התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן כג
הרב יעקב חיים סופר
סימן כג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל טבח שאינו יודע ה' שחיטה וכו' ואלו הן שהייה וכו' ועוד יש ב' דינים אחרים שצריך לידע והם בדיקת הסכין ובדיקת הסימנים אחר השחיטה כמ"ש לעיל סי' א' סעי' ב' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן ב
ב) שם. אסור לאכול משחיטתו. ואפי' אם שואלין אותו אח"כ אם עשית כך וכך ואמר ברי לי ששחטתי יפה שחיטתו פסולה כיון שאינו יודע הלכות שחיטה ושמא שהה ודרס ואינו מרגיש כמ"ש לעיל סי' א' סעי' ג' יעו"ש. פר"ת או' א' זב"ת או' א' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ג
ג) ואם השוחט לפנינו באופן שיכולין לבדוק במקום שחיטה וראינו שלא הגרים גם בדקנו וראינו שלא נעקרו הסימנים גם שלא החליד כגון שראינו שהנוצה או השער חתוכים כדאיתא בסי' ג' סעי' א' הגם שמצאנוהו לשוחט שאינו יודע אלא דין שהייה ודרסה מותר לאכול משחיטתו כי ג' הלכות ישנם בבדיקה ואם בדקום ומצאום כהוגן כשרה וגם בדקנו סכין והיא יפה אבל אם חסרה לו דין דרסה או שהייה עכ"פ אסורה. פר"ת או' ב' זב"ת או' ב' אבל השפ"ד או' א' חלק על דברי הפר"ת הנז' וכתב דצריך לידע גם החלדה יעו"ש. וכ"כ מנה"ז כלל ט"ו בעשרון או' ב' וכן הסכים זב"צ או' ג' אלא מ"ש בעשרון דצריך לידע גם הגרמה וחלק על השפ"ד כתב עליו זב"צ שם דזה אינו דהגרמה יש לידע בטוב כגון שרואין ששחט באמצע הצואר וראשי הסימנים עדיין הם לפנינו באיכותם ולא נגע בהם כלל יעו"ש.
סעיף קטן ד
ד) שם. ואלו הם שהייה וכו' ואין לשאול טעם על הלכות אלו דכולם הלכה למשה מסיני הם. שמ"ח או' א' והמתחכם לתת טעם על הלכות אלו לאו שפיר עביד דיש דליפוק מניה חורבא כי מדמה מלתא למלתא ועי"ז מכשיל את הרבים. תב"ש או' א' שפ"ד או' ב' עשרון או' ו' חכ"א כלל ז' או' א' זב"צ או' ד'.
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו וכו' וה"ה לא הגביה ושהה אלא אורחא דמלתא נקט. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' כריתי או' ב' שמ"ח או' ב' שפ"ד או' ב' זב"ת או' ג' חכ"א שם או' ב' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) שם. שהייה כיצד וכו' ופי' שהייה לשון עיכוב מלשון חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת וכו' ולשון קודש הוא. רשב"ץ. זב"ת שם.
סעיף קטן ז
ז) שם. שהייה כיצד וכו' ויש בשהיות ה' מדרגות. א' הגבהת הסכין לגמרי באמצע וזה שהייה לכ"ע. ב' לא הגביה רק שהייה בלי הולכה והובאה ג"כ שהייה גמורה לכ"ע. ג' הוליך והביא בלי חיתוך כל דהו פלוגתא ומחמרינן בזה. ד' חתך במפרקת ולא נגע אז בסי' באמצע ע"י הטיית הסכין גם זה הו"ל שהייה גמורה לכ"ע. ה' החתוך שבמיעוט בתרא דקמא ששהה בו ומחמרינן מספק. דע"ק או' א' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן ח
ח) ותלישת שערות אינו הכרח לשחיטה שאפשר שיפנה אחד את השערות בב' ידיו לצדדין והשוחט ישחוט בלי חשש וכ"כ מ"א בסי' תצ"ח שאין תלישת השערות הכרח יעו"ש. דע"ק או' ג' וכ"כ השמ"ח או' ב' מנ"י בלק"י או' י"ז. זב"צ או' ז' ועיין באו"ח סי' תצ"ח סעי' י"ב ובדברינו לשם או' ק"ב.
סעיף קטן ט
ט) אך עכ"ז לא שייך בזה חשש צער ב"ח אם תולש לצורך שחיטה כי בשביל הצטרכות כל דהו של אדם להצילו מטרחא כל דהו הותר. דע"ק שם. לק"י שם. ועיין לקמן סי' כ"ד סעי' ח' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן י
י) שם. ואח"כ יהפוך הושט ויבדוק אותו. ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה כדלקמן סי' ל"ג סעי' ח' בהגה סוף הסי' וכ"ה בשחיטת האחרונים. ש"ך סק"ו. אלא שדעת רש"ל להקל בהפ"מ או לצורך מצוה והב"ד הש"ך שם. אמנם התב"ש או' כ"ב כתב דאין כן דעת הרמ"א אלא דאפי' בהפ"מ ולצורך מצוה אין להקל ודלא כרש"ל יעו"ש. וכן הסכים הרב זב"צ או' ח' דאין להקל אפי' בהפ"מ.
