התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן כ
הרב יעקב חיים סופר
סימן כ
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מקום השחיטה בצואר בקנה לצד הראש משיפוי כובע ולמטה וכו' והיינו שייר בחיטי וכו' רבינו בעל הטורים לא הזכיר כאן ולא בסי' כ"ד שייר בחיטי וכן הרשב"א בת"ה ובסמ"ק וכתב דמש"א דף מ"ה ע"ג דאפשר משום שהיו מסופקים בפי' חיטי מהו ועד היכן הוא נמשך ומה נקרא שייר בחיטי ובס' יאיר נתיב כתוב וענין החטים האלה אין אנחנו בקיאים וגם אני חפשתי וחקרתי ושאלתי את פי גדולי הבודקים הבקיאים במלאכה זאת כהוגן והם השיבוני שלא באו עד תכליתם וכו' לכן הירא את דבר ה' לא יכשיר שום הגרמה שהיא למעלה מטבעת הגדולה כיון שאין אנחנו בקיאים ויודעים חטים הללו מה הם או אנה הם וכ"כ ר' יחיאל ראוי לשוחט שיתרחק מטבעת הגדולה ולשחוט למטה אע"ג דק"ל כל הצואר ראוי לשחי' כדי להסתלק מן הספק ע"כ. וכן צוה מהר"י מולין שלא להכשיר כלל מטבעת הגדולה. וכ"כ האגור בשחיטות אשכנזיות כתוב שנוהגים להטריף הגרמה אם לא שייר מלא החוט בטבעת הגדולה לצד הראש על פני כולה כרבנן דר"י בר יהודה וכן ראיתי נוהג מהר"י לנדא וכן פשט המנהג בכל הגלילות ע"כ. כנה"ג בהגה"ט או' ב' וכ"כ הפר"ת או' א' דלענין הלכה כיון דהאידנא לא בקיאי בחיטי וגם א"א לצמצם בהתחלת שיפוי הכובע נראה דצריך לשחוט בתוך טבעת הגדולה ולשייר לפחות כחוט השערה מטבעת הגדולה לצד הראש בהקף רוב הטבעת ובר מן דין לאו שמה שחיטה וכ"כ הרמב"ם והרא"ש והרשב"א וכן הלכתא עכ"ל וכתב הרב זב"צ או' א' דיש להורות כדברי האגור וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א דאם לא נשאר כלום מטבעת הגדולה לצד הראש ע"פ כולה מטריפין הבהמה רק בהפ"מ וכ"ש לצורך גדול אם נשאר הקף רוב הטבעת מכשירין אותה יעו"ש.
סעיף קטן ב
ב) שוחט ששוחט למעלה מטבעת הגדולה יש להעבירו כי הוא מקלי הדעת ופורץ גדרן של רבותינו בעלי הוראה. פליתי או' א' וכ"כ חכ"א כלל ו' או' א' דיש דיש להעבירו ולקנסו. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ג
ג) שם. ושעורו למטה עד ראש כנף האונה וכו' שהיא בצד שמאל וכשהבהמה רועה יוצאה מן הגוף יותר משל צד ימין שהיא עבה. ב"י בשם הגמ"י. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' זב"ת או' ב' וזה השיעור הוא לחומרא. שפ"ד או' ב' זב"צ או' ג' אבל הקומץ או' ב' כתב דאם נמצא החתך בקנה למעלה מחוד הנ"ל אפי' כ"ש כשרה ואם בשוה ה"ז הגרמה וכתב שכ"ה משמעות כל הפו' יעו"ש.
סעיף קטן ד
ד) ונראה כי ישער במקום זה מבלי שימשוך הקנה בכח לצד מעלה כי לצד שהקנה הוא בטבעו נקמט קצת דאם ימשוך בכח הקנה הגדול שמגיע שם ראש האונה ימשך לצד מעלה ויבא להקל. פר"ת או' ב' זב"ת או' ג' מנ"י או' ג' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ה
ה) שם הגה. ובעוף למטה וכו' מנהג מקצת שוחטים שאין מצריכים א' לאחוז העוף בשעת שחיטה אלא הוא אוחז העוף בידו האחת ושוחטו בידו האחרת וכיצד עושין מעקמין האגפים וכו' וקצת שוחטין מגמגמין על זה דיש לחוש לשמוטת הגף וכו' כנה"ג לקמן סי' נ"ג בהגב"י או' כ"ב. ובא"י ומצרים נהוג שהשוחט מעקם האגפים וכו' ושוחט הוא עצמו וכמעט אינו מצוי כלל דעי"כ תשמט הגף. מחב"ר או' א' זב"צ או' ה' וכתב וכן מנהגנו.
סעיף ב'
סעיף קטן ו
ו) [סעיף ב'] ובוושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכויץ. פי' שהעור מתקמט ונעשה קמטים במקום השחיטה והחלל מתכסה משא"כ בתורבץ נשאר החלל מגולה ואין מתקמט. ט"ז סק"ד. מש"ז או' ד' שו"ג או' ט' זב"ת או' ה' חכ"א כלל ו' או' ב' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן ז
ז) שם. עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים וכו' וזהו פי' הגאון והרי"ף והרמב"ם אבל רש"י פירש שער שגוררין בסכין מכרס הפנימי וכתב סמ"ק ואין אנו בקיאין בזה לפיכך נכון לשחוט באמצע הצואר ע"כ. ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד כיון דהגאון והרי"ף והרמב"ם מסכימין לדעת א' הכי נקטינן להלכה. פר"ת או' ה' זב"ת או' ו' זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן ח
ח) שם. והוא הנקרא תורבץ הושט. ופי' תורבץ חצר הושט מקום דבוקו בלחי. רש"י והר"ן. פי' אחר מלשון רובץ תחת משאו שכשחותכין אותו רובץ תחתיו כמות שהוא ואינו מתכויץ. זב"ת או' ז'.
סעיף קטן ט
ט) שם. כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו. משני צידי הצואר שזה אינו אלא רוחב אצבע אחד. טור. וכ"כ ב"י בשם הרשב"א. וכ"כ הלבוש. זב"ת או' ט' והב"ח כתב דיש מפרשים דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שכתבו בסתם כדי שיתפוס בב' אצבעותיו משמע שהם סוברים דצריך להניח רוחב ב' אצבעות סמוך לראש מכל צדדיו יעו"ש.
סעיף קטן י
י) שם. כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו. ושיעור המתכויץ ושיעור כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו הוא מקום אחד והוצרך לאשמעינן סי' הכויץ והתורבץ להכשיר בעוף דאין שיעורו בשתי אצבעות והוצרך למיהב שיעור האצבעות כדי לדעת השוחט כשיבא לשחוט מקום שחיטה לשחוט שם. פר"ת או' ד' זב"ת או' ז' זב"צ או' ז' מיהו בשו"ת ברכת יוסף חי"ד סי' יו"ד כתב דמלשון הרי"ף והרא"ש משמע דהשיעור של תפיסה אינו דומה לשיעור של עומד יעו"ש והביאו מנ"י בלקו"י או' כ"ו אמנם מדברי הש"ע משמע כדברי הפר"ת. ומשמע דבעינן דוקא במקום דכויץ. וכ"כ השו"ג סוף או' י"ג דלענין מעשה כל מקום שחותך ומתכויץ נקרא ושט וכשר בין בבהמה בין בחיה בין בעוף והוא מילתא פסיקתא עכ"ל משמע הא אם אינו כויץ אין להתיר. ועוד עיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן יא
יא) שם הגה. וי"א כדי רוחב ד' אצבעות. והיינו בשור הגדול כמ"ש בטור וב"י יעו"ש אבל לדברי הש"ע משמע דגם בשור הגדול שיעורו כדי שיאחוז בשתי אצבעות וכמ"ש הש"ך סק"ו. וכ"כ השמ"ח או' ד' דבגסה רוחב ד' גודלים ממקום חבורו בלחי ובחיה ובדקה ובעוף לפי שיעור זה לפי גדלו וקטנו ולמטה ממקום זה. הוא מקום שחיטה כן יש לפסוק במדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) הנוהגים ע"פ מהרי"ו וכן יש לנהוג בכ"מ בדליכא הפ"מ אבל בשאר מקומות ואיכא הפ"מ אין לאסור כ"א ששחט בתוך רוחב גודל א' מן החיבור בין בגסה בין בחיה ודקה. ובדקה אפי' יש אצבע מצומצם. ובעוף לפי גדלו וקטנו ואם אינו יודע בעוף ישער נגד מקום השחיטה בקנה עכ"ל. ור"ל משיפוי כובע ולמטה וכמ"ש ב"י בשם הר"ן. והקומץ או' ג' כתב דמנהגינו להחמיר דבעינן תרתי מתכויץ וגם ד' גודלין ר"ל דאם רואים שאינו מתכויץ תו אין מועיל בו שום מדידה ובמתכויץ בעינן ד' גודלין בשור הגדול אף בהפ"מ וכ"א לפי ערכו ולא לפחות משיעור ב' גודלין אפי' בדקה יעו"ש והרב זב"צ או' ח' כתב דמנהג בגדאד יע"א דלא משערינן באצבע ולא שמענו ולא ראינו מימינו שום שו"ב שבדק באצבע רק אם ראינו השחי' הוא כויץ אז מכשירין ואם לאו מטריפין עכ"ל והוא ע"פ מ"ש הפר"ת לפרש דברי הש"ע והב"ד באו' הקודם דהמדידה וכויץ מקום א' הוא יעו"ש וע"כ תפסו מילתא פסיקתא לשער רק בכויץ וכמ"ש באו' הקודם בשם השו"ג יעו"ש וא"כ אם אינו כויץ אין להתיר בשום אופן בין בגסה בין בדקה בין בחיה בין בעוף כיון דכ"ה דעת הש"ע והפר"ת והאחרונים ויש להחמיר בספק טריפה ובפרט דאילן לא בקיאן שפיר במדידה.
סעיף קטן יב
יב) ואם שחט סמוך לתורבץ הושט והראש שלצד התורבץ אינו כויץ וראש השני שלצד הגוף הוא כויץ. הרב בית יעקב סי' קל"ט כתב לאסור והרב ברכת יוסף חי"ד סי' יו"ד כתב בענין עוף שנשחט אחר תפיסת יד כדינו אמנם מקום החתך עמד שאינו כויץ הביא כמה ראיות להתיר אלא שכתב דאם בא מעשה לידו כזה לא היה מיקל יעו"ש והב"ד מנ"י בלק"י או' כ"ו. והטוט"ד מה"ק סי' ל"ג כתב להכשיר בענין כזה בהפ"מ ואם הושט כויץ מלמטה מצד הגיף ומצד הראש אין כויץ יש להכשיר אף באין הפ"מ יעו"ש והב"ד בלק"י שם או' כ"ח. אמנם זהו לפי דעת הסוברים דמתירים במדידה אע"ג דלא כויץ אבל לדעת הפר"ת והש"ע שכתבנו לעיל או' יו"ד דהמדידה וכויץ מקום א' הוא ובעינן דוקא כויץ אין להתיר בלא כויץ בשום אופן כע"ש באו' הקודם אך בענין זה שכתבנו שלצד התורבץ אינו כויץ ולצד הגוף כויץ אפשר דבהפ"מ יש להקל.
סעיף קטן יג
יג) שם. ולמטה עד הזפק. דהיינו עד גגו של זפק ולא גגו בכלל. ב"ח. פרישה או' ה' ט"ז סק"ו. ש"ך סק"ז. והיינו משיתחיל הזפק להתרחב. זב"ת או' י"א. וסי' להבחין אם שחט בגגו של זפק אם נראה עור לבן בידוע שנגע בו לפי שהאדום מצוי יותר בוושט מבחוץ מן הלבן והלבן יותר ארוך מן האדום. ועוד סי' דבגג הזפק אין בו ב' עורות כמו בוושט. ב"י. לבוש. פרישה שם. ט"ז שם. ותרנגולים שלנו קשה להבחין שכל הושט לבן הוא אלא עד מקום שיתחיל הושט להרחיב הוא גגו של זפק. ובדמש"א הוסיף וגם א"א לידע ולהבחין שיש לושט ב' עורות שא"א לקלוף זה מזה. כנה"ג בהגב"י או' י"א. ועיין לקמן סי' ל"ג סעי' ד' וסעי' ה'.
סעיף קטן יד
יד) שם הגה. ועוף שאין לו זפק. כגון אווזא. לבוש. באה"ג. זב"ת או' י"ב.
סעיף קטן טו
טו) שם בהגה. עד בין האגפיים. דהיינו עד הגוף והוא השיעור עד גגו של זפק. ביה"ל. זב"ת או' י"ג.
סעיף ג'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ג'] צריך השוחט שישחוט באמצע הצואר ואם שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה והוא שהחזיר הסימנים ויודע שחתכם קודם שחתך המפרקת וכו' משמע דתרתי בעינן בשוחט מן הצדדין שהחזיר הסימנים וגם יודע בודאי שחתכם קודם שחתך המפרקת אבל בחדא מנייהו שהחזיר הסימנים ולא השגיח אם חתכן קודם שחתך המפרקת או שלא החזיר הסימנים וידע בודאי שחתכן קודם שחתך המפרקת פסולה. וכ"כ הט"ז סק"ז לפרש דברי הש"ע. וכ"כ הכו"פ בפליתי או' ד' ובכריתי או' ט' וכ"כ חכ"א כלל ו' או' ד' שש"א או' ב' והגם דיש מתירים בחדא כתב השפ"ד סוף או' ח' דלענין דינא יש להחמיר דתרתי בעינן החזיר וידע. וכ"כ זב"צ או' י"ב דכן ראוי להורות כפשט דברי מרן ז"ל ובחדא מנייהו פסולה.
סעיף קטן יז
טוב) השוחט מן הצדדין ואירע שחתך הבשר קודם הסימנים יש להכשיר ודלא כהב"ח דאסר מטעם שהייה דשמא בשעה שהתחיל לשחוט בבשר נקב מעט בושט וחזר וחתך בבשר קודם שחתך הסימנים והו"ל שהייה דלא חיישינן להא ואפי' לדידן שאנחנו מחמירין בכל השהיות אין זה אלא אם מגביה הסכין אפי' קצת דחשבינן אותה שהייה. ט"ז סק"ז. ול"ד נמי לנמצא גמי בוושט דפוסלין דהתם לאו מענין עסק השחיטה הוה ואף שם חומרא בעלמא הוא משא"כ כשעוסק דרך שחיטה אף שחותך בבשר לא הוה שהייה אף לדידן דפוסלין שהייה בכל שהוא. מש"ז או' ז' זב"צ או' י"ג. ועיין לקמן סי' כ"ג סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן יח
חי) והיינו דוקא אם חתך בבשר הצואר אבל אם חתך במפרקת עם הסימנים יש להחמיר משום דחתיכת עצם שוהה טפי מחתיכת הסי' ויש לחוש לשהייה בסימנים. שמ"ח או' ז' ובתב"ש או' ט"ז. זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן יט
יט) שוחט א' שהיה שוחט בהמה כדינה באמצע הצואר ואחר שחתך קצת מן הסימנים נטה ידו מעט וחתך בבשר של הצואר דוקא ותכף מיד חזר אל הסימנים והשלימם ולא הגביה ידו כלל ועיקר מן השחיטה אלא בעת השחיטה עברה ידו בעת הולכת הסכין ויצא חוץ מהסימנים ומיד חזר אליהן זה המעשה בא לפנינו ונתוועדו חכמי הישיבה והתירו אותה בפומבי. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כ
ך) שוחט שהוא איטר יד ואימון ידיו לשחוט אינו שוחט באמצע הצואר ממש רק מן הצדדין דהיינו באלכסון ומ"מ הוא חותך הסימנין ולא נגע במפרקת מותר ופשיטא שאין להעבירו בשביל זה. שבו"י ח"א סי' מ"ח. באה"ט סוף הסי' !יא"פ לקמן סי' כ"ג. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כא
כא) שם. וה"ה לשוחט מן העורף. היינו ג"כ בהחזיר הסימנים וידע שחתך סימנים תחלה. כריתי או' יו"ד. אבל אם לא החזיר הסימנים ושחט שחיטתו פסולה. פליתי או' ד' וכ"כ הפר"ח או' ט' פר"ת או' ח' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' וזהו אליבא דכ"ע ודלא כהזב"ת או' י"ו שכתב דאם לא החזיר בדיעבד כשר וכ"כ זב"צ או' י"ז על דברי הזב"ת הנז' דלא ניתן ליאמר יעו"ש.
סעיף ד'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ד'] טוב ליזהר למשמש בסימנים וכו' אפי' בשוחט כנגד הגרון. ט"ז סק"ח. כריתי או' י"ב. מנ"י או' ז'.
סעיף קטן כג
כג) שם טוב ליזהר למשמש בסימנים וכו' ויתן לב לבל יחזק בתפיסה זו דחיישינן לעיקור סימנים ולפעמים אם העוף קטן בכל דהו דחיקת יד השוחט בסימנים הוא נחנק לגמרי ויש ליזהר טפי. פר"ת או' יו"ד. זב"ת או' י"ז. וכפי שרגילין לתפוס הסימנים בדוחק יהיה לפעמים איזה חשש כשאין פרכוס דאולי קודם שחיטה נחנק העוף כשתפיסת הסימנים נמשך הרבה קודם שחיטה אך מצד שלא מצאנו להצריך פרכוס רק במסוכנת י"ל שהיא חששה רחוקה ועכ"פ בפירכוס כל דהו אין שוב שום חשש ובלי פרכוס צ"ע. דע"ק או' א' ואם נמשך הרבה התפיסה קודם שחיטה יש להצריך פרכוס לאח"ש כדין מסוכנת. מנ"י שם. זב"צ או' י"ט. מד)
כג) שם. וביונים נמצאים הסימנים בצדדים. אחד מכאן ואחד מכאן וצריך לקבצם יחד כנגד הגרון ואח"כ שחוט.
סעיף קטן כד
סעיף קטן כה
כה) שם. וצריך אימון ידים וזהירות גדולה וכו' וטוב שלא לשחטם כ"א עד שיראה הסימנים דרך עור הדק ואז ודאי ישחוט הסימנים תחלה ואם לא עשה כן קרוב שיבוא לידי פשיעה. מנ"י שם. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן כו
כו) שם. קרוב הדבר מאד לפשוע ולחתוך המפרקת קודם הסימנים. ואם לא הזמינם ביונים ושחט סתם וחתך הסימנים עם המפרקת יש להטריף מדינא דהו"ל ספק מה חתך בתחלה. שמ"ח או' ח' מנ"י שם.
סעיף קטן כז
כז) וגם יזהר שלא יתלוש הנוצוח מהם בידו במקום שחיטה כי ודאי יצא דם מהעור אלא ילחלחם ויסלקם לצדדים. מנ"י שם. זב"צ או' כ"א. ועיין לקמן בהגה ססי' כ"ג ובדברינו לשם בס"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא