחולה או לצורך שבת ויו"ט וכדומה מותר לשחוט על סמך שיבדקנו אח"כ ודוקא בסכין מוצנע אבל בסתם סכין אפי' בכה"ג אסור לכתחלה. קומץ או' ב' מנ"י או' ב' וכן אם היא מסוכנת וירא שתמות יכול לשחוט על סמך שיבדקנו אח"כ. זב"צ או' י"א.
סעיף קטן כב
כב) והשוחט לעכו"ם אסור ג"כ לשחוט בסכין פגומה דהרואה סבר שנשחטה כראוי והוא יבדקנה וה"ה עוף. זב"ת או' ז' פי' דחיישינן דהרואה יודע לבדוק הריאה ויסבור שנשחטה כראוי ויבדוק הריאה ויאכל ממנה ועוף דלא יש בו בדיקה חיישינן דאתי למכליה בעיניה. ומשמע דכי ליכא רואים שרי. זב"ת שם. ומ"מ יש לחוש לצער בע"ח שהפגם קורע כמ"ש לעיל או' א'.
סעיף ד'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ד'] סכין שתבדק בהולכה וכו' ר"ל שמוליך הסכין על האצבע. דרישה או' ב' ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' וכתב והכי משמע נמי מלישנא דש"ס דקאמר דצריכה בדיקה אבישרא ולא קאמר בבישרא וכדלקמן בסעי' ט' אבל עכשיו נהגו להוליך האצבע על הסכין וגם זה נכון עכ"ל וכ"כ הלה"פ או' ז' בל"י או' ד' מכתב אליהו. דע"ק או' ז' וכתב וכ"ה המנהג פשוט להוליך היד על הסכין ולא הסכין על היד יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' י"ג דעתה אין לסמוך אלא על בדיקת שמוליך האצבע על הסכין משום דאם בודקין כבדיקת הש"ס שמוליכין הסכין על האצבע אין מרגישין יעו"ש ור"ל אין מרגישין בטוב כמו שמוליכין האצבע על הסכין. וכן עתה אנו נוהגין להוליך האצבע על הסכין.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. ולפי שאין אנו בקיאין וכו' יש להטריף הכל והכי נהוג. וכ"כ הרב זב"צ או' י"ד דאין לנו דין מסוכסכת אלא כל מקום שתרגיש היד בין בהולכה בין בהובאה היא פסולה יען שיש פירושים רבים בזה ומחלוקות רבות וכיון שהרב בהגה כתב משם רבוותא קמאי דאנן לא בקיאינן כ"ש אנן יתמי דיתמי וע"כ המנהג אצלינו להטריף בכל מסוכסכת ומי שיקל בזה הרי הוא מאכיל טרפות לישראל וכן הסכימו האחרונים עכ"ל ולפי שהמנהג להטריף כדברי מור"ם ז"ל בהגה בין האשכנזים בין הספרדים ע"כ לא הארכנו על סעי' זה ולא על סעי' שאחריו.
סעיף ה'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ה'] סכין שיש בו פגימות הרבה וכו' והמנהג להטריף אפי' אם אין בו אלא פגימה א' כמ"ש באו' הקודם.
סעיף ו'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ו'] סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה וכו' שוחטין בה. הגה. ואין אנו נוהגין לשחוט בי לפי שאין אנו בקיאין בדבר. וכן הסכים רש"ל פ"ק דחולין סי' ל"ז ול"ח. פרישה או' ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' ט"ז. שו"ג או' י"ד וכתב וכ"ה המנהג גם באלו המקומות ור"ל מקומות הספרדים כנודע. וכ"כ הפר"ת או' יו"ד וז"ל ודבר פשוט אצלי כי בזה"ז אין בקי בדבר זה ויבא להתיר נבלה ומה גם ברוב קלי הדעת הנוטלים קבלה בימים אלו ושוחטים ישתקע הדבר אפי' אם יהיה בקי בדבר אצל עצמו והמורה בזה להקל ה"ז גם רוח בהוראה אם הוא חכם ואם אינו חכם ה"ז שוטה רשע שמאכיל נבילות לישראל עכ"ל. וכן הסכים התו"ז סי' פ"ט או' ט'. וכ"כ הכריתי או' ו' וז"ל בעו"ה הרבה מקילים ואומרים על הסכין שהוא אינו פגומה רק בלשון אשכנז רויך והוא לחסרון השגחתם וידיעתם כי רויך הוא פגימות קטנות נרגשים ברוב השגחה ומי ששוחט בסכין שהוא רויך הוא רשע ומאכיל טרפות לישראל בעו"ה ויש להחרים שזה השם רויך לא יזכר ולא יפקד והוא פגימה גמורה עכ"ל והסכים על ידו חכ"א כלל ג' או' י"א. וכ"כ זב"צ או' י"ז כיון דכל הרבנים הסכימו כדברי מור"ם ז"ל דאין אנו בקיאים בדבר בין רבני אשכנזים בין רבני הספרדים א"כ בודאי הגמור מי שעושה זה ומתיר הרי הוא מאכיל טרפות לישראל עכ"ד.
סעיף קטן כז
כז) ומיהו מ"ש שם התו"ז דלאחר שבדק הסכין כשהיא חלקה יפה שרי להעבירו אח"כ על המשחזת כדי שיתחדד וכו' מדברי הפו' הנז' משמע דאין חילוק דכל שאינה חלקה אין לשחוט בה אלא מקודם הבדיקה עושין אותה חדה וחלקה וכ"ה המנהג.
סעיף קטן כח
כח) וכתב בס' נחפה בכסף בקו' פרי מפרי על סי' זה וז"ל ופה עה"ק ירושת"ו השוחטים הקודמים היו נוהגין לשחוט בסכין חד והיו בקיאים לבדוק הסכין היטב שאין בו פגם אעפ"י שהיה חד הרבה ועתה מקרוב בזמנינו היה ערעור בסכין החד שהיו אומרים שו"ב מומחין מחו"ל שיש בו פגם ואינו נבדק מחמת שהוא חד ביותר ולכן נתקבצו כל חכמי העיר עם השו"ב המומחים הנמצאים פעה"ק והסכימו בהסכמה שלא יורשה שום שו"ב לשחוט בסכין חד ביותר אלא דוקא בסכין חד וחלק דהיינו בינוני כדי שלא יהיה חלק ביותר שהוא סכין רעה ולא חד ביותר שאינו נרגש הפגם לסיבת החידוד כמ"ש השוחטים המומחים של חו"ל וכן נוהגין היום פעה"ק וכתבתי פה שלא ישתכח ההסכמה הנז' עכ"ל והב"ד מנ"י סי' כ"ד בלק"י או' ב' זב"צ או' י"ח. וכ"כ הרב פה"א ח"ג דף מ"ג ע"ד וז"ל והן היום י"ג לחו' טבת תקי"ב נעשית הסכמה פעה"ק בכל תוקף שלא יורשה שום שוחט לשחוט בסכין חד גמור אלא שיהיה חד חלק. וגם שלא יורשה לשחוט בבית המטבחיים בכל עת שיהיה ובכל מקים שיהיה אפי' כבש א' כל שהוא למכרו לצבור לא יוכלו לשחוט אותו כ"א עד שיהיה שם ב' שוחטים מומחים שיבדקו הסכין שניהם באופן שישחט עפ"י בדיקת הסכין בשנים וגם שיראו הסכינים לממונים מהק"ק בכל עת שיעברו בעת שחיטתן עכ"ל וכ"כ בספרו מזבח אדמה. וכ"כ התו"ז סי' פ"ט או' ב' וז"ל דבעירנו (אזמיר יע"א) קבלנו עלינו בהסכמה בגזירת נח"ש לבדוק הסכין בשחיטת בהמה גסה שני שוחטים קודם כל שחיטה וכן נהגינן זולת דבדקה דשוחטים בב"א כמה כבשים בפי' אתמר דבודק השוחט הוא לבדו אחר ב' או ג' ואחר ח' או יו"ד מראה את הסכין גם לחבירו ולעולם אינו משחיזו אם לא יבדקו השני שוחטין עכ"ל ויש נוהגין להניח בבית המטבחיים שני שוחטים ממונים דוקא על בדיקת הסכין לבדוק קודם שחיטה ואחר שחיטה לכל בהמה ובהמה ואלו הב' שוחטים לא שוחטים ולא בודקים הריאה כדי שיהא דעתן פנוי דוקא לבדיקת הסכין. וגם כדי שלא לטרוח בשחיטה ולא ללכלך ידם בבדיקת הריאה רק לאחר כלות כל השחיטה הנצרך לאותו יום הולכים לבדוק הריאה אם יצטרך.
סעיף קטן כט
כט) יש נוהגין דלפעמים כשימצא בסכין פגם אחר השחיטה יקח אותה השוחט ומעביר חוד הסכין על כף ידו או על זרועו ומשפשף בה בכח לכאן ולכאן ואם !ניבר אותו הפגם בזה השפשוף ולא נשאר שום הרגשה אז מכשירין אותה הבהמה או העוף אבל בתשו' ברית אברהם חי"ד סי' י"ב נשאל ע"ז והעלה לאסור יעו"ש והב"ד פ"ת או' א' וכ"כ חכ"א כלל ג' או' י"א לאסור בזה וכתב שהסכים עמו ג"כ בעה"מ ס' בית מאיר יעו"ש. מיהו התו"ז סי' פ"ט או' מ"ג כתב דנהגו להכשיר אלא שצריך שיהיה בנחת ולא בכח יעו"ש. וכ"כ הרב זב"צ או' י"ט להקל אם משפשף בנחת ולא בכח ובזמן מועט וסיים דהכל תלוי לפי ראות עיני הבודק וביראת ה' על פניו יעו"ש.
סעיף ז'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ז'] סכין שפיה חלק וכו' ועכ"פ יכולה לחתוך ע"י דחיקה קצת אבל בלא"ה חיישינן לדרסה גם לא ישהה בהולכות והובאות מבלי שיחתוך כל שהוא בדרך הולכה ובדרך הובאה. פר"ת או' י"א. זב"ת או' כ"ג. זב"צ או' כ"ב.
