התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן יב
הרב יעקב חיים סופר
סימן יב
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אין שוחטין לתוך גומא וכו' מפני שהוא חוק ומנהג למינין לשחוט בו לשם ע"ז וכתיב ובחוקתיהם לא תלכו. לבוש. זב"ת או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. אין שוחטין לתוך גומא וכו' ואפי' בגומא שאינה מנוקה מעפר אסור. ב"י בשם סמ"ג. לבוש. ב"ח. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' פר"ת או' א' וכתב ודלא כר"ת דלא אסר אלא בגומא שהיא נקיה. לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' ב' שמ"ח או' ג' מש"ז או' א' קומץ כלל ה' או' י"ב. שו"ג או' א' זב"ת שם. ואפי' יש בה מים אסור. שמ"ח שם. קומץ שם. זב"צ או' א' אבל אם היא מלאה עפר או מים שרי. שמ"ח שם. והיינו אם אין המים צלולים מותר. מנה"ז בקומץ או' י"ג. מנחת יוסף או' א'.
סעיף קטן ג
ג) ואפי' גומא כל שהוא נידון כגומא ואין לשחוט בה שכן לשון בני אדם דרכם לקרוא שם גומא לקערורית כל דהו ואם אין הבריות קורין לכיוצא בזה לשון גומא אין חשש בזה אף שמתאסף הדם שם ועומד. דע"ק או' א' זב"צ או' ב' מנ"י שם. ונראה דמה שאינו מוקף מכל צד בקערורית והוא רק כמדרון מצד א' או גם מב' צדדים ואולי גם מג' צדדים שאין זה בגדר גומא. דע"ק שם.
סעיף קטן ד
ד) ואם אין גומא בגוף הקרקע רק שסביב מרוצף בעצים ובאמצע חסר הרצפה והוא כגומא אולי קיל. ואולי כיון דהרצפה משוקעת לעולם ובטלה לקרקע הו"ל העצים כארעא סמיכתא. וברצפת אבנים סביב נוטה יותר דהוי כגומא בגוף הקרקע ורק כשהבריות קורין בכך גדר גומא. דע"ק שם.
סעיף קטן ה
ה) ואפי' לשחוט חיה ועוף שצריך שיהיה לו למטה עפר תיחוח אסור לעשות גומא ולשחוט שם. ולא אמרינן דכ"ע ידעי דלצד מצוה מכוין אלא יקח עפר ויניחהו שלא במקום גומא וישחוט עליו. פר"ת או' א' זב"ת או' א' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) ומה שעושין כעין גומא בעפר תיחוח לצורך שחיטת העוף שצריך עפר למטה זהו לא מקרי שוחט לתוך גומא ומותר משום דאינו עומד אלא לפי שעה. דע"ק או' ג' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ז
ז) שם. עושה מקום מדרון חוץ לגומא וכו' וכל שאין הדם נופל מבית השחיטה לתוך הגומא להדיא שרי ולא בעינן שיהיה מקום שחיטה רחוק מהגומא כ"כ אלא כל דהו שיעור שיצא הדם מבה"ש ויגע בארץ קודם שיגיע לגומא ש"ד. פר"ת או' ב' שו"ג או' א' זב"ת או' ב' זב"צ או' ז'.
סעיף קטן ח
ח) שם. עושה מקום מדרון חוץ לגומא וכו' וכל שעשה מדרון הגם שניתז הדם מהצואר עצמו אל תוך הגומא שרי כיון שעיקר השחיטה היא במדרון. דע"ק או' ב' זב"צ או' ו' מנ"י או' ב'.
סעיף קטן ט
ט) לשחוט ע"ג כלי ומשם הדם יורד לגומא אין להתיר דלא התירו אלא בספינה דא"א בענין אחר. כריתי או' ד' אמנם השמ"ח או' א' התיר לשחוט ע"ג כלי ומשם יורד לגומא. וכ"כ מנה"ז כלל ה' בקומץ או' י"ב. מנ"י שם.
סעיף קטן י
י) שם. ובשוק לא יעשה כן. ואפי' אין שם אדם רואה אותו אסור. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ג' שמ"ח או' א' שפ"ד או' ב' זב"ת או' ג' זב"צ או' ט' מנ"י שם.
סעיף קטן יא
יא) שם. ובשוק. או בשדה. לבוש. שאין דרך בני אדם להקפיד שלא יטנף אסור אפי' ע"י מדרון. שמ"ח שם. קומץ שם או' י"ג. מנ"י שם.
