התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן נז
הרב יעקב חיים סופר
סימן נז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] דרוסה טרפה. וטעמא דדרוסה שהארס יורד ושורף את הבשר ונוקב תוך הבשר ויש לחוש שמא ירד במקום שנטרפת בנקב משהו. לבוש. זב"ת או' א' והתו' כתבו (חולין מ"ב ע"א) דטעמא לאו משום דסופו לינקב דא"כ בכלל נקובה היא אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות. זב"ת שם.
סעיף קטן ב
ב) שם. דרוסה טרפה. פי' שמכה בצפרנים ומטיל ארס והוא אדום כדאמרינן בא"ט אשכח עלי תרי קרטי דמא וטרפה. פר"ח או' א' זב"ת שם. מק"מ או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם. דרוסה טרפה. ואין חילוק בין שיהיה הנדרס או הדורס זכר או נקבה. או"ה כלל נ"ז או' א' כנה"ג בהגה"ט או' ד' ענ"ה סי' מ' או' ה' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. כיצד הארי יש לו דריסה אפי' בשור הגדול וכו' ואפי' שהוא גדול מהארי. ב"ח. ט"ז סק"ב. פר"ח או' ב' שה"מ או' ג' זב"ת או' ב' ענ"ה שם או' א' בין שיש מצילין בין אין מצילין ואצ"ל בדזוטר מניה. פר"ת שם. זב"ת שם. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ה
ה) שם. הזאב אין לו דריסה בבהמה גסה וכו' וי"א דיש לזאב דריסה בבהמה גסה. ב"ח. ביה"ל או' א' ונראה דהיכא דאפשר למכרו לעכו"ם בלא הפסד יש למכרו לעכו"ם ואסור לשחטו. ש"ך סק"א. פר"ח סוף או' ג' בל"י או' א' שה"מ או' ו' חכ"א כלל כ"ה או' ב' זב"ת או' ג' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ו
ו) שם. ואפי' בקטנה שבהם כגון בעגלים. ומהרש"ל פא"ט סי' ע' וב"ח אוסרים בעגלים ויש להחמיר במקום שאין הפ"מ אבל ודאי מותר למכרו ודלא כהב"ת דאוסר למכרו לעכו"ם ונראה דהיכא דליכא הפ"מ במכירתו לעכו"ם אעפ"י שצריך לזלזל קצת בדמי המכירה חייב למכרו לעכו"ם. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ד' בל"י או' א' חכ"א שם. ובספק דרוסה יש להקל דהוי ס"ס אולי הלכה כהנך רבוותא דס"ל אין דרוסת הזאב בגסה ואת"ל יש דרוסה אולי לא דריס. כו"פ או' א' שפ"ד או' א' חכ"א שם. ביא"ב באד"ז או' א' גבעת שאול סי' ז' פ"ת או' ב' ענ"ה סי' מ' סוף או' ב' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ז
ז) שם. חתול ונמיה ושועל וכו' אבל יש להם דריסה בגדיים וטלאים. והיינו כל זמן שנקרא כן בלשון בני אדם. חכ"א שם או' ג' ביא"ב באד"ז או' א' זב"צ או' יו"ד. ועיין לעיל סי' ט"ל או' רנ"ב.
סעיף קטן ח
ח) שם. וכ"ש בכל העופות. ואפי' בעופות שהם גדולים מגדי וטלה. פר"ת או' ה' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ט
ט) שם. כלב אין לו דריסה וכו' ואם ניקב עד החלל דינו כקוץ וכו' שנתבאר דינו סי' נ"א. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ד. ור"ל שאין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה. ביא"ב בשפ"ז או' ה' ענ"ה שם או' י' בי"צ בעמ"ז או' ח' זב"צ או' ה' ואם בשן ניקב אם הוא רחב יש לו בדיקה כמו בקנה רחב המבואר בסי' נ"א יעו"ש. שפ"ד או' ד' חכ"א שם או' ה' ביא"ב שם. בי"צ שם. ענ"ה שם. זב"צ שם וכתב וכן עשינו מעשה.
סעיף קטן י
י) שאר חיות טמאות כל שאינה גסה מהזאב וכו' הגה. ויש מחמירין עוד דכל שהיא מזאב ולמעלה וכו' הדוב והנמר הם למעלה מהזאב ודינם כארי דדרסי בבהמה גסה. מיהו למכרו (הנדרס) לגוי פשיטא דשרי אבל בדקה אסור למכרו לגוי דלא גרע מזאב. ש"ך סק"ו. פר"ח סוף או' ז' בל"י או' ד' שפ"ד או' ו' שה"מ או' יו"ד. זר"א או' רצ"ח. חכ"א שם או' ו' זב"ת או' ה' זב"ש סוף או' א' ענ"ה שם או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ו' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. ויש לחוש לחומרא. ובהפ"מ שרי. כנה"ג בהגב"י או' י"ג. שפ"ד סוף או' ז' יד אליהו סוף או' ט'. וה"ד בגסה משום דלדברי הש"ע כשרה אבל בדקה אין להכשיר אפי' בהפ"מ כיון דגם דלדברי הש"ע יש דריסה.
סעיף קטן יב
יב) ועכבר אין לו דריסה. תו"ז סי' מ' או' ד' וכ"כ הבי"צ בתה"ב או' ג' דיש מיני עכברים גדולים שקורין ראטסין נכנסין בכלוב והמה מזיקין לעופות אין להם דריסה רק נשיכה בשיניה ולא הוי רק כקוץ בעלמא וצריך בדיקה בכ"מ שהנקב משהו פוסל כגון אם יש נקב פצע בראש מקום הגלגולת או בצואר ממול העורף וצריך לבדוק בגלגולת אם הוא שלם ויפה ואם הוא סמוך לושט אין לו בדיקה וטרפה. אבל ממול העורף לא חיישינן שמא הוחזרו הסימנים ממול העורף. וה"ה שצריך לבדוק כנגד הבני מעיים אם אין שם נקב ואז כשר ודינו כשאר מסוכנת לענין פירכוס עכ"ד. ביא"ב באד"ז או' ט"ז. והיינו בידוע שנכנסו שם אלו העכברים אבל מסתמא לא חיישינן וכמ"ש לקמן סעי' י"ג.
סעיף קטן יג
יג) כל חיות ועופות הטהורים אין להם דריסת ארס. תו' חולין דף נ"ג ע"א ד"ה שאר. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ג' מש"ז או' א' ביא"ב בשפ"ז או' א' ענ"ה סי' מ' או' ה' זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יד
יד) בהמה טמאה אין לה דריסה. כנה"ג שם. מש"ז שם. ביא"ב שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ט'.
סעיף ב'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ב'] כל העופות אין להם דריסה וכו' חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגו"ט וכו' ודוקא נץ יש לו דריסה בגו"ט אבל הגס אין לו דריסה בגו"ט. פרישה או' ז' כנה"ג בהגה"ט או' י"ב בשם כמה פו' שפ"ד או' ח' זב"ש או' ב' אבל הש"ך סק"ח כתב דכ"ש הגס דיש לו דריסה יותר מהנץ. וכ"כ הפר"ח או' ח' הל"פ בסעי' ב' זר"א או' רצ"ט. זב"ת או' ט' ביא"ב בשפ"ז או' ח' וכתב שה"מ או' י"א דהמיקל יכול לסמוך על המתירים. והר' זב"צ או' י"א כתב דבהפ"מ דוקא יש להקל ולסמוך על המתירים.
סעיף קטן טז
טז) שם. והוא שיקוב בצפרנו לבית החלל וכו' ועיין פר"ח או' ט' מה שהאריך בזה וסיים ולענין דינא לפי מ"ש לעיל בסי' נ"א דאנן לא בקיאינן בבדיקת הדקין מעתה כל שנקב לחלל אפי' באמרי רברבי ואפי' לא האדים הבשר טרפה ודלא כהמחבר שנמשך אחר דברי הרמב"ם עכ"ל. זר"א שם. זב"ש שם. ענ"ה סי' מ' או' ז' זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יז
טוב) שם. והוא שיקוב בצפרנו לבית החלל וכו' ולא כשאר דריסה שנחוש לה כשנתאדם הבשר שאין הארס שלו שורף כ"כ כשאר מינים הנזכרים אלא אפי' נתאדם הבשר ולא ניקב כלל אין חוששין לדריסתו עד שיקוב החלל. זב"ת או' ט'.
סעיף ג'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ג'] הנץ יש לו דריסה וכו' אפי' לא הגיע לחלל אבל הגיע לחלל כבר נת' דיש לו דריסה אפי' בגי"ט וכ"ש בכל העופות וכן בכל הסי' איירי אפי' לא הגיע לחלל. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' יו"ד. שה"מ או' י"ד. זר"א או' ש' חכ"א כלל כ"ה או' ט' זב"ת או' יו"ד. זב"ש או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' י"א. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. ודוקא בגדולים. ר"ל בתרנגולים גדולים. כ"ה בטור וב"י בשם הרשב"א. וכ"ה בלבוש.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. אבל בקטנים יש להם דריסה. ואפי' מן הגסים כגון האווזים ואינדיק וכדומה כל זמן שהם קטנים יש לו דריסה בהן. שפ"ד או' י"ג ואו' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' י"ב.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. אבל בקטנים יש להם דריסה. ואעפ"י שהם גסין בגופן יותר מן הנץ. הרשב"א בתה"ב דף מ"ד. פר"ח או' י"א שה"מ או' ט"ז. זב"ת או' י"ג.
סעיף קטן כב
כב) שם. ושאר עופות הדורסים וכו' פי' אפי' למטה מן הנץ. ט"ז סק"ח. ש"ך ס"ק י"ד. הל"פ בסעי' ג' זב"ת או' י"ד.
סעיף קטן כג
כג) שם הגה. חוץ מן הגס וכו' וכ"ש אותם שלמעלה ממנו. ומבואר בחי' הרשב"א ובדברי הרא"ה בבד"ה דף מ"ג ע"ב דנשר דינו כגס. ש"ך ס"ק ט"ו. זר"א או' ש"א. ביא"ב בשפ"ז או' י"ד. ש"ך ס"ק ט"ז.
סעיף קטן כד
כד) שם הגה. חוץ מן הגס שקורין פלקו"ן וכו' או אסטור. ש"ך ס"ק ט"ז והנה בעוה"ר אין אתנו יודע מהו גס ומהו נץ ומהו פלאקו"ן ולא איסטו"ר ולא צאביל"ן וע"כ לדידן לענין דינא כל שמצינו עוף שדרס נאסור הדריסה מן הספק ואפי'. בגדול ממנו דשמא הוא גס או נץ או מינים אחרים שלדעת הר"ן והרשב"א שמן הנץ ועד הגס דרסי אפי' ברברבי מנייהו וא"כ יש להחמיר דכל עוף הדורס אסור. זב"צ או' י"ד. והיינו בעופות הטמאים אבל בעופות הטהורים אין להם דריסה כמ"ש לעיל או' י"ג.
סעיף ד'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ד'] כל אלו שאמרנו וכו' בין אם אין באים להצילו. דבכה"ג מסתבר יותר להתיר דאינו דורס כ"כ קמ"ל דאין חילוק. ש"ך ס"ק י"ז. זב"ת או' ט"ז ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו.
סעיף קטן כו
כו) שם. בין אם אין באים להצילו. וכן באותם שאין להם דריסה אין חילוק בין אם אין מצילין או לא. ש"ך שם. פר"ח או' י"ד. שפ"ד או' י"ז. זר"א או' ט"ז ש"ב. שה"מ או' י"ט. זב"ת שם. חכ"א כלל כ"ה או' י"ב. ענ"ה סי' מ' או' ו' ביא"ב שם. זב"צ או' ט"ו.
סעיף ה'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ה'] י"א שעכשיו נוהגין היתר וכו' וזה מיירי בהוא שותק והם צווחים. ט"ז סק"ט. והש"ך ס"ק י"ח כתב דיש לחוש גם לזה שלא לאכלו אלא למכרו לעכו"ם רק בשניהם שותקים ולא ראינו שהכה אין לחוש כלל.
סעיף קטן כח
כח) שם. וכל שלא הכהו אין חוששין. אבל הכהו אפי' בלא רדיפה ודאי חוששין אפי' שניהם שותקין. ש"ך שם. פר"ח או' ט"ו. זר"א או' ש"ג. שה"מ או' ך' זב"ת או' י"ז. זב"ש או' ה' תו"ז סי' מ' או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. זב"צ או' ט"ז. ועיין לקמן סעי' י"א.
סעיף קטן כט
כט) ואם מותר למכרו לעכו"ם אם הכהו. דעת הט"ז שם להתיר וכן נוטה דעת הש"ך שם אעפ"י שכתב דצ"ע. אבל הביה"ל או' ב' כתב דאסור למוכרה לעכו"ם אלא א"כ ימיתנה תחלה. וכ"כ הפר"ח שם דאסור למכרו לעכו"ם ודלא כהאחרונים. וכ"כ ביא"ב בשפ"ז שם. זב"צ שם. ובמקום הפ"מ לסמוך אש"ך אבל אם גם רדף והכה נראה דגם הש"ך יודה דאסור למכרו לגוי. מק"מ או' י"א.
סעיף קטן ל
ל) ודוקא הכה ממש חיישינן אבל לפעמים כשזורקים מאכל לתרנגולים בא החתול וחוטף מהם ונגע בהם בידו ומניח ידו עליו ואיני כדרך רדיפה והכאה מותר דלא חשיבא הכאה אלא א"כ באה דרך רוגז. חכ"א כלל כ"ה או' ך' וכן אם מניח ידו על העוף להבריחו מהמאכל שלפניהם אין חשש. דע"ק סיף או' ג' מק"מ סוף או' יו"ד. זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן לא
לא) מקצת אנשי מעשה כשיש תרנגולים בביתם אינם מניחים חתולים בביתם באותו פעם כשיש תרנגולים בביתם. ביה"ל או' ב' בל"י או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז.
סעיף קטן לב
לב) לכ"ע בעופות הדקים יש לו דריסה ולכן לא יהיה בביתו של אדם חתול היכא שיש לו בבית צפרים קטנים כתורים ובני יונה שמא ירדפו אחריהם ולאו אדעתיה. דמ"א דף קל"ו ע"ב. כנה"ג בהגב"י או' נ"ד. בל"י שם. שה"מ או' ך' מק"מ או' ח' זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן לג
לג) וראיתי כמה פעמים שהחתול שלנו אף שאינו מכה בצפרניו הצפורים הקטנים רק !פוסק פיו נגדו הוא ממיתו. דמ"א שם. כנה"ג שם. בל"י שם. והשפ"ד בסוף הסי' הביא זה וכתב ומסתימת הפו' אין נראה כן דאין דריסה אלא ביד והניח בצ"ע. וכ"כ שה"מ שם דאין זה מצוי אצלנו רק בנחשים שרפים אבל בחתולים לא ראינו מעולם דבפוסק ממית ועינינו הרואות כמה חתולים מדלגים אחר עוף הדק וצועקים ואינם דורדים ולא ממיתים עכ"ל. וכן נראה דהדמ"א לא דבר אלא על מקומו אלא שכתב זה להורות דאם ימצא כן גם באיזה מקום דצריך להשגיח ע"ז.
סעיף קטן לד
לד) חתול שהכה לתרנגולת על הכנפים או על הרגל למטה מצוה"ג כשרה. בינת אדם באו"ה סי' י"ט או' ל"א. מק"מ סוף או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז סוף או' ט"ז. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן לה
לה) חתול שמביאין מן היער אינם בני תרבות ודורסים. אבל חתול יערי שהרגילוהו בבית כמה ימים ובא בעצמו תמיד להבית ושוהה עם עופות ואינו מכה בהם הו"ל בן תרבות. דע"ק או' א' מק"מ או' ט' זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן לו
לו) חתול תרבות שרדף העוף ומצאו דם יוצא מהעוף חיישינן לדריסה. דע"ק או' ג' מק"מ סוף או' י"א. זב"צ או' כ"ג. ומ"מ מותר למכרו לגוי. מק"מ שם.
סעיף ו'
סעיף קטן לז
לז) [סעיף ו'] אין דריסה אלא ביד וכו' ד' תנאים איכא בדריסה. הא' מחיים. והב' יד ולא רגל. והג' צפורן ולא שן. והד' כוונה. כמבואר בטור ובש"ע. וסי' חצי"ך נחתו בי דהיינו חיים צפורן יד כונה. משפטי שמואל סי' ט"ז ויאיר נתיב. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. תו"ז ס' מ' או' י"ג. זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לח
לח) שם. אין דריסה אלא ביד וכו' לאפוקי רגלים אחרונים של חיה אבל בעוף דאין לו אלא שתי רגלים לא שייך לפלוגי ביה ודורס ברגליו. ב"י בשם הרשב"א. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח אל' ט"ז. הל"פ בסעי' ה' לה"פ או' ו' בל"י או' ז' שפ"ד או' י"ט. שה"מ או' כ"א. זב"ת או' י"ח. זב"ש או' ו' ענ"ה סי' מ' או' יו"ד. תו"ז שם או' ז' ביא"ב בשפ"ז או' י"ז. זב"צ או' כ"ח. ועיין לעיל או' י"ג.
סעיף קטן לט
טל) שם. אין דריסה אלא ביד וכו' אבל באגפים דעוף לא הוי דריסה. פרישה או' ט"ו. כנה"ג בהגב"י או' נ"ה. מש"ז או' יו"ד. ענ"ה שם. ביא"ב שם. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן מ
מ) שם. אין דריסה אלא ביד ובצפורן. ואם ניטלו צפרנים דיד אין לה דריסה. פרישה שם. כנה"ג שם. מש"ז או' א' ענ"ה שם. ודוקא אם ניטל כל הצפורן הא ניטל עד הבשר מטיל ארס. מש"ז שם. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן מא
מא) אם כיסו צפורני הדורס בכסף וכיוצא בה וצד בו עוף מותר לאכלו שהרי לא הטיל ארס והוא שלא ניקב א' מהאברים הפנימיים שהנקב פוסל בהם. צל"ד מאמר ב' כלל א' פי"ב. כנה"ג שם או' נ"ו. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ט' בל"י או' יו"ד. מש"ז שם. שה"מ או' כ"ב. זב"ש או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן מב
מב) ואם נדרסה האם והולד בבטנה עיין בדברינו לקמן על סי' ע"ט סעי' ג'.
סעיף ז'
סעיף קטן מג
מג) [סעיף ז'] אין דריסה אלא מדעת הדורס אבל שלא מדעתו כגו שנפל עליו וכו' או שהיה ישן והכה הבהמה שלא מדעת. ב"י בשם סמ"ג וסה"ת. לבוש. ש"ך סק"ך. פר"ח או' י"ח. הל"פ בסעי' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ח' זר"א או' ש"ה. שפ"ד או' ך' שה"מ או' כ"ג. חכ"א שם או' י"ד. זב"ת או' י"ט. זב"ש או' ז' ענ"ה שם או' י"א. תו"ז שם או' ח' מק"מ או' י"ג. זב"צ או' ל'.
סעיף קטן מד
מד) שם. כגון שנפל עליו דרך מקרה וכו' ובהני גם בהאדים בפנים כשר. מק"מ שם. זב"צ או' ל"א. ועיין לקמן או' מ"ו.
סעיף ח'
סעיף קטן מה
מה) [סעיף ח'] אין דריסה אלא מחיים וכו' ועד שלא הוציא צפרנו הומת הדורס וכו' ה"ז כשר. ומפרש טעמא בגמ' שהארס עם נטילת צפרניו הוא זורקו. ב"י. ט"ז ס"ק י"א. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' ך' בל"י או' ט'.
סעיף קטן מו
מו) שם. ה"ז כשר. ואפי' האדים הבשר כנגד המעיים לא חיישינן. ב"י בשם הר"ן. ש"ך שם. פר"ח שם. בל"י שם. שפ"ד או' כ"א. זר"א או' ש"ו. חכ"א שם או' ט"ו. זב"ת או' כ"א. זב"ש או' ח' ענ"ה שם או' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ך' זב"צ או' ל"ג וכתב ודלא כשה"מ או' כ"ד. וה"ה באותם שאין להם דריסה אפי' האדים הבשר אין בכך כלום. שפ"ד שם. ענ"ה שם. ביא"ב שם. זב"צ שם.
סעיף קטן מז
מז) ואם מת הדורס ובהדי דקנפיק נשמתיה שמיט לידיה מן הנדרס כשרה שבשעה ההיא אין לו כח להשליך הארס אבל אם משך הדורס צפרנו ממקום הדריסה ולא הספיק למשקליה מניה לגמרי עד דמת הדורס טרפה משום שמשעה שמתחיל למשוך צפרנו משליך הארס. פר"ח או' י"ט משם תשו' הרדב"ז כ"י. לה"פ או' ח' מש"ז או' י"א זר"א או' ש"ז. שה"מ או' כ"ד. זב"ת או' כ"א. זב"ש שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' י"א ואו' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' י"ט. זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן מח
מח) שם. או נשחט הנדרס ה"ז כשר. וכ"ש לאחר מיתת הנדרס לגמרי דאין שייך בו דריסה. ד"מ או' ב' בשם או"ה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ז. זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן מט
מט) ואם מיהר ושחט העוף או הבהמה מיד שנדרס שהיה לנו לומר שעדיין לא עבר הארס לפנים אפ"ה טרפה. תשו' הרשב"א סי' תקמ"ו. ד"מ שם. כנה"ג שם או' י"ח. שו"ג או' כ"ב. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן נ
נ) שם. אבל אם בא לפנינו וצפורן תחובה בו חוששין וכו' והיינו שבא לפנינו עם הדורס וצפורן תחובה לו בגבו אבל בצפורן תלושה אין חוששין אלא א"כ ראינו שנכנס ארי כמ"ש לקמן בסעי' י"ד. ב"ח. ט"ז ס"ק י"ג. זב"ת או' כ"ג. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' כ"א. ועיין לקמן או' צ"ד.
סעיף ט'
סעיף קטן נא
נא) [סעיף ט'] חוששין לספק דרוסה כגון אם ראו ארי שנכנס וכו' וארי לא דוקא דה"ה לשאר דורסים שנכנסו לבין אותם שיש להם דריסה בהם. ב"י בשם הרשב"א. פרישה או' כ"א. כנה"ג בהגב"י או' ע"ח בשם כמה פו' חכ"א כלל כ"ה או' י"ז. זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן נב
בנ) שם. למקום צר שאינם יכולים לברוח מפניו וכו' אבל במקום רחב אפי' נמצא א' מהם דרוסה אין חוששין לאינך ואמרינן לא השיגם. דרישה או' ט' בהגה בשם רש"ל. ש"ך ס"ק כ"ג. שפ"ד או' כ"ג וכתב ואף הב"י יודה לזה. זר"א או' ש"ח. שה"מ או' כ"ז. זב"ש או' ט' ענ"ה שם או' י"ג. זב"צ או' ל"ח.
סעיף קטן נג
גנ) ואם המקום רחב אפי' אם נמצאו ג' נדרסים או יותר יש להכשיר דאמרינן דלאחרים לא השיג ודלא כמי שהחמיר בזה. ט"ז בסוף הסי' וכן הסכים הש"ך בנה"כ שם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. פר"ח או' כ"ג. בל"י בסי' פ"ד או' י"ט. מש"ז בסוף הסי' שה"מ או' כ"ז. ער"ה או' ד' זב"ת או' כ"ה. ענ"ה סי' מ' או' י"ג. תו"ז סי' מ"א או' י"ד ובספרו נד"ל ח"א סי' ס"א האריך הרבה בזה וכתב שרוב האחרונים הכי ס"ל וכן עיקר יעו"ש. זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן נד
דנ) שם. כגון שנכנס לדיר שלהם וכו' ומשמע שכ"מ שאינו צר ביותר אלא שיכולין לברוח קצת מפניו חשיב מקום רחב. כ"כ ב"י בשם סמ"ג וסה"ת. אבל הב"ח כתב דלא מקרי מקום רחב אלא בקעה שאינה מוקפת גדר ומחיצה אבל בחצר שמוקף גדר ומחיצה חוששין אבל בעופות דנשמטין מן הדורס אנה ואנה לא חיישינן בחצר רחב אלא בכלוב שהוא להם מקום צר וכתב ודלא כהב"י. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק כ"ד. כנה"ג בהגב"י או' פ"ד. פר"ח או' כ"ד. הל"פ בסעי' ח' לה"פ או' יו"ד. מש"ז או' י"ד. זר"א או' ש"ח. שה"מ סוף או' כ"ח. זב"ת או' כ"ה. זב"ש שם. תו"ז שם או' ה' זב"צ או' מ' וכתב וכן יש להחמיר.
סעיף קטן נה
סעיף קטן נו
סעיף קטן נז
סעיף קטן נח
חנ) מיהו מותר למכרו לעכו"ם אף בבהמה בחצר רחב המוקף דכיון דיש מן האחרונים מקילין בזה הו"ל ספיקא דדינא. ש"ך שם. כנה"ג שם או' פ"ז. פר"ח שם. הל"פ שם. שפ"ד או' כ"ד. שה"מ שם. זב"ת שם. חכ"א כלל כ"ה או' כ"ב. ענ"ה שם או' י"ג. זב"צ או' מ"א.
ונ) ועוף הדורס הכל מקרי מקום צר כיון שיכול לעוף ולבא עליה ואינה יכולה לברוח מפני הדורס אפי' אם גם הנדרס הוא עוף. דמש"א דקל"ט ע"ב. כנה"ג שם או' פ"ד. מיהו המש"ז או' י"ד כתב דלשון הש"ע מורה במ"ש עוף הדורס לכלוב או ללול שלהם משמע הא לחצר ודיר אף עוף הדורס שרי שמא לא השיגם. וכ"כ הענ"ה שם. מיהו אם הדיר מקורה יש להחמיר. זב"צ או' מ"ג.
זנ) לול של תרנגולים נמי דאסרינן בנכנס היינו דהוא סגור דלא מצו לברוח מפני הדורס אבל אם היא פתוח הו"ל כשדה ומקום רחב דיכולין לברוח דפתח פתוח לפניהם תו"ז שם או' ו' ובספרו נד"ל ח"א סי' ס"ח. זב"צ או' מ"ב.