סעיף קטן לא
לא) שם. ואעפ"י שהוליך והביא כל היום וכו' ואע"ג דק"ל לקמן סי' כ"ג דשהייה אפי' כל שהוא פסולה אפי' במיעוט בתרא בין בעוף בין בבהמה ה"ד שהייה ממש משא"כ שוחט בסכין רעה כיון שמוליך ומביא תמיד כשרה. ש"ך ס"ק י"א. זב"ת שם. מיהו ודאי לכתחלה אין לשחוט בו אפי' עוף כיון דצריך לכתחלה לשחוט ב' סימנים בעוף כמו בבהמה. ש"ך ס"ק י"ב. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ז'. וית' עוד לקמן סי' כ"ג סעי' ד'.
סעיף קטן לב
לב) שם הגה. ועיין לקמן סי' כ"ג וכו' סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף ח'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ח'] סכין שהיא עולה ויורדת כנחש. פירש בכסף משנה שר"ל כנחש דשדרתו היא עקומה כשמגביה ראשו וזנבו וביניהם כמו גומא. ט"ז סק"ה. זב"ת או' כ"ו.
סעיף קטן לד
לד) שם. סכין שהיא עולה ויורדת וכו' ואפי' ב' ג' עולה ויורד כשר לשחוט בו לכתחלה. ט"ז שם דלא כב"ח. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ג. פר"ת או' י"ב. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ח' כריתי או' י"א. שמ"ח או' ד' וכתב דה"ה אם יש בו גובה או כמה גבוהים וגבוה מעל גבוה כל שאין בו כמין עוקץ שוחטין בו לכתחלה. אך בס' שחיטות מכתב אליהו כתב שראוי ונכון להגדיר שלא לשחוט בסכין עולה ויורד כי בעו"ה נתמעט ההרגשה והלואי שיוצאין חובותינו על סכין חלק וישר ולא על הר ובקעה דאינו דומה הרגשה דסכין ישר לעולה ויורד לכן כשיש פגימה בסכין לא ישחיז על מקום הפגימה לבד שאז נעשה עולה ויורד אלא יעביר בהשחזה כל אורך הסכין עד שיעמוד על תיקונו יעו"ש. פ"ת או' ג' וכ"כ תיו יהושע או' ט' זב"צ או' כ"ד.
סעיף ט'
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ט'] בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא וכו' אבשרא משום ושט ואטופרא משום קנה. תו' חולין י"ז ע"ב. דכל שאין אלו מרגישין גם הוושט והקנה לא ירגישו בפגם. ט"ז סק"ו. והלבוש כתב דיש פגימה שנרגשת ברך ואינה נרגשת בקשה ויש שהוא איפכא והושט הוא רך והקנה הוא קשה לכך צריך לבדוק הסכין בבשר האצבע כנגד הוושט ובצפורן כנגד הקנה. אמנם הפר"ת או' י"ג כתב דהאידנא מעולם לא ראינו מי שבודק בבשרא כי אין אדם מרגיש בה כל עיקר וכו' ואפשר לתת טעם למנהגם של ישראל וכו' דיש ב' מינים בבדיקת הצפורן הא' כשבודק בעובי הצפורן והב' בחוד מעובי הצפורן ומה שאנו אומרים שאין לך פגימה שאינה נרגשת היינו כשבודק בחוד דהוי דק כחוט השערה ועוד לו לצד היותו בעל חי שירגיש בפגם והגם שלא יכנס בתוכה ירגיש בכל דהו דקה מן הדקה ובבדיקה זו תו לא מצריכן בשרא וכו' יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' י"ז דעיקר הבדיקה אינה אלא בצפורן יעו"ש והב"ד התו"ז או' י"ב וכתב ומינה לא תזוע. וכ"כ זב"צ או' כ"ה. ועיין לקמן או' מ"א.
סעיף קטן לו
לו) ומ"מ הנכון הוא לבדוק ג"כ אבשרא משום דאמרו זה בגמ' (חולין י"ז ע"ב) ואעפ"י שאינו מרגיש כ"כ דע"ק או' ט' וכ"כ הפר"ת שם. וכ"כ הקומץ או' ט' וכתב שם הטעם שלא נהיה אנו ח"ו מבטלים תקנת חז"ל שהעובר על דבריהם הרי הוא עבריין עכ"ל וסיים שם בעשרון סוף או' י"ב ומי שעוזב בדיקת בשרא עליו נאמר ועוזבי ה' וכו' והשומע לעשות כמ"ש בפנים יזכה לבא במחיצת צדיקים יעו"ש. והב"ד זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לז
לז) שם. דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו וכו' משמע דמוליך הסכין על האצבע אבל המנהג עתה להוליך האצבע על הסכין כמ"ש לעיל או' כ"ג יעו"ש.
סעיף קטן לח
לח) שם. דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו וכו' ואין קפידא לבדוק באיזה אצבע שירצה ויודע בו שהוא מרגיש בו יותר. דב"ש סי' ר' ובהגהות לה"פ או' י"ד כתב שיש לבדוק באמה. ומנהג העולם כמ"ש הדב"ש וכ"כ הרד"ק בהגהו' כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' ג' וכ"כ השמ"ח או' ז' קומץ או' ט' זב"ר בתמידים או' כ"ז. יא"פ. מנ"י או' ט' זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן לט
טל) שם. דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו וכו' פי' שיבדוק מקודם בבשר ואח"כ בצפורן אבל לא יבדוק בבשר ובצפורן ביחד מפני שאינו יכול להרגיש יפה כמ"ש הטור. ואם עשה כן אפי' בבדיקה א' אין עולה לו וצריך לחזור ולבדוק אבשרא לחוד ואטופרא לחוד. שמ"ח או' ח' זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן מ
מ) שם. שהם פיה ושני צדדיה וכו' עד שיהיו ההולכות וההובאות בבשר ובצפורן י"ב וסי' ושחטתם בז"ה ז"ה גימטריא י"ב. לבוש. והוא מדברי הרא"ש פ"ק דחולין והטור.
סעיף קטן מא
מא) צריך שיהיה הצפורן עשוי ומתוקן עד סמוך לבשר דבזה יהיה מרגיש בו כהוגן כ"א יהיה הצפורן גדול רחוק מהבשר לא ירגיש היטב כי מרוחק מהחיות. זב"ת או' כ"ט. ומ"ש סמוך לבשר אין ר"ל סמוך ממש דאז אינו מרגיש יפה כנודע אצל השו"ב אלא ר"ל קרוב לבשר ולא מרוחק הרבה כ"א מרוחק הרבה ג"כ אינו מרגיש יפה כנודע.
סעיף קטן מב
מב) וכתב הגו"ר בס' גן המלך סי' נ"ז דאם שחט עוף בסי' א' כגון ששחט הוושט והיתה הסכין בדוקה אבשרא כשר אע"ג שהיה בו פגימה הנרגשת אטופרא או להיפך כגון ששחט הקנה בסכין בדוקה אטופרא אע"ג דאית פגימה הנרגשת אבשרא שפיר דמי דהני בדיקות דאצריכנהו רבנן אבשרא ואטופרא יהבי בהו טעמא דטופרא כנגד הקנה ובשרא כנגד הוושט עכ"ל אמנם השו"ג או' י"ז כתב להשיג עליו וכתב דאין זה אלא רמז בעלמא וכל שנמצא פגימה בין שנרגשת בבשרא ולא אטופרא או אטופרא ולא אבשרא נבלה ואין לסמוך על דברי הגו"ר הנז' יעו"ש. וכ"כ להשיג הער"ה או' ג' וכתב ודלא כהגו"ר יעו"ש. וכן בתשו' מאיר נתיבים הביא דברי הגו"ר הנז' ודחה אותו בב' ידים יעו"ש והב"ד פ"ת או' ד' ויא"פ. וכ"כ דע"ק או' יו"ד לדחות מדברי הגו"ר הנז' וכ"כ זב"צ או' ל' דכל העושה כן מאכיל טריפות לישראל. ועיין לעיל או' ל"ה.
סעיף קטן מג
מג) שם. ויבדוק לאט ובכונת הלב וכו' ולא יבדוק הסכין בשעה שהיד קר ומצונן או חם מאד או שהיד טופח הן מחמת משקה או זיעה אפי' טופח שלא ע"מ להטפיח כי בדוק ומנוסה אשר בכל אלה לא ירגיש. גם יקנח הסכין שלא יהא בו שום לחלוחית גם בעת שרוח מנשבת בעולם לא יעמוד בחוץ לבדוק כי הרוח קשה לזה. מכתב אליהו. פ"ת או' ה' קומץ או' י"א. זב"ר במוספים או' י"א. יד אליהו או' כ"א. זב"צ או' ל"ג וכתב שעשו נסיון שוחטי עירם כשיהיה קרירות בעולם אין אדם מרגיש בסכין גם עשו נסיון כשתהיה היד מלוחלחת או הסכין אין מרגישין וכשיש רוח בעולם לא תבדק הסכין וע"כ עשו תקנה בימות הגשמים כל קצב וקצב צריך להדליק אש הרבה ויחממו ידיהם מפני בדיקת הסכין גם עשו תקנה כשא' רוחץ ידיו אין לו רשות לבדוק עד אחר כמה דקים עד שתתנגב ידו לגמרי יעו"ש.
סעיף קטן מד
מד) כתב מהריק"ש בהגהו' הנקראים ערך לחם שיש ללחלח הצפורן במעט רוק קודם בדיקה שהסימנים הם מלוחלחים. וכ"כ הפר"ח או' י"ד. אמנם הזב"ת או' כ"ח כתב כבר נוסה הדבר הזה אצל רבים שלא הרגישו כל שהוא מפני הרוק וע"כ כתב דחובה הוא שלא ללחלחו. וכ"כ דע"ק או' ז' זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן מה
מה) וכתב הרשב"א במשמרת הבית דף ז' ע"א בשם הראב"ד דיש לרחוץ הסכין קודם בדיקה שהדם פעמים נקרש בתוך הפגימה והעיד הראב"ד שכן אירע לו מעשה שבדק ולא מצא פגימה ואח"כ כששכשך במים מצא פגימה יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ד פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ט"ו. כריתי או' י"ב. מיהו התב"ש או' י"ט כתב שמעולם לא ראה מי שדקדק בכך וע"כ לחלק יצא דדוקא אם לא בדק הסכין מיד אחר שחיטה מחמת איזה סיבה אז צריך לרחוץ הסכין ואח"כ לבדוק אבל לדידן דבדקינן הסכין תיכף אחר אחר שחיטה א"צ לרחוץ יעי"ש. וכ"כ השפ"ד או' י"ד וע"כ כתב דאחר השחיטה מיד אין לחוש לדם שעל שע"ג הסכין יעי"ש ור"ל שמותר לבדוק הסכין בעוד שהדם לח על הסכין. וכ"כ הקומץ או' י"א. זב"ר בתמידים או' ל"א. דע"ק או' י"ג. מנ"י או' י"ב. יד אליהו או' כ"א, אלא שכתב שם המנ"י דיש חולקים בזה ומצריכים דוקא להרחיצו במים ואח"כ יבדוק דחיישינן שמא יקרוש הדם וכן יש לנהוג עכ"ל. וכתב בזב"צ או' ל"ה דמנהגם בעיר בגדאד יע"א לקנח הסכין אחר שחיטה בסמרטוט דק וברוק יפה יפה עד שתתקנח היטב וזה מועיל כמו רחיצה לדידהו.
סעיף קטן מו
מו) וכתב שם בזב"צ דפעם אחד אירע מעשה שאחר שחיטה ראו פגימה בסכין ששחטו בה עופות הרבה ושפשפו בה ולא הלכה הפגימה ורחצו הסכין במים חמים והלכה הפגימה יען שכמה פעמים יהא דם קרוש ולא ילך עד שירחצו הסכין בחמין היטב וכ"ש במקום שיש רוח שיש לחוש שיתייבש הדם אפי' תכף לשחיטה ובהא אפי' התב"ש והשפ"ד מודו יעו"ש. ור"ל דאפי' לדעת התב"ש והשפ"ד דמתירין לבדוק הסכין תכף אחר השחיטה בעוד שהדם עליו במקום שיש רוח מודו שצריך לרחוץ ואח"כ לבדוק או לקנח בסמרטוט כנז'.
סעיף קטן מז
מז) שם. ויבדוק לאט ובכונת הלב וכו' הרב בית יעקב סי' כ"ה כתב דאם הוא יר"ש אף שמרגישין פגימה דקה אחר בדיקתו אין בכך כלום כיון שבדק כפי כחו מהרגשתו עי"ש ודבריו לא האירו וכן השיג עליו התב"ש או' י"ז דחלילה לומר כן דמה לנו שהוא יר"ש כיון שאינו מרגיש ופשיטא דיש לאסור. ברכ"י בשיו"ב או' ד' זב"צ או' ק"א.
סעיף קטן מח
מח) אם יש שאר בני אדם חכמים וראוים ואומרים שאינם מרגישים פגימה כמו שאומר היר"ש הנז' ויש שוחט א' שאמר שהוא מרגיש אין חוששין לו. תב"ש שם. ברכ"י שם או' ה'.
סעיף קטן מט
מט) וכן בכל פגימות ובדיקות הסכין אם הרואים ומרגישים אומרים שאין בו פגימה ואחד אומר שמרגיש אין כולם צריכים לשמוע ליחיד. חכ"א כלל ג' סוף או' י"א. ונראה שאדרבא יש לחוש לזה שאומר שמרגיש. שאינו יודע לבדוק יפה כיון שהוא נגד הרבים הרואים והמרגישים ובלבד שיהיו מומחים ואומנין בזה.
סעיף קטן נ
נ) שם. וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקתה שמא נפגם הצפורן וכו' ומנהגינו להשחיז הצפורן במשחזת הסכין או לתקנה בתער הסופר כשנעשה פגימות שמא יעבור פגימת הסכין בתוך פגימת הצפורן ואינו מרגיש וכן נכון לעשות. שו"ג או' י"ט. תו"ז סי' פ"ט או' י"א. זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן נא
נא) אם בדק סכין וראה שיש הרגשה דקה כדי חגירת צפורן ואח"כ בדק ולא הרגיש השחיטה מותרת ולא יש חשש בזה כי יכול להיות שהיה מונח על החוד כל דהו עפרורית וכיוצא וע"י רוב ההילוך בצפורן נסתלק. דע"ק או' י"ב. זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן נב
בנ) שם הגה. ולא יבדוק שני צדדי הסכין ביחד וכו' ואם לא בדק הסכין רק אחודו ולא צדדין ונאבד הסכין אפי' שחט בה בהמות ועופות רבות כשרות. דמ"א דכ"ב ע"א. שכנה"ג בהגב"י או' כ"ד מיהו המש"ז או' א' כתב דאין לסמוך על זה גם כל האחרונים לא הביאו זה ואין להתיר מכח ס"ס שמא וכו' דהלכה פסוקה היא דאפי' מן הצד אוסר בפגימה כמו בחוד יעו"ש וכ"כ באו' ו' דלמעשה צ"ע. וכ"כ בשפ"ד או' ט"ז דלמעשה צ"ע. והב"ד זב"צ או' ל"ז וכתב ונכון להחמיר.
סעיף קטן נג
גנ) ויש ליזהר מאד לקנח הסכין היטב בסמרטוט דק עד שיחוס וזה תועלת גדול שלא יקבל פגימה או חלודה או ריי"ך מהתיק שלו. זב"ר במוספים סוף או' י"א. וזהו בעת שגמר השחיטה ורוצה להצניע הסכין בתיק שלו. וכן אנחנו נוהגין.
סעיף יוד'
סעיף קטן נד
דנ) [סעיף יוד'] סכין שיש לה פגימה אסור לשחוט בה וכו' כבר נת' כל זה לעיל סי' ז' סעי' א' בהגה ובדברינו לשם כמה חילוקי דינים קחנו משם.
סעיף קטן נה
הנ) שם. וביו"ט נוהגין היתר וכו' ואם הוא שעת הדחק וכו' אפי' בחול מותר וכו' והתו"ז סי' פ"ט או' י"ד כתב דמה שהתיר מרן. ביו"ט וכן בשעת הדחק לכרוך מטלית על הפגימה אנן נהגינן איסורא בדבר ולא מתרינן לשחוט בסכין שיש בו פגם בשום אופן עכ"ל וכתב בזב"צ או' ט"ל שכ"ה ג"כ מנהגם כמ"ש התו"ז אלא שכתב אבל בעיר שאין בה מנהג יש לפסוק כמרן ז"ל עכ"ל ונראה אף בעיר שאין בה מנהג אם אפשר לשאול סכין מאחר הוא היותר נכון מלשחוט בסכין זה ע"י כריכת מטלית.
סעיף יא'
סעיף קטן נו
ונ) [סעיף יא'] השוחט בהמות רבות וכו' ה"ה בהמה אחת צריך בדיקה אחר השחיטה כמ"ש בסעי' שאח"ז אלא דהכא אתא לאשמעינן דאם לא עשה כן ובדק באחרונה וכו' הכל ספק נבילות ואפי' הראשונה. שו"ג סוף או' כ"ז.
סעיף קטן נז
זנ) שם. צריך לבדוק בין כל אחד ואחד וכו' משמע בדיקה כהלכתה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. כריתי או' י"ד. שמ"ח או' י"א. קומץ או' י"ב ובעשרון או' י"ט. אמנם הכנה"ג בהגה"ט או' ט"ו כתב דמנהג העולם שלא לבדוק י"ב בדיקות בין שחיטה לשחיטה ולא לאחר שחיטה כ"א הולכה והובאה פעם א' ונתן טעם למנהג דכיון דהסכין בחזקת בדוק שבדקו קודם שחיטה וא"צ לבדקו אחר שחיטה אלא שמא נפגם א"צ לבדקו י"ב פעמים דאוקמיה סכין אחזקתיה ומיהו אם ידע בודאי שהסכין נגע בעצם המפרקת באופן שאותה נגיעה יכול לפגום הסכין איתרע ליה חזקתה דסכין וצריך לבדקו י"ב פעמים כבתחלה יעו"ש. והב"ד השו"ג או' כ"ד וכתב כן המנהג בכל דבריו אלא שהמחמירים מקנחין הסכין מן הדם בין שחיטה לשחיטה ובודקין אותו ה' או ו' פעמים וכן ראוי להורות יעו"ש. ור"ל שבודקים אותו אטופרא אתלת רוחתא בהולכה והובאה שהם ששה פעמים.
סעיף קטן נח
חנ) ואפי' לא בדק בין שחיטה לשחיטה י"ב פעמים כל שבדק אבשרא ואטופרא אין מטריפין כל אותם שנבדק הסכין אחר שחיטה ונמצא יפה והטעם דמוקמינן סכין בחזקתו. כנה"ג שם. שו"ג שם. זב"צ או' מ"ב. ולפי מ"ש לעיל או' ל"ה דעתה אין מרגישין בבשרא העיקר הוא כל שנבדק בין שחיטה לשחיטה בטופרא אתלת רוחתא בהולכה והובאה ונמצא יפה אין מטריפין וכמ"ש באו' שאח"ז.
סעיף קטן נט
נט) שם. צריך לבדוק בין כל אחד ואחד וכו' ומסתברא דאם בדק אטופרא לחוד אתלת רוחתא דמכשרינן אם נמצא אח"כ פגימה אטופרא וה"ה אם בדק אבשרא וכו' ובזמנינו הכל הולך אחר בדיקת טופרא. פר"ת או' ט"ז. והב"ד זב"צ או' מ"ג וכתב וכן מנהגינו שנבדוק בין בהמה לבהמה דוקא בצפורן ובחוד ובב' הצדדין מיהו בעופות אין מנהגינו לבדוק בין א' לא' ובחול שאין הזמן בהול אנחנו בודקים אחר עופות שביד שליח א' ובע"ש שהזמן בהול או ביום ה' וביום ו' בחורף אין בודקים בין כל א' וא' אלא אחר ששוחט הרבה יבדוק וכ"ש בערב יוה"כ שהזמן בהול הרבה ולא יש פנאי אבל בבהמות בודקים בין א' לא' בכל זמן עכ"ד. ור"ל בעוף שעורו רך מקילין בעת הצורך לבדוק אחר כמה עופות לא כן בבהמה. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תר"ה או' י"ד ולקמן או' ס"ד ואו' ס"ז.
סעיף קטן ס
ס) ומיהו אם אירע שלא בדק בין א' לא' אלא דוקא בחודה של סכין ולא בדק בב' הצדדין ואח"כ נמצאת פגומה מן הצד יש להחמיר ולאסור כ"מ מדברי האחרונים וכ"מ מלשון השפ"ד או' ט"ז יעו"ש, זב"צ או' מ"ד. ועיין לעיל או' נ"ב.
סעיף קטן סא
סא) ואפי' שחט עופות ואח"כ בהמות בסכין א' אין אומרים מסתברא לתלות הפגם במפרקת הבהמה ולא בעור העוף אלא כיון שלא בדק בינתיים הרי כולם בספק ואפי' עוף הראשונה ושחיטתו פסולה מספק. שמ"ח או' יו"ד. זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן סב
סב) שם. הרי הכל ספק נבילות ואפי' הראשונה. דחיישינן שמא בעור הראשונה נפגמה כדלעיל סעי' א' לבוש. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ז לה"פ או' י"ט. כריתי או' ט"ו.
סעיף קטן סג
סג) שם הגה. ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה א"צ לבדוק וכו' ורי"ו כתב אסור לו לכתחלה לשחוט אחרת עד שיבדוק הסכין. והב"ד ב"י. וכ"כ מהרי"ל לאסור דלמא יטלו מקצתם משם קודם שיבדוק הסכין. והב"ד ד"מ או' ד' וכן הסכים הב"ח. אבל הש"ך ס"ק י"ח כתב בשם כמה פו' להתיר אפי' לכתחלה כדברי מורם ז"ל בהגה וכתב כי כן הוא דעת הש"ע ודלא כהב"ח יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אין לעשות כן לכתחלה אלא בעת הצורך ואפי' בעת הצורך לא נהגו אלא בעופות ולא בבהמה כמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש.
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה. ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה א"צ לבדוק וכו' מיהו צריך שלא יקחו מהנשחטים לאכול קודם בדיקת הסכין של אחר השחיטה. ש"ך שם וכ"כ התב"ש או' כ"ה דבהא כ"ע מודים שאסור לאכול קודם הבירור וכמ"ש הש"ך עכ"ל וכ"כ חכ"א כלל ג' או' ט"ו. וא"כ לפי מ"ש לעיל או' נ"ט דכשהזמן בהול נוהגין להקל בעופות שאין בודקין הסכין אחר כל א' וא' צריך לעמוד כולם אצל השוחט עד שיבדוק הסכין באחרונה.
סעיף קטן סה
סה) שם בהגה. ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה א"צ לבדוק וכו' ואם הוא שוחט לאחרים ונמצא אח"כ הסכין פגום הו"ל השוחט פושע שעבר על דברי חז"ל שאמרו צריך לבדוק הסכין בין כל א' וא' ואם עשה כן שלא ברשות בעל הבהמות או העופות צריך לשלם אפי' שוחט בחנם כדין מזיק בידים. לבוש. והט"ז סק"ח חולק וכתב דא"צ לשלם כיון דלא ברי היזקא בשעת מעשה יעו"ש מיהו הש"ך בנה"כ כתב להשיג על דברי הט"ז וכן בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' ק"מ כתב להשיג על דברי הט"ז ופסק כדברי הלבוש יעו"ש. אבל הכריתי או' י"ז הסכים כהט"ז. וכ"נ דעת הלה"פ או' ך' והבל"י או' יו"ד משהביאו דברי הט"ז באחרונה. מיהו איסורא קעביד ולא טוב עושה בעמיו ולא היה אלא גרמא בנזקין ק"ל דאסור אעפ"י שאינו חייב לשלם ואם רואה הב"ד שהוא מועד לכך וזה לאות שהוא מקילי דעת ראוי לחייבו לשלם למיגדר מילתא. כריתי שם. חכ"א שם.
סעיף קטן סו
סו) ואם שחט שנים לא' ולא בדק בנתיים צריך לשלם א' ממ"נ שאלו בדק בנתיים אם מצאו יפה היה הראשון כשר ואם היה מוצא בו פגם היה מתקנו ואז היה השני נשחט בהכשר וממ"נ קלקל לו אחד אבל אם שחט שני ב"ח לשני אנשים יכול לדחות את כל אחד ולומר דלמא בשלך נעשה הפגם. שמ"ח או' י"א. מש"ז או' ח' קומץ או' ט"ו. זב"ר במוספים או' י"ד. זב"צ או' מ"ז. והיינו דהגרוע ישלם לאדם א' ובשחט הרבה לאדם א' פטור מא' והשאר ישלם. מש"ז שם. קומץ שם. זב"ר שם. זב"צ שם. ואם הם של שנים אפי' יכתבו הרשאה זה לזה לא מהני ופטור. תב"ש או' כ"ד. זב"צ שם. ועיין בחו"מ סי' ש"ו סעי' ה'.
סעיף קטן סז
סז) ובשעת הדחק כגון בעיוה"כ שצריך לשמוט כפרות הרבה ואין הזמן מספיק לבדוק בכונת הלב ובמיתון כדינא י"ב בדיקות וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה לא יבדוק בין כל אחד רק עכ"פ אחר כל העופות שביד שליח א' כדי שלא ילך השליח קודם הבירור ושפיר דמי בין לענין איסור ובין לענין תשלומין שא"צ לשלם כלום כשנוהג כן כי לא סגי בלא"ה ואפי' שוחט בשכר. שמ"ח או' י"ב. שפ"ד או' י"ח. זב"ר במוספים או' י"ג. מנ"י או' י"ד. זב"צ או' מ"ט. ועיין לעיל או' נ"ט.
סעיף קטן סח
סח) שו"ב שמרט נוצות ממקום שחיטה ויצא דם שנהגו לאסור מחשש נקיבת הוושט כדלקמן סי' כ"ג פטור מלשלם דהוי כאנוס למרוט הנוצות כדי שלא יעכבו את השחיטה ושלא יהיה חשש חלדה או שהייה עי"ז ומה הו"ל למעבד. דע"ק סי' א' או' י"ח. זב"צ או' מ"ח.
סעיף יב'
סעיף קטן סט
סט) [סעיף יב'] אעפ"י שבדק הסכין קודם שחיטה וכו' אבל אם נאבד שחיטתו כשרה וכו' ודוקא אם נאבד אבל אם לא נאבד ויכול להמציא ע"י טירחא מצרכינן ליה לטרוח אחריו לבודקי ואסיר לו לאכול ממנה עד דבדיק ליה לסכין. פר"ת או' י"ט. זב"ת או' ט"ל. זב"צ או' ן'.
סעיף קטן ע
ע) שם. ואפי' שחט בה הרבה וכו' ולא אמרינן דשמא בעצם המפרקת של ראשונה נגע ונפגם או מתוך ששחט הרבה בהמות נפגם. ש"ך סק"ך. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"א. שפ"ד או' ך' זב"ת או' מ'.
סעיף קטן עא
עא) שם. ואפי' שחט הרבה וכו' הב"ח פסק כדברי המחמיר בזה ולא הודו לו כל הבאים אחריו. תב"ש או' כ"ז. עשרון או' כ"ח. זב"צ או' נ"א. גם דלא כפר"ת או' ך' דנתן קצבה לזה דאם שחט יותר מד' וה' ונאבדה הסכין דיש להטריף דמלשון כל הפו' לא משמע הכי וכבר הזב"ת שם דחה דבריו עי"ש וע"כ לענין דינא אפי' שחט הרבה ביותר ונאבד הסכין שחיטתו כשרה וליכא שיעורא וכן עיקר. זב"צ שם. וכ"פ הרב נחפה בכסף בקו' פרי מפרי יעו"ש.
סעיף קטן עב
עב) שם. ואם נגע במפרקת של א' מהן יש להחמיר וכו' כלומר לחומרא אמרינן דעצם המפרקת פוגם בנגיעה לחוד אבל לא לקולא כדלעיל סעי' א' ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ט"ו. שפ"ד או' כ"א. זב"ת או' מ"א.
סעיף קטן עג
עג) ודע דכל זה דוקא בנאבדה אמרינן דאפשר שנפגמה בנגיעת עצם המפרקת ולפיכך מספק יש להחמיר באותם שנשחטו אח"כ אבל לא הראשונות. ואמנם כשהסכין לפנינו ונמצאת פגומה אפי' נגע בעצם המפרקת של א' מהן יש לאסור אף הראשונות ולא אמרינן שנפגמה בעצם המפרקת אלא אמרינן דשמא בעור דראשונה נפגם ויש לאסור הכל ופשוט הוא. זב"ת שם. וכ"מ ממ"ש באו' הקודם.
סעיף קטן עד
עד) שם. ואם נגע במפרקת וכו' יש להחמיר וכו' ואפי' אם נגע במפרקת של עוף אסורים כל הנשחטים אח"כ. שמ"ח או' י"ד. קומץ או' ט"ז. זב"ר או' ח' מנ"י או' ט ז. זב"צ או' נ"ב. יד אליהו או' כ"ט.
סעיף קטן עה
עה) ולכן פשוט שאם נגע במפרקת אסור לשחוט אח"כ עד שיבדוק הסכין ומה"ט נ"ל דאחר בדיקת הסכין שקודם שחיטה אין לתוחבו לנדן קשה דהוה כנוגע במפרקת ואם תחבו צריך לבדוק שנית קודם שחיטה ואפי' דיעבד אם לא בדקו ונאבד אחר שחיטה יש להחמיר כל שהנדן קשה והחוד או צדדיו נגעו בקשיותו. שמ"ח שם. מש"ז או' ט' קומץ או' כ"ב ובעשרון או' ל"ח. זב"ר בתמידים או' ס"ב. זב"צ או' נ"ו. יד אליהו או' ל'.
סעיף קטן עו
עו) שם. ואם נגע במפרקת וכו' ואפי' לא חתך חוד הסכין בעצם המפרקת אלא נגע נגיעה בעלמא כיון שנגע בכח חיישינן. פר"ת או' כ"א. וכ"כ הער"ה או' ד' בשם הגאונים דאפי' בנגיעה כל שהוא שלא עשה בה רושם חיישינן יעו"ש. זב"צ או' נ"ד.
סעיף קטן עז
עז) שם. יש להחמיר ולחוש לכל אותן שנשחטו אח"כ. משמע דאין איסור אלא אותם שנשחטו אח"כ אבל אותה עצמה שנגע בה במפרקת מותרת מיהו אם נגע באמצע שחיטה במפרקת ונאבד הסכין יש לאסור גם אותה הבהמה. שפ"ד או' כ"א. קומץ או' ט"ז. מנ"י או' ט"ז. זב"צ או' נ"ג.
סעיף יג'
סעיף קטן עח
עח) [סעיף יג'] שחט בסכין בדוקב וכו' שחיטתו כשרה וכו' והב"ח חולק וכתב דשחיטתו אסורה וכ"כ הפר"ח או' כ"ב לדחות דברי הש"ע והסכים לאסור יעו"ש. אבל הט"ז סק"י והש"ך ס"ק כ"ה כתבו לדחות השגות הב"ח והסכימו לדברי הש"ע יעו"ש. וכן הפר"ת או' כ"ב כתב לדחות השגות הפר"ח ומסכים לדברי הש"ע יעו"ש וכן הסכים הרב נחפה בכסף בקו' פרי מפרי. וכן הסכים זב"צ או' נ"ז.
סעיף קטן עט
עט) והיינו דוקא במקום דאיכא אומדנא דנוכל לומר שנשתמש בה בדבר קשה אחר שנאבדה אבל היכא דליכא אומדנא שנשתמש בה כגון שמצאו במקום מוצנע וכיוצא לא תלינן ושחיטתו פסולה. שו"ג סוף או' ל"ב. וכן אם הוא דימה וחשב שנאבדה ואח"כ מצאה במקום מוצנע אין לסמוך על החזקה כלל. זב"ש או' י"ז. ויש מחמירין יותר ואומרים דהא דמכשרינן בנאבדה קודם בדיקה אחרונה ונמצאת והיא פגומה ה"ד דיש דבר לתלות פגימתו כגון ששבר עצמות בסכין וספק לו אם בזה או באחר או שנעלם מעיניו בבית ויש שם משתמשים בסכינים בדבר קשה וכיוצא בזה ה"ז מותרת אבל מצאה במקום שנפלה ממנו והיתה במקום זה עד שמצאה ואין כאן מקום לתלות בו הפגם שיודע שלא עשה בו כלום ה"ז אסורה. שמ"ח או' ט"ו. עשרון או' כ"ו. זב"ר בתמידים או' ס"ד. מנ"י או' ך' נמצא דיש פלוגתא בזה דלדיעה ראשונה משמע דאם לא מצאה במקום מוצנע תלינן וכשרה ואפי' אם מצאה במקום שי"ל שבכאן נפלה ממנו והיתה במקום זה עד שמצאה ורק אם מצאה במקום מוצנע לא תלינן ואסורה. אבל לדיעה שנית הגם שלא מצאה במקום מוצנע אלא מצאה במקום שנוכל לומר בכאן נפלה ממנו אפ"ה לא תלינן ואסורה. ולענין דינא הגם דיש להחמיר כדיעה שנית מ"מ בהפ"מ יש לסמוך על דיעה ראשונה ולהתיר כיון דלשון מרן הש"ע מוכח כוותייהו. זב"צ או' נ"ח.
סעיף קטן פ
פ) ואף לדעת המחמירין מ"מ אם אחר השחיטה קנח הסכין בעור הבהמה או בשער הבהמה כנהוג ונאבדה קודם הבדיקה האחרונה ואח"כ נמצאת והיא פגומה שחיטתו כשירה הגם שלא היה הקנוח בכח מ"מ מכח חזקת היתר תולין בו. דע"ק או' י"ט. זב"צ או' נ"ט.
סעיף קטן פא
פא) שם. דאוקי סכין אחזקתיה. וה"ד בכה"ג שנאבד אבל אם הסכין לפנינו צריך לבדוק ולא מהני חזקה כלום כמ"ש לעיל סעי' י"ב.
סעיף יד'
סעיף קטן פב
פב) [סעיף יד'] אם לא בדק הסכין וכו' שחיטתו פסולה. מאחר שלא היה לו חזקת כשרות ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע במה נשחטה. ב"י. לבוש. ועיין לעיל או' ה'.
סעיף קטן פג
פג) שם. אבל טבח שיש לו סכין מיוחד וכו' ולענין הלכה אין נראה להקל אלא אם הסכין משומרת לבל יגע בה זולת הטבח וגם בעינן שהטבח שומרה כדי שתהיה תמיד בדוקה דאלת"ה עביד דישכח ומשמש בה ולאו אדעתיה. גם בעינן שלא היה זמן ארוך בין בדיקה לשחיטה זו כי לפעמים תעלה חלודה ויפגם החוד של סכין. ודע כ"א תהיה החלודה קצת נרגשת הגם דחיד הסכין לא נפגם אותה בליטה שבחוד הסכין אוסר דכעוקץ חשיב. וראיתי למאן דסבר דסכין משכחת לה דנפגמת מעצמה ולדעתו איכא למיחש ע"כ יש לחוש לו בהפסד מועט ושומר נפשו ירחק מכל כי האי. פר"ת או' כ"ד. זב"צ או' ס"א. ועיין לעיל או' ט"ז.
סעיף קטן פד
פד) שם. בחזקת בדוק הוא וכו' ודוקא שעמד כך זמן מועט ערך ג' ימים בלא תשמיש אבל יותר מכאן יש לחוש שנפגם ע"י חלודה והרי הוא כסכין שלא נבדק. שמ"ח או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ג. זב"ר בתמידים או' ס"ח. מנ"י או' י"ז. יד אליהו או' ל"ב. והכריתי או' ך' כתב שני ימים ולא יותר יעו"ש. ונראה דבזה הולכין אחר העת והזמן והמקום כי אפשר יש מקום אפי' אם יניחו אותה יום א' בלא תשמיש תעלה חלודה והכל לפי ראות עיני השוחט.
סעיף קטן פה
פה) וכן אם תחבו אחר בדיקתו לנדן קשה ושחט בו אח"כ ונאבד לאחר שחיטה בלא בדיקה יש להחמיר כמ"ש לעיל או' ע"ה יעו"ש וכ"כ מנ"י שם. יד אליהו שם.
סעיף קטן פו
פו) שם. בחזקת בדוק וכו' וה"ד כשבדקו לסכין אחר ששחט בה ומצאו יפה והצניעו אבל אם הצניעו לאחר ששחט בה בלא בדיקה וחזר ושחט בה ונאבד שחיטתו פסולה. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' מ"ג. והשמ"ח שם כתב בשם הרשב"א דגם בזה שחיטתו כשירה והב"ד השפ"ד או' כ"ד והניח בצ"ע אבל הרב נחפה בכסף בקו' פרי מפרי הסכים לאסור כדברי הב"ח והכנה"ג יעו"ש.
סעיף קטן פז
פז) שם הגה. וראוי לכל טבח שיהא לו סכין מיוחד לשחיטה וכו' ומ"מ לכתחלה לא ישחוט בסכין מיוחד עד שיבדוק י"ב בדיקות משום בל תשחית או משום ברכה לבטלה ולאחר השחיטה פשיטא דצריך י"ב בדיקות. שפ"ד או' כ"ד. זב"צ או' ס'.
סעיף קטן פח
פח) היו לו ב' סכינים א' בדוק וא' אינו בדוק ושחט עוף ואינו יודע באיזה מהם שחט העוף אסור. תשו' בשמים. ראש סי' ק"ז. שש"א או' ה' זב"צ או' ס"ב. דר"ת או' צ"ד.
סעיף קטן פט
פט) שם בהגה. ויצניענו שלא יפגמני. דשמא ישחוט בו בלא בדיקה ויאבד הסכין ונסמוך אחזקתו שהוא בדוק קודם לכן. ושמא עשאהו פגום במה שנשתמש בו. כ"כ הרשב"א בח"ה ומביאו ב"י סוף סי' ו' יעו"ש. ש"ך ס"ק כ"ד. כריתי או' כ"א.
סעיף טו'
סעיף קטן צ
צ) [סעיף טו'] השוחט בסכין בדוק ואחר השחיטה שבר בו עצמות וכו' ואפי' לא נשבר העצם רק שהכה עליו בכח אפי' פ"א מקרי שבר בה עצמות ואם נמצא הסכין פגום כשרה. שמ"ח או' ח"י. זב"ר בתמידים או' ע"ה. מנ"י או' כ"א. זב"צ או' ס"ג. יד אליהו או' ל"ה.
סעיף קטן צא
צא) וכן אם שבר בו עץ וכיוצא כשרה. שמ"ח שם בשם הרמב"ם וסמ"ג. זב"ר שם או' ע"ו. זב"צ או' ס"ד. יד אליהו שם.
סעיף קטן צב
צב) ואפי' ספק אם היה הנגיעה בעץ ממש במקום שמצא הסכין פגומה אפ"ה מותר דכל החוד הו"ל מקום א' וכ"מ מלשון הרא"ש שכתב אם נפלה בחוזק ע"ג קרקע קשה ולא התנה דוקא שנפלה במקום הפגימה. דע"ק או' ך' זב"צ או' ס"ה.
סעיף קטן צג
צג) אין קולא לתלות פגם אח"ש בניגוב שערות שבהם רגבי עפר כי אין בכך יותר ממפרקת. דע"ק שם. זב"צ או' ס"ו.