סעיף קטן יא
יא) שם הגה. והמנהג פשוט במדינות אלו להטריף כל שהייה אפי' משהו וכו' לפי שדעת הרא"ש ושאר מפרשים משערינן בשחיטת הרוב בלבד א"כ שיעור מועט הוא אפי' בגסה !ודקה ואצ"ל בעוף וע"כ נתפשט המנהג לפסול כל שהייה מועטת בין בעוף בין בבהמה ואף בהפ"מ דאין אנחנו בקיאין לכוין השיעור בצמצום. ב"ח.
סעיף קטן יב
יב) שם הגה. והמנהג פשוט במדינות אלו להטריף כל שהייה אפי' משהו בין בעוף בין בבהמה וכו' ואפי' בהפ"מ וכה"ג המנהג להטריף. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' שפ"ד או' ז' חכ"א כלל ז' או' ב' קומץ או' ב' זב"ר סי' ד' בתמידים או' ט' והיינו בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין דקנה בין דושט. שפ"ד שם. חכ"א שם או' ג' קומץ שם. זב"ר שם או' ב'.
סעיף קטן יג
יג) שם הגה. והמנהג פשוט במדינות אלו להטריף כל שהייה אפי' משהו בין בעוף בין בבהמה וכו' וכ"ה המנהג פה עה"ק ירושת"ו כמ"ש השו"ג סוף או' א' וכ"כ התו"ז סי' ץ' או' ו' דהכי נקטינן גם אנחנו בעירנו לפי שא"א לצמצם השיעורין הנז' ואין למסור איסור תורה ביד כל אדם שהוא ישער ויכשיר דלא כל הדיעות שוות אלא ראוי למינקט להחמיר בכל שהוא וכן המנהג עכ"נ וכ"כ הרב זב"צ או' ט' דגם אנחנו בעירנו פה בגדאד יע"א כן מנהגינו לפסול כל שהייה אפי' משהו בכל המינים ואין להשיב עכ"ל וכן ראוי לנהוג בכל תפוצות ישראל. מנ"י או' ג' וכמדומה שרוב העולם ככולו בין האשכנזים בין הספרדים נהגו עתה בזה כדברי מור"ס ז"ל ואסור לפרוץ גדר. ועיין עוד לקמן סי' כ"ד או' נ"ט.
סעיף קטן יד
יד) ואם נדחף הסכין ממקום למקום כשר אף לדידן כמו שמצינו בשוחט בב' וג' מקומות בסי' כ"א סעי' ג' ט"ז סק"ב. פר"ח או' ח' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' כריתי או' י"א. מש"ז או' ב' חכ"א כלל ז' או' ב' זב"ת או' יו"ד. ומיהו עיין לעיל סי' כ"א או' י"ג בענין שוחט בב' או בג' מקומות שכתבנו דאין להתיר אלא דוקא בהפ"מ או לצורך גדול יעו"ש ומשמע דה"ה לכאן וכ"כ זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן טו
טו) ומשמע מסתמיות דברי הפו' הנז' דגם בעוף יש להתיר בכה"ג אכן דעת התב"ש או' ב' להחמיר בעוף וכן בשוחט בב' וג' מקומות בעוף דעתו להחמיר יעו"ש והב"ד המש"ז סוף או' ב' וכ"ה דעת הרב נחפה בכסף ח"ב בקו' פרי מפרי להחמיר כדברי התב"ש. וכ"ה דעת קצת האחרונים כמ"ש לעיל סי' כ"א או' י"ד יעו"ש.
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. ואם נמצא לאחר שחיטה גמי או כיוצא בו וכו' לאו דוקא גמי אלא ה"ה עשב ארוך ודק שנמצא בקנה או בושט טרפה. ש"ך סק"ח וכתב ודלא כהב"ח שהכשיר בזה. פר"ח או' ט' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' כריתי או' י"ב. שמ"ח או' ו' שפ"ד או' ח' תו"ז סי' ץ' או' ט' קומץ או' ג' זב"צ או' י"א וכתב וכן המנהג.
סעיף קטן יז
טוב) ואף חוט השערה כשנמצא הן בושט הן בקנה אסור עולת יצחק. לה"פ שם. בל"י שם. זב"ר סי' ד' בתמידים או' י"א. וכ"מ בשבו"י ח"ב חי"ד סי' ס"א. ומיהו דעת הקומץ בעשרון או' ח' להכשיר אבל הרב זב"צ או' י"ב כתב דמנהג בגדאד יע"א כשנמצא חוט של משי או של צמר גפן או חוט השערה בתוך הסימנים של העוף להטריף עכ"ל. ומשמע דוקא בעוף אבל בבהמה יש להכשיר ונראה דוקא בהפ"מ. ועיין באו' שאח"ז שאפי' בגמי יש מכשירין בבהמה בהפ"מ וא"כ בחוט י"ל לכ"ע.
