התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן ג
הרב יעקב חיים סופר
סימן ג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] שחיטת חולין א"צ כונה. וטעמא מדגלי רחמנא דמתעסק בקדשים פסול דכתיב ושחט את בן הבקר עד שתהא שחיטה לשם בן בקר מכלל דחולין שרי ולא בעי כונה. חולין ל"א ע"ב. ב"י. לבוש. ט"ז סק"א. אבל כח גברא מיהו בעינן דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר שתהא הזביחה באה מכחך. לבוש.
סעיף קטן ב
ב) שם. שחיטת חולין א"צ כונה. ומיהו אע"ג דלא בעינן כונה לשחיטה מ"מ לא מצי ברוכי ואפי' תכ"ד דהא לא נתכוון לשחוט. זב"ת או' א' ועיין לקמן או' ך'.
סעיף קטן ג
ג) שם. או שזרק סכין וכו' ואפי' היה הזורק חש"ו ששחיטתו כשרה בעומד ע"ג כדלעיל סי' א' כשרה דהא נשחטה מכח אדם. שמ"ח או' א' מש"ז בסוף הסי' מחב"ר או' ד' זב"ש או' א' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. או שזרק סכין וכו' ל"ש שחט בהליכה ל"ש שחט בחזרה שחזר הסכין לאחוריו מחמת המכה. הרשד"ם בראש חי"ד בסי' ג' מקיצור ה"ש שחיבר. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח או' א' פר"ת או' א' שמ"ח או' ג' מחב"ר או' ה' זב"ת או' ב' זב"ש או' ב' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ה
ה) שם. או שזרק סכין וכו' ומתוקמא בסכין שיש בו חוץ לצואר כמלוא צואר דסגי בהליכה. ורש"י שכתב שחתכה בהליכתה והכתה בכותל וחזרה וחתכה מתוקמא בסכין שיש בו כמלוא צואר לבד דבעינן הולכה והובאה. זב"ת שם. ועיין לקמן סי' כ"ד סעי' ב'.
סעיף קטן ו
ו) זרק אבן והכה בסכין והלכה הסכין ושחטה נ"ל דפסולה מספק דכח כחו הוא ודילמא דלאו ככחו דמיא. שמ"ח או' ב' מחב"ר או' ו' זב"ש שם. זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ז
ז) ואם זרק סכין למעלה והלכה לצדדין ושחטה נ"ל דכשר דמכחו הלכה דאי לאו כחו הוא היתה יורדת למטה כנגדו ולכן אם זרקה למעלה ואחר שעלתה למעלה ירדה למטה כנגדה ושחטה בירידתה פסול. וכל הפסול משום דלאו כחו הוא אפי' נתכוין לשחוט לא מהני. שמ"ח או' ג' זב"צ או' ה' ואו' ו'.
סעיף קטן ח
ח) ואם !ואם זרק סכין לנועצה בכותל ושחטה בהמה שנשחטה אמה או בנה היום שחיטתה כשרה. וה"ה אם זרק סכין בשבת והלכה ושחטה כשרה. ודלא כזכרון יצחק סי' צ"ו. פ"ת או' א' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן ט
ט) שם. ואם מצא הנוצה או השער וכו' נוצה שייך למימר בעוף ושיער שייך למימר בבהמה ולכך נקט תרווייהו. זב"ת או' ג'.
סעיף קטן י
י) שם. ואם מצא הנוצה או השיער חתוכים וכו' ולא חיישינן שמא לא שחט הרוב בעוף וע"י פרכוס ונפילת העוף נתרחב השחיטה ונעשה רוב כמ"ש הרב בסי' כ"ה סעי' א' ש"ך סק"א. כריתי או' א' זב"ת או' ד'.
סעיף קטן יא
יא) שם. אבל אם נפלה מעצמה פסולה וכו' ואפי' תפס סכין בידו ופתח ידו ונפלה הסכין ושחטה ה"ז פסולה ואפי' פתח ידו בכונה שתלך ותשחוט לא מהני כיון דליכא כח אדם. שמ"ח או' א' מש"ז או' א' קומץ כלל ב' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן יב
יב) ואם נכשלה רגלו בסכין ונתזה הסכין ושחטה פסולה. פר"ת או' א' שמ"ח או' ד' מחב"ר או' ז' וכתב ודלא כהפר"ח. זב"ש או' ב' זב"צ או' ז'.
סעיף קטן יג
יג) וה"ה אם בשינה דחף הסכין והלכה ושחטה או בהקיץ בלא כונה כלל נמי פסולה וכ"ש אם דחפו גוי וכיוצא בו על הסכין והלכה ושחטה דפסולה ואפי' אם ישראל דחפו לחבירו על הסכין והלכה ושחטה יש להחמיר ג"כ דהראשון לא קעביד מעשה דכח כחו הוא והשני לא כיון לשום מעשה. שמ"ח שם. ואפי' נתכוון להפיל חבירו על הסכין שתשחוט יש להחמיר. תב"ש או' ח' זב"צ או' ח' ואו' ט'.
סעיף קטן יד
יד) שם. אבל אם נפלה מעצמה פסולה וכו' ודוקא שנפלה סכין מאליה שלא עשה אדם מעשה כל עיקר אבל אם עשה אפי' סיוע קצת בנפילתה כגון שהתחיל להפילה ונפלה מעצמה א"נ שנפלה מעצמה אלא שהוא סיוע קצת הגם דגם זולת סיוע דידיה נופלת היתה אעפ"י כן קרינן ביה וזבחת. פר"ת או' א' זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן טו
טו) ואפי' בעת שזרק סכין לא היתה שם בהמה ואחר זריקה נזדמנה שם ונשחטה נמי שרי דהא מעשה עביד. פר"ת שם. זב"צ או' י"א.
סעיף קטן טז
טז) ואם נפלה מעצמה וראה הסכין בנפילתה ונתכוון שתלך ותשחוט בנפילתה הא נמי פסולה דהא איהו לא עביד מעשה. פר"ת שם. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יז
טוב) ואם כיון להדיא שלא לשחוט אותה שחיטה המכשרת אלא לעשות בנחירה וחניקה וכיוצא שחיטתו פסולה. רש"ל ביש"ש פ' השוחט סי' י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ה' שמ"ח או' ה' שפ"ד או' א' מחב"ר או' ב' קומץ כלל ב' שש"א או' ב' יא"פ. זב"ש או' א' ולא סגי מה שמחשב בלבו לנחור וכו' אלא בעינן שמוציא בשפתיו. שפ"ד שם. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן יח
חי) מעשה שהיה שהשוחט היה בידו תרנגול לשחוט והניח הסכין על צואר התרנגול לשחוט ובא א' ודחף אותו בהליכתו בלא כונה ונשחט התרנגול בדחיפה זו בנידון זה יש להסתפק ואסרנו העוף מן הספק. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן יט
יט) וכל זה הספק היינו משום דחבירו לא נתכוון לשחיטה אבל אם חבירו נתכוון נדחפו כדי לשחוט התרנגול אין ספק דזה מותר דזה הוי כאלו אחד תפס הסכין לשחוט ובא חבירו והוליך יד השוחט כדי לשחוט ושחט וזהו ודאי דהשחיטה כשרה. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כ
ך) וי"א דלכתחלה בעינן כונה מעלייתא דהא בעי למיברך. קומץ כלל ב' ועוד כדי לכוין לקיים מ"ע של השחיטה וגם לתקן הנשחט אולי יש בו איזה מגולגל. ועיין לעיל או' ב' ובסי' א' או' א'.
סעיף קטן כא
כא) שם. כנפלה מעצמה דמי ופסולה. והיינו להחמיר בשל תורה. ב"י בשם הרשב"א. ולפ"ז לחומרא הוי שחוטה ואסור לשחוט אחר שחיטה כזה את בנה מטעם איסור אותו ואת בנו. חי' רע"ק.
עמוד הקודםעמוד הבא