התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קיד
הרב יעקב חיים סופר
סימן קיד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל שכר של עכו"ם אחר שכר של תמרים וכו' או של דבש אסור וכו' גם מי דבש דבורים כמו שלנו דאין דבר חדש תחת השמש שלא היה לעולמים והכל היה בכלל האיסור. ב"ח. זב"צ או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. או של שעורים או של תבואה. ואין בזה איסור משום בש"ג דכי היכי דהתבואה בטילה לגבי המים לענין ברכה דשהכל ה"נ בטילה לענין איסור בש"ג תו' ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' ב' שו"ג או' ד'.
סעיף קטן ג
ג) ומכאן יש ראיה להתר שנהגו לשתות הבוזה של גוים דהיינו קמח של דוחן שמבשלין אותו במים ועושין ממנו משקה דדמי לשכר של תבואה שאין בו משום בש"ג כיון שאינו עולה עש"מ וגם הקמח משתנה להיות משקה שמברכין עליו שהכל. שו"ג שם.
סעיף קטן ד
ד) שם. אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר וכו' משמע דוקא עד שיביאנו לבית ושותהו שם אבל לא ישתה בפתח החנות וזהו לשון הרמב"ם פי"ז מהמ"א כמ"ש בב"י ובגמ' (ע"ז ל"א ע"ב) איתא רב פפא מפקי ליה אבב חנותא ושתי רב אחאי מייתי ליה לביתיה ושתי וכתב ב"י על דברי הרמב"ם הנז' דתפס דברי רב אחאי ודלא כרב פפא אע"ג דבתרא הוה ומריה דתלמודא טפי מרב אחאי כדי להתרחק מדברים של עכו"ם יעו"ש נמצא דדעת הרמב"ם והש"ע דפסק כוותיה להחמיר כרב אחאי והכי נקטינן דלא כפר"ח או' ג' דפסק כרב פפא וכתב ודלא כהש"ע. וכן הרב מזמור לדוד השיג על דברי הפר"ח הנז' והסכים לפסק הש"ע. ונראה דגם הרמ"א ס"ל הכי מדלא פליג. וכ"פ הל"פ סעי' א' חכ"א כלל ס"ו או' י"ד. ערוך השולחן או' יו"ד. זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ה
ה) שם. אבל אם הביא השכר לביתו ושותהו שם מותר וכו' האי לביתו דקאמר לא דוקא ואפי' שותהו בשוק שרי דלא אסרו אלא תוך החנות ולפני החנות ובשאר מקום שרי. שו"ג או' ו'.
סעיף קטן ו
ו) שם. אבל אם נכנס בבית העכו"ם ושתה דרך עראי באקראי מותר. פי' תרתי בעינן שיהא דרך עראי דהיינו שלא בקביעות ואקראי דהיינו שלא רגיל בכך. פר"ח או' ד' ומשמע אבל בדרך קבע אפי' בפעם א' אסור וברגילות אפי' דרך עראי אסור. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. ורגילות היינו ג"פ אבל פעם א' או שתים דרך עראי שרי.
סעיף קטן ז
ז) שם. וכן מי שלן בבית העכו"ם חשוב כביתו. משמע דוקא לן חשוב כביתו אבל אם נכנס לפי שעה לא חשיב כביתו ואסור לשתות שם בקבע אפי' פעם א' וברגילות אפי' דרך עראי
סעיף קטן ח
ח) שם. חשוב כביתו ומותר לשלוח בעיר לקנות וכו' ר"ל ולשתות שם אפי' בקבע.
סעיף קטן ט
ט) שם. ומותר לשלוח בעיר לקנות וכו' ואף אם העכו"ם אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה. ב"י בשם תו' ש"ך סק"ב. כנה"ג שם. פר"ח או' ה' בל"י או' א' הל"פ סעיף א' חכ"א כלל ס"ו או' י"ד.
סעיף קטן י
י) שם הגה. ויש מתירין בשכר של דבש ותבואה. והפר"ח או' ו' כתב דהמקל בשכר של תבואה עובר על דברי חכמים וראוי לגערה שכל מין שכר אסור אבל משקין של שאר פירות מותרים. לה"פ או' א' בל"י או' ב' שו"ג או' ט' וכ"כ החכ"א כלל ס"ו או' י"ד דראוי לכל בעל נפש להרחיק מזה.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. וכן נוהגין להקל במדינות אלו. היינו במדינות אשכנז אבל לבני ספרד אסור שקבלו חומרות הש"ע וכ"כ השו"ג שם דהכי נקטינן כפסק הש"ע. וכ"כ זב"צ או' ח' דאנו בני הספרדים אין לנו אלא דברי מרן ז"ל וכל מין שכר אסור עכ"ל והא דאסור היינו לשתותו במקום מכירתו ובקבע כנז' בש"ע. ועיין לעיל או' ו'.