סעיף קטן יח
חי) שם בהגה. ואם נמצא לאחר שחיטה גמי וכו' לאו דוקא בעוף אם נמצא גמי אלא ה"ה בבהמה יש להטריף. ב"ח. והשמ"ח או' ו' כתב דבבהמה יש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ השפ"ד או' ח' קומץ או' ג' מנ"י או' ט' חכ"א כלל ז' או' ב' אבל הער"ה או' ה' כתב כדברי הב"ח דדעת הרמ"א בגמי בבהמה נמי טרפה כמו בעוף יעו"ש.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. מונח בושט או בקנה וכו' וה"ה אם נמצא מונח בין הושט והקנה מבחוץ טרפה. שבו"י ח"ב סי' נ"ד. ער"ה או' ו' פ"ת או' ז' תו"ז סי' ץ' או' ח' זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן כ
ך) ואם הוא ספק אם הגמי נחתך עם השחיטה או לא אין להטריף וכן הוריתי הלכה למעשה כמה פעמים. כנה"ג בהגב"י סוף או' ל"ב. בל"י או' ג' שפ"ד או' ח' תו"ז סי' ץ' או' ט' זב"צ או' ט"ו ומשמע אף בעוף יש להתיר. שפ"ד שם.
סעיף קטן כא
כא) וכשנמצא גמי בתוך הקנה או הושט וקצה הגמי הוא במקום השחיטה מנהגינו לחפש ולראות בצד השני של מקום השוחט דרך משל אם קצה הגמי הוא בצד העליון של הנשחט מצד ראשו נחפש ונראה בצד השני של הנשחט אם ראינו שם עוד חתיכת גמי זהו בודאי שהיה הגמי שלם ונחתך בשעת שחיטה וזהו קצהו השני ואסור ואם לא נמצא עוד חתיכת גמי בצד הב' אז הוא כשר. דודאי לא היה עוד גמי ולא נחרך אלא השחי' היתה אחר מקום הגמי. וכן בהפך אם נמצא ראש הגמי בצד הב' של הנשחט מצד הגוף אזי נחפש בצד העליון אם נמצא שם חתיכת גמי אסור ואם לא נמצא שם חתיכת גמי מותר. וכ"כ הרב מנחת יוסף בלק"י או' נ"ו בשם הרב ערוגת הבושם שאם רואה קש בצד א' צריך לראות בצד הב' דודאי בכ"מ דאיכא לברור בלא טורח צריך לברורי ואם לאו הוי כמעלים עין ואסור. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כב
כב) וכל זה היינו דראה החתך בסמוך למקום השחיטה אבל אם מצא מקצת קש למעלה ממקום השחי' וקצת למטה ממקום שחיטה אם הם מתאימות החתוכים מהגמי ודאי נחתך ואסור ואם אינם מתאימות הו"ל ספק חתוך ויש להקל. לק"י שם. זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כג
כג) ודוקא אם נמצא הגמי חתוך אבל אם לא נחתך הגמי כשר וכן אם הושט מלא שעורין או סובין וכדומה כשר. שמ"ח או' ו' והטעם כתב בתב"ש או' י"ג כיון דהשוחט לא הרגיש עיכוב בחתיכתו אמרינן שהסכין עשה מקום לעצמו ועבר ודלא כהרב לקט הקמח שאסר בושט שיש בו סובין יעו"ש. וכ"כ השפ"ד או' ח' חכ"א כלל ז' או' ב' קומץ או' ג' זב"ר בתמידים או' י"ב. מנ"י אז ו' ט' זב"צ או' י"ח. והיינו אפי' בעוף. שפ"ד שם. חכ"א שם. מנ"י שם.
סעיף קטן כד
כד) וכן אף אם מצא כמה גרעינין קשין כגון שעורין או חטין רק שראה שהם שלמים שלא נחתך אחד מהם ולא הרגיש שום עיכוב דכשר אם לא שהושע מלא מהם דודאי חתך א' מהן ולאו אדעתיה. קומץ שם. והיינו אם נמצא בשני הצדדין כמ"ש לעיל או' כ"א. ועיין לקמן או' כ"ו.
סעיף קטן כה
כה) פעם א' שחטו עוף ונמצא אח"כ תבן בושט ולא נחתך כלל והכשירו כל בני הישיבה. הרב גור אריה ז"ל. זב"צ או' י"ט. ומ"ש הזב"ת או' י"א להקשות על דברי גור אריה הנז' כתב עליו זב"צ שם דליכא קושיא כלל ושגיאה היא על הזב"ת יעו"ש. וכ"כ לעיל או' כ"ג דאם לא נחתך כשר.
סעיף קטן כו
כו) אם נמצא דוחן וכדומה שהוא דבר קשה מונח בושט רצה הרב בתי כהונה ח"א סי' יו"ד להכשיר ומ"מ למעשה לא מלאו לבו להתיר אבל בספק נחתך הדוחן או הדבר הקשה התיר בפומבי. מחב"ר או' ז' זב"צ או' ך' ועיין לעיל או' כ"ד.
סעיף קטן כז
כז) אחד ששחט אווז ולא הרגיש בה דבר רק שאח"כ נפל מהצואר חתיכת עץ ולא נודע אם בא מהושט והתיר דתולין במצוי ומתוך הושט נפל וכל שלא ראינו תחוב בו אין לחוש ואפי' בדיקה לא בעי ולא נקרא ספק בשחיטה כלל כיון דאין כאן רעותא וגם כיון שיצא בהיתר לא מקרי ספק בשחיטה. טוטו"ד סי' ס"ה. מנ"י בלק"י או' נ"ט. זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן כח
כח) אם נמצאת נמלה חתוכה בושט הסכמת האחרונים להטריף מחב"ר או' ה' זב"צ או' כ"ב. ועיין לקמן סי' ל"ג או' ע'.
סעיף קטן כט
כט) כששוחטין עופות פטומין לפעמים נשאר עדיין בושט שלהם האוכל של הפטימה ואסור לשחוט אז דהו"ל שהייה גמורה לכן צריך להעתיקן בידו לצד מטה ולהשקות אח"כ את העוף מים כדי להוריד האוכל שבושט למטה שלא יזיקו להסכין. קומץ או' ד' ומנהגינו שאם בשעה שמזמין הסימנין לשחיטה מצא אוכל בושט מורידין אותו בידם לצד מטה או לפעמים דוחף אותו למעלה לצד הראש כדי שלא יעכב בשחיטה ויהיה שהייה. זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן ל
ל) ואם בשעת שחיטה נדחה ידו אל הקיר וכדומה או שהסכין נגע בכותל או בקרקע בכל אלו נוהגין במדינות אלו להטריף משום שהייה בין בבהמה בין בעוף. שמ"ח או' ו' זכרון יוסף יו"ד סי' א' מחב"ר או' ג' קומץ או' ה' מנ"י או' י"ב. אמנם בשו"ת מקום שמואל סי' כ"ט כתב להכשיר בפומבי ובלבד שיבדוק סכינו אחר השחיטה ותימצא יפה יעו"ש והב"ד זב"צ או' כ"ח וכתב דכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א להכשיר כסברת מקום שמואל הנז'.
סעיף קטן לא
לא) אך זה נראה פשוט דאם היתה הנגיעה בסוף שחיטת הסימנים ותיכף אחר הנגיעה פסק מלשחוט וברי לו שלא השיב לו עם סכינו אפי' מעט בהולכה או בהובאה דיש להכשיר אף בעוף. ובבהמה אם יודע בבירור שהיה הנגיעה אחר שחיטת כל הסימנים אפי' השיב ידו בחזרה ממקום הנגיעה אין כאן בית מיחוש כלל אבל בעוף א"א לידע זה כי הסימנים מכוסים בשעת שחיטה בעורן. קומץ שם. והיינו אף לנוהגין להטריף הנז' באו' הקודם.
סעיף קטן לב
לב) העביר השוחט חודו של סכין על הסימנים ועל העץ ואמר ברי לי שלא שהיתי ולא חתכתי בעץ כלל רק נגיעה בעלמא יש להכשיר. זכרון יוסף שם. מחב"ר או' ד' זב"צ או' כ"ט.
סעיף קטן לג
לג) ואם בשעת שחיטה חתך באצבעו ונבהל יש לחוש ששהה קצת מחמח ביעתותא וטרפה. עולת יצחק. לה"פ או' א' בל"י או' א' שמ"ח או' ו' ודוקא בעוף אבל בבהמה אין להחמיר מספק משהו. שמ"ק שם. חכ"א !כלל ז' או' ב' קומץ או' ו' מנ"י או' י"א. זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לד
לד) ואם לא ראה החתך ולא הרגיש כ"א אחר שחיטה ראה שחתך אף באצבעו אין לחוש כל שלא הסיר הסכין מהסימנים בין בעוף בין בבהמה. שמ"ח שם. חכ"א שם. קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לה
לה) ואם חבירו היה מחזיק בעוף ובשעת שחיטה חתך גם באצבע חבירו מותר. שו"ת עבודת הגרשני סי' צ"ו. פמ"א ח"ב סי' מ"ב. חנוך בית יהודה סי' כ"ד. בל"י שם. מחב"ר או' ו' ער"ה או' ז' חכ"א שם. מנ"י שם. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לו
לו) אבל אם חתך באצבע שלא בשעת חתיכת הסימנים כגון לאחר שהעביר הסכין בהולכה או בהובאה חוץ לצואר ואז חתך באצבע ואח"כ חזר והוליך הסכין וגמר השחיטה ודאי דשהייה היא והשחיטה אסורה. עבודת הגרשני שם. בל"י שם. ער"ה שם. תו"ז סי' ץ' או' יו"ד. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לז
לז) תרנגולת א' שהיה חוט יוצא מפיה ומשכו בו וראו שהוא בתוך הושט ולא יכלו להוציאו לחוץ כיצד שוחטין אותה יש להנהיג בזה שישחטו הקנה לבדו ואע"ג דלכתחלה צריך לשחוט אף בעוף ב' סימ' מ"מ כאן הוי כדיעבד דחיישינן דאתי לידי שהייה אם יחתוך הושט ואחר שחי' יראו מהיכן חוט זה בא ואם נמצא שהוא עיקרו בזפק או בקרקבן ולא נמצא בה רעותא אחרת מכשירין אותה. שבו"י ח"ב סי' ס"א. פ"ת או' ד' יא"פ. מנ"י בלק"י או' נ"ז ועי"ש מ"ש להשיג על הבל"י שכתב לחלוק על דברי השבו"י הנז' וכן הרב זב"צ או' ל' כתב להשיג על דברי הבל"י והסכים לדברי השבו"י הנז' יעו"ש. והיינו שתופש העור עם הקנה לבד ושוחט.