סעיף קטן יב
יב) ואפי' אם בשוק הוא צריך ע"ה לזה המקום ורוצה שלא לטנפו מ"מ כיון דאין ניכר לכל כמו חצר ובית שכל אדם קפיד שם אטינוף איכא מראית העין ואסור. שמ"ח שם. זב"צ או' יו"ד. מנ"י שם.
סעיף קטן יג
יג) ובחצר או בית אפי' אפשר לו לצאת משם למקום שאינו חושש לטינוף א"צ ומותר לעשות מדרון דהא ליכא מראית עין דהכל יודעים שאינו עושה כ"א לנקר. שמ"ח שם. זב"צ או' י"א. מנ"י שם.
סעיף קטן יד
יד) שם. ובשוק לא יעשה כן. ובמקום ששרי העיר מקפידין וקונסין אם עושים אשפה בשוק ודאי אף בשוק מותר דליכא מראית העין כלל. כריתי או' ה' וכן במדינתנו שעשה המלך חק מחדש שלא להתראות דם ע"פ חוץ בודאי הגמור דאף בשדה יכול לעשות מקום מדרון. זב"צ או' י"ב. והיינו שעושין חריץ ארוך וסופו פתוח לגומא ושוחטין ע"ג חריץ והדם הולך מחריץ לגומא.
סעיף קטן טו
טו) ובס' כנפי יונה הקיל בזה"ז בבית המטבחיים לעשות מקום מדרון חוץ לגומא דאין לנו אלא מה שמפורש בש"ס בשוק דוקא כיון דבלא"ה נשכח חוק הזה. מנ"י בלקיטי יוסף או' ט'.
סעיף ב'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ב'] י"א שאם שחט בגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו וכו' כלומר גם משחיטה זו ששחט בגומא. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג'. ונראה מדברי הרשב"א דלסברא זו ה"ה אם שחט לתוך ימים וכלים דאסור לאכול משחיטתו ונ"מ דאפי' להי"א שכתב המחבר לענין דצריך בדיקה אחריו מכאן ולהבא כמ"ש בס"ק שאח"ז דאף במים וכלים דינא הכי. ש"ך שם. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן יז
טוב) שם. וי"א שמותר בדיעבד וא"צ בדיקה. אחריו כדי להכשיר אותה שחיטה דאפי' בלא בדיקה אין מוציאין את האדם מחזקת כשרות ומה ששחט הוא כשר. והא דאיתא בש"ס צריך בדיקה אחריו היינו כדי לפסלו מכאן ולהבא שאם ימצא אפיקורוס אמרינן כל מה ששחט למפרע לתיך הגומא לשם עכו"ם היה ואסור הכל בהנאה. כ"פ רש"ל בפ' השוחט סי' כ"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' זב"ת או' ו'. וה"ה לתוך ימים וכלים אם בדקו אותו ונמצא אפיקורוס כל מה ששחט למפרע אסור בהנאה. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"ת שם.
סעיף קטן יח
חי) ואם בדקו ולא מצאו בו לא זכות ולא חובה א"נ א"א לבדוק מותר לאכול משחיטה זו דלא מחזקינן לאדם בעובד ע"ז עד שיבורר ותלינן שחיטתו לגומא באיזה טעם אחר. וה"ה בכל הני הנז' בסי' י"א אם עברו ושחטו הדין כמו שוחט לתוך הגומא. מיהו כל זה מדינא אבל האידנא אין דרך עע"ז בכך ובין לשוחט לגומא ובין הנהו דסי' י"א א"צ שום בדיקה כלל אם עבר ושחט רק דאי איתא קמן יש לשאלו קודם שיאכל מ"ט עשית כך ומתוך זה יבורר כונתו אבל א"צ לטרוח ולבדוק אחריו ע"י בני אדם המכירים אותו. ומ"מ אם נתברר אח"כ שמין הוא יש לאסור למפרע הכל בהנאה. שמ"ח או' ב' קומץ או' י"ד. מנחת יוסף או' ג'.
סעיף קטן יט
יט) שם הגה. ובזה"ז דאין דרך עכו"ם בכך יש להתיר בדיעבד. זה קאי גם אימים ונהרות ותוך הכלי שבסי' י"א. ד"מ או' ג' בשם א"ז. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' ברכ"י או' ב' ועי"ש מה שהשיג על הכו"פ יעו"ש. מחב"ר או' ג' זב"צ או' י"ג. מנ"י שם.
עמוד הקודםעמוד הבא