סעיף קטן יב
יב) ומיהו מותר לשתות הקאו"י וכן הג'יקולאטו של גוים בבית העכו"ם דאין בו משום בש"ג. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג שם. חכ"א שם זב"צ או' ט' וכתב ודלא כשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ס"ב דאסר הביאו הפ"ת או' א' וכתב עו"ש זב"צ דכן נהגו במדינות בגדאד יע"א ששותין הקאו"י והטא"י בבית הגוים ואין פוצה פה ומצפצף עכ"ל. ועיין לעיל סי' קי"ג או' כ"א ואות כ"ב.
סעיף קטן יג
יג) לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם ואעפ"י שהוא יין מבושל שאינו נאסר או שהיה שותה לבדו. הרמב"ם פי"ז מהמ"א ה' יו"ד ב"י סי' קי"ב פר"ח או' ו' פר"ת סוף או' א' לה"פ סוף או' א' בל"י סוף או' ב' זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יד
יד) ואסור לשתות במסיבה של גוים כל מיני משקין ואפי' יין תפוחים וכדומה וגם מים שרופים אסור. פר"ת שם. וא"ת היאך התירו לשתות הקאו"י במסיבת הגוים וזה מנהג פשוט במדינתנו ובכל המדינות ואפשר שהתירו זה משום איבה יען שהמנהג הוא שיושבין בחנות של הקאו"י גוים וישראלים ועושים כבוד זל"ז בשתיית הקאו"י וא"כ אם הישראלים אינם שותים הוי איבה ומשו"ה התירו משום דרכי שלום. זב"צ או' י"א.
סעיף קטן טו
טו) ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר. הרמב"ם שם. ב"י שם. ומסתברא דאפי' במחצה על מחצה נמי יש לאסור. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם.
סעיף ב'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ב'] מקום שישראל נוהגין קולא ביין של עכו"ם אף השכר אסור. גזירה אטו יין שלהם. הל"פ סעי' ב' ודוקא שכר מישראל שמוכרים הם עצמם או שקנו לעצמם מן הגוים או שקנו לצורך הישראל אסור גזירה אטו יין שלהם אבל לשלוח לקנות שכר מן הגוים פשיטא דשרי וכן דעת הב"ח והש"ך ועיקר ודלא כהט"ז שסובר דאף שכר של גוים אסור. פר"ח או' ז' לה"פ או' ב' שו"ג או' י"ב. זב"צ או י"ג.
סעיף ג'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ג'] יין תפוחים וכו' מותר לשתותו וכו' דבר שאינו מצוי לא גזרו בו. והגם דלפעמים יהיה זמן ומקום שיהיה מצוי הרבה עכ"ז אין הדבר רגיל ושרי. פר"ת או' ג' זב"צ או' י"ד.
סעיף ד'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ד'] כל אלו המשקים וכו' הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים. ש"ך סק"ה.
סעיף קטן יט
יט) שם. אם דמיהם יקרים מדמי היין וכו' וה"ה אפי' היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור. או"ה כלל כ"ב דין ט"ו. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. פר"ח או' ט' בל"י או' ד' הל"פ סעי' ד' חכ"א כלל ס"ו או' ט"ו. ערוך השלחן או' י"ג.
סעיף קטן כ
ך) וה"ד שמשביח ביותר אבל משום שבח מועט לא חיישינן לזיוף. קה"י סעי' ד' זב"צ או ט"ז
סעיף קטן כא
כא) שם. שמא עירב בהם יין עד שאין בהם ס' לבטלו. נראה דיין בשכר ודאי משביח ולאחר זמן איכא לספוקי ועכ"פ לשעתו אסור עד דהוי ס' כשיעור היין. פר"ת או' ד' ועיין באו' שאח"ז אי סגי בששה.
סעיף קטן כב
כב) שם הגה. עד שאין ס' לבטלו. והט"ז סק"ד כתב דסגי בששה חלקים כדלקמן בסי' קל"ד סעי' ה' דיין במים בטל בששה חלקים וה"ה בשאר משקים. והסכים לדבריו הפר"ח או' יו"ד. אבל הש"ך בנה"כ כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' דדוקא במים סגי בששה חלקים משא"כ בשאר משקין. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' י"ג. מ"א באו"ח סי' ר"ד ס"ק ט"ז אלא שכתב דביינות שלנו ודאי בטל עכ"ל ור"ל דביינות שלנו שהם כחושים ודאי בטל בששה אפי' בשאר משקין.
סעיף קטן כג
כג) שם. שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט. פרישה או' ה' ט"ז סק"ה.
סעיף קטן כד
כד) שם הגה. ואעפ"י שרגילין למשוח היורות וכו' אין לחוש וכו' וכל דמינכר כל דהו שומן בעין לאו בר ביטול הוא ואסור לכן צריך לדקדק בחוש הראות במקום האור ולהביט במשקה אי איכא רושם השומן ואי מינכר אסור. פר"ת או' ה'.
סעיף קטן כה
כה) ועיין בשאלת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ז שמורה א' הזהיר את העם שלא לאכול פולין לחים הנלקחים מן העכו"ם לפי שהוגד לו שמכבסים אותם בבורית כדי לצחצחן וכתב הוא ז"ל דהוא חומרא בלא טעם דבורית נטל"פ ולא קעבדי אלא לחזותא דפולין שיהיו נראים לבנים וצחים וחזותא כי הא ודאי לאו מילתא וכ"ש בזה שאין אנו יודעים האמת א"כ הוא וכי נמי עבדי ליה ודאי פורתא בעלמא עבדו ולא משהו ליה בגווה אלא לעבורי זוהמא יעו"ש. פ"ת או' ג' זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה ועיין לקמן סי' קל"ז במקום שנהגו וכו' ט"ס הוא וצ"ל קל"ד במקום קל"ז שכן הוא שם בסוף הסי' או צ"ל ועיין לקמן סי' קל"ז ועיין לקמן סי' קל"ד במקום שנהגו וכו' כי בסי' קל"ז נת' דין זה דמשקים בכלים של יין יעו"ש ש"ך סק"ז.
סעיף ה'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ה'] יין רמונים שמוכרים לרפואה מותר וכו' דכיון דאית ביה קפידא וכו' אם נתערב בו חומץ וכה"ג. ש"ך סק"ח.
סעיף קטן כח
כח) שם. לא מרע נפשיה. הפר"ת או' ו' נסתפק אי דוקא בישראל חשוב לא מרע נפשיה אבל באינו חשוב אסור או בכל גוונא אמרינן לא מרע נפשיה יעו"ש אמנם הרב מזמור לדוד כתב על דברי הפר"ת הנז' דסתמא אמרינן אומן לא מרע נפשיה ואין בזה ספק.
סעיף ו'
סעיף קטן כט
כט) [סעיף ו'] צריך ליזהר ולבדוק וכו' ואם נודעו בזה אסור הגם דלא ידיע גוי זה. פר"ת או' ז' זב"צ או' ך'.
סעיף קטן ל
ל) שם הגה. ואם דרכן ליתן בו שמרים אסור לקנות מהם אם אין במשקה ס' מן השמרים ולדידן בששה סגי. ט"ז סק"ו. ועיין לעיל או' כ"ב.
סעיף ז'
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ז'] שמן ודבש של עכו"ם מותרים. שמן הוא שמן זית דכל מקום שנזכר שמן סתם הוא שמן זית וכן בכל מקום שנזכר דבש סתם הוא דבש דבורים והוא פשוט.
סעיף קטן לב
לב) שם. שמן ודבש של עכו"ם מותרים. ולא חיישינן שיניחו בנוד שומן חזיר ומותר אפי' לפסח. נחלת צבי מחו' או' ב' זב"צ או' כ"א. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תנ"ג או' ל"א
סעיף קטן לג
לג) שם. שמן ודבש של עכו"ם מותרים. ומי שאוסרו ה"ז עומד בחטא גדול מפני שהמרה ע"פ ב"ד שהתירוהו. הרמב"ם פי"ז מהמ"א. ב"י. לבוש. שו"ג או' כ"א. ערוך השלחן או' י"ז. וה"ד בידוע שהוא נקי אבל ביש חשש איסור לא נכנס בזה דהכל לפי המקום והזמן.