סעיף קטן לח
לח) לפעמים נמצא בעוף בין סימן לסי' בועות קשים אם נחתך אחד מהם עם הסימנים יש להטריף מחמת שהייה אבל בדברים רכים סביב הסימנים אין לחוש. פ"ת או' ו' בשם חמודי דניאל. זב"צ או' ל"א.
סעיף ג'
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ג'] שחט מעט ושהה מעט וכו' לדידן שנוהגין לפסול שהייה במשהו בכל ענין טרפה וכמ"ש בהגה. וכ"כ זב"צ או' ל"ב. ועיין לעיל או' י"ג.
סעיף ד'
סעיף קטן מ
מ) [סעיף ד'] השוחט בהמה בסכין שאינו חד ונתעכב כשיעור שהייה וכו' ה"ז פסולה. פי' הגם דשוחט בהולכה והובאה אלא דלצד דהסכין רעה חותך פורתא פורתא ה"ז פסולה. ודוקא במיעוט בתרא הוא דמפסיל אבל בשחיטת הרוב לא מפסיל הגם ששהה בכל מיעוט ומיעוט מהסי' שיעור שהייה. פר"ת או' ז' זב"ת או' י"ג.
סעיף קטן מא
מא) שם ה"ז פסולה. והטעם דכיון שנחתך רוב הסי' הוי כאלו נחתך כולו ומה שמוליך ומביא במיעוט האחרון הוי כאלו מוליך ומביא בידה או ברגלה ולכך כשנתעכב שיעור שהייה במיעוט אחרון של סי' ראשון טרפה בבהמה משא"כ בעוף דהכשרו ברוב א' כ"כ הפו' ש"ך סק"י. זב"ת שם. וכ"כ הלה"פ או' ה' דדוקא בבהמה משא"כ בעוף דהכשירו בסי' א' וכ"כ הכריתי או' י"ד. שמ"ח או' ט' קומץ או' ח' זב"ר או' ו' ומיהו אם כיון והניח ב' הסימנים ביחד זה אצל זה אף בבהמה כשרה שמ"ח שם. זב"ת שם. זב"ר שם. מנ"י או' י"ד.
סעיף קטן מב
מב) שם. ה"ז פסולה ומדלא הגיה הרב נמי כאן דלפי המנהג שאוסרין שהייה במשהו בכל ענין טרפה אפי' לא נתעכב שיעור שהייה משמע דס"ל דהכא דוקא בעינן שיעור שהייה (דהיינו כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט רוב ב' סימנים. קומץ שם) אפי' לדידן שאוסרין שהייה במשהו וכ"מ בלבוש והיינו כיון דמתעסק הכא בשחיטת הסימנים. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' כ"ה. פר"ח או' י"א. לה"פ שם. שפ"ד או' יו"ד. קומץ שם. ומ"ש הב"ח דלפי המנהג דפסלי בשהייה מועטת כל השוחט בסכין רעה פסולה השחיטה בכל ענין כתב עליו הפר"ח שם דליתא שאין כאן שהייה כלל אפי' פורתא לפי שלעולם חותך מיעוט בשר דאל"כ אפי' בסכין יפה הרי שוהה מעט בשחיטת מיעוט בתרא דסי' קמא דהו"ל כמחתך בשר בעלמא והו"ל שהייה אלא ע"כ לומר דמתעסק בשחי' לא פסלינן בשהייה מועטת יעו"ש וכן הסכים הרב זב"צ או' ל"ג. אבל השמ"ח או' ט' ובתב"ש או' ט"ז הסכים לדברי הב"ח. וכ"ה דעת הרב נחפה בכסף ח"ב בקו' ערי מפרי יעו"ש. וכ"פ זב"ר סי' ד' או' ו' ובתמידים או' י"ט. אהל יצחק סי' ה' או' ה' מנ"י או' י"ד. אלא שכתב שם המנ"י דבהפ"מ יש לסמוך על דברי הש"ך ודעמיה.
סעיף קטן מג
מג) והיינו דוקא אם הוא חותך תמיד מעט מעט אבל אם לפעמים חותך ופעמים אינו חותך אעפ"י שתמיד הוא מוליך ומביא לחתוך הו"ל מה שאינו חותך שיהוי ואסור אפי' בעוף. שמ"ח או' ח' קומץ שם. זב"ר שם. אהל יצחק שם. זב"צ שם.
סעיף קטן מד
מד) ומיהו לכתחלה אין לשחוט בו אפי' עוף כיון דצריך לכתחלה לשחוט ב' סימנים בעוף כמו בבהמה. לה"פ או' ה' שמ"ח או' ט' קומץ שם. אהל יצחק שם בלקיטת יצחק או' ט' מנ"י או' ט"ו. זב"צ שם. וכ"כ לעיל סי' י"ח או' ל"א יעו"ש.
סעיף קטן מה
מה) ואפי' שוחט בסתם סכין יזהר בבהמה להזמין הסימנים ולחתכם יחד דדלמא הסכין אינו חד ואתי לידי שיעור שהייה במיעוט בתרא לסי' ראשון כנז' מנ"י שם.
סעיף ה'
סעיף קטן מו
מו) [סעיף ה'] אחר ששחט רוב א' בעוף וכו' הגה. ואפי' בדיעבד המנהג להטריף ולכן אם לאחר ששחט רוב שנים שוהה הבהמה או העוף למות יכנו על ראשו וכו' מנהגינו כשישאר מיעוט מן הסימנים שלא נשחט בושט או בקנה בבהמה או בעוף מושיט אצבעו בין הסי' לצואר ופוסק אותו המיעוט באצבעו תכף ומיד בשעת שחיטה. כן המנהג פשוט אצלינו מן השוחטים הקדמונים. ונהגו כן משום דאפי' לס' ההגה שפוסל שהייה במיעוט בתרא אפי' בדיעבד ה"ד אם עשה כן דרך שחיטה משא"כ בעוקר ביד לאו דרך שחיטה כלל והרי הוא כמכה על ראשה כדי שתמות וכמ"ש הפר"ח או' ט"ו משם הרשב"א סי' תס"ז שהכשיר בכה"ג אפי' לדעת רש"י יעו"ש. זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן מז
מז) שם בהגה. יכנו על ראשו להמיתו. ובלבד שלא ישבר מפרקתו משום דאמרינן בפ' כל הבשר השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה אסור משום מבליע דם באברים. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ז' בל"י או' ה' זב"ת או' ט"ז. זב"צ או' ל"ו. ועיין לקמן סי' ס"ז סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מח
מח) שם בהגה. ולא יחזור וישחוט. ואפי' בסכין פגום ואם שחט פסלה ולא כשחיטת הר"ץ שהתיר. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' ח' שמ"ח או' ה' שפ"ד או' י"ג. קומץ או' יו"ד. זב"ת או' י"ז. זב"ר סי' ד' או' ז' מנ"י או' ו' זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן מט
מט) וגם לחתוך בקרדום אסור. שמ"ח שם. שפ"ד שם. חכ"א כלל ז' או' י"ד. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם.
סעיף קטן נ
נ) ועל ידי עכו"ם שרי דחתיכת העכו"ם לא מקרי דרך שחיטה רק דיש למנוע אפי' ע"י עכו"ם משום דאין הכל בקיאים ויבואו לעשות ע"י ישראל. שמ"ח שם. קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ב. מנ"י שם. זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן נא
נא) ועוף שקורין אנדיק נוהגין להתיז את ראשו בקרדום מיד אחר שחיטה ויש למחות בידם דאיסורא קעבדי אפי' דיעבד אם אין יודעים בבירור שכבר יצא נפשו שמ"ח שם. קומץ שם. מנ"י שם. ואם חתך בקרדום קודם שתצא נפשו אם נשאר עוד בסימנים שלא נשחטו אסור משום שהייה ואם נשחטו כולם אז אינו אסור אלא משום שנבלע הדם באיברים וזה מותר בדיעבד משום דיוצא ע"י מליחה כמ"ש לקמן סי' ס"ז סעי' ג' יעו"ש.
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. ולא יחזור וישחוט. ואם מותר אחר לגמור השחיטה מצדד בזה התב"ש או' י"א וסיים דאין להקל יעו"ש. וכ"כ זב"ר בתמידים שם דאין חילוק בין הוא עצמו לאחר. וכ"כ מנ"י שם. וכ"כ יד אליהו או' י"ט דאפי' אדם אחר גמר השחיטה אסור אף דיעבד משום שהייה. וכ"כ הש"ך סי' ב' ס"ק כ"ז יעו"ש.
סעיף קטן נג
גנ) שוחט אחד ששחט רק הקנה בעוף וכאשר הובא אל הבית היה עדיין חי והחזירו העוף לבית השוחט ושחט את הושט השחי' כשרה כיון שכבר יצא מתחת יד השוחט בהכשר שחיטה. שבו"י ח"ב סי' נ"ד. ער"ה או' ח' שש"א או' א' לב אריה שטה על חולין דף ל' ע"ב על התו' ד"ה החליד במיעוט וכו' יעו"ש אמנם הנוב"י מה"ת חי"ד סי' ב' דחה דברי השבו"י הנז' והטריף יעו"ש. פ"ת או' יו"ד. קומץ בעשרון או' ט"ז. זב"צ או' ל"ח. יד אליהו שם.
סעיף קטן נד
דנ) מעשה בשוחט א' ששחט בהמה א' ונשתייר מיעוט מן הושט שלא נשחט ואחר שסילק ידו מן השחיטה שחט אחרי זאת ג' בהמות אחרות ואח"כ חשב שמתה אותה הבהמה הראשונה שנשאר בה המיעוט וחתך ממנה בסכין פגומה משני צדדי הושט והביא אותו בידו לראות אם נשחט רוב הסי' אם לאו ואחר שחתך פרכסה הבהמה ונסתפקו בזה שנמצא שחתך את הושט והיתה הבהמה עדיין בחיים ונעשה שהייה במיעוט בתרא. עיין זב"צ או' ט"ל שמצדד בזה והעלה להכשיר יעו"ש.
סעיף ו'
סעיף קטן נה
הנ) [סעיף ו'] שחט עוף ושהה בו וכו' ודוקא בעוף שהכשרו בסי' א' אית ליה האי תקנתא אבל לא בבהמה. ב"י. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ט' שמ"ח או' י"ב. זב"ת או' י"ח. זב"צ או' מ'.