חנ) י"א דחצר רחב כחצר המשכן דהיינו מאה אמה על חמשים מקרי מקום רחב ואפי' מוקף גדר. כנה"ג בהגב"י או' פ"ג בשם דמש"א דקל"ט ע"ב. אבל המש"ז או' י"ד כתב דלפי מ"ש לעיל או' נ"ד בשם הב"ח ודעמיה דלא מקרי רחב אלא בקעה שאינה מוקפת גדר אין להקל. וכ"כ שה"מ סוף או' כ"ח דראוי לחוש לדברי הב"ח ודעמיה. וכ"ה דעת זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן נט
טנ) כתב היש"ש נראה להורות אם ב' או ג' זאבים סבבו עדר והיינו של בהמות דקות בשדה הוי כמקום צר. בל"י או' י"א. אבל השפ"ד או' כ"ד כתב דלא מצא כן ביש"ש ובדברי הפו' מבואר בהיפך דאף שהיו ב' זאבים בבקעה הוי כמקום רחב יעו"ש וכ"ה דעת זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן ס
ס) ויער אעפ"י שיש בו אילנות המעכבים ריצת הבהמה מ"מ מקרי מקום רחב שכמו שמעכב להנדרסים כך מעכב להדורס. חכ"א כלל כ"ה סוף או' כ"ב. חת"ס חי"ד סי' ס' פ"ת או' ח' זב"צ או' מ"ו.
סעיף קטן סא
סא) שם. אבל אם הוא שותק והם שותקים וכו' דאמרינן שלמא עבדי בהדדי ובשניהם מקרקרים אמרי' שכל א' ירא מחבירו. חולין נ"ג סוף ע"א. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק ט"ו. זב"ת או' כ"ו ואו' כ"ז.
סעיף קטן סב
סב) שם. ואם חתך ראשו של א' מהם אין חוששין וכו' וה"ה הרג ולא חתך. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ב. כריתי או' ה' שפ"ד או' כ"ה. שה"מ או' ל"א. חכ"א שם או' כ"ו. זב"ש או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ה. תו"ז סי' מ"א או' ח' זב"צ או' מ"ז. וה"ה אם הוציא מעיה לחוץ אין חוששין אחרים דהוי כחתך ראשה של א' מהם. תו"ז שם או' ז' זב"צ או' ן'.
סעיף קטן סג
סג) וכתב בתשו' צ"צ סי' ק' דאם נמצא דקטע לרישיה דחד מנייהו אפי' שלא נמצא אלא למחרתו מהני לשאר כבשים אבל כשלא קטע אלא הרג לא מהני לשאר כבשים אלא כשימצאוהו מיד כך כשקפץ הזאב אבל כשלא נמצא כן אלא למחרתו לא מהני לשאר כבשים דחיישינן שלא הרג מתחלה ולא נח רוגזיה אלא שמת אח"כ וחיישינן לכולם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שה"מ שם. חכ"א שם או' כ"ח. זב"ת או' כ"ט. וכ"כ בתשו' גבעת שאול סי' ז' פ"ת או' ט' זב"ש או' י"ג. תו"ז שם או' ח' ביא"ב שם. זב"צ או' נ"א. ומ"מ בהפ"מ יש להכשיר. שפ"ד או' כ"ה. זב"צ שם.
סעיף קטן סד
סד) ודוקא כשהרגו לגמרי נח רוגזיה אבל אם היה מפרכס עדיין קצת ומזיז מעט ברגל אפשר דבכה"ג לא נח רוגזיה. גבעת שאול שם. פ"ת שם. ומיהו בתשו' חינוך בית יהודה סי' נ"ה כתב דאפי' לא מתה תחת ידו ולא ראה שמתה כל שהיא מכת מות ודאי דנח רוגזיה. והב"ד הער"ה או' ו' וע"כ בהפ"מ יש להכשיר.
סעיף קטן סה
סה) שם. אבל אם פצע א' מהם חוששין לכלם וכו' ומשמע דבכה"ג אפי' הוא והם שותקין כולם אסורים כדלקמן סעי' י"ד. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ז. הל"פ בסעי' ח' לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"ג. כריתי או' ו' שפ"ד או' כ"ו. שה"מ או' ל"ג. חכ"א שם או' כ"ו. ענ"ה שם או' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ו. זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן סו
סו) שם. אבל אם פצע א' מהם וכו' וה"ה דרס אפי' לא פצע. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח שם. הל"פ שם. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ד. שפ"ד או' כ"ז. שה"מ שם. חכ"א שם. זב"ת או' ל' ענ"ה שם. ביא"ב שם. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן סז
סז) מעשה שנכנס בלילה זאב א' לחצר גדול המוקף מחיצה סביב והיה בה צאן וכבשים והיה הפתח פתוח ובתוך הפתח היה סולם מוצב ארצה גביה אמה והצאן יכולין לקפוץ מע"ג הסולם ולברוח דרך הפתח ובלילה שמעו הרועים שהכלבים נובחים והכבשים מקשקשים בזוגים וראו שקפץ הזאב ויצא לחוץ ומצאו שכבש א' דרוס. הכבשים מותרים משום שהכבשים היו יכולים לדלג על הסולם ולצאת דרך הפתח משום דלא היה גביה רק אמה ומיהו אין להתיר רק לאותם שכבר קנו מאותם הכבשים משום פסידא אבל לכתחלה אסור לקנות ולאכול עד י"ב חודש. צ"צ סי' ק' זב"צ או' נ"ג אלא שכתב שמדברי השפ"ד או' כ"ה משמע קצת דגם לכתחלה יש למקל.
סעיף קטן סח
סח) שם בהגה. אבל אם דרס אחרים וכו' וה"ה אם פצע אחרים. ט"ז ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ח. בל"י או' ט"ו. חכ"א שם או' כ"ו. זב"ת או' ל"א. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ז. זב"צ או' נ"ח.
סעיף קטן סט
סט) שם בהגה. אבל אם דרס אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכל מה שבדיר אסור. וכל שנמצאים קצתם נדרסים אפי' לא ידעינן שדרסן אחר שהרג א' מהם כולם אסורים. ש"ך ס"ק כ"ח. כנה"ג בהגה"ט סוף או' כ"ב. הל"פ בסעי' ח' פר"ח שם. לה"פ או' י"ד. בל"י שם. שפ"ד או' כ"ח. שה"מ או' ל"ג. זב"ת או' ל"א. ענ"ה שם או' ט"ז. תו"ז שם או' י"ב. ביא"ב שם. זב"צ או' נ"ד.
סעיף קטן ע
ע) ואם קוטע ראש א' מהם או אפי' שאכלה כולה והמית ג"כ קצת בדריסה גילתה דעתה דלא נח רוגזיה וחוששין לכולן. או"ה כלל נ"ז או' ח' ד"מ או' ד' לבוש סעי' י"ב. ב"ח. מיהו דעת הט"ז ס"ק ט"ז דבכה"ג אין לחוש לאחרים וכ"ה דעת הפר"ח שם אבל דעת הש"ך תם כדברי האו"ה וכ"ה דעת כנה"ג שם. הל"פ שם. בל"י שם. שה"מ שם אלא שכתב דבשעת הדחק המקל יש לו על מה לסמוך על המתירין יעו"ש. זב"ש או' י"ד. תו"ז שם או' י"ג וכתב והכי נקטינן דכולן אסורות. זב"צ או' נ"ה. ומיהו מותר למכרן לעכו"ם. בל"י שם. חכ"א שם או' כ"ז. זב"צ או' נ"ו.
סעיף קטן עא
עא) ואם היו ב' זאבים ומצאו ב' כבשים הרוגים אפי' למאן דמחמיר הכא שרינן דכל אחד קטע א' כן מבואר בתשו' צ"צ סי' ק"ה. ולפ"ז ב' זאבים וכבש א' הרוג אסורים כולם דא' לא נח רוגזיה ושמא דרס. שפ"ד או' כ"ח. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ז. זב"צ או' נ"ז.
סעיף קטן עב
עב) ומיהו אם ראינו א' הרוג ושניהם אוכלים אותו אפשר דנח רוגזה דשניהם ואין לחוש לשאר.
סעיף קטן עג
עג) מעשה שהיה בדיר של עצים ג' אווזות בכלוב ועוד הלכו ובאו בדיר ב' אווזות וד' בר אווזות ולמחר מצא ד' בר אווזות כולם קטועי ראש ונודע שזה עשה הברדלס שכך הוא מצוי טובא בעיר שלהם. ופסקתי שהשנים שהלכו ובאו בדיר בהדי הני ד' בר אווזות אסורים דליכא הכא ספק על שהרי ודאי על ביניהם והרג לבר אווזות אבל הג' אווזות שהם בכלוב שרי משום דאיכא ס"ס דילמא לא על בכלוב והיינו מטעמא דכל היכא שנעשה ב' כתות בחדר א' בב' מקומות נפרדים אעפ"י דעל במקום א' וכיון שהרג וקטע ב' וג' מהם כולהו אסירי מ"מ לגבי הני הוי כת אחרת ולא ידעינן דעל והוי ס"ס ושריא. שו"ת ב"ח החדשות סי' ך' יא"פ בסי' זה. ענ"ה שם או' כ"ג. זב"צ או' נ"ט וכתב דלשיטתיה אזיל שכתבנו לעיל או' ע' דאם המית הרבה מהם חיישינן יעו"ש.
סעיף קטן עד
עד) וכתב עו"ש הב"ח בסי' כ"א מעשה שהיו בדיר תרנגולים בכלוב וגם חוץ לכלוב הלכו התרנגולים בדיר אנה ואנה ולמחר מצאו ב' תרנגולים מתים בכלוב ומאותם שחוץ לכלוב שהלכו בדיר מצאו א' מת ולא נשמע קול צוחה בין התרנגולים בלילה גם לא נמצא שום פצע מכה וחבורה לא בב' תרנגולים שמתו ולא בתרנגולים שנשארו חיים. התרנגילים מותרים בין אותם הנשארים בכלוב בין אותם הנשארים חוץ לכלוב דלא אמרינן שנהרגו ע"י דורס אלא תלינן שמתו מחמת איזה חולי ואת"ל שמתו ע"י דורס איכא ספיקא שמא לא נגע בנשארים והוי ס"ס ושרי. ער"ה או' ה' יא"פ שם. זב"ש או' י"ז. זב"צ או' ס'.
סעיף קטן עה
עה) תרנגולים שהיו עומדים על כלונס התחוב על הכותל מכאן לכאן במקום גבוה וב' תרנגולים קטנים היו קשורים זב"ז למטה מהם בקרקע באופן שלא היו יכולים לעלות ולמחר למצאו ב' התרנגולים א' שנאכל כולו ונשתייר העצמות והב' נקטם ראשו אותם שהיו למעלה על הכלונס מותרים. שו"ת ב"ח הישנות סי' קמ"ח. זב"צ או' ס"א.
סעיף קטן עו
עו) אם גוי מסל"ת שזאב נכנס לעדר של ישראל נסתפק הב"ח בתשו' החדשות סי' י"ט אם נאמן יעו"ש. מיהו בתשו' חינוך בית יהודה סי' נ"ט התיר אפי' אמר הגוי שראה שדרס א' מהם דאין העכו"ם נאמן לאסור דבר של ישראל שהוא בחזקת כשרות יעו"ש וכן העלה בתשו' בית יהודה חי"ד סי' א' דאין העכו"ם נאמן בדבר שאינו בידו אפי' מסל"ת. ער"ה או' ב' זב"ש או' י"ד. תו"ז סי' מ"א או' טו"ב. זב"צ או' ס"ב.
סעיף קטן עז
עז) שבור או חולה לא מהני ליה מקום רחב. דע"ק או' ד' מק"מ או' ך' גם ולד אינו יכול לברוח. שבו"י ח"א ססי' נ"ד. מק"מ שם. זב"צ או' ס"ג.
סעיף קטן עח
עח) גם במקום רחב יש לבדוק לכתחלה אם אין בהם שום פצע ורושם דריסה מבחוץ. דע"ק שם. מק"מ סוף או' כ"א וכתב ונכון הוא. זב"צ או' ס"ד.
סעיף קטן עט
עט) היה דורס בחדר א' בין העופות ויצא לחדר הב' וקטע א' אין אותם שבחדר הא' מותרין. ס' יהושע סי' מ"ח. והב"ד מק"מ או' כ"ה אלא שכתב וצ"ע.
סעיף קטן פ
פ) שמע צעקת עופות והגיע לשם והיה עוף בפי הדורס וברח אין לחוש שדרס מקודם וכמו בקטע דלא חיישינן אולי דרס מקודם. דע"ק או' ח' מק"מ שם. זב"צ או' ס"ז.
סעיף יוד'
סעיף קטן פא
פא) [סעיף יוד'] במה דברים אמורים וכו' דוקא כשנכנס לתוכו ועמד עמהם. דכיון שהוא יכול לדרוס כרצונו אמרינן דכי קטע רישא דחד נח רוגזיה משא"כ בכלוב כדמסיק. ט"ז ס"ק י"ז.
סעיף קטן פב
פב) שם. אבל כגון אלו החתולים שעולים על כלוב מלא עוף ומכניסים ידיהם וכו' אבל אם עוף א' מהם ראשו חוץ לכלוב ונמצא חתול עומד על צוארו חוץ לכלוב והרגו לא חיישינן והשאר מותרין. שו"ת חנוך בית יהודה סי' נ"ו. בל"י או' י"ב. ער"ה או' ז' זב"ש או' י"ח. ענ"ה שם או' י"ח. תו"ז שם או' י"א. זב"צ או' ס"ח.
סעיף קטן פג
פג) אם הדורס יכול ליכנס ללול אבל הוא לא נכנס אלא הושיט ידו וקטע ראשו של א' מהם יש להקל והגם שעתה הוא לא נכנס כיון שודאי יכול ליכנס בקלות אין להחמיר. דע"ק או' ט' זב"צ או' ס"ט.
סעיף קטן פד
פד) אם יכול הדורס ליכנס לשם דרך מקום א' שאוכל העוף הגם שנמצא הקטוע בצד שאינו יכול ליכנס לשם מ"מ כיון שיכול ליכנס מצד השני יש להקל. דע"ק שם. מק"מ או' ל"א. זב"צ או' ע'.
סעיף יא'
סעיף קטן פה
פה) [סעיף יא'] אבל היכא דחזינן דקפץ וכו' אעפ"י שהוא בן תרבות אסור. דהא חזינן דעשה מעשה דריסה וא"כ שבקיה להימנותיה. ט"ז ס"ק י"ח. זב"צ או' ע"א.
סעיף קטן פו
פו) שם. אבל היכא דחזינן דקפץ וכו' והייני דחזינן דקפץ ולא ידעינן אי דרס חיישינן לכלהו אבל אי חזינן דקפץ ולא דרס דלא נגע בהו כגון שברחו מפניו או הוא ברח שראה בעה"ב בא ופחד וברח קודם שנגע בהם אין לחוש כלל.
סעיף יב'
סעיף קטן פז
פז) [סעיף יב'] יש מי שאומר דהיכא דלא ידעינן אי שתיק וכו' לא חיישינן. הגה. ויש אוסרין וכו' טעם המכשירין דמוקמינן אחזקה דהיתר דרוב חיות בחזקת שאין דורסין. וטעם היש אוסרין דכיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אין להקל מספק. ט"ז ס"ק י"ט.
סעיף קטן פח
חפ) שם הגה. ויש אוסרין ויש לחוש לדבר ואסור. וכ"פ הב"ח. וכ"ה דעת הפר"ח או' ל"א. זר"א או' שי"א. שה"מ סוף או' ל"ו. זב"צ או' ע"ב. מיהו בהפ"מ מותר. ס' אפי רברבי. ש"ך ס"ק ל"א. כנה"ג בהגב"י סוף או' ס"ה. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' ל"א. שה"מ שם. זב"ת או' ל"ה. זב"ש או' ך' ביא"ב בשפ"ז או' ל' זב"צ שם. והיינו דמותר ג"כ לאוכלו. כנה"ג שם. שפ"ד שם ביא"ב שם. זב"צ שם.
סעיף קטן פט
טפ) שם בהגה. ויש לחוש לדבר ולאסור. אבל למוכרו לעכו"ם שרי. ש"ך שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' ז' שפ"ד שם. שה"מ שם. זר"א שם. זב"ת שם. זב"ש שם. ביא"ב שם. זב"צ או' ע"ג.
סעיף יג'
סעיף קטן צ
צ) [סעיף יג'] והא דחוששין דוקא כשידענו שנכנס הארי אבל אם הוא ספק וכו' אין חוששין. ואפי' שמענו אותם מקרקרין. פר"ח או' ל"ב בשם הרשב"א בחי' ותה"ד. שה"מ או' ל"ז. זב"ת או' ל"ו. זב"צ או' ע"ד.
סעיף קטן צא
צא) שם. אבל אם הוא ספק וכו' אין חוששין. דאיכא ס"ס שמא לא נכנס כלל ואת"ל נכנס שמא לא דרס ובספק ארי וכלב או קנה אעפ"י ששניהם לפנינו תלינן להקל שרוב הבהמות בחזקת שאינן דרוסים ורוב החיות בחזקת שאינם דורסים ונ"מ במה שתולין בכלב או בקנה דא"צ בדיקה אלא במקום שהדם מבעבע. ש"ך ס"ק ל"ב בשם הרשב"א.
סעיף קטן צב
צב) שם הגה. וכבר נתבאר לעיל סי' ל"ג (סעי' ח' בהגה) אם מבעבע דם בצואר נוהגין לאסרו. ואם הקנה שלפנינו הוא קנה רחב יש להכשיר אפי' לדידן דדוקא בנקב משהו לא בקיאינן משא"כ בכה"ג כמ"ש הטור והרב בהגה לעיל סי' נ"א סעי' ב' ש"ך ס"ק ל"ג. מיהו הרב זב"צ או' ע"ה כתב דאפי' אם הקנה רחב לפנינו ג"כ אנו נוהגין לאוסרו אם הוא בצואר והגם דהש"ך כתב דיש לו בדיקה מ"מ אנו נוהגין דאפי' יצא טפת דם מעור הצואר אסור עכ"ל. ועיין לעיל סי' ל"ג סעי' ח' בהגה ובדברינו לשם או' נ"ו ובסי' כ"ג בהגה לסעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף יד'
סעיף קטן צג
צג) [סעיף יד'] ארי שנכנס וכו' לאו דוקא ארי אלא ה"ה כל שאר הדורסין כמ"ש לעיל או' נ"א. וכ"כ זב"צ או' ע"ו.
סעיף קטן צד
צד) ודוקא ראו שנכנס ארי הוא דחיישינן !אבצ לא ראוהו שנכנס תולין שבכותל היה צפורן זה ונתחכך בכותל ונתחבה בגבו. ב"י וכתב שכ"כ הרשב"א בחי' דהוי ס"ס ספק נכנס או לא נכנס ואת"ל נכנס שמא צפורן זה לא מיד הארי הוא אלא בכותל נתחכך ע"כ. וכתב ד"מ או' ה' דאינו ס"ס גמור אלא ר"ל הואיל ואיכא תרי ספיקי בארי ובכותל אינו רק ספק א' תלינן יותר מבארי דזו מצוי יותר. כ"כ הדרידה או' ז' ט"ז ס"ק כ"א. וכ"כ מהריק"ש להתיר בזה כדברי הרשב"א. וכן נראה דעת הש"ך סק"ל. וכ"ה דעת הפר"ח או' ל"ז. מש"ז או' כ"א. הל"פ סוף סעי' י"א. זר"א או' שי"ג. שה"מ או' מ"ג. חכ"א כלל כ"ה או' כ"ד זב"ת או' מ"ג. זב"ש או' כ"ב. ענ"ה שם או' כ"ה. ביא"ב בשפ"ז או' ל"ב. זב"צ או' ע"ז וכתב ודלא כהב"ח בקו"א ודמש"א שאסרו.
סעיף קטן צה
צה) אבל בתרתי ותלת (צפרנים) דקייען בדרא דסחופי ( שנמצאו בגב השור כסדר שהם סדורות ביד האר"י) דבר ברור לאסור אף בלא ראינו שנכנס. פר"ח שם. מהריק"ש שם. זר"א שם. שה"מ שם. חכ"א שם. זב"ת שם. זב"ש שם. ענ"ה שם. ביא"ב שם. זב"צ או' ע"ח.
סעיף קטן צו
צו) שם. חוששין לה. אפי' במקום רחב דליכא מחיצה ויכולין לברוח אפ"ה חיישינן לה. ב"י. פר"א או' ל"ז וכתב ודלא כהט"ז ס"ק כ"ג שהשיג על ב"י. שה"מ או' מ"ג. זב"ת או' מ"ב. ענ"ה שם. זב"צ או' פ"ג. ודוקא לאותו שנמצא צפורן ע"ג אבל לשאר שוורים לא חיישינן במקום רחב. פרישה או' כ"ט. פר"ח שם. שה"מ שם. חכ"א שם או' כ"ג. ענ"ה שם. זב"צ שם.
סעיף קטן צז
צז) שם. אפי' אם הוא שותק והם שותקים. וה"ה אם הוא והם מקרקרים. פר"ח או' ל"ו. שה"מ או' מ"ב. חכ"א שם או' כ"ג. זב"ת שם. זב"ש שם. זב"צ או' ף'.
סעיף קטן צח
צח) שם. וכ"ש אם מקום הצפורן או חמש צפרניו שמוטות מגבו. פי' דנמצא מכה בגב השור ולא נמצא צפורן אלא מקומה דחוששין.
סעיף קטן צט
צט) שם. ולא לזה בלבד חוששין אלא לכל השוורים שבדיר. קאי על מ"ש בתחלה הוא והם שותקים ודלא כרי"ו. ב"י. פרישה או' כ"ח. ט"ז ס"ק כ"ב. פר"ח או' ל"ז. בל"י או' י"ט. שה"מ או' מ"ג. מש"ז או' כ"ב. זב"ת או' מ"ג. ענ"ה שם. זב"צ או' פ"א.
סעיף קטן ק
ק) ואם הרג א' מהם והב' נמצאת צפורן תחובה לו בגבו חיישינן לכל הנשארים. כנה"ג בהגה"ע או' כ"ט. שפ"ד או' ל"ד. אבל אם נמצאת צפורן תחובה על ההרוג עצמו כתב השפ"ד שם דיש להכשיר השאר דלא כמ"ש הכנה"ג שם. ענ"ה שם או' כ"ה. זב"צ או' פ"ב.
סעיף טו'
סעיף קטן קא
קא) [סעיף טו'] לא כתבנו עליהם מפני שאין אנו בקיאין בבדיקה כמ"ש סעי' י"ח.
סעיף יח'
סעיף קטן קב
קב) [סעיף יח'] יש מי שאומר וכו' ולית ליה תקנתא אלא לשהויי י"ב חודש וכו' ואפי' לודאי דרוסה מהני שהיית יב"ח או כשתלד. ש"ך ס"ק מ"ב. דמש"א דקנ"ג ע"ד. כנה"ג בהגה"ט או' ן' פר"ח או' מ"ה. לה"פ או' י"ט. בל"י או' כ"ב. כריתי או' י"א. שפ"ד או' מ"ב. שע"ה או' נ"ד. חכ"א כלל י"ד או' כ"ט. זב"ת או' נ"ו. ענ"ה סי' מ' או' כ"ט. ביא"ב בשפ"ז או' מ' זב"צ או' פ"ו. וצריך שיהיו יב"ח שלמים ולא אחד מלא וא' חסר כסדר החדשים ובעינן שנה וששה ימים. ענ"ה שם. ובס' חומות ירושלים סי' ע' כתב דבעינן שס"ה ימים והב"ד הפ"ת או' ט"ז יעו"ש.
סעיף קטן קג
קג) שם. אלא לשהויי י"ב חודש וכו' ובשנה מעוברת צריך י"ג חודש. תו"ח כלל ע"ג או' ב' אפי רברבי דף ע"ג ע"ב. ש"ך ס"ק מ"ג. דמש"א דקנ"ג ע"ד. ל"א או' רפ"ד. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ז. הל"פ בסעי' י"ב. בל"י או' כ"ג. שפ"ד או' מ"ג. שה"מ או' נ"ה דלא כפר"ח ופר"ת. שו"ג מחו' או' ו' מחב"ר סוף או' י"ב. זב"ש או' כ"ז. ענ"ה שם. תו"ז סי' מ"ב או' ב' ביא"ב שם או' מ"א. זב"צ או' פ"ז.
סעיף קטן קד
קד) ואם האדים הבשר מבפנים לא מהני מה ששהה יב"ח דזה ודאי טרפה הוא אמנם אם האדים בחוץ לרש"י הוי ודאי טרפה ולתו' רק ספק וא"כ בהאדים בחוץ ולא מבפנים ושהה יב"ח יש לכאורה להתיר דהוי ספיקא פלוגתא דרבוותא וה"ה לידה מהני. ביא"ב בשפ"ז או' מ' ועיין בסעי' ט"ז וכריתי או' י"א.
סעיף קטן קה
קה) שם. או בנקבה שתתעבר ותלד. כלומר דא"צ יב"ח אלא סגי כשתתעבר ותלד אבל פשיטא דגם בנקבה מהני שהיית יב"ח. ב"ח. פרישה או' מ"ה. ש"ך ס"ק מ"ד. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ח. לה"פ או' כ"א. בל"י או' כ"ד. כריתי או' י"ג. שו"ג או' ן' ביא"ב בשפ"ז או' מ"ב. זב"צ או' פ"ח וכתב ודלא כשה"מ או' נ"ו.
סעיף קטן קו
קו) שם. או בנקבה שתתעבר ותלד. ודוקא שתתעבר ותלד אבל בעיבור לחוד לא מהני דאפשר דתתעבר עיבור שלא תבא לידה אלא שתמות בו. רש"ל פא"ט סי' ף' ש"ך ס"ק מ"ה. דמש"א דקנ"ג ע"ד. כנה"ג שם או' מ"ט. בל"י שם. כריתי שם. פר"ת או' כ"א והשיג על הפרח שהתיר בעיבור לחוד. מנ"י על התו"ח כלל ע"ג או' א' שו"ג או' נ"א. שפ"ד או' מ"ה. שה"מ או' נ"ו. מחב"ר או' י"ד. חכ"א כלל י"ד או' כ"ח. זב"ת או' נ"ז. ענ"ה סי' מ' או' כ"ט. חו"ז סי' מ"ב או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' מ"ג. זב"צ או' פ"ט.
סעיף קטן קז
קז) ואם הולידה נפל או בעוף שהטילה ביצים שאינם גמורים י"ל דלא מהני לרש"ל ואפשר דגם הפר"ח שחולק עליו מודה בזה דנפל גרע דהוכיח סופו על תחלתו דלאו עיבור מעליא הוי. חומות ירושלים סי' ע' פ"ת או' י"ח. זב"צ או' ץ'.
סעיף קטן קח
קח) שם. או בנקבה שתתעבר ותלד. משמע דבזכר אף אם ודאי שהוליד לא מהני לספק טרפה. פ"ת או' י"ז. מיהו דעת הפר"ח בשו"ת שבסוף מים חיים סי' ב' דזכר טרפה אינו מוליד וא"כ אם הוליד יצא מספק טרפה אמנם המחב"ר או' י"ג כתב לדחות ראיות הפר"ח וכן הרב חק"ל יו"ד סי' כ"ז העמיק הרחיב בדבר זה והעלה דגם זכר טרפה מוליד ולפ"ז זכר שהוא ספק טרפה שבא על נקבה וילדה אכתי הספק עומד ואסור. זב"ש או' כ"ח. זב"צ או' צ"א.
סעיף קטן קט
קט) שם. וכן בעוף אם גמרה להטיל כל הביצים של טעינה ראשונה ושהתה כ"א יום ואח"כ חזרה להטיל ביצים כשרה. ואז כל הביצים למפרע כשרים. ש"ך לקמן סי' פ"ו או' כ"ו. לה"פ שם או' כ"ג. פר"ת שם או' י"ד. שפ"ד שם או' כ"ה. שו"ג בסי' זה סוף או' נ"ב. זב"ת או' נ"ח. זב"צ או' צ"ב. ועיין לקמן סי' פ"ו סוף סעי' ט'.
סעיף קטן קי
קי) גם בבהמה צריך לידע שלא היתה מעוברת כשנטרפה שאם היתה מעוברת צריך להמתין עד שתתעבר פעם שניה כמו בעוף. כלבו סי' ק"א ד"ה הנה. פר"ח סוף או' מ"ז. שה"מ סוף או' נ"ז. ער"ה או' י"ג. זב"ת או' נ"ח. תו"ז סי' מ"ב או' ה' ביא"ב בשע"ז או' מ"ה. זב"צ או' צ"ג.
סעיף קטן קיא
קיא) וכתב מזמור לדוד בסוף סי' זה שאם הגיעה לסוף העיבור ונמצא הולד שלם בתוכה כששחטוה דקרוב הדבר דודאי אי לא נשחטה הוה ילדה שיש להקל ולהתיר עכ"ל והב"ד הזב"ש או' ל' ונראה שזה עשה דרך פשרה לפי שרש"ל אוסר עד שתלד ופר"ח מתיר בעיבור לבד אבל לפי מ"ש לעיל או' ק"ו דהסכמת האחרונים כרש"ל דאין להתיר אלא עד שתלד דשמא תמות בלידה א"כ ה"ה בנידון זה יש לאסור דחיישינן שמא תמות בלידה אע"ג דהולד שלם. וכ"כ זב"צ או' צ"ד לדחות דברי מזמור לדוד הנז' מהטעם שכתבנו והסכים לאסור.
סעיף קטן קיב
קיב) שם. ושהתה כ"א יום וכו' ואלו כ"א יום בעינן שלמים כמ"ש לקמן בש"ע סי' פ"ו סעי' ט' וכן ספק טרפה שלא הטילה מעולם בעינן כ"א יום שלמים לאחר זמן ספק הטרפות ההוא ואז כשהטילה כשרה לא בענין אחר. שפ"ד או' מ"ו. זב"צ או' צ"ו.
סעיף קטן קיג
קיג) שם. ושהתה כ"א יום וכו' דזהו זמן עבורו של עוף וכל שלא שהתה כ"א יום איכא למיחש שמא נתעברה קודם שנטרפה ואלו הביצים הם מטעינה ראשונה. ש"ך ס"ק מ"ו. פר"ח או' מ"ח. זב"ת או' נ"ח. ביא"ב בשפ"ז או' מ"ד. ועיין לקמן סי' פ"ו סעי' ט'.
סעיף קטן קיד
קיד) שהיית י"ב חודש לא מהני אלא דוקא לדרוסה נפולה אבל שבורת גף בעוף סמוך לחבורו בגוף שטרפותו משום חשש נקיבת הריאה לא מהני שהיית יב"ח ולידה דאכתי איכא למיחש שמא בתוך י"ב האחרונים ניקבה הריאה. פר"ח סוף או' ן' לה"פ או' כ"ג. בל"י או' כ"ז. כריתי או' ט"ז. זר"א או' שי"ו. שה"מ או' ס' מחב"ר או' ט"ז. פ"ת או' כ"ד. חכ"א כלל י"ד או' ל"א. זב"ת או' נ"ח. ביא"ב באד"ז או' מ"ח. זב"צ או' צ"ז. וכ"כ לעיל סי' נ"ג או' ס"ח. ועי"ש עוד או' ס"ט ואו' ע' מדינים אלו.
סעיף קטן קטו
קטו) ומיהו אף בשבורת גף דלא מהני יב"ח או כ"א יום מ"מ אם שהתה כ"א יום וחזרה והטילה ביצים הביצים של טעינה ראשונה שמקודם כ"א יום מותרים. פאת נגב סיף דף כ"ג. זכ"ל ח"ג חי"ד או' ק"א. זב"צ או' צ"ח.
סעיף קטן קטז
קטז) עוף שנשבר עצם האמצעי במקום צוה"ג ובעליו שהה אותו יב"ח וחי מצד חששת פסיקת צוה"ג לא מהני שהיית יב"ח ע"ד שכתב הפר"ח גבי שבורת הגף (לעיל או' קי"ד) אמנם אם העצם חזר ונקשר שאשי"י ולא נשאר שם עוקץ כלל ואח"כ שהה יב"ח כשר וליכא למיחש למידי. הרב מכתם לדוד י"ד סי' ט' מחב"ר בקו"א או' ב' וכ"כ לעיל סי' נ"ו או' מ"ה. ועי"ש עוד או' מ"ו.
סעיף קטן קיז
קיז) שחט תרנגולת ואח"כ ראה שלא שחט אלא מקצת ושט ונסתפק אם היה רובו והטריפה והשליכה מידו והתרנגולת עמדה והלכה ואח"ז חיתה המכה והטילה ביצים וישבה והגדילה אפרוחים וחזרה להטיל עוד ביצים והרי היא בריאה אלא שנשאר קצת רושם בצוארה והאיש אומר דודאי דהושט חתך וזוהי בלי ספק. לדידיה אסורה והאפרוחים מותרים ולכ"ע שרי דקבלת רז"ל נגד האיש הזה אמנם יש בידינו לבדוק כיון שיש הרושם מבחוץ לשוחטה למעלה מועט ואם נמצא בקנה רושם המכה כשרה ואם נמצא בושט טרפה. מכתם לדוד שם סי' יו"ד. מחב"ר שם או' ג' זב"צ או' ק"ג.
סעיף קטן קיח
קיח) שם הגה. ואנו בדורות האחרונים אין בקיאין בבדיקה וכו' ולכן יש לנהוג כסברא הראשונה. י"א דאי איכא עוד קצת להתיר יש לסמוך ולהקל ע"י בדיקה. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ד אבל השפ"ד או' מ"ב פקפק בזה וע"כ יש להחמיר. זב"צ או' ק"ד.
סעיף קטן קיט
קיט) עוד כתב הכנה"ג שם או' מ"ה דדרוסה שנתערבה באחרות אע"ג דלא בקיאינן בבדיקה נוכל לסמוך אבדיקה להתיר האחרות אבל השפ"ד שם פקפק גם בזה והניח בצ"ע וכ"כ במש"ז סוף או' א' בסי' שאח"ז דח"ו להקל והב"ד מק"מ או' מ"ט וכתב וכן המנהג פשוט. זב"צ או' ק"ה.
סעיף קטן קכ
קך) בטרפה מן הבטן איכא פלוגתא אי מהני בה שהיית יב"ח או לידה כמ"ש הכנה"ג בהגה"ט או' מ"ו. וע"כ יש להחמיר. זב"צ או' ק"ו.
סעיף קטן קכא
קכא) שם בהגה. ויש מחמירין עוד דכל שצריכין להשהותו יב"ח חיישינן לתקלה. אבל היכא דא"צ לשהות אלא כ"א יום לא חיישינן לתקלה בזמן מועט כזה. כ"כ מהרא"י בהגהת ש"ד סי' ע"צ ומביאו בד"מ ובתו"ח כלל ע"ג דין ד' ש"ך ס"ק מ"ז. ומיהו ביה"ל בסי' פ"ו או' ב' כתב דגם בעוף אין משהין כ"א יום. אבל הפר"ח או' מ"ט כתב כדברי מהרא"י דבזמן מועט כזה לא חיישינן. וכ"כ הל"פ בסעי' ב' זר"א או' שט"ו. שה"מ או' נ"ט. חכ"א כלל י"ד או' כ"ח. זב"ת או' ס' ענ"ה סי' מ' או' ל' מק"מ או' ן' זב"צ או' ק"ז. ואף שאירע הספק בזמן שמטלת ביצים דצריך להמתין עד שתכלה להטילם ואח"כ כ"א יום עד שתתחיל מחדש להטיל שרי. מק"מ שם. זב"צ או' ק"ח.
סעיף קטן קכב
קכב) וכל שיש עוד צד היתר מותר להשהותו יב"ח. בל"י או' כ"ה. מק"מ שם. זב"צ או' ק"ט.
סעיף קטן קכג
קכג) ונראה דבבהמה אם יודע בודאי שבשעה שאירע לה ספק טרפות לא היתה מעוברת ואח"כ נתעברה אפי' בבהמה גסה אם יש עוד צדדים להקל מותר להשהותה עד שתלד. וכן בזכר אם רואה שמזדקק לנקבה ויש עוד צדדין להקל מותר להשהות ולא חיישינן לתקלה. חכ"א שם. דר"ת או' ק"צ.
סעיף קטן קכד
קכד) שם בהגה. ויש מחמירין עוד דכל שצריכין להשהותו יב"ח חיישינן לתקלה וכו' לאו דוקא אלא אפי' בעיבור בהמה דקה שהוא ה' חדשים לית לן להקל. חת"ס חי"ד רסי' נ"ז. פ"ת או' כ"ב. חכ"א שם. מק"מ שם.
סעיף קטן קכה
קכה) וה"ה בעוף במדינות שאינה מטלת ביצים כל ימות החורף ואירע לה ספק לא ישהנה עד הקיץ. חכ"א שם. והב"ד מק"מ שם וכתב וצ"ע. ומ"מ אם היה רק ב' חדשים קודם שמתחילין התרנגולים להטיל ביצים יכול להמתין עד שתתחיל להטיל דב' חדשים מקרי זמן מועט ולא חיישינן. דר"ת או' קפ"ט בשם אם לבינה !סניף ט"ז יעו"ש.
סעיף קטן קכו
קכו) שם בהגה. ואפי' אינו אלא אחד וכו' עיין לקמן סעי' ך' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן קכז
קכז) שם בהגה. ואין למכרו חי לעכו"ם אלא ימיתנו קודם וכו' צריך לומר ימכרנו קודם ואחר המכירה שהוא ברשות העכו"ם ימיתנו העכו"ם מפני שאסור לגרום טריפות. ביה"ל או' ג' ובסי' פ"ו או' ב' מיהו התב"ש סי' כ"ג השיג אביה"ל ומ"מ כתב דעדיף להמיתו ע"י עכו"ם אם אפשר בקל משימיתנו ישראל. מנ"י בשרשים או' פ"ג. ולעשות בו טרפות הניכר יש חשש צער ב"ח. מק"מ סוף או' נ"א. ועיין לעיל סי' כ"ג או' ס'.
סעיף קטן קכח
קכח) שם בהגה. וכל מקום שהוא ודאי טרפה אעפ"י שנשתהה יב"ח והוא חי אסור. ואם הוא ספק יתרת מהני בה שהיית יב"ח. ש"ך ס"ק מ"ח. ער"ה סוף או' ט"ו. זב"צ או' ק"י וכתב ודלא כפר"ח.
סעיף קטן קכט
קכט) ולאו דוקא !סכק דמציאות דמהני שהיית יב"ח ולידה אלא גם בספק דדין דפליגי ביה הפו' ואין ראיה מכרעת לא' מן הצדדין מהני שהייה ולידה. פר"ח או' ן' שה"מ או' ס' חכ"א כלל י"ד או' כ"ט. זב"ת או' ס"א. ענ"ה סי' מ' או' כ"ט. תו"ז סי' מ"ב או' ז' זב"צ או' קי"א.
סעיף קטן קל
קל) ואם הוא ספק דרוסה והדבר ספק אם עברו עליו יב"ח או לאו אין להתיר מכח ס"ס משום דליכא חזקת התר. תו"ז שם או' ח' זב"צ או' קי"ב.
סעיף יט'
סעיף קטן קלא
קלא) [סעיף יט'] י"א שצפרים קטנים אין אדמימות ניכרת בהם. מפני שהם כולם אדומים. לבוש. זב"ת או' ס"ב.
סעיף קטן קלב
קלב) שם. לפיכך אין לו בדיקה. אפי' בזמן הש"ס וכן ארס הנץ. ש"ך ס"ק מ"ט. פר"ח או' נ"א. זב"ת או' ס"ג. ענ"ה סי' מ' או' ל"א. ור"ל וכ"ש אנחנו דאין בקיאין.
סעיף ך'
סעיף קטן קלג
קלג) [סעיף ך'] אם רבים הם הנדרסים וכו' הגה. והמנהג להחמיר אפי' באחד. וכן הסכים הפר"ח סוף או' נ"ב. הל"פ בסעי' י"ב. שה"מ סוף או' ס"ב. ענ"ה שם או' ל' תו"ז שם או' ו' זב"צ או' קי"ד.
סעיף קטן קלד
קלד) והא דחיישינן לתקלה אפי' באחד ה"ד בודאי איסור אבל בספק דרוסה לא חיישינן לתקלה אלא כשהם רבים. ער"ה או' ט"ז זב"צ או' קי"ו.
סעיף קטן קלה
קלה) ואם רבים הנדרסים הם עופות יכול להשהותם כ"א יום משום דהוא זמן מועט. שפ"ד או' ן' ביא"ב בשפ"ז או' מ"ו. זב"צ או' קט"ו.
סעיף קטן קלו
קלו) עדר שנתערב בו ספק דרוסה ברובה לא חיישינן לתקלה ושרי להשהות יב"ח וזמן עיבור ולידה. הרדב"ז ח"א ססי' שע"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ס' בל"י או' כ"ט. מק"מ או' ן' פ"ת או' כ"ז ביא"ב בשפ"ז או' ן' זב"צ או' קי"ז.
סעיף כא'
סעיף קטן קלז
קלז) [סעיף כא'] אסור למכור לעכו"ם דרוסה וכו' אווזות שנהגו במקום א' שלא לאוכלם דאין להם מסורת ונדרסו מותר למוכרם לגוי דודאי לא יקנה ממנו ישראל ולא חוישינן שמא ימכור לישראל במקום אחר שנהגו בהם היתר. שבו"י ח"א סי' נ"ה. בל"י שם. ער"ה או' י"ט. פ"ת או' כ"ה. ענ"ה שם או' ל' ביא"ב באד"ז או' ן' זב"צ או' קי"ח.
סעיף קטן קלח
קלח) גם שחוטה מותר למכור לעכו"ם ולא חיישינן דיחזור וימכרנו לישראל דישראל לא זבנו שחוטה מן העכו"ם. ער"ה או' י"ח. זב"צ או' קי"ט וכתב וכן נוהגין. ועיין לקמן סי' קי"ז ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן קלט
קלט) ספק דרוסה אסור להניחה לנפשה חיה שמא יצודנה ישראל והוא לא ידע. הרשב"א בתה"ב דף מ"א ע"א. כנה"ג בהגה"ט או' נ"צ. זב"צ או' ק"ך.
סעיף קטן קמ
קמ) שם הגה. ודוקא בטרפות שאינו ידוע אבל טרפות הידוע וניכר לכל מותר. ואפי' אם אינו ניכר בעודו חי אלא לאח"ש והפשט וניתוח כגון שבורה ודכוותא מותר למוכרה לגוי דלא חיישינן למה שיוכל לרמות את ישראל שיקנה אותה בחזקת כשרה דלהפסד ממון הלוקח לא חששו להפסיד המוכר דמאי חזית ולא חיישינן אלא היכא דאפשר לבוא לידי תקלה שיאכלנו. שאלת יעב"ץ ח"א סי' ע"ב. פ"ת או' מ"ו. זב"צ או' קכ"א.
סעיף קטן קמא
קמא) ואפי' בעיר שרובה גוים ג"כ אסור למכור לגוי טרפות שאינו ידוע שמא יחזור וימכרנה לישראל דהפו' לא חילקו. שאלת יעב"ץ שם. פ"ת שם. זב"צ או' קכ"ב.
סעיף קטן קמב
קמב) שם בהגה. וכן אפי' ספק טרפות ויש מכשירין הטרפות ההוא וכו' מותר למכרו לעכו"ם וכו' ואין להקל בזה אלא בספק דרוסה דבלא"ה יש לה היתר בבדיקה אבל בשאר טרפות אחר בפלוגתא דרבוותא היכא דאין צדדין בלא"ה להתיר אין להתיר אפי' למכרו לגוי. ש"ך ס"ק נ"א. פר"ח או' נ"ג. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ט. כריתי או' י"ז. שה"מ או' ס"ד. שפ"ד או' נ"א וכתב דהעיקר דאין לעשות ס"ס בידים כמבואר בכל הפו' ואף בפלוגתא דרבוותא אם לא שרוב מתירין ומשום חומרא אנו מחמירין או שיש עוד צדדין להקל ולא בע"א. זב"ת או' ס"ה. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' ן' זב"צ או' קכ"ג.
עמוד הקודםעמוד הבא