סעיף קטן לד
לד) ואפי' נתבשל השמן ה"ז מותר ואינו נאסר לא מפני בש"ג מפני שהוא נאכל כמות שהוא חי ולא מפני גיעולי עכו"ם מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן דבש שנתבשל ועשו ממנו מיני מתיקה מותר מטעם זה. הרמב"ם שם. ב"י. לבוש. שו"ג שם. ערוך השלחן שם אלא שכתב דזהו לשיטתו של הרמב"ם דלא ס"ל סתם כלים אינם ב"י אבל דעת כל הפו' סתם כלים אינם ב"י ונותן טעם לפגם ולכן אפי' אם ידוע שאין הבשר פוגם בשמן ודבש מ"מ מותר מטעם דהכלים אינם ב"י יעו"ש ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן לה
לה) שם. ואינם נאסרים משום בש"ג וכו' דנאכלים כמות שהן חיין ולא משום גיעולי עכו"ם (ר"ל פליטת הכלי מאיסור שהיה בו) דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סי ק"ג סעי' ד' א"נ סתם כלים אינן ב"י כדלקמן סי' קכ"ב סעי' ו' ש"ך סק"ט. ור"ל דאם תחוש לכלים של העכו"ם שמא הם ב"י בשר ושומן פוגם בשמן ודבש ואם אינם ב"י בלא"ה הטעם פגום וא"ת הא בלא"ה ק"ל סתם כלים אינם ב"י כדלקמן סי' קכ"ב סעי' ו' וא"כ למה לי טעמא דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש י"ל כדי לחזק כח ההיתר או דנ"מ כגון שידענו שהם ב"י.
סעיף קטן לו
לו) שם. וה"ה למים חמים שלהם. שאין בהם משום בש"ג שנאכלים חיים כדאיתא בשבת (נ"א ע"א) ורש"י פי' בע"ז (ל"ח ע"ב) מפני שאין משתנין מברייתן ע"י האור. ש"ך סק"י. ועיין לעיל סי' קי"ג או' י"ב ואו' י"ג
סעיף קטן לז
לז) שם. וה"ה למים חמים שלהם. והטעם משום דסתם כלים אינם ב"י אבל אם הוא ב"י אסור דהשומן משביח במים ודלא כלבוש שכתב דהשומן פוגם במים. ש"ך ס"ק י"א. ואסורים המים אם הכלים היו ב"י בין לשתיה בין לבישול דלא כפר"ח או' ט"ו שכתב דלשתיה מותרים ולתבשיל אסורים. ער"ה או' ד'.
סעיף ח'
סעיף קטן לח
לח) [סעיף ח'] הקפריסין והקפלוטות וכו' הקפריסין שומר לפרי הן מאילן צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן. והקפלוטות כרתי ונאכלין כמות שהן חיין. רש"י בע"ז שם. ט"ז סק"ח. שו"ג או' כ"ה. ועיין לעיל סי' קי"ג או' פ"ו.
סעיף קטן לט
טל) שם. שמא זילף עליהם יין. ואפי' במקום שהיין ביוקר מ"מ חיישינן כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף וחיישינן לזה. פרישה או ח' ט"ז סק"ט. כנה"ג בהגה"ט או' א' בל"י או ז' זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן מ
מ) שם. ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם ר"ל אפי' אינו ב"י וזהו סברת סה"ת וכתב ע"ז בב"י כבר נת' בסי' צ"ו ור"ל דשם הביא פלוגתא בזה וחשש לסה"ת והביאו בש"ע שם בשם י"א. וא"כ ה"ה הכא חשש לדבריו והביאו בש"ע לחוש לדבריו לכתחלה ולא הוי סתירה משם לכאן כיון שגילה דעתו בב"י ולענין דינא עיין בדברינו לשם סי' צ"ו או' יו"ד ועוד עיין בדברינו לשם או' ט' ואו' י"א יעו"ש.
סעיף קטן מא
מא) שם. ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם. אלא פצועים באבנים או בדבר אחר וה"ה אם נודע שיש להם סכין מיוחד לזה והפצועים הם ניכרים שאין החתיכה ביושר.
סעיף קטן מב
מב) שם הגה. דמאחר שהם חריפים בלעו מן הסכין. וה"ד שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים. או"ה כלל ל"ח דין ט' ודין ט"ו. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ז הל"פ סעי' ח' ומיהו עיין בא"ר באו"ח סי' תמ"ז או ל"ג שהביא דעת האוסרים גם בנחתכו קודם שנכבשו וע"כ הסכים דאם הסכין ב"י אסור ואם אינו ב"י מותר יעו"ש ועיין בדברינו לשם או' ר'.
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. דמאחר שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפותם וכו' ודוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפותן ואסורים אפי' הכלים אינם ב"י דמשוי ליה לשבח כדלעיל סי' צ"ה סעי' ב בהגה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ח. בל"י או' ח' הל"פ שם. וכן כתבנו באו"ח סי' תמ"ז או' ר"ה בשם כמה פו' יעו"ש.
סעיף ט'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ט'] הענבים שלהם וכו' וכן טרית שאינה טרופה. פי' דג שראש ושדרה שלו ניכר שהוא טהור. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או ך' לה"פ או' ז' בל"י או' ט' ועיין לעיל סי' פ"ג או' כ"ג.
סעיף קטן מה
מה) שם. וכן ציר של דגים שיש בו כולבית עיין לעיל סי' פ"ג סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מו
מו) שם. וכן עלה של חלתית מותר. עיין לעיל סי' נ"א סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל"א.
סעיף יוד'
סעיף קטן מז
מז) [סעיף יוד'] אסור ליקח מהם קורט של חלתית. חלתית הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י ע"ז ל"ה ע"ב. ט"ז ס"ק י"א. ועיין לעיל סי' נ"א או' ל"ג שהבאנו שם עוד פירושים יעו"ש.
סעיף קטן מח
מח) שם. אסור ליקח מהם קורט של חלחית. ואע"ג דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י אגב חורפיה דחלתית משוי ליה לשבח. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ח' בל"י או יו"ד. והוא מן הגמ' שם דף ט"ל ע"א.
סעיף קטן מט
מט) שם. דהיינו מיני דגים קטנים מעורבים וכו' שאין להם קשקשת ועתידים לגדל לאחר זמן וק"ל דמותר (כדלעיל רסי' פ"ג) רש"י ע"ז ל"ה ע"ב. וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורה. ולפ"ז משמע דשאר דגים קטנים שיש בהם קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' ט' בל"י או' י"א
סעיף קטן נ
נ) שם. אסורים אפי' בהנאה. הגה. ומוכרו כולו חוץ מדמי יי"נ שבו. היינו מדינא אבל למאי דק"ל רסי' קכ"ג דסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה במקום הפ"מ ה"ה הכא. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או יו"ד. בל"י או' י"ב. וית' זה בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. ומוכרו כולו חוץ מדמי יי"נ שבו. פי' אומדין כמה הוא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין. ט"ז ס"ק י"ב. הל"פ בסעי' יו"ד.
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. דתלינן לקולא וכו' כלומר ומותר ליקח מכולם אפי' מהם בבתיהן דכל אחד ואחד שאני לוקח ממנו אני אומר זהו שלא עירב ואפי' רוב דרכן להתערב כיון שאין ידוע בודאי שעירבו אמרינן שהאחד שלא עירב מציל על כולם. ש"ך ס"ק י"ח פר"ח או' כ"ה. באה"ג. חי' הגרשני שבגליון הש"ע. משא"כ בסיפא דמיירי בידוע בודאי שעירבו בהן יין דאז אזלינן בתר רובא. פר"ח שם באה"ג שם. ומ"ש הט"ז ס"ק י"ג תריץ יתיב הש"ך בנה"כ וכ"כ בחי' הגרשני שם דכל מה שטרח הט"ז להותיב ולפרק הוא שפת יתר שלא לצורך.
סעיף קטן נג
גנ) שם בהגה. אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש. דאי רוב ודאי מערבין כל הפורש מהם אסור ואם רוב ודאי אין מערבין כל הפורש מהם מותר אבל אסור לקנות מהם בבתיהם אעפ"י שידוע שהרוב ודאי אין מערבין ואם לקח מהם אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כדלעיל סי' ק"י סעי' ג' ש"ך ס"ק י"ט. לה"פ או' י"ב.
סעיף קטן נד
דנ) וה"ה אם העכו"ם המוכרים יש להם חניות הרי נעשה קבוע בחניות שלהם ולא אמרינן כל דפריש מרובה פריש אלא כשהעכו"ם הולך לשוק ומוכר. ש"ך שם. פר"ח או' כ"ו. לה"פ שם. בל"י או' י"ד. הל"פ בסעי' יו"ד. זב"צ או' כ"ט.
סעיף קטן נה
הנ) קדרות חרס שדרכן כאשר בא בהם סדק נותנין לאומן לתקן ולטוח במקום הסדק שלא יפלוט וכעת נודע שאומן א' עושה טיחה זו בגבינה חריפא יש להתיר מן הסתם כיון שנודע ג"כ שיש בעלי מלאכות שעושים בסיד לחוד בלא גבינה וכמ"ש הרמ"א כאן דבזה נמי ליכא איסור דאו' דקדרה דרכה להשתמש בשופע וגבינה זו שבמקום הסדק דבר מועט הוא ולדעת הרשב"א והמחבר לעיל ססי' צ"ט מותר ואף לדעת החולקים ליכא רק איסור דרבנן ולכן סמכינן לקולא וגם לא ישתמשו בהם עד אחר מעל"ע דיש לצרף ג"כ היש מתירין שבסי ק"ג סעי' ה' נוב"י ח"א חי"ד סי' ל"ד. פ"ת או' ו' וכן מה שמתקנים.
סעיף קטן נו
ונ) וכן מה שמתקנים הסדק של כלי חרס בסיד ובו מעורב חלב ג"כ מותר להשתמש באותם כלים בחמין חדא משום דאנן ק"ל כס' מרן ססי' צ"ט כנז' משום דדרך הכלי להשתמש בו בשופע והחלב שהוא במקום הסדק דבר מועט הוא ובטל ועוד דזה ידוע דחלב שמעורב בו סיד הוא נט"ל ומותר. זב"צ או' ל'.
סעיף יא'
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף יא'] המורייס וכו' אין זה עתה מנוי בינינו ולכן לא כתבנו בו
סעיף קטן נח
חנ) שם. ואם היה היין יוקר מהמרייס מותר. משמע דבשוים אסור ולא קשוא ממ"ש לעיל סעי' ד' אם דמיהם יקרים מדמי היין דשאני הכא דהיין מתקן המורייס ועדיף טפי והוא ברור. קהל יהודה סוף הסי' ועיין לעיל או' י"ט.
סעיף יב'
סעיף קטן נט
טנ) [סעיף יב'] הרשב"א היה נזהר מהכרכום וכו'. והעולם נהגו עכשיו היתר בפשיטות בכרכום ובני עלייה הנזהרים הם מועטים ונראה לומר שהרשב"א לא היה נזהר אלא מפני שהיה יודע בודאי שבכל ארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי א"כ אמרינן דא"א שלא יהיה אחד מהם שלא יזלף עליו יין ויציל על כולם. ש"ך ס"ק כ"א. הל"פ או' י"ד. בל"י או' י"ז. שו"ג או' ל"ח. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' תס"ז או' ע"ט.
סעיף קטן ס
ס) ובענין הזעפר"ן כתב הרב הקדוש בעל ר"ח בס' תוצאות חיים דף כ"ד ע"ב דפוס אמשטרדם או מ"ח תקנת אנשי מעשה שלא יאכל אדם זעפר"ן שיש בו ג' איסורין שטחין אותו בשמן חזיר ומזלפין עליו יי"נ ומטילין בו בשר נבלת סוס ובפסח יש בו איסור רביעי משום חשש קמח שמשימין בו עכ"ל והבאנו דבריו באו"ח סי' תס"ז או' פ"ב יעו"ש. ומ"ש זב"צ או' ל"ב דבעיר בגדאד נוהגין לאכלו אפשר מפני שלא ראו דברי ר"ח הנז' וע"כ עתה מזמן ביטלו מלאכלו ואפשר מפני שראו דברי ר"ח הנזכ'.
סעיף קטן סא
סא) אבל מה שקורין בערבי כרכום נוהגים לאכלו אלא ששורין אותו במים עד שיתגדל ויהיה כמו שהיה לח בתחלת ברייתו ומבררין ממנו התולעים אם יש בו וחוזרין ומייבשין אותו כבתחלה ודכין אותו ומניחין בתבשיל או בדברים אחרים. הנצרכין לאותו תבלין.
עמוד הקודםעמוד הבא