סעיף קטן נו
ונ) שם. ואינו יודע אם ניקב הושט וכו' ואם תפש הקנה לבדו בידו ונתכוין שלא יגע בושט ואמר ברי לי שלא נגעתי בושט מותר ולא בעי בדיקה. ב"ח. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ז. זב"ת או' י"ט. ולדעת הש"ך סוף סי' כ"א דאף לדידן דנוהגין לאסור שהייה במשהו מותר יעו"ש אבל אין כן דעת האחרונים כמ"ש שם או' י"ח יעו"ש.
סעיף קטן נז
זנ) שם הגה. והמנהג להטריף הכל וכו' גם אנחנו מנהגינו כך כמ"ש רמ"א ז"ל דאין אנחנו בקיאין בבדיקת הושט. זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן נח
חנ) שחט הושט והניחו ושחט הגרגרת ואח"כ שחט וגמר את הושט מאחר שעסוק בשחיטה כשרה. רוקח סי' שפ"א. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ך' לה"פ או' י"א. זב"ת או' כ"ג. וה"ה לדידן היכא דלא שהה כלל קודם שהתחיל לשחוט הגרגרת. ש"ך שם. לה"פ שם. ויצויר זה באם לא הגביה הסכין כלל (אלא נדחפה ידו וחתך הקנה ואח"כ גמר הושט ולא שהה כלל) ומאחר שעוסק בשחיטה אין לחוש במה שהפסיק בין קנה לושט. שפ"ד או' י"ז. זב"צ או' מ"ד. וה"ה בעוף הדין כן. שפ"ד שם.
סעיף קטן נט
טנ) שם בהגה. ואסור למוכרו לעכו"ם כך אלא ימיתנו וכו' וה"ה דאסור להשהותו בביתו דלמא אתי לידי תקלה. מרדכי בשם הרי"ף. אבל אם א"צ להשהותו אלא כ"א יום שתתעבר ותלד דטרפה אינה יולדת מותר כדלקמן סי' נ"ז סעי' י"ח וסי' פ"ו סעי' ט' יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ט. לה"פ או' י"ג. שפ"ד או' י"ט. זב"ת או' כ"ד. מנ"י או' כ"א. זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן ס
ס) שם בהגה. אלא ימיתנו וכו' או ימכרנו לעכו"ם והעכו"ם ימיתנו מיד לפניו ועדיף טפי להמיתו ע"י עכו"ם אם אפשר בנקל משימיתנו ישראל. שמ"ח או' י"ד. שפ"ד שם. מנ"י שם. זב"ר סי' ד' בתמידים או' ל'. ועיין לקמן סי' נ"ז או' קכ"ז.
סעיף קטן סא
סא) שם בהגה. ומטעם זה אם תלש הנוצות מן העוף וכו' ואין חילוק בזה בין יונה לשאר עופות. ד"מ או' ז' בשם מהר"ם פדווה סי' פ"ג. כנה"ג בהגב"י או' מ"ב. פ"ת או' י"ב.
סעיף קטן סב
סב) שם בהגה. ומטעם זה אם תלש הנוצות מן העוף ויצא דם וכו' אבל היש"ש פ' השוחט סי' י"ד דחה חומרא זו בב' ידים וע"כ נראה דבהפ"מ יש להקל וכן לכבוד שבת או לעני. ב"ח. ש"ך סק"ך. כנה"ג בהגב"י או' מ"ב. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' יו"ד. כריתי או' י"ח. שמ"ח או' י"ג. שפ"ד או' ך' שו"ג או' י"ז. חכ"א כלל ז' או' ה'. קומץ או' י"ח. מנ"י או' י"ט. זב"צ או' מ"ו.
סעיף קטן סג
סג) שמעתי מגדולי הדור דאין להחמיר בתולש נוצות ויצא דם אלא א"כ קינח אותה טיפת דם ויצא אחרת במקומה ואז היא טרפה מטעם הנז' אבל אם לא בא שום טיפת דם אחר שהסיר הטיפה הראשונה אינה אלא ממקום חתיכת הנוצה והעור אינו ניקב ויש להכשיר בכה"ג מטעם דמוכח מכל הפו' בתולש ויצא דם הוא חומרא גדולה להטריף והבו דלא להוסיף עלה כ"א שראינו שבא טיפת דם אחר שקינח. אהל יצחק סי' ג' בזב"ת או' ד' קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן סד
סד) ודוקא כשיצא טיפת דם אבל כי יתאדם הצואר וליכא דם כשר. ט"ז סק"ז. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. חכ"א שם. קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן סה
סה) וכן אם אינו אלא נפוח סביב הסימנים לא חיישינן שמא ניקב הושט אלא תולין דמחמת חולי הוא ואפי' אם נצרר שם דם לית לן בה. ב"ח סי' ל"ג. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. חכ"א שם. זב"ר סי' ד' בתמידים או' ל"ג. ומ"מ יש לראות אותו מקום אחר השחיטה מבפנים שמא יש שם חתיכת מחט או קוץ וניקב הושט.
סעיף קטן סו
סו) והא דאסרינן בנתלש נוצות ויצא דם ה"ד בעוף אבל במריטת שערות בהמה בין גסה בין דקה אין חשש. דע"ק או' כ"ז. מנ"י או' י"ט. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן סז
סז) ואם יש על העור של עוף איזו גרר יבש על צדו החיצון ושחט במקום אחר וראה בצד הפנימי שאין שם ריעותא על העור אין להחמיר בזה לכל הדיעות. ט"ז סק"ח. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. שמ"ח או' י"ג. מש"ז או' ח' זב"ת או' כ"ה. מנ"י או' ך' תו"ז סי' ב"ן או' כ"ט. וכ"ש כשנמצא כן בבהמה. זב"צ או' ן' והיינו שיבדוק העור בפנים במקום השחין אם לא ניקב מעבר לעבר כשר אבל אם לא ניקב מעבר לעבר טרפה. מש"ז שם. מנ"י שש.
סעיף קטן סח
סח) וכן אם נקרע מקצת העור בידי אדם בעוף טרפה דלא שייך בעוף דנקרע קצת. מש"ז שם. מנ"י שם. זב"צ או' נ"א. ועיין לקמן סי' ל"ג או' נ"ב.
סעיף קטן סט
סט) וכן כשהתרנגולים נושכים זה את זה ויצא טיפת דם כנגד מקום הושט יש להורות כדין תלישת הנוצות ויצא דם דבמקום הפ"מ או לכבוד שבת או לעני יש להקל. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. מיהו הקומץ או' י"ט כתב דתרנגולים המנגחים זע"ז וע"פ הרוב צוארם מלוכלך בדם וקרוב שאחד נקב את חבירו בחרטומו עד הסימנים צריך בדיקה דהו"ל כבר אווזא דממסמסא קועיה דמא ולדידן אין בקיאין לכן מאד צריך להשגיח ע"ז ועכ"פ זה ודאי דצריך לשחוט במקום נקי מדם שבצוארו ולבדוק בעור מבפנים ואם ימצא איזה טופה או צרורת דם אין לו היתר עכ"ל ואפשר דהכנה"ג מיירי בנשיכה בעלמא ולא יצא טיפת דם אלא משהו כמו תלישת הנוצות ולזה התיר בהפ"מ וכו' ועיין לקמן סי' ל"ג סעי' א' ובדברינו שם בס"ד.
סעיף קטן ע
ע) ואם נפשט קרום העליון מעל הסימנים אפי' משהו טרפה ולא מהני בדיקה. לה"פ או' י"ז. בל"י או' ב'.
סעיף קטן עא
עא) שם בהגה. או חתך העור בבהמה ויצא דם וכו' ובענין הקזה שעושין לבהמות מצוארם ע"י אומן בקי בכך לרפואת הבהמות אם מותרים המה או לא דשמא הקיז במקום הסימנים עיין בתשו' ברית אברהם חי"ד מסי' ך' עד סי' כ"ג שהעלה להתיר מכמה טעמים וסיים דמ"מ אם אפשר להזהיר לבעל הבהמה שיראה שהמקיז יאחז בסי' לצד השני ראוי ונכון אך גם באותם הבהמות שהעכו"ם מניחים להקיז ואין ישראל רואהו ג"כ אין להחמיר יעו"ש. וכן העלה בתשו' חת"ס חי"ד סי' כ"א להתיר יעו"ש. פ"ת או' י"ג. ועיין לקמן סי' נ"א או' כ"ד.
סעיף קטן עב
עב) שם בהגה. אבל אם לא יצא דם ולא חתך כל העור וכו' זה קאי אבהמה דוקא אבל בעוף אין שייך לומר כן. ט"ז סק"ח. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. ור"ל מפני שעורו דק ואם חתך מקצת העור ודאי עבר כולו. שמ"ח או' יו"ד. חכ"א כלל ז' או' ד' זב"ר סי' ד' בתמידים או' כ"ה.
סעיף קטן עג
עג) שם בהגה. אבל אם לא יצא דם ולא חתך כל העור וכו' הא אם יצא דם אף שלא חתך כל העור אפי' לא יצא דם טרפה. ומ"ש ברישא או חתך העור ויצא דם היינו מקצת העור וכ"כ בד"מ בהדיא. אבל מהרש"ל פ' השוחט סי' י"ד הכשיר בין בחתך מקצת העור ויצא דם ובין בחתך כולו ולא יצא דם ואינו מטריף אלא בחתך כולו ויצא דם ומיהו במה שמתיר נחתך כולו ולא יצא דם לא ק"ל הכי אבל במה שמכשיר נחתך מקצתו אפי' יצא דם נראה דיש להקל בהפ"ע וכה"ג. ש"ך ס"ק כ"א. שמ"ח או' יוד. שפ"ד או' כ"א קומץ או' י"ב. חכ"א שם. מנ"י או' ט"ז. אבל הט"ז סק"ז כתב דאין להקל בחתך אפי' מקצת עור ונראה הדם יעו"ש וכ"כ הבל"י להלכה אף מקצת העור ויצא דם יש להחמיר כמ"ש מהרי"ו ומהר"ם מפדווה ומור"ם וב"ח וט"ז ולבוש יעד"ש. וכ"פ אהל יצחק סי' ג' או' ג'.
סעיף קטן עד
עד) שם בהגה. ולכן יש ליזהר שלא למרוט הנוצות וכו' משום צער ב"ח. ד"מ או' ז' בשם או"ז. ועיין לעיל סי' ך' או' כ"ז ולקמן סי' כ"ד סעי' ח' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא