התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קא
הרב יעקב חיים סופר
סימן קא
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חתיכה הראויה להתכבד וכו' היינו שראויה להתכבד בה לפני האורחים. חולין ק' ע"א. טור. לבוש. כנה"ג בהגה"ט או' א' ובעינן ראויה להתכבד בפני האורחים שרגילים אינשי יקירי למכלילא. רש"ל פג"ה סי' כ"ג. כנה"ג שם. בל"י או' א' מש"ז או' א' וכתב דהיינו אורחים יקרים וחשובים. בי"צ בעמ"ז או' ג' ערוך השלחן או' א'.
סעיף קטן ב
ב) ואם תשאל ואיך היא ראויה להתכבד והלא היא נבילה או טרפה אין זה שאלה כלל דלא מבעיא נבילה וטרפה שראויה לפני אורח עכו"ם אלא אפי' חתיכה של איסור הנאה כגון בב"ח מקרי ג"כ ראויה להתכבד כיון שאם נאמר שהיא בטילה ומותרת תהיה ראויה להתכבד ולכן אינה בטילה מטעם זה. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן ג
ג) ודוקא החתיכה עצמה אינה בטילה אבל טעמא מיהא בטל בס' כמ"ש לעיל (בסי' הקודם) בדין בריה. לבוש.
סעיף קטן ד
ד) שם. ואפילו אם היא אסורה בהנאה וכו' ואיסורי הנאה כגון בב"ח וכה"ג אם הם חה"ל אוסרין תערובתן ג"כ בהנאה אפי' באלף. מיהו מותר למכרן לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבהן. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' מנ"י על התו"ח כלל מ' או' א' בל"י או' ב' חו"ד או' א' שפ"ד או' א' חכ"א כלל נ"ג או' ו' בי"צ ח"א בעמ"ז או' א' ערוך השלחן שם. זב"צ או' ג' וכתב ודלא כביה"ל שאוסר למכרה לעכו"ם. והא דמותר נמכרה לעכו"ם חוץ וכו' היינו אם הוא בענין שאין לחוש שהעכו"ם ימכרנו לישראל. מנ"י שם. זב"צ שם.
סעיף קטן ה
ה) ומיהו בחתיכה שאינה ראויה להתכבד אפילו איסור הנאה בטל הוא כדין יבש ביבש שנתבאר רסי' ק"ט. שפ"ד שם. בי"צ שם.
סעיף קטן ו
ו) שם. כיון שאם תתבטל היתה מותרת וכו' ודוקא בהיכא דאם תתבטל תהיה מותרת באכילה אבל אם תתבטל לא תהיה מותרת באכילה כגון חתיכה בב"ח שנתערבה בב' חתיכות של נבילה מותרים בהנאה כי לא עשו רבנן גזירת חתיכה הראויה להתכבד דלא בטלה אלא שאם תתבטל תהיה מותרת באכילה. פר"ת או' ב' חו"ד או' א' שפ"ד סוף או' א' ער"ה או' ג' ערוך השלחן או' ה' זב"צ או' ד' וכתב ודלא כהקה"י שהחמיר. וטעמו של דבר דכיון דאפי' אם תתבטל יהיו אסורים באכילה א"כ אינו ראוי להתכבד רק לפני עכו"ם וכל שאינו ראוי לכבד (ר"ל אחר הביטול) לכל אדם לא מקרי ראוי להתכבד. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן ז
ז) שם בהגה. ואם הוא ספק אם היא ראויה להתכבד או לא אזלינן לקולא. משום דחתיכה הר"ל דלא בטלה ברוב הוא מדרבנן וספק דרבנן להקל. ודוקא ספק אם הוא חה"ל אבל אם הוא ודאי חה"ל וספק אם הוא אסור לא בטיל כדלקמן סי' ק"י סעי' ט' יעו"ש. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' שו"ג או' ג' וכ"כ לעיל סי' ק' או' א' ואו' ב' בשם כמה פו' יעו"ש.
סעיף קטן ח
ח) וה"ד שאסורה בספק איסור תורה אבל אם היא אסורה בספק איסור דרבנן בטילה. ט"ז סק"א ולקמן סי' ק"ב סק"ג. מנ"י על התו"ח כלל מ' או' ך' לה"פ או' ג'.
סעיף קטן ט
ט) שם בהגה. ואם הוא ספק אם היא ראויה להתכבד וכו' לא מיירי שנסתפק למורה אם היא חה"ל או לא דא"כ הוי ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק כלל אלא שנסתפק לנו מה שהיה בשעת התערובת כגון שיש כאן הרבה חתיכות וביניהם חתיכות קטנות וחה"ל ולא ידענא אי האיסור היה חה"ל וכה"ג. מנ"י שם או' י"ט. אבל הפר"ת או' ד' כתב דאפי' אם נסתפק בחתיכה אם היא ראויה להתכבד שרי ודבר זה לא הוי ספק הבא מחמת חסרון ידיעה דכל דלגבי אותם הדנים לא הוי בעיניהם הדבר ראויה להתכבד לא גזרינן הגם דאפשר דלגבי אחריני במקום אחר הויא ראויה להתכבד דאין דנין בה אלא כפי העת וכפי המקום באופן הגם שיבא אחד ויאמר שהיא חה"ל אם אנשי המקום יסתפקו הו"ל בדבר שהוא בספק לכל עכ"ל. וכ"כ המש"ז או' ב' וכתב על דברי המנ"י הנז' דלשון הרב לא משמע כן. וכ"כ זב"צ סוף או' ז' דכן עיקר כדברי הפר"ת דכ"מ מסתמיות דברי הפו'.
סעיף קטן י
י) אם עשו גבינות מכמה בהמות גדולים וקטנים ונמצאת א' טרפה כולם מותרים די"ל דהקטנים הם מטרפה ואין ראויה להתכבד וספק ראויה להתכבד לקולא אבל אם כולם ראוין להתכבד אף שנתערבו בעודן בחזקת כשרות מ"מ נתברר עתה למפרע שא' מהם טרפה וראויה להתכבד ולא בטילה. שפ"ד או' ב' בשם או"ה. ערוך השלחן או' ו' זב"צ או' ח' ועיין לעיל סי' פ"א או' כ"ד.
סעיף קטן יא
יא) ואם עשו כמה כלים גדולים חמאה ואחד טרפה או חתיכות חמאה גדולות שראויה כל אחד להתכבד ונתערבו כולם אסורות. או"ה כלל מ"ט סוף דין א'. ויראה בכלי גדול ודאי הוי דבר חשוב דומיא דחביות לקמן ביי"נ אבל חתיכת חמאה הכל לפי הזמן והמקום. שפ"ד שם. ור"ל דבחתיכת חמאה לא הויא ראויה להתכבד אלא הכל לפי הזמן והמקום. ועיין לעיל סי' פ"א או' כ"ה.
סעיף ב'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ב'] אין לה דין חה"ל אלא א"כ איסורא מחמת עצמה כגון נבילה וכו' ואף שנתנבלה מחמת מיתה או כחושה מאד הוי ראויה להתכבד. תשו' מהר"י הלוי סי' כ"ה פ"ת או' ב'.
סעיף קטן יג
יג) שם. ובשר בחלב. דכיון דכל חד וחד באפי נפשיה שרי וע"י חבורן יחד נאסרו נעשה הכל כגוף אחד של איסור ואיסורו מחמת עצמו מקרי. פר"ח או' ג'.
סעיף קטן יד
יד) שם. ובשר בחלב. ואפי' בב"ח מדרבנן כגון בשר עוף בחלב או בשר בהמה כבוש בחלב או בשר בהמה בחלב שחוטה שהם מדרבנן אפילו הכי איסורו מחמת עצמו מקרי ואינו בטל אם הוא חה"ל. ב"ח סי' פ"ז. כנה"ג בהגב"י או' ה' מש"ז או' ג' וכאב ודלא כפר"ת או' ג' ערוך השלחן סוף או' ז' זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן טו
טו) ומ"מ בתרי דרבנן כגון בשר עוף בחלב שחוטה נ"ל דבטל לכ"ע. שש"א סוף או' ב' זב"צ או' י"א. ועיין לעיל סי' פ"ז סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן טז
טז) גבינה מבהמה טרפה אם יש בה כ"כ שהיא ראויה להתכבד לפני אורח אפי' באלף לא בטיל. או"ה כלל כ"ה דין ה' ש"ך בנה"כ בסי' זה. וכן חתיכות גבינה של גוים שנתערבה באחרות לא בטלה אם היא חה"ל. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. פר"ח או' ד' פר"ת או' ג' בל"י או' ד' כריתי או' ה'.
סעיף קטן יז
טוב) אבל חלב גוי שחלבו שלא לגבן וישראל עשה ממנו גבינה (דאסור כמ"ש לקמן סימן קט"ו סוף ההגה לסעי' א') ונתערב בטל הוא לכ"ע דלאו נולד באיסורו הוא ועירוב חלב טמא שבו לאו ראויה להתכבד. מש"ז סוף או' ד' ומ"ש שלא לגבן דאם לגבן ליכא למיחש לעירוב חלב טמא וכמ"ש שם בהגה לסעי' ב' יעו"ש. ועיין עוד מזה לעיל סי' פ"א מאו' כ"א ואילך.
סעיף קטן יח
חי) שם. אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' וכו' אין לה דין חה"ל. והטעם משום דמ"מ אין האיסור הנבלע בה חשיב חה"ל. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ו' חו"ד או' ד'.
סעיף קטן יט
יט) שם. אין לה דין חה"ל. ואפי' אם בא האיסור מבב"ח ע"ד משל בב"ח ושאר דברים בקדרה אין על השאר דין חה"ל. וה"ה טיפת חלב על החתיכה ואח"כ נפלה החתיכה לקדירת בשר אין על השאר דין חתיכה הראויה להתכבד כיון שנגד הטיפה יש ס' תו הוי שאר בשר הנאסר מחמת החתיכה כשאר איסורין ופשוט. שפ"ד או' ד' זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן כ
ך) שם הגה. ואפי' חתיכה שלא נמלחה וכו' ונתבשלה בלי מליחה ולא היה ס' ונאסרה מדם של עצמה לא מקרי איסור מחמת עצמה. יד יהודה בפיה"ק או' י"ב. דר"ת או' כ"ו. ועיין לעיל סי' ס"ט או' רכ"ט.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה בטלה וכו' ומיירי בב"ח דהוי איסורו מחמת עצמו ומיהו אם הקליפה לבדה היא חשובה ור"ל לא בטלה. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' ואו' ז' לה"פ או' ח' ואו' ט' בל"י או' ה' חו"ד או' ה' שפ"ד או' ו' חכ"א כלל נ"ג או' ז' זב"צ או' י"ד. ומיהו דעת הפליתי או' ד' להקל אבל אנן בתר רובא אזלינן וכ"ש להחמיר.
סעיף קטן כב
כב) וכדי נטילה הוי חה"ל לכ"ע בל"י שם בשם בית ישראל. אבל החכ"א שם כתב דגם בכדי נטילה בטלה אם אינה ראויה להתכבד.
סעיף ג'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ג'] תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות בטלה וכו' משמע מדברי המחבר והפו' דגם דבר שבמנין נמי לא הוי וכמ"ש מהרש"ל באו"ש (על שע"ד) ובספרו (יש"ש) פג"ה סי' נ"ג שמחוסר תיקון גדול כ"כ לא הוי נמי דבר שבמנין והכי מוכח להדיא במרדכי פ"ק דביצה יעו"ש וכ"נ דעת הב"ח דלא כתו"ח כלל מ' דין ג' שכתב אף דבטלה מכח חה"ל לא בטלה מכח דבר שבמנין. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ו' חו"ד או' ו' וכן השפ"ד או' ז' הגם שכתב לפקפק קצת בדברי הש"ך הנז' מ"מ לענין הלכה הסכים דלא הוי דבר שבמנין ולא ראויה להתכבד יעו"ש. בי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ז.
סעיף קטן כד
כד) שם. תרנגולת בנוצתה שנתערבה וכו' פי' שנתערבה בנוצתה וידענו בה דאם לא ידענו אלא אחר שהסירו הנוצות נעשית ראויה להתכבד ולא בטלה. פר"ת או' ה' שפ"ד או' ח' ועיין לקמן או' ל"ה.
סעיף קטן כה
כה) שם. ואעפ"י שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. מ"מ כיון דבתחלת התערובת נתבטל אין חוזר וניעור. סמ"ק. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' פר"ת שם. לה"פ או' י"א. בל"י או' ז' כריתי או' ח' חו"ד או' ז' שו"ת דרכי נועם סי' ז' חכ"א כלל נ"ג או' ח' בי"צ שם או' ד' זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כו
כו) שם. וכן לא חשיבה ר"ל אלא א"כ היא מבושלת. מדקאמר הש"ע וכן בכל חלוקה כונתו לומר דאינה נקראת חה"ל אלא דוקא באלו התנאים קטנה ומבושלת ובלא נוצה ואם חיסר א' מכל התנאים אינה נקראת חה"ל וכן נהגו במאראכ"ש. הרה"ג מהר"ר שלמה עמאר ז"ל בהגה כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' ג' ומיהו מ"ש ומבושלת עיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן כז
כז) שם. אלא א"כ היא מבושלת. משמע אבל אם היא חיה לא מקרי חה"ל ובטילה. מיהו לקמן סי' ק"י סעי' ה' משמע דס"ל לש"ע דאפי' אם היא חיה אם היא ראויה להתכבד לא בטלה שכתב כן לגבי לוקח בשר מן המקולין והוא בשר חי כיעו"ש. וכ"ה דעת כמה פו' דגם חתיכה חיה הראויה להתכבד חשיבה ולא בטלה כמ"ש כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. וכן הסכים מנחת כהן דף צ"ו. פר"ח או' ט"ו. פר"ת או' ו' לה"פ או' י"א. ער"ה סוף או' ז' וכתב וכן הסכים רש"ל ושאר האחרונים יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' ס"ט או' ר"ל דכ"ה דעת הש"ע יעו"ש. ומיהו השו"ג או' ח' כתב דהמנהג פה עה"ק ירושת"ו דלא מקרי חה"ל אלא מבושלת דוקא יעו"ש וא"כ היכא דנהוג נהוג כי יש להם על מה לסמוך אבל היכא דלא יש מנהג יש להחמיר כנז' וכ"ז לספרדים אבל לאשכנזים כבר כתב הרב בהגה שנוהגים להחמיר.
סעיף קטן כח
כח) מיהו אחר שנתערבה אותה חתיכה חיה בחתיכות אחרות נפל אחד מהתערובת לחתיכות אחרות ואיכא ס"ס אעפ"י דהס"ס אינו הכל בגופו אלא שהאחד בגופו והב' ע"י תערובת ולר"י לא הוי ס"ס הכא לכ"ע מותר. כנה"ג שם. בל"י או' ח' זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן כט
כט) שם. וכן כבש שלם. אפי' הופשט עורו. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' י"ו. פר"ח או' י"א. שו"ג או' ז' חו"ד או' ח' והיינו לדעת הש"ע אבל לדידן (ר"ל האשכנזים ההולכים על פסק מור"ם ז"ל) הוי ראויה להתכבד. שפ"ד או' ט' חכ"א כלל נ"ג או' ט' בי"צ ח"א או' ה' ובעמ"ז שם או' כ"ה. וה"ד בהופשט אבל בלא הופשט גם לדעת מור"ם ז"ל בטל כמו תרנגולת בנוצתה שכתב בהגה וכמ"ש הט"ז סק"ו ולקמן או' ל"ד.
סעיף קטן ל
ל) שם. וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי לא חשיבה ראויה להתכבד וכו' ואע"ג דחתכן אח"כ לחתיכות הראויות להתכבד לא נאסרו. כמו בנוצה. דרכי נועם סי' ז' ער"ה או' ח' וכתב והוא פשוט. וכ"כ לעיל או' כ"ה.
סעיף קטן לא
לא) ומיהו אם לא נודע עד אחר שנעשו חה"ל לא בטלי דבתר השתא אזלינן. הרדב"ז סי' קס"ז. ער"ה שם. וכ"כ לעיל או' כ"ד.
סעיף קטן לב
לב) שם. ויש חולקים בכל זה. ר"ל וס"ל בכל זה חה"ל. ומיהו כבר כתבנו בכמה מקומות דכל מקום שסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב ויש חולקים או י"א לחומרא דדעתו לפסוק כסתם ואינו מביא הי"א רק לחוש להם לכתחלה כגון בהפסד מועט וכדומה וכ"כ בב"י בבד"ה ולענין הלכה כיון דהא חה"ל לא בטלה אינו אלא דרבנן הלכה כדברי המקילין עכ"ל ונ"מ לספרדים ההולכים על פסק הש"ע.
סעיף קטן לג
לג) שם הגה. וכן נוהגין. ר"ל להחמיר כהיש חולקים.
סעיף קטן לד
לד) שם בהגה. מלבד תרנגולת בנוצתה וכו' וכן כבש בעורו וכה"ג. ש"ך סק"י. פר"ח או' י"ב. חו"ד או' ט' שפ"ד או' יו"ד. וכ"כ לעיל סוף או' כ"ט.
סעיף קטן לה
לה) שם בהגה. מלבד תרנגולת בנוצתה וכו' לפי שהיא מחוסר מעשה גדול משמע דאם הסירו כבר הנוצות ועדיין לא נטלו משם המעיים ולא נפתח הבטן אין זה חשוב מחוסר מעשה ולא בטיל. ט"ז סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' י"ז. פר"ח שם. לה"פ או' י"ג. חו"ד או' יו"ד. בי"צ ח"א או' ה' ערוך השלחן או' ט"ז. וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל דחתיכה גדולה אעפ"י שמחוסרת חיתוך כיון שאינה מחוסרת מעשה גדול לא בטלה אבל לדברי הש"ע דחתיכה גדולה בטלה מפני שמחוסרת חיתוך ה"ה בתרנגולת אעפ"י שהסירו הנוצה כיון שעדין צריך חיתוך להוציא משם הבני מעיים בטלה. וכן הסכים הפר"ח או' ט"ו. ונ"מ לספרדים ההולכים על פסק הש"ע כמ"ש לעיל או' ל"ב דבטלה.
סעיף קטן לו
לו) שם בהגה. אבל אם כבר נחרכו חשיבי חה"ל וכו' אעפ"י שלא ניטלו טלפיהן אפשר לקוצצן ולא חשיב מחוסר מעשה גדול. ט"ז סק"ז. פר"ח או' י"ג. בל"י או' יו"ד. מש"ז או' ז' וה"ד לדברי מור"ם ז"ל אבל לדברי הש"ע דלא בעי מחוסר מעשה גדול אפשר דבטלה אם לא הסירו טלפיהן. ועיין לקמן סי' ק"י או' כ"ז.
סעיף קטן לז
לז) שם בהגה. ואפי' כבש שלם אינו בטל. והיינו אחר שהופשט עורו וכמ"ש לעיל או' ל"ד יעו"ש.
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. מלבד רגלי אווז. ורגלי אווז שלא הוחרכו מעליהן כמו שרגילין לעשות דמי לתרנגולת בנוצתה. תו"ח כלל מ' דין ג' בשם מהרא"י. ש"ך ס"ק י"א. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"א. חו"ד או' יו"ד. ועיין לקמן סי' ק"י או' כ"ז.
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. ראש של עופות אינו חשוב ובטל. והראש של בהמה לא חשיב רק ראש של עגל וכ"ש לשון של שור דחשיב שהרי אברהם כיבד את המלאכים בג' לשונות. רש"ל פג"ה סי' נ"ג. ט"ז סק"ח. כנה"ג בהגב"י או' כ"א. ומיהו מדברי ההגה נראה דכל ראש בהמה חשיב חה"ל ומ"מ בכל ענינים אלו אין למורה אלא מה שעיניו רואות לפי המקום והזמן אי חשיב לא בטיל ואי לא חשיב בטיל. פר"ח או' ט"ו.
סעיף קטן מ
מ) במדינתנו אין רגילות לכבד לאורחים בראש של בהמה שלם ואפי' של עגל גם בלשון אין דרך להתכבד והכל לפי הזמן והמקום. זב"צ או' כ"ה.
סעיף ד'
סעיף קטן מא
מא) [סעיף ד'] שומן הכנתא אינו ראוי להתכבד. ורש"ל כתב בסי' הנ"ל דהדרא דכנתא של עגל חשיב אעפ"י ששאר בני מעיים לא חשיבי. וכבר כתב הש"ע רסי' ק"י דהכל לפי המקום והזמן ובינינו הדרא דכנתא של עגל חשוב. ט"ז סק"ט.
סעיף קטן מב
מב) שם הגה. אבל עור שומן אווז מקרי ראוי להתכבד וכו' ורש"ל חולק בזה ולפי שדינים אלו משתנים לפי הזמן והמקום וכמ"ש הרמב"ם (בהמ"א) והפו' וכדלקמן רסי' ק"י קצרתי בזה והכל תלוי בראות עיני המורה אם הוא חשוב להתכבד באותו מקום לא בטיל ואם לאו בטל ואם יש ספק אזלינן לקולא וכדלעיל סעי' א' בהגה. ש"ך ס"ק י"ג. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ל"ז דכיון דהשמיענו הרמב"ם דהכל תלוי לפי המקום והזמן קולר זה תלוי בעיני המורה לדעת את הדין הזה שבא לפניו אי הוי חה"ל במקומו באותו זמן וצריך מתון בזה דיש מקומות שדבר אחד ראוי להתכבד לזה ולא לזה ולאפוקי נפשיה מפלוגתא יראה אי רגילין אינשי יקירי למכלינהו חה"ל הוי ואי לא לא ואם בכל זה הוי ספק לקולא דספקא דרבנן הוא כמ"ש הש"ך. עכ"ל.
סעיף קטן מג
מג) שם הגה. אבל עור שומן אווז מקרי ראוי להתכבד וכו' וכתב הט"ז סק"י דאפי' נחתכה לחתיכות קטנות ראויה להתכבד אבל הש"ך בנה"כ כתב דיש להקל דהא אין מכבדין בחתיכה א' מטוגנת אלא בחתיכות הרבה וא"כ כל חתיכה וחתיכה עצמה אינה ראויה להתכבד. וכ"כ הפר"ח או' י"ז. בל"י או' י"ד. כריתי או' י"ב. חו"ד או' י"ב. מש"ז או' יו"ד. חכ"א כלל נ"ג או' י"א. בי"צ ח"א בעמ"ז או' ל"ג. ערוך השלחן או' י"ט.
סעיף ה'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ה'] קרקבן וכו' משמע אפי' קרקבן של אווז אין ראוי להתכבד אבל רש"ל באו"ש ובספרו יש"ש פג"ה סי"ן' כתב דקרקבן של אווז אינו בטל והכל תלוי לפי המקום והזמן. ט"ז ס"ק י"ד.
סעיף קטן מה
מה) כרכשתא אין ראוי להתכבד. או"ה כלל כ"ה דין כ"ב. כנה"ג בהגב"י או' ל"א. בל"י או' ט"ז. זב"צ או' כ"ח. ואף שנתמלאה מ"מ הכרכשתא שהיא טרפה אין ראויה להתכבד מקרי בלא המילוי. מש"ז סי' ק"י סוף או' א' ועיין לקמן סי' ק"י או' כ"ו.
סעיף קטן מו
מו) וחלחולת שממלאין עם קמח וכדומה יראה דכל זמן שהיא ריקנית בטילה דמה שעתיד לתקנו ע"י תיקון אחר אינו ראוי להתכבד. שפ"ד או' י"ב. בי"צ שם סוף או' ו'.
סעיף קטן מז
מז) אחוריים שלא ניקר לא הוי חה"ל דזה מחשב מחוסר מעשה גדול אע"ג דראוי להתכבד לנכרי זה לא מקרי חה"ל אלא א"כ ראוי להתכבד לכל אדם. נוב"י ח"א חי"ד סי' ט"ז. ומ"מ לא החליט זה להיתר גמור רק שצירף סברא זו לסניף לשאר סברות יעו"ש. חכ"א כלל נ"ג או' ח' והיינו לדברי מור"ם ז' בסעי' ג' דכבש שלם וחתיכה גדולה לא בטלה משום דבעי מחוסר מעשה גדול והחיתוך לא הוי מחוסר מעשה גדול אבל לדברי הש"ע שם דחתיכה גדולה יותר מדאי לא חשיבה ראויה להתכבד ובטלה ה"ה לכאן וא"צ עוד סניפים אחרים. ועיין לעיל או' ל"ה.
סעיף ו'
סעיף קטן מח
מח) [סעיף ו'] הא דבריה וחה"ל לא בטלי וכו' אבל אם נחתכו או נתרסקו וכו' והא דבטל אם נתרסק היינו שלא נשאר שם דבר חשוב אבל אם נשאר חה"ל אע"ג דבטל מטעם בריה מ"מ עדיין חשוב ואינו בטל מטעם ראוי להתכבד. תו"ח כלל מ' סוף דין ה' בשם או"ח. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ט. לה"פ סוף או' ך' בל"י או' י"ח. חו"ד או' י"ד. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ג' ערוך השלחן או' כ"ב. זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן מט
מט) ואם הוא שלם לגמרי רק שנפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות הוא להתפרפר ודאי חשוב בריה. ב"י בשם מהרא"י. תו"ת שם. כנה"ג בהגב"י או' מ"ו. לה"פ שם. בל"י שם. חכ"א שם סוף או' י"ד. אבל אם נפרד ממנו קצת מגופו ושדרתו וכ"ש ראשו אפי' רובו שלם יש להתיר. ב"י בשם הנז' תו"ח שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. וכ"כ לעיל סי' ק' או' י"ט.
סעיף קטן נ
נ) וחה"ל אם סרחה או נשתנית מצורתה באופן דלא חזיה תו להתכבד בפני האורחים בטלה אבל בריה אפי' סרחה ונשתנית צורתה לא בטלה כיון דשם בריה עליה. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ז. ומיהו השפ"ד או' ט"ו כתב דחס"ל כל שנסרח מעט תו לאו ראויה להתכבד וה"ה נשתנית צורתה דהיינו שנתמעכה בבישול אף שלימה תו אין ראויה מקרי ובריה שסרחה קצת צ"ע לדינא אבל אם נסרחה הבריה לגמרי שאין ראוי למאכל אדם כלל אף להפר"ח לא חשיבה ובטלה יעו"ש. וכ"פ ערוך השלחן או' כ"ב דבריה לא בטלה עד דתסרח שלא תהיה ראויה לאכילה כלל וחה"ל אף נסרחה מעט בטלה.
סעיף קטן נא
נא) שם. והוא שנתרסקו שלא במתכוין וכו' עיין לעיל סי' צ"ט סעי' ה' בדיני אין מבטלין איסור לכתחלה וכן הדינין הכתובים שם שייכים לכאן קחנו משם.
סעיף קטן נב
בנ) שם הגה. ואין חילוק בין נתערבו במינם וכו' כלומר דחה"ל אפי' שלא במינו לא בטיל באלף ולאפוקי מאו"ה שכתב דחה"ל דוקא במינו לא בטיל. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ג. וא"ת היכי משכחת לה דנתערב באינו מינו ואינו ניכר כגון שיש כאן מינים הרבה ונתנבל או נטרף א' מהם ואינו ידוע איזהו או חתיכת דג טמא עם חתיכת דג טהור ודמו להדדי והם ב' מינים וכן דברים שחלוקים בשמם דמקרי מין בשאינו מינו למאי דק"ל כרבא דבתר שמא אזלינן. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' כ"א. ומיהו מ"ש וכן דברים שחלוקים בשמם וכו' עיין ש"ך לקמן סי' ק"ט סק"ח מה שפקפק בזה וכתב דאזלינן בתר טעמא יעו"ש.
סעיף קטן נג
גנ) שם הגה. ואין חילוק בין במינם וכו' וכ"ה דעת ב"י כמ"ש בד"מ או' ב' וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש באו' הקודם.
סעיף ז'
סעיף קטן נד
דנ) [סעיף ז'] אם נחתכה חתיכה א' וכו' אותה שנחתכה בלבד מותרת ממ"נ וכו' והיינו אם יש ס' בקדרה נגד האיסור. או"ה כלל כ"ה דין י"ד. ט"ז ס"ק י"ג. ור"ל משום דהוי לח בלח ומשו"ה כי ליכא ס' אסורות כולם דליכא ממ"נ אבל ביבש אפי' ליכא ס' אם הוא במינו. מש"ז או' י"ג. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ה' ועיין לקמן סי' ק"ט סעי' א' וסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן נה
הנ) שם. אם היא של איסור. ר"ל שגם האיסור נכנל בספק זה דשמא נחתך. חו"ד או' י"ז.
סעיף קטן נו
ונ) שם. ואפי' נחתכו רובן אין תולין לומר וכו' ואע"ג דבכל דוכתי תולין ברוב יראה דהכא איכא למימר אדרבא כל שנשתנא מקדמותו מן הרוב הוא והוה כמו כל דפריש מרובא קא פריש ונמצא שהאיסור שהוא המועט לא נשתנה והופרש מקדמותו. מהרא"י בהגהת שע"ד. ט"ז ס"ק י"ד. פא"ח או' כ"ב. פר"ת או' יו"ד. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' כ"ג חו"ד או' י"ח. ביצ ח"ב בעמ"ז או' יו"ד.
סעיף קטן נז
זנ) שם. ואפי' נחתכו רובן אין תולין לומר וכו' ואפי' לא נשארה רק חתיכה א' שלימה אסורה דאמרינן זוהי של איסור. ואם נשארו שנים ואח"כ נחתכה א' מהשנים אסורה דאין כאן רוב לומר מרובא פריש. פר"ת שם. מש"ז סוף או' י"ד. וה"ה אם שנים נתערבו ונשארו ד' הדין כן וכיוצא בזה. מש"ז שם.
סעיף קטן נח
חנ) ואם נשארו שנים ונחתך א' ואח"כ נודע התערובת בהפ"מ שרי. מש"ז שם. ור"ל שניהם שרו כיון דנודע התערובת ומ"ש בהפ"מ היינו לחומרא בעלמא משום שכבר נקרא עליהם שם איסור קודם שנודע התערובת.
סעיף ח'
סעיף קטן נט
טנ) [סעיף ח'] קרקבן שנמצא נקוב וכו' מדמין שומן וכו' סעי' ט' ראש כבש שנמצא טרפה וכו' והקיפו הראש לצוארו וכו' ועתה שאין אנו בקיאין כ"כ אין לנו להתיר בכה"ג אם לא שיהיה ההפרש גדול וניכר לכל. או"ה כלל נ"ב דין ג' ט"ז ס"ק ט"ו. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' כ"ה. חו"ד או' י"ט. גם הפר"ת או' י"ג כתב לפקפק בהיתר שני סעיפים הנז' וע"כ אין לסמוך ע"ז אלא בהפ"מ וירא ה' ורואה הפרש גדול וניכר לכל. זב"צ או' ל"ח.
סעיף קטן ס
ס) תרנגולת שנמצא בה מחט תחובה בקרקבן מבחוץ שהיא אסורה ונתערבה בתרנגולות אחרות הרבה ולא היו מכירין אותה ובדקו את התרנגולות ומצאו בא' מהם רושם שחור שעשה המחט בחלל התרנגולת ושאר העופות לא היה בהם רושם כלל יש לסמוך ע"ז ולהתיר שאר התרנגולות. הרדב"ז דפוס ליוורנו סי' קמ"ב. כנה"ג בהגב"י או' נ"ב. בל"י או' כ"ד כתב שאף האו"ה מודה בזה שזהו סי' מובהק. מש"ז או' ט"ו וכתב דיש לסמוך עליו אם ניכר יפה הכתב והרושם שעשתה המחט. וכ"כ לעיל סי' מ"ט או' ל' יעו"ש ועוד ע"ש או' כ"ח. ומ"ש הט"ז ס"ק ט"ו בשם הב"ח בענין ראש כבש שנמצא בו מים כבר כתבנו זה לעיל סי' ל"א או' כ"ח יעו"ש.
עמוד הקודםעמוד הבא