התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן יג
הרב יעקב חיים סופר
סימן יג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה. מפורש בתורה (דברים י״ב: כ״א) וזבחת מבקרך ומצאנך וחיה יליף לה בר"פ השוחט (חולין כ"ז ע"א) מדכתיב בפסולי המוקדשים אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וכו' מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשים מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה. ועוף יליף לה מדכתיב אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם חיה. ב"י. לבוש. ועוד עיין לעיל סי' א' או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. דגים וחגבים אין טעונים שחיטה. דגים כתיב בהו אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי. וזה כתיב במקום שנזכר שחיטה בבהמות. וחגבים אתקש לדגים דכתיב ולכל נפש החיה הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים. ט"ז סק"א. והוא מדברי ב"י יעו"ש.
סעיף קטן ג
ג) שם הגה. ומותר לאוכלם מתים. ואפי' אם מתו בתוך המים. כנה"ג בהגב"י או' ח' שו"ג או' א' זב"ת או' ג' ועי"ש מ"ש להשיג על דברי מהרשד"ם יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' א' כי כן עיקר ודלא כהרשד"ם יעו"ש.
סעיף קטן ד
ד) שם בהגה. או לחתוך מהם אבר ולאכלו. והיינו לומר דלא אסירי משום אבר מ"ה וכגון לחתוך אבר ולרחצו היטב ולאכלו דלית ביה משום בל תשקצו. פר"ח או' א' שמ"ח או' א' זב"ת או' ה' וא"צ להמתין עד שימות הדג או החגב שניטל ממנו אבר זה כמו שצריך בבהמה שחוטה כמ"ש לקמן סי' כ"ז דאין בהם חיות כ"כ כמו דבר הצריך שחיטה. שמ"ח שם. מש"ז או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ג'. אך צריך להמתין עד שימות האבר. מנחת יוסף או' א'.
סעיף קטן ה
ה) ואין להעביר על פיו חגב חי משום מראית העין שיאמרו קאכיל ליה וקעבר על בל תשקצו וה"ה דג חי מה"ט. שמ"ח שם. מנ"י שם. ועיין לקמן סי' פ"ה או' ז' ואו' ח'.
סעיף ב'
סעיף קטן ו
ו) [סעיף ב'] השוחט את הבהמה וכו' וחיה בכלל בהמה. שפ"ד או' ב' דר"ת או' ט' ועיין לקמן או' נ"ג.
סעיף קטן ז
ז) שם. ומצא בה עובר וכו' אבל אם הפילה הו"ל נבילה ואסור. ב"י. והאוכל כזית מבשר נפל בהמה טהורה לוקה משום אוכל נבלה. הרמב"ם פ"ד מה' מאכלות אסורות הלכה ד' ועיין בערוגת הבושם או' ב' שכתב דאסור ג"כ משום אבר מן החי יעו"ש. ועיין לקמן סי' ס"ד סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן ח
ח) שם. ומצא בה עובר בן ח' בין חי וכו' לפי שבן ח' חי הרי הוא כמת שא"א לחיות. ש"ך סק"א. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שו"ג או' ו' שפ"ד או' א' ואפי' הפריס ע"ג קרקע והלך אין בכך כלום וליכא מ"ע דכמת הוא חשוב וא"צ שחיטה אפי' מדבריהם. שפ"ד שם. זב"צ או' ט'. והיינו בבהמה גסה דעיבורה ט' חדשים כדאיתא בבכורות ח' ע"א יעו"ש.
סעיף קטן ט
ט) שם. ומצא בה עובר בן ח' בין חי וכו' וכל החילוקים שנאמרו בגסה בין בן ח' לבן ט' ה"ה בדקה שייכים אותם חילוקים בין בן ד' לבן ה' לפי שבהמה דקה יולדת לה' חדשים. שאלת יעב"ץ ח"א סי' כ"ה. שמ"ח או' י"א. ער"ה או' ג' פ"ת או' א' זב"צ או' ד' מנחת יוסף בליקוטי יוסף או' ט'.