סעיף קטן צד
צד) לפעמים כשהעוף מפרכס ומכה ברגליו בסכין ונפגם אי חשיב כשיבר בה עצמות דכשרה עיין להכנה"ג בהגב"י או' מ"ז ובתשו' ליו"ד סי' קל"ט דהכל לפי אומד הדעת אם הדבר ששיבר או הכה קשה תלינן בה וכדברי ראבי"ה יעו"ש וכתב השו"ג מחו' או' ג' דה"ה וכ"ש בבהמה שפרכסה והכה ברגליו בסכין ואפי' בדקה תלינן בה וכשרה. תו"ז סי' פ"ט או' י"ט. זב"צ או' ס"ז.
סעיף קטן צה
צה) עוף שבשעת שחיטה נשמטו אגפיה והכו בסכין ונמצאת הסכין פגומה יש לאסור דלא תלינן בכנפים אלא אמרינן שבעור נפגמה דכל שהכה בכנפיו באיזה אופן שיהיה לא תלינן בהו דמי יכול לשער אם הכה בנוצות הכנפים שהם רכים או בקנה הכנפים גם אם העוף קטן שכנפיו רכים או העוף גדול שכנפיו קשים גם אם הכה בכח או ברפיון מי יוכל לשער זה בזמנינו זה לכן לענין מעשה מנקט לחומרא עדיף. כנה"ג בשו"ת בעי חיי סי' קל"ט. וכ"כ השו"ג סוף או' ל"ח דכן ראה מעשה דאח"ש פרכס כנף העוף והכה בסכין ונמצא פגום ואסרוה דשמא בנוצה של בית השחיטה נפגם יעו"ש. אבל אם חתכו ראשי הכנפים מן התרנגול ונשארו הקשות והכו בסכין מכל צדדין יש להכשיר משום דפרכוס התרנגול חזק מאד כהוראת זקן אהרן סי' כ"ד הביאו מחב"ר או' ח' והיא"פ מיהו אם התרנגול קטן יש להחמיר דאפי' אם חתכו כנפיו ונשארו סוף הכנפים דהיינו הקנים גם הם רכים כמ"ש הכנה"ג וע"כ יש לאסור והכל לפי ראות עיני המורה. זב"צ או' ס"ח.
סעיף קטן צו
צו) מעשה שאח"ש ששחטו בהמה קנח השוחט הסכין בעור הבהמה הנשחטה כמנהג ובעוד שהיה מעבירו בעור וחוד הסכין כלפי הזנב אז מחמת הפרכוס הכה הבהמה בזנבה על הסכין בחליות שבזנב ובדק הסכין ונמצאת פגומה יש להכשיר. תו"ז שם או' כ"א. זב"צ או' ס"ט.
סעיף קטן צז
צז) שם. אבל מספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו. וה"ט משום דהוי ס"ס לאיסור חדא דשמא לא נפלה על חודה ואת"ל נפלה על חודה שמא לא נפגמה בקרקע דקרקע אינה ודאי פוגמת ולא דמי כלל לדלעיל סעי' י"ג היכא דנאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום דכשר דהתם ליכא אלא חדא ספיקא דשמא שיבר בו עצמות ולאו אדעתיה ועוד דכאן הואיל והסכין לפנינו וצריך בדיקה א"כ לא יצא מעולם בחזקת היתר אבל התם כיון שנאבד יצא בחזקת היתר ולפיכך אפי' נמצא אח"כ מוקמינן ליה אחזקתיה דהיתרא ואמרינן דלמא שיבר בה אח"כ עצמות ולאו אדעתיה. ש"ך ס"ק כ"ה. וכ"כ הט"ז סק"י לחלק בין הכא לסעי' י"ג יעו"ש.
סעיף קטן צח
צח) שם. ואם שיבר בו עצם המפרקת אפי' דרך שבירה אין תולין וכו' הט"ז ס"ק י"ב והש"ך ס"ק כ"ו חלקו על דברי הש"ע הנז' וס"ל דתולין יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ו. כריתי או' כ"ב. ער"ה או' ה' אמנם הפר"ת או' כ"ז כתב להקל דוקא בהפ"מ יעו"ש. וכ"כ השמ"ח או' י"ח. מש"ז או' י"ב. זב"ר בתמידים או' ע"ט. מנ"י או' כ"ב. זב"צ או' ע'.
סעיף קטן צט
צט) ואם יש ספק אם הכה במפרקת הוי ס"ס לאיסור ואין להתיר אפי' בהפ"מ. שפ"ד או' כ"ו. מנ"י שם. זב"צ או' ע"א.
סעיף קטן ק
ק) מעשה בא לפני ריב"ק בשוחט בסכין ונמצאת פגימה וצוה להדיח בית השחיטה ונמצאת החתיכה תחוב במפרקת והכשירוהו. אגודה פ"ק דחולין. הגהת מנחת אהרן על ש"ך הארוך או' ב' קומץ או' כ"א. זב"צ או' ע"ד.
סעיף קטן קא
קא) מעשה בא לידי שהשוחט אמר ששמע קול הסכין כשנגע במפרקת כמו שקורין בל"א קר"ק שנראה וניכר שעי"ז בא הפגימה והכשרתי כי כה"ג כ"ע מודו דאמרינן בעצם נפגם כיון שיש רגלים לדבר. שבו"י ח"ב סי' נ"ג. אמנם הבל"י או' י"ד כתב להשיג עליו וכתב וכ"ש לפי דעת הש"ע דאפי' דרך שבירה אין תולין בעצם המפרקת והניח דבריו בצ"ע. וכן השפ"ד בסוף הסי' הניח זה בצ"ע יעו"ש.
סעיף קטן קב
קב) שוחט שהזיד ועשה פגימות בסכין אח"ש קודם שבדק הסכין שחיטתו כשרה. מיהו אם רגיל בכך קנסינן ליה ומעברינן ליה. בינת אדם שער או"ה או' ג' זב"צ או' ע"ה.
סעיף קטן קג
קג) שם הגה. ואין חילוק בכל זה בין שבדק הסכין תחלה סמוך לשחיטה וכו' עיין לעיל או' פ"ו.
סעיף קטן קד
קד) שם בהגה. דאפ"ה מקרי סכין בדוקה. והיינו בטבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם כמ"ש בסעי' הקודם.
סעיף קטן קה
קה) ודע דכל ההיתרים הנז"ל ה"ד בשידע בבירור גמור שלא היה מקום הצואר ששחט שם מלוכלך באיזה גרר יבש או טיט וכדומה דאל"כ אסור לתלות ולהתיר אף דרך שבירה גמורה. והמיקל בשנמצא שם כן עתיד ליתן את הדין כי זה ודאי פוגם יותר משבירת עצם המפרקת. קומץ או' י"ז.
סעיף קטן קו
קו) והנזהר להעמיד הסכין על תכונתו כדבעי ולנקות מקום העברת הסכין מכל דבר המזיק לסכין כמו גרר וחול וכדומה וגם למרוט השער דגם זה מזיק ולא לשחוט כ"כ במהירות ורוגזא יהא סכינו תמיד חד וחלק אחר השחיטה כמקדם. קומץ שם. וכן בשעה שמצניע הסכין יקנחנו בסמרטוט היטב עד שיתחמם כדי שלא יעלה חלודה כמ"ש לעיל או' נ"ג יעו"ש. ויניחנו בתיק בדבר רך ואח"כ יכרוך עליו סמרטוט כדי שלא יעלה חלודה וגם כדי שיהא שמור כדי שלא יגע בו שום דבר.
סעיף טז'
סעיף קטן קז
קז) [סעיף טז'] אם בדק הסכין אחר שחיטה וכו' משמע דדוקא כשבדקו אח"ש והצניעו אבל אם לא בדק הסכין אח"ש והצניעו ואח"כ נמצא פגום יש לאסור למפרע מה ששחט. פר"ח או' כ"ז. פר"ת או' כ"ח. לה"פ או' כ"ח. זב"צ או' ע"ו.
סעיף קטן קח
קח) שם. ואח"כ נמצא פגום וכו' פי' ע"י הבודק עצמו ודרך אותה בדיקה עצמה בזה הוא דתלינן וכו' אבל בודק אחרינא א"נ הבודק עצמו והרבה לבדוק בפעם שנית לא מקלינן. פר"ת או' כ"ט. זב"ת או' נ"ג. זב"צ או' ע"ז. דר"ת או' קמ"ט.
סעיף קטן קט
קט) שם. ואח"כ נמצא פגום לית לן בה וכו' ומשמע דאפי' תכף ומיד שהצניעו הלך ומצאו פגום שחיטתו כשרה דאימור תכף בהצניעו נפגם בדבר אחר מעצמו וכ"ש בזה"ז שאנחנו מצניעין הסכין בקתא של עור שיש לחוש ולומר שבתוך הקתא היה שם עפר או צרורות קטנים או קסמים או דם שעל הסכין או רוק נקרש והפגים את הסכין. שו"ג או' מ"א. תו"ז סי' פ"ט או' כ"ב וכתב והכי נקטינן. זב"צ או' ע"ח. דר"ת או' קמ"ז.
סעיף קטן קי
קי) שו"ב שיודע שאינו נותן סכין השחיטה מידו אח"ש לשום מקום עד שבודקה י"ב בדיקות אף אם אינו זוכר אם בדק ואחר כמה שעות מצאה פגומה יש להקל וכ"ש אם יש לתלות בהגעה לסכין בכח לפני בדיקה שבה נמצאת פגומה. דע"ק סוף או' כ"ג. זב"צ או' ע"ט.
סעיף קטן קיא
קיא) שם. דאימור בדבר אחר נפגם או שבר בו עצמות וכו' ואם יודע בבירור שאין לתלות במידי שהיה מונח במקום צנוע ויודע שלא עשה בה שום דבר גם לא היה זמן רב שיש לתלות בחלודה ושכחה יש להחמיר ולאסור דאימור לא בדק תחלה יפה יפה וכ"ש האידנא דאין כלל דרך להשתמש בסכין שחיטה זולת בשעת הדחק או הפ"מ יש להקל. שמ"ח או' י"ט. שפ"ד או' כ"ז וכתב וכן ראוי להורות. ר"ז או' כ"ד. זב"ר בתמידים או' פ"א. מנ"י או' כ"ו. ואפי' בהפ"מ אין להקל אלא כשבדקו לאח"ש י"ב בדיקות אבל אם לא בדקו כ"א בהולכה והובאה פשיטא דאין להקל אפי' בהפ"מ. זב"ר שם. דר"ת או' קמ"ה. ועיין לעיל או ק"ט ואו' נ"ט ודוק.
סעיף יז'
סעיף קטן קיב
קיב) [סעיף יז'] טבח שלא הראה סכינו לחכם וכו' והאידנא נהגו למנות אנשים ידועים וכו' ולהם מחלו חכמים וכו' ובאגודה פ"ק דחולין כתב עוד טעם אחר משום דעתה בעונותינו אין ת"ח דהא אין יודע אפי' מס' כלה וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' ע"א ותשו' מהרי"ו סי' קס"ג ומהרי"ק שורש קס"ג וכ"ה לקמן סי' רמ"ג סעי' ז' בהגה לענין שיתן לו המבייש ליטרא דדהבא וכ"כ ב"י לקמן סי' ר"ה לענין נדרים דהאידנא כ"ע כע"ה דמו ומביאו הרב שם בהגה. ש"ך ס"ק כ"ט. פר"ח או' כ"ט. ומיהו עיין ברכ"י בחו"מ סי' ט"ו או' ג' מ"ש לחלק בזה ומ"מ כתב דלדידן דק"ל כמרן ז"ל א"צ לזה דמרן לא חש להאי סברא וכתב כל הדינים כמות שהם וגם מהרימ"ט בחו"מ סי' מ"ז דחה התשו' הנז' יעוש"ב. ומ"מ בזה"ז אין לדונו בדין ת"ח אלא א"כ הוא בקי בש"ס ופו' ויודע כללי הוראה כנודע. ועוד עיין בדברינו לאו"ח סי' תקמ"ז או' כ"ג.
סעיף קטן קיג
קיג) שם. והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין וכו' ורש"ל פ"ק דחולין סי' ט"ל הרבה לקרות תגר על השוחטין בזה"ז שבודקין הסכין במהירות ובלי כונת הלב ושראוי להזהיר ולהקפיד עליהם בדבר זה יעו"ש. ש"ך סק"ל. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' י"ט. שפ"ד או' ל' זב"צ או' ף'.
סעיף קטן קיד
קיד) ובמקומות החרדים לדבר ה' ממנים שנים וטובים השנים מן הא' ואיש את רעהו יעזורו. שמ"ח או' ך' זב"ת או' נ"ח. ועיין לעיל או' כ"ח.
סעיף קטן קטו
קטו) שם. והרבה צריך ישוב הדעת וכו' ובעי למבדק להו בהפלגת הימים כי ישתנה האדם ומה גם כי ברוב הימים הולכים ומתמעטים חושיו וזקן עכ"פ לא יבדוק. וכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה אחת ממצות התורה קים לי בגויה דלא רמי נפשיה למעבד בדיקה הצריכה לסכין כאשר ציונו ה' ומה גם כי ירבו עליו הזבחים גם אדם שיש לו הרבה טרדות ורוב מחשבות אין למנותו שוחט לצבור ואצ"ל אדם מבוהל אשר גבר בו יסוד !הרוח דלא מתישבא רוחיה ביה כחמר טב על דורדייה להרגיש בפגימות הדקות הפונים לצדדין ועומדות בפה הסכין ודבר זה מוטל על חכם העיר. פר"ת או' ל"א. זב"ת שם. ועיין לעיל סי' א' או' ח"י ואו' מ"ד ואו' קל"ד מ"ש עוד מזה יעו"ש.
סעיף קטן קטז
קטז) אין ראוי למנות שו"ב אלא מי שהוא עניו ביותר לפי שמרוב ענותנותו הוא שואל על כל דבר ודבר ממציאות הטריפות שהוא מתחדש מדי יום ויום ולא יסמוך על דעתו לדמות מלתא למלתא. אבל הלובש מלבוש גאוה מלבד שאוי לו אוי לנפשו נוסף גם הוא שלפעמים מרוב גאותו יראה לו שהסכין חשובה והולך ושוחט בה בחשבו כי אליהו הנביא נתנה לו בדוקה כן ובפרט באיזה מקומות שיש להם שררה זאת של השחיטה ירושה מאבותיהם וסומכים על דעתם בכל מציאות הבא לידם בין כדין בין שלא כדין וטועים הם שכל החושב עצמו במדרגה זו ועושה מעשים כאלו וסומך על עצמו בלי ספק שהוא אפיקורוס ומאכיל טרפות לישראל. גם על בני עירו שלא הקיצו משנתם לעמוד ולבדקו ולאבד האשרה הזאת ממקומה עתידים הם ליתן את הדין ואינם יכולין לומר ולתלות עצמם כמו שאומרים ההמון שהם אוכלים על דעת המלמד שסמכו לזה ונתן לו שטר סמכה בידו והקולר תלוי בצוארו דאין זה כלום דאפשר שאותה שעה שסמכו היה יודע בטיב הדינים ובדיקת הסכין והיה עושה עצמו יר"ש ועניו ובשביל כך סמכו ואחר שיצא מלפניו חזר לסורו הרע ומה יעשה אח"כ זה הסומכו אם לא ידע מעניניו ולפעמים מרחיק נדוד לעיר אחרת בענין שאינו יכול לחזור ולבודקו. ועוד שאפשר שזה שסמכו הוא ע"ה ובור גמור ולפי שהאריך ימים ושנים באומנות זו חושב בדעתו שהיה לגאון באומנות זו ואין כמוהו בעולם וכל הרוצה ליטול סמכה יבוא ויטול ממנו בהרצאת ממון כמו שראינו כמה מקומות בעוה"ר. ולפ"ז אלו היודעים שיש מציאות כזה בעולם והם שותקים וסומכים על הסומכו ואוכלים ממנו ויש בידם יכולת לעוקרו ולא עקרוהו הם נתפשים בעבורו ואם אין בידם יכולת לעוקרו עכ"פ כל מי שנגע יראת ה' לא יאכל משחיטתו ואז תבוא עליו ברכת טוב. כסף אחר בפ"א מה"ש הלכה כ"ו. זב"צ או' פ"ח.
סעיף קטן קיז
קיז) גם מכה רבה ראיתי בכמה מקומות שלפעמים יבוא איזה חכם ממקום אחר והוא אדם גדול בתורה אך בעניני בדיקת הסכין אינו יודע כלום וכשהשוחט מראה לו הסכין מוציא דבה עליו דאין סכינו חשובה ולא הוא זה להוציא השוחט שהוא מומחה מחזקתו שהוא עומד כמה שנים על ידו שהוא אינו יודע כלום. כסף אחר שם. וכן להיפך שאומרים אלו החכמים על השוחט שהוא מומחה והשוחט אינו מומחה ועתידים ליתן את הדין. זב"צ או' פ"ט.
סעיף קטן קיח
קיח) כל המשחיז את הסכין א"א לו לבודקה יפה מסיבת טרחתו בהשחזה פעם אחר פעם ויהיו אבריו כבדים עליו ואינו יכול לבדוק היטב וע"כ נהגו ותקנו רבותינו שלא לבדוק הסכין פחות משנים שהא' יהיה משחיז והב' יבדוק אחריו ותהיה הסכין כנתינתה מהר סיני. גם אם יהיו שוחטים אחרים יושבים עמהם יצרפו עמהם אחר בבדיקת הסכין ולא יסמכו על דעתם וימחלו על כבודם כי כבוד אלהים יותר גדול מכבודם. כסף אחר שם. ואם אירע פעם א' שהשוחט הוא משחיז לבדו ולא יש אחר עמו כן יעשה שאחר שהשחיז את הסכין וסמך עליה בדעתו שהיא כשרה לא ישחוט בה תכף אלא ימתין כמו רבע שעה כדי שינוח מיגיעתו ואח"כ יחזור ויבדוק אותה היטב ואז יכשיר את הסכין. זב"צ או' ץ'.
סעיף יח'
סעיף קטן קיט
קיט) [סעיף יח'] הטבח צריך שיטול שכר מן הטרפות כמו מן הכשרות. ובריב"ש סי' ת"ק כתב דגם הכרכשות שנוטלים מן הכשרות לבד אסור ליקח מטעם זה ומביאו ד"מ ואע"ג דבחו"מ סי' ש"ו סעי' ד' כתב הרב דטבחים שלוקחים הכרכשות מן הכשרות מקרי שכר ואם ניבלו חייבים לשלם והוא מדברי הטור שם התם מיירי היכא דהמנהג הוא כן אעפ"י שאינו נכון כמו שקרא תגר גם הרמב"ם על המנהג שהיה בזמנו שהיו לוקחים שכר רק מן הכשרות לבד כדאיתא בריב"ש שם א"נ ס"ל להרב דכשנוטל כרכשות מותר לו ליקח מהכשרות לחוד דליכא למימר שיבא להקל כדי ליטול כרכשות דלהא לא חשדינן ליה שיאכל טרפות וא"כ יצטרך למוכרם ומתירא שמא ירגישו בו שאינו אוכלם ומוכרם אבל כשנוטל שאר שכר אסור ואפשר שמזה נתפשט המנהג שבקצת מקומות השוחטים לוקחים הכרכשות מן הכשרות ולא מן הטרפות אעפ"י שהוא מנהג רע. ש"ך ס"ק ל"א. והט"ז ס"ק י"ד כתב הטעם ליישב המנהג שלוקחים הכרכשות מן הכשרות לבד משום שלא נחשדו בשביל דבר קטן כזה להאכיל טרפות יעו"ש. אבל הכנה"ג בהגב"י או' ס"ב והתב"ש או' ל"ז דחו טעם זה דאין לחלק בין רב למעט יעו"ש. והרב זב"צ או' צ"א כתב דמקודם היה המנהג הרע הזה בעירם לקחת שכר מן הכשרות לחוד ואח"כ תיקנו שהשוחטים יקחו שכר קצוב מן הקהל ולא מהבהמה כלל ועיקר וכתב וכן ראוי לתקן בכל עיר ועיר יעו"ש. ועוד יש נפקותא כשיקחו השוחטים שכרם מן הקהל כדי שתהיה השחיטה תחת רשות הקהל והם ימנו שוחטים היותר יר"ש ומומחים כדת וכהלכה.
סעיף קטן קכ
קך) ומיהו בקצת מקומות שהטבח נכרי מספיק בשר לישראל כל צרכם יש להקל קצת בזה לפי שעל הרוב אינו מפסיד השוחט. פר"ח או' ל' לה"פ או' ל"א. בל"י או' ך'. זב"ת או' נ"ט.
סעיף קטן קכא
קכא) וכן במקומות שעכו"ם הרבה ושוחטים לעולם עד שיש די לצורך ישראל אז אינו נוגע כלל בדבר ומותר ליטול רק מהכשרות. שמ"ח או' כ"א מנ"י או' כ"ט. יד אליהו או' מ"ד.
סעיף קטן קכב
קכב) וכתב הרב זב"צ או' צ"ב דבעיר בגדאד יע"א שכמה פעמים הבעה"ב נודר כבש א' ושוחט אותו בביתו ומחלקו לעניים והמנהג הוא שאין לוקחים ממנו הקהל הקצבה הגאביל"ה שלוקחין מכל צאן וצאן משום דהוא לעניים אבל דוקא השוחט לוקח ממנו פרק הזרוע והכתף לא חשיב זה שלוקח מן הכשרות ולא מהטרפות וליכא חששא בזה משוה דמוכרח בעה"ב להביא אחר תחתיו כיון דיש עליו נדר א"כ לא איכפת ליה לשוחט אם יצא כשר או טרף דגם אם יצא טרף מוכרח להביא אחר במקומו ואפי' אם לא ימצא בידו היום מוכרח לשחוט אחר תחתיו מחר וא"כ אין פקפוק במנהג הזה יעו"ש וכ"כ לקמן בסי' קי"ט או' ע"ז. ומיהו אם יש חשש אם יצא טרף יתעכב איזה זמן עד שיביאו אחר ואפשר שיביאו שוחט אחר יש להתנות שיקח שכר גם מן הטרפה או ע"מ שלא יביאו אח"כ שוחט אחר.
סעיף קטן קכג
קכג) אין לרבנים לקנות מכם הגאביל"ה ומכוער הדבר דכיון שאם יארע שום ספק בשחיטה אליו ירוצו לשאול את פיו מה דינה של בהמה זו אם טרפה או כשרה אסור לו ליקח מכס הגאביל"ה כדתנן החכם שאסר את האשה בנדר ה"ז לא ישאנה ול"מ בעיר שאין בה אלא חכם א' שעל פיו יחנו ועל פיו יסעו שאסור אלא אפי' יש חכמים הרבה בעיר וכשיארע איזה ספק כולם נקבצים לראות מה דינה של בהמה שנפל ספק עליה אסור לא' מהם ליקח מכס הגאביל"ה. כנה"ג בהגב"י או' ס"ב. שפ"ד או' ל"א. וסיים שם השפ"ד ואני מנעתי את עצמי שלא ליהנות כלום כי מכוער הדבר מאד ולשומעים ינעם עכ"ד. זב"צ או' צ"ג.
סעיף קטן קכד
קכד) שם הגה. שלא יבא להקל וכו' ואפי' יודע בעצמו שהוא חסיד ולא יטה מ"מ מידי חשדא לא נפיק. שמ"ח או' כ"א. מנ"י או' כ"ט. ר"ז או' כ"ט.
סעיף קטן קכה
קכה) שם הגה. ולכן נהגו בקצת מקומות שאין אדם שוחט ובודק לעצמו וכו' והיינו ששוחט ובודק הוא בעצמו ומוכר לאחרים זהו דוקא אסור מכח המנהג אבל אם שוחט ובודק לצרכו ולא למכור לאחרים הוא דבר פשוט דמותר. ביה"ל או' ג' זב"ת או' נ"ט. לה"פ או' ל"ג.
סעיף יט'
סעיף קטן קכו
קכו) [סעיף יט'] ראובן שאמר לשמעון וכו' ולפיכך מעבירין אותו וכו' מדברי הרשב"א נלמוד דמעבירין אותו איננו אלא רגע א' ואח"כ מחזירין אותו כשחוזר למוטב. דמש"א דף מ"ד ע"ג. כנה"ג בהגב"י או' ס"ד. שו"ג או' ן'.
סעיף קטן קכז
קכז) עוד למדנו מדבריו דהיכא דיש אמתלא לדבריו סגי. דמש"א שם. כנה"ג שם או' ס"ה. והכל לפי מה שהוא אדם. זב"צ או' צ"ד.
סעיף קטן קכח
קכח) ולא סגי כשיקבל עליו דברי חבורות אלא בעינן שיקבל עליו ג"כ להראות סכינו בכל יום תמיד לחכם שבעיר אף שהחכם לא ישלח אחריו. כנה"ג שם. והיינו ממידת חסידות וזהירות שלא יבא להקל פעם אחרת בבדיקת הסכין. שו"ג או' נ"א. ועיין לקמן או' קל"ה.
סעיף קטן קכט
קכט) אבל לשמעון אין להאשים שהוא סמך על ראובן עצמו שיגמור הבדיקה. לבוש. זב"ת או' ס"ה. וכתב בס' ל"ח שהכל לפי תואר הענין לריאות עיני הדיין שהרי אפשר ששמעון רואה גם הוא בכונת ראובן שילך וישחוט ולא הזהירו שיבדוק בעצמו וא"כ גם הוא מיקל בבדיקת הסכין כמו ראובן. כנה"ג שם או' ס"ו. זב"צ או' צ"ה.
סעיף קטן קל
קל) טבח שראה בחבירו ששוחט בסכין פגום והניחו והניח לאכול הבשר ושוב אמר שהיה פגום ושלא גילה הדבר להיות האוכלים אויביו יש להעבירו. מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ז. כנה"ג שם או' ס"ז. לה"פ או' ל"ה. בל"י אי' כ"ב. שו"ג מחו' או' ט"ו. זב"ת או' ס"ו. זב"צ או' צ"ט.
סעיף קטן קלא
קלא) שוחט ששחט בהמה ובדק הסכין והשחיזו במשחזת ושחט בו ולא בדקו אחר שהשחיזו במשחזת וטען כשהשחיזו במשחזת לא היתה שום פגימה בסכין אלא שלא היה חד ולכן השחיזו אין מעבירין אותו. מהרש"ך ח"א סי' נ"ח. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. שו"ג מחו' או' ה' תו"ז סי' פ"ט או' כ"ז. זב"צ או' צ"ו.
סעיף קטן קלב
קלב) מי שבדק סכין ואמר שהיא פגומה ובא אחר ושחט בה ואמר שהיתה הגונה ושוב אחר עשר שעות נמצאת פגימה אין לפסול את השוחט בעדותו של זה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא. מהריב"ל ח"א דפ"ג. כנה"ג שם או' כ"ט. שו"ג שם או' ו' תו"ז שם או' כ"ט. זב"צ או' צ"ז. ולענין העופות ששחט בזה הסכין יש לחכוך ולהחמיר משום דאוקי חד לגבי חד והעופות בחזקת איסור עומדים. ואם יש עוד עד אחר ואומר שגם הוא בדק הסכין קודם ששחט השוחט אותם העופות ומצאה יפה העופות מותרין דהו"ל תרי וחד ואין דבריו של אחד במקום שנים. מהריב"ל שם. זב"צ שם.
סעיף קטן קלג
קלג) טבח שאחר שבדק הסכין אחר השחיטה נתנה ביד נער א' להוליכה לאדם אחר ואותו אדם מצאו פגום אם הנער קטן אותם הבהמות ששחט הראשון בחזקת היתר הם ושליח הוא דעוית אבל אם אותו הנער היה גדול ואמר ברי לי שלא נגעתי בזה הסכין בשום דבר קשה אלא מיד הולכתיו ונתתיו ביד השוחט השני ומצאו פגום אין להקל ולומר דלמא השליח שיבר בו עצמות ולאו אדעתיה אלא אותן הבהמות ששחט שוחט הראשון אסורות. מהריב"ל שם. כנה"ג שם או' ל' פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' ל"ו. שו"ג שם או' ז'. זב"ת או' ס"ה. תו"ז שם. זב"צ או' ק'.
סעיף קטן קלד
קלד) שוחט שאינו רוצה להראות סכינו בפני שונאו הדין עמו דהשונא הוי כמו דיין ודיין אסור לדון לשונאו משום דמחמת שהוא בפני שונאו נדמה לו כאריה ואינו יכול לכוין יפה בהרגשת סכינו. הרב !יות עולם סי' א' דין ג' תו"ז שם או' כ"ה. זב"צ או' צ"ח.
סעיף קטן קלה
קלה) שם. ובלבד שיקבל עליו שלא ישוב וכו' היינו שיקבל עליו בפני ג' חכמים והכשרים שבעיר שלא ישוב עוד לדברים כאלו אלא שיבדוק יפה. אבל אם נראה בעיניהם שהוא פושע ומיקל ראוי שלא להחזירו אפי' בקבלת דברי חבירות. הרשב"א בתשו' סי' תקצ"ד. ב"י. לבוש. זב"ת או' ס"ד ואו' ס"ה. ועיין לעיל או' קכ"ח.
סעיף ך'
סעיף קטן קלו
קלו) [סעיף ך'] טבח שנמצאת פגימה בראש הסכין וכו' מעבירין אותו. שמעיד על עצמו שאינו מקפיד בין סכין פגום לשאינו פגום ועוד דהא שוחט בסכין פגום לכתחלה. הרשב"א בתשו' סי' תר"ך. ב"י. ש"ך ס"ק ל"ג. פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' ל"ו. בל"י או' כ"ד.
סעיף קטן קלז
קלז) שם. וקרוב לומר שהכלים אסורים. והבל"י שם הסכים לאסור הכלים למפרע יעו"ש. וכ"כ השפ"ד או' ל"ד לפרש דברי הש"ך דכונתו לאסור הכלים למפרע יעו"ש.
עמוד הקודםעמוד הבא