סעיף קטן י
י) שם. מותר באכילה. וטעמא דמותר באכילה משום דכתיב בבהמה אותה תאכלו ודרשינן כל שבבהמה תאכלו. ב"י בשם הרא"ש. לבוש. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ב. זב"ת או' ז' בל"י או' ג' אבל דמו אסור כשאר דם כדאיתא בש"ס ופו' וכ"ה לקמן רסי' ס"ו. ש"ך שם. ולענין חלבו וגידו עיין לקמן סי' ס"ד סעי' ב' ולענין אם פודין בו עיין לקמן סי' שכ"א סעי' ד'.
סעיף קטן יא
יא) שם. ואינו טעון שחיטה. לפי שניתר בשחיטת אמו. ב"י. ט"ז שם. ש"ך סק"ג. פר"ת או' ה' בל"י שם. זב"ת שם. ואצ"ל דאין בו דין טרפות כגון נמצא חסר או יתיר דמידי דהוה מת דשרי. פר"ת שם.
סעיף קטן יב
יב) וכל היכא דאינו טעון שחיטה אין בו משום אותו ואת בנו ומותר לשחטו ביום שנשחט אביו או אמו. ש"ך שם. לה"פ או' ד' בל"י או' ד' חכ"א כלל ד' או' ב' וכן מוכח לקמן סי' ט"ז סעי' יו"ד יעו"ש.
סעיף קטן יג
יג) שם. ואינו טעון שחיטה. ומ"מ אין לאכלו חי משום בל תשקצו כמ"ש סעי' א' רק ימיתנו. שמ"ח או' ב' ומ"מ יכול ליטול ממנו אבר מן החי ולרחצו יפה ויאכלנו. ט"ז סק"ג. שמ"ח שם. ואין לאכול האבר שחתכו מן החי עד שתמות הבהמה והעובר כמ"ש סי' כ"ז. שמ"ח שם. מש"ז או' ג' זב"צ או' ה' מנחת יוסף או' ב'.
סעיף קטן יד
יד) שם. ואינו טעון שחיטה. ומ"מ אע"ג דאין טעון שחיטה מ"מ יחתוך הסימנים והורדים תכף ומיד כשמוציאין אותו מבטן אמו בעודו חם דאל"כ יתקרר בתוכו ושוב לא יצא ע"י מליחה. שו"ג או' ד' עשרון או' ד' זב"צ או' ז' וכן נהגו לשחטו מיד כשמוציאין אותו מבטן אמו בסכין של קצב קודם שיבלע דמו שנתעורר לצאת בשעת שחיטת אמו. שו"ג שם.
סעיף קטן טו
טו) שם. ואינו טעון שחיטה. ואפי' נולד אחר שחיטת האם מותר באכילה ואינו טעון שחיטה. שמ"ח שם. קומץ או' ב' זב"צ או' ח' מנ"י שם.
סעיף קטן טז
טז) שם. ואם מצא בה בן ט' חי אם הפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה. מדרבנן משום הרואה שהרואה שאוכל אותו בלא שחיטה לא ידע שהוא בן פקועה ויבא ויתיר ג"כ שאר בהמות בלא שחיטה. לבוש. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ה' בל"י או' ה' שמ"ח או' ג' קומץ או' ג' שו"ג או' ז'.
סעיף קטן יז
טוב) ובדיעבד אם לא שחטו אין לאסור. ט"ז שם. לה"פ שם. בל"י שם. אמנם הש"ך בנה"כ חלק על דברי הט"ז הנז' וכתב דאפי' בדיעבד אסור יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' ה' כריתי או' ד' שמ"ח שם. מש"ז או' ד' קומץ שם. שש"א או' ב' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן יח
חי) שם. אם הפריס ע"ג קרקע וכו' לאו דוקא ע"ג קרקע אלא אפי' ע"ג דבר אחר. שמ"ח שם. זב"צ או' י"ג. מנ"י או' ג'.
סעיף קטן יט
יט) שם. אם הפריס ע"ג קרקע וכו' היינו כגון שהלך קצת אבל אם רק עמד ולא הלך אינו טעון שחיטה. שמ"ח או' ב' וכתב בתב"ש או' ו' דכ"ה ביש"ש ולבוש ודלא כב"ח יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ה' בשם הכלבו קומץ או' ג' חכ"א כלל ד' או' ב' מיהו הכריתי או' ג' כתב דיש להחמיר. והב"ד הברכ"י או' ג' זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן כ
ך) שם. אם הפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה. ומברך על השחיטה ככל מצות דרבנן שמברכין עליהם. הרשב"א בתשו' סי' תקכ"ה. פר"ח או' ה' כריתי או' ה' שמ"ח או' ג' ומ"מ אין לברך עליו בפני עצמו רק יברך על דבר אחר הצריך שחיטה ויפטור גם את זה דאין אנחנו בקיאין בכלו לו חדשיו ואפי' שהה ימים הרבה. שמ"ח שם. שפ"ד או' ד' חכ"א שם. זב"צ או' י"ד. ואם אין לו דבר אחר לשחוט כדי לפטור אותו דעת הקומץ שם לברך וכ"נ דעת השפ"ד וחכ"א שם אבל בתשו' בשמים ראש סי' רפ"ג כתב דאין לברך. והב"ד בחי' רע"ק ופ"ת או' ג'. וכ"ה דעת הפר"ת לקמן סי' י"ט או' א' דאין לברך יעו"ש. וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל יש לברך בלבו או בלתי שם ומלכות. ועיין בדברינו לא"א סי' י"ח או' ז'.
סעיף קטן כא
כא) שם. אבל שאר טרפות אין אוסר אותו. בין נוצר טריפה בין נטרף אחר לידתו. שמ"ח או' ג' כריתי או' ח' זב"ת או' יו"ד. זב"צ או' ט"ו מנ"י או' ד'.
סעיף קטן כב
כב) שם. אבל שאר טרפות אינו אוסר אותו. כלומר שאר טרפות שאינן מחמת שחיטה דלא מיפרסם כולי האי אינם אוסרים אותו אבל טרפות שהוא מחמת שחיטה כגון ששהה או דרס או החליד או הגרים או שחט בסכין פגומה וכיוצא בזה כאלו לא שחט דמי דכיון שהצריכוהו שחיטה בעו שחיטה מעליותא. כ"פ הרא"ש והר"ן והרא"ה בב"ה ושאר פו' (דלא כרשב"א דס"ל דאף ה' שחיטה אין מעכבין) וכ"פ רש"ל פ' המקשה סי' יו"ד. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"ו או' כ"א. פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' !בל"י או' ו' כריתי או' ו' שמ"ח או' ג' שו"ג או' ח' שפ"ד או' ה' ער"ה או' ז' חכ"א כלל ד' או' ב' קומץ או' ג' זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כג
כג) ומ"מ אין להחמיר בדיעבד בספיקות שבשחיטה כגון ספק בעור נפגמה וכו' וכדומה או חומרות שאינן מעיקר הדין. שמ"ח שם. מש"ז או' ד' קומץ שם. זב"צ או' י"ז. מנ"י שם.
סעיף קטן כד
כד) אבל אם נעשה בה מעשה נבלה כהנהו דחשבינן בחולין דכ"א עשאה גיסטרא או ניטל הירך וחלל שלה תו לא מהניא ליה שחיטה וכי מתה עומדת ואסורה. שמ"ח שם. מש"ז שם. זב"צ או' י"ח. מנ"י שם.
סעיף קטן כה
כה) וכן חסרת רגל או יתיר דמפורסם הטרפות יש לאסור. מש"ז או' ה' קומץ או' ה'. ומ"מ בדיעבד והפ"מ יש להכשיר בכל ענין. קומץ שם. זב"צ או' י"ט. מנ"י שם.
סעיף קטן כו
כו) ואם ניקב הושט או נפסק הגרגרת אין לאסור. כריתי או' ז' מש"ז או' ד' זב"ש או' ג' זב"צ או' ך' ומיהו משמע שם במש"ז דדוקא בשעת הדחק יש להקל בניקב הושט במקום שחיטה אבל שלא במקום שחיטה ודאי אינו פוסל כמ"ש בשפ"ד או' ה' יעו"ש. ועיין בחי' מהרא"ל צינץ או' ד' שכתב שיש לחלק דבפסיקת הגרגרת אין להתיר דהוי כלא נשחטה כלל אבל בנקיבת הושט יש להתיר יעו"ש והב"ד דר"ת או' כ"א. והכי מסתבר לפי מ"ש לעיל או' כ"ב דבעינן שחיטה מעליותא יעו"ש.
סעיף קטן כז
כז) שם. ואם לא הפריס ע"ג קרקע אינו טעון שחיטה. משמע דכל שלא הפריס ע"ג קרקע אעפ"י שנמצא חי בבטן אמו אינו טעון שחיטה ומותר באכילה. וכ"מ מדברי הטור והלבוש אבל הרדב"ז ח"א סי' ק"ץ כתב דדוקא אם נמצא מת מותר באכילה אבל אם מת אחר שיצא לאויר העולם אע"ג דלא הפריס ע"ג קרקע אסור באכילה יעו"ש והב"ד פ"ת או' ב' אמנם הער"ה או' ח' כתב להשיג על דברי הרדב"ז הנז' וכ"פ הרב זב"צ או' יו"ד דלא כהרדב"ז ומותר באכילה יעו"ש.
סעיף קטן כח
כח) שם. אינו עעון שחיטה. עיין בס' פרשת דרכים בדרך האחרים דרוש א' שכתב דשחיטה הוא דלא בעי אבל נחירה מיהא בעי דלא גרע ממפרכסת לקמן סי' כ"ז יעו"ש. פ"ת או ד' מיהו אין נוהגין עתה בנחירה רק לשחטו מיד בסכין. של קצב כמ"ש לעיל או' י"ד יעו"ש.
סעיף קטן כט
כט) שם. ואם פרסיתיו קלוטות וכו' דכיון שהוא דבר תמוה קול יוצא מאין קלוט זה ואומרים בן פקוע הוא ומתוך שתמהין על קליטתו זוכרין את כל דבריו ולא אתי לאחלופי. רש"י חולין ע"ה ע"ב. ט"ז סק"ו. ש"ך סק"ו. זב"ת או' י"ב.
סעיף קטן ל
ל) שם הגה. פי' שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה. וא"צ שיהיו כל רגליו בפרסות קלוטות ואפי' באגם סגי. שמ"ח או' ד' דר"ת או' כ"ד.
סעיף קטן לא
לא) שם. ויש מגמגמין בדבר. כלומר דפרסותיו קלוטות לחוד לא מהני כשהפריס ע"ג קרקע עד שיהא תרי תמיהי דהיינו שאמו תהיה ג"כ קלוטה. ש"ך סק"ז. לה"פ או' ז' בל"י או' ז' כריתי או' י"א. קומץ או' ו' זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן לב
לב) ואם יש בבן פקועה גופה שתי תמיהות שונות כגון שרוע וקלוט מקרי תרי תמיהי. שמ"ח שם. קומץ שם. מנחת יוסף או' ו'. אבל באחת בבן פקועה ואחת באביו לא מקרי ב' תמיהות דאין הכל יודעין שזה אביו הוא. שמ"ח שם.
סעיף קטן לג
לג) שם. ויש מגמגמין בדבר. ובדיעבד פשיטא דאינו אוסר ט"ז סק"ו. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. קומץ שם, מנ"י שם. אבל לכתחלה יש להחמיר לשחטו אם יש בו רק חד תמיהא רק דלא יברך. שמ"ח שם.
סעיף ג'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ג'] אם העובר הנמצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לעצמו וניתר בה. דאמרינן בגמ' (חולין ע"ה ע"א) ד' סימנין אכשר ביה רחמנא בקרא דבבהמה תאכלו שאם רוצה אוכלו בשחיטת אמו ואם אמו טריפה שוחט לאותו בן ט' חי שהוא ניתר או בב' סימנים של אמו או בשל עצמו. ולהכי אם הוא בן ט' מת או בן ח' חי דאין לו שחיטת עצמו ושחיטת אמו ג"כ אין לו דהא נמצאה טריפה אסור. ט"ז סק"ח.
סעיף קטן לה
לה) שם. טעון שחיטה לעצמו וכו' מדאו' וכל שאר טרפות פוסלין בו. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' כריתי או' י"ג. זב"ת או' י"ד ואו' ט"ו. זב"צ או' כ"ב.
סעיף קטן לו
לו) שם. הרי זה אסור. שהרי לא הועילה שחיטת אמו לטהרו וצריך הוא שחיטה וכיון שהוא בן ט' מת או בן ח' חי שחשוב כמת לא מהני ביה שחיטה ואסור. ש"ך סק"ט. פר"ח או. ח' לה"פ או' ח' זב"ת או' ט"ז. ועיין לעיל או' ל"ד.
סעיף קטן לז
לז) שם הגה. ועכשיו אין להתיר שום ולד וכו' אם האם טרפה. אבל אם היא כשרה כשר אפי' האידנא דהא אפי' הוא בן ח' שחיטת אמו מטהרתו. וכן היכא שגם אמו לא היתה צריכה שחיטה פשיטא דאפי' נמצאת טריפה אין העובר טעון שחיטה וכשר אפי' האידנא. ש"ך סק"י. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' בל"י או' ח' כריתי או' ט"ו. זב"ת או' י"ז.
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. ולא מהני לו שחיטת עצמו דחיישינן שמא אינו בן ט' ודוקא לאלתר אוסרים אותו לשחוט אבל אם ירצה להמתין עד שיהיה ח' ימים רשאי לשחטו דאז הוא ודאי בן ט' וכמ"ש לקמן בסי' ט"ו. פרישה או' י"ב. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ט' לב"ש בסופו בחי' דינים ליו"ד או' ג' ועי"ש או' ו' מ"ש להשיג על התב"ש שאסר וכ"כ הדג"מ להשיג על דברי התב"ש הנז' קומץ או' ז' ועיי"ש בעשרון או' יו"ד שהביא עוד כמה פו' דלא כתב"ש. שו"ג או' ט"ז. זב"ת שם. זב"צ או' כ"ד וכתב ודלא כהרב פליתי או' ה' מנחת יוסף או' ז'.
סעיף קטן לט
טל) ואם בהמה זו שנמצא העובר במעיה היא ספק טריפה כמו קוץ בחלל הגוף וכדומה ושחט אח"כ לולד בלא שהיית ח' ימים דמותר דהוה ס"ס שמא אין טרפה ושמא יש לו ט' חדשים ולא הוה חסרון ידיעה כיון דחומרא בעלמא הוא ואפי' לכתחלה יכולין לשחטו תוך ח' ימים ואף דבר שיש לו מתירין לא מהני ס"ס מ"מ אין המתיר עתיד לבא בודאי. שפ"ד או' י"א. זב"צ או' כ"ד. מנ"י שם. דר"ת או' ל"א.
סעיף קטן מ
מ) ואם בן ח' חדשים יצא חי מן הטריפה ושהה ח' ימים יש להכשיר אותו ע"י שחיטת עצמו ולא אמרינן דמעשה נסים נינהו דשהי עד השתא אלא אמרינן דזהו בן ט' ואנן הוא דטעינן בחושבנא ואע"ג דהוי ספיקא דאו' כל כהא לאו ספיקא הוא ושרי. פר"ת או' יו"ד. זב"ת או' י"ז. זב"צ או' כ"ה וכתב ודלא כהקומץ דס"ל דבעינן דידעינן ודאי דכלו חדשיו. ועוד י"ל הא דלא חיישינן לנפל כל ששהה ח' ימים משום דאמרינן דנגמר בז' ואשתהי וכמ"ש הדג"מ יעו"ש.
סעיף ד'
סעיף קטן מא
מא) [סעיף ד'] בן ט' חי שנמצא במעי שחוטה כשרה וכו' אבל אם נמצא במעי טריפה ובא על בהמה דעלמא והוליד הרי זה הולד כשאר בהמה דעלמא וניתר בשחיטת עצמו. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. פר"ח או' י"א. שפ"ד או' י"ב. ער"ה או' י"א בשם הרשב"ץ דף י"ב. זב"ת או' י"ח. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן מב
מב) שם. וגדל ובא על בהמה דעלמא וכו' ה"ה איפכא דהיינו בהמה דעלמא שבא על בת פקוע והולידה שהולד אין לו תקנה. ט"ז סק"ט. ש"ך ס"ק י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. פר"ח או' י"ב. בל"י או' יו"ד. כריתי או' י"ז. שמ"ח או' ו' שפ"ד או' י"ג. זב"ת או' י"ט. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן מג
מג) שם. אותו הולד אין לו תקנה בשחיטה. פי' כיון שאותו ולד נולד מבהמה דעלמא ואין לו היתר מכח שחיטת אמו שהרי אמו לא נשחטה עדיין ממילא הוא צריך לשחיטת עצמו והוא עצמו כבר נשחט חציו דהיינו מצד אביו שהיה בן פקוע וחציו שמצד אמו עדיין צריך שחיטה וכשתשחוט אותו עכשיו יהיה אסור משום שהייה בין חציו לחציו.
סעיף קטן מד
מד) ואם ולד זה שאין לו תקנה בת אבהמה דעלמא או אבן פקוע או איפכא הולד שנולד מזה ג"כ איך לו תקנה וכן עד סוף כל הדורות דלעולם אין כאן סימנים שלימים דקצת מהם כשחוט דמי. שמ"ח שם. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן מה
מה) ולד זה שאין לו תקנה גם החלב שנחלב ממנו אסור. ט"ז סק"ט. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' י"א. בל"י או' יו"ד. שמ"ח או' ח' ער"ה או' י"ג. זב"ת או' ך' זב"צ או' כ"ט. וכ"כ לקמן סי' י"ד או' כ"ז.
סעיף קטן מו
מו) שם. אותו הולד אין לו תקנה וכו' ואם לא נולד אלא נמצא בה הותר בשחיטת אמו. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגה"ט או' י"א. פר"ח או' י"ג פר"ת או' י"ב שמ"ח או' ז' שפ"ד או' י"ד. זב"צ או' ל' וה"ד בלא הפריס אבל אם הפריס צריך שחיטה מדבריהם מפני מראית העין כמ"ש סעיף א' וכ"כ הט"ז סק"ט. כנה"ג שם. בל"י שם. זב"ת או' כ"ב.
סעיף קטן מז
מז) אבל אם האב בהמה דעלמא והאם בת פקועה ונשחטה ונמצא ולד בתוכה אותו הולד אין לו תקנה שהרי לא הועיל לו שחיטת אמו דאמו כשחוטה דמי ניתר בשחיטת אמו והו"ל כילוד ויש לו סי' א' מצד אביו והב' שהוא מצד אמו הרי הוא כשחוט ואין לו תקנה. ש"ך שם דלא כהב"ח והט"ז. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח או' י"ג. כריתי או' ך' שמ"ח או' ז' שפ"ד או' י"ד. ער"ה או' י"ב וכתב שכ"ה דעת מהרש"א בחולין דף ס"ט בתו' ד"ה דאתא ודלא כפר"ת יעו"ש. זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן מח
מח) שם. ואם בא על בת פקועה כיוצא בו הרי בנו ובן בנו וכו' פי' אפי' נולדו כדרך הנולדים רק שבניהם יבואו ג"כ על בני מינם כיוצא בהם שהם פקועות או שנולדו מפקועות. יש"ש פ"ד דחולין סי' ט' ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ד. שמ"ת או' ט' שפ"ד או' ט"ו. שו"ג או' י"ט. זב"ת או' כ"ג. זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן מט
מט) שם. וכולם צריכים שחיטה מדבריהם וכו' כיון שהפריסו ע"ג קרקע. ש"ך ס"ק ט"ז. והפר"ח או' טחו כתב דאם נולדו אף שלא הפריסו ע"ג קרקע צריכים שחיטה מדבריהם ואין לחלק בין הפריסו ללא הפריסו אבל אם לא נולדו ולא הפריסו א"צ שחיטה כלל יעו"ש. וכ"כ השמ"ח שם. זב"ת או' כ"ב.
סעיף קטן נ
נ) ואם הטילה נפל הוא אסור מדרבנן דאתי לאחלופי בשאר נפל. ואם מתה הבת פקועה ונמצא ולד בתוכה אם הוא בן ט' חי ניתר בשחיטת עצמו ואם הוא פחות מכאן או בן ט' מת אסור מדבריהם כאמו ואפי' ספק אם כלו לו חדשיו יש להתיר בשחיטת עצמו אפי' קודם ח' ימים דספק דרבנן לקילא. שמ"ח שם. שפ"ד או' ט"ז. דר"ת או' ן'.
סעיף ה'
סעיף קטן נא
נא) [סעיף ה'] השוחט את הבהמה ומצא בה דמות עוף וכו' וכ"ש נולד כדמות עוף דאסור. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' י"ב. כריתי או' כ"ב. זב"ת או' כ"ג. זב"צ או' ל"ד. ועיין לקמן סי' ע"ט או' י"ט.
סעיף קטן נב
בנ) נמצא בה דמות בהמה ורגליה כרגלי עוף או שאין לו כפות רגלים כלל או שמצא בה דמות אדם אפי' יש לו פרסות כבהמה או דמות שקץ דגים וחגבים אסור. שמ"ח או' י"ב. ומיהו בשעת הדחק או בהפ"מ יש להתיר אפי' נמצא בהמה כרגלי עוף או שאין לו רגלים כלל. שמ"ח שם. שפ"ד או' י"ז. זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן נג
גנ) ודמות חיה דינו כדמות בהמה ואם העובר ראשו ורובו דומה לבהמה אע"ג דמיעוטו דומה לאדם או לעוף דינו כבהמה. שמ"ח שם. אבל עוף ואדם אף שיש להם פרסה אסורים מספק. שפ"ד שם. זב"צ שם.
סעיף קטן נד
דנ) ואם נמצא בה דמות חזיר שיש ברגליו פרסה מותר. בד"ה. ד"מ או' ז'. ב"ח. בשם בד"ה. שמ"ח שם. ביאור הגר"א או' י"א. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן נה
הנ) ואם נמצא בה עובר שפרסותיו קלוטות כשל חמור מותר ולא מיבעיא אם מצאו בתוכה אלא אפי' נולד ממנה מותר דגמל בן פרה מותר. טור. לבוש. והאי מותר דסיפא אינו כמותר דרישא דמותר דרישא ניתר בשחיטת אמו ומותר דסיפא דינו כשאר בהמה דצריך שחיטה. ועיין לקמן סי' ע"ט סעי' ב'.
סעיף קטן נו
ונ) שם. לא הותר מן הנמצא בבהמה אלא מה שיש לו פרסה. דכתיב כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו בפרסה תליא מלתא ולא סגי במין בהמה שיש לו פרסות זו דעת הרמב"ם והי"א בהגה הוא דעת התו' והרא"ש דאפי' אין לו פרסה כלל אלא אותו מין יש לו פרסות סגי. ט"ז ס"ק י"ד.
סעיף ו'
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף ו'] ומצא בה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות אסור. משום דרחמנא אגמריה למשה השסועה לאיסורא וע"כ במעי אמו אגמריה דאסור שהרי אינו יכול לחיות אפי' שעה א' כשיצא לאויר העולם. ש"ך ס"ק כ"א מן הגמ' נדה דף כ"ד. והפר"ח כתב על מ"ש הש"ך דאינו יכול לחיות אפי' שעה א' וכו' אינו בדקדוק שהרי יכול לחיות עד ח' ימים כשאר נפלים יעו"ש.
סעיף קטן נח
חנ) שם. ומצא בה בריה שיש לה שני גבין וכו' ולאו דוקא מצא בה לאח"ש אלא אף אם נולד בריה כזו מבהמה ג"כ אסור ולאו דוקא כשילדה קודם זמנו דהוי בכלל נפל אלא אפי' ילדה בזמנה שיצא מתורת נפל אפ"ה אסור. פר"ת או' י"ז. דר"ת או' ס"ב.
סעיף קטן נט
נט) שם. אסור. עיין בס' ערוגות הבושם או' ו' שהעלה דחוץ ממה שנאסרה השסועה מה' למשה מסיני יש בה גם איסור אבר מן החי כיון דלא משתרי בשחיטת אמו הבהמה ואסור להושיטו לב"נ יעו"ש. דר"ת או' ס"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא