התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן צח
הרב יעקב חיים סופר
סימן צח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו כגון חלב שנתערב בבשר וכו' והיינו חלב בציר"י דהיינו תרבא דתרבא בבשרא הוי מין באינו מינו. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' חו"ד או' א' שפ"ד או' א' קהלת יהודה סעי' א' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. יטעמנו עכו"ם וכו' כבר כתבנו כמה פעמים דעכשיו המנהג כדברי מור"ם ז"ל בהגה דאין סומכים על טעימת עכו"ם אלא משערין הכל בס' בין האשכנזים בין הספרדים. וכ"כ לעיל סי' צ"ב או' ב' יעו"ש. וכ"כ זב"צ בסי' זה או' ב' וע"כ לא נאריך בטעימת נכרי כיון דלדידן לא נ"מ מידי. ועיין עוד לקמן או' י"א.
סעיף קטן ג
ג) שם. יטעמנו נכרי וכו' ואי אית ביה טעמא אע"ג דאית ביה טפי מס' אסור. ב"י פר"ח סוף או' ד' פר"ת או' ד' מזמור לדוד רסי' זה. זב"צ או' ג' ונ"מ גם לדידן שמשערין בס' אי אית ביה טעמא אסור.
סעיף קטן ד
ד) שם יטעמנו נכרי וכו' ומיהו מותר ללחוך בלשון באיסור במקום ספק כגון באינו יודע אם מלוח או במרה. ט"ז סק"ב. חו"ד או' ב' ובתנאי שיקנח הדם מעליו. ולשונו צריך תיקון. וה"ד במקום ספק שרי הא ודאי איסור אף בלשון אסור. מש"ז או' ב' וכבר כתבנו מזה לעיל סי' ס"ט או' ק"ט ובסי' מ"ב או' י"ד וית' עוד לקמן סי' ק"ח סעי' ה' בהגה יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) שם. משערינן בס' וכו' והשיעור לבטל בס' הוא באומד ומדידה ולא במשקל. שער אפרים סי' נ"א. עבודת הגרשוני סי' ל' פר"ח סי' צ"ט או' ו' פר"ת שם סוף או' ד' בל"י שם סוף או' ו' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' נ"ח וכתב דהמשער ע"י משקל טועה. מט"י בשו"ת שבסוף הספר דף ל"ה ע"ג. בית דוד חי"ד סי' מ"ג. שו"ג סי' צ"ט מחו' או' א' ברכ"י סי' צ"ט בשיו"ב או' ב' בשם כמה פו' חכ"א כלל נ"ב או' ג' וכתב דהמתיר ע"י משקל מאכיל טריפות. פ"ת בסי' זה או' ב' וה"ד באיסור קל צריך לשער במדידה אבל באיסור כבד צריך לשער במשקל. ב"ד שם. זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ו
ו) מיהו אם היה האיסור וההיתר במשקל שוים כגון שהיה האיסור בשר בלא עצמות וההיתר ג"כ בשר בלא עצמות יותר טוב הוא לשער ע"י המשקל שאז יצא השיעור מכוון ביותר. פר"ת שם. וכ"כ בתשו' חנוך בית יהודה סי' ל"ג דאם האיסור וההיתר שוים במשקל דהיינו ממין א' שאין א' כבד בטבעו יותר מחבירו וגם אין בו נפוח או חלל יותר מחבירו פשיטא דנוכל לשער בשניהם או במדידה או במשקל אמנם אם יש בחלק א' חלל יותר מחבירו דאז אם נשער במדידה צריך למעך החלל אז אמרינן השוקל משובח ממנו דשמא לא מיעך החלל יפה ובשני מינים א"א לשער במשקל ואפילו אם יש חלל ע"כ צריך למעך החלל יעו"ש. פ"ת שם. זב"צ או' ד' בן א"ח פ' קרח או' ב'.
סעיף קטן ז
ז) ואם נפל חלב לתוך בשר או להיפך וכן אם נפל כבד לתוך התבשיל הרי אלו שוים בטבעם ומשערים במשקל. בן א"ח שם.
סעיף קטן ח
ח) והעצמות הם כבדים מן הבשר אבל החלב אשר בבשר הוא שוה עם הבשר. שו"ג שם. בן א"ח שם.
סעיף קטן ט
ט) והחטים הם כבדים מן הקמח אחד מששה והיין והשמן קלים מהמים אחד מכ"ז. ב"ד שם בשם הרמב"ם. בן א"ח שם.
סעיף קטן י
י) ומנהגינו כשיבוא דבר איסור לפנינו וצריך לשער כגון בשר שנפל לתוך חלב או איפכא או כבד שנפל לתבשיל דרכינו לשקול האיסור לבדו וגם ההיתר לבדו כדי שנדע אם יש ס' הגם דלא סמכינן אמשקל אלא אמדידה מ"מ מן המשקל נדע אם יש ס' במדידה או באומד דהיינו שאם ראינו שבמשקל יש יותר מס' הרבה אז נדע שודאי שבמדידה יש ס' עד כדי שיצא הספק מלבנו. זב"צ שם. ומיהו מה דנקט בשר שנפל לחלב וכבד לתוך התבשיל היינו לדוגמא בעלמא דהא הבשר הוא כבד מחלב וכתבנו לעיל סוף או' ה' דאם האיסור כבד משערין במשקל וגם בכבד שנפל לתבשיל משערין במשקל כמ"ש לעיל או' ז' יעו"ש. אבל המנהג הוא כך לשקול האיסור לבדו וההיתר לבדו ונחשוב אם יש ס' בהיתר נגד האיסור ולפעמים אין שוקלין ההיתר אלא בהשערה כמה בשר וכמה מים וכמה תבלין ואם יש ס' ויותר בלתי ספק מתירין אבל אם יש ספק אז שוקלין גם ההיתר. והמדידה היא במים דהיינו ממלאין כלי מים ונותנין האיסור בתוכו בנחת והמים היוצאין צריך ס' כנגדו בהיתר. ועיין לעיל סי' צ"ד או' ו'.
סעיף קטן יא
יא) שם הגה. ואין נוהגין עכשיו לסמוך אעכו"ם וכו' וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ט"ו בשם כמה פו' שו"ג או' ד' שפ"ד סוף ד' וכתב דבין להקל ובין להחמיר משערין בס' וכ"כ זב"צ או' ה' פרי העץ או' א'.
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. ואין נוהגין עכשיו לסמוך אעכו"ם וכו' מדלא קאמר ואין נוהגין עכשיו לסמוך אטעימה וקאמר ואין נוהגין עכשיו לסמוך אעכו"ם משמע דוקא אעכו"ם הוא דלא סמכינן אבל אטעימת ישראל סמכינן במין שאינו מינו דהתירא כגון תרומה שנפל לחולין דטעים לה כהן כדאיתא בש"ס ופו' ואף שאין תרומה נוהג בזמנינו מ"מ נ"מ לענין האומר קונם בשר ויין שאינו טועם ונפל לתבשיל שאסור לו בנ"ט דסמכינן אטעימת ישראל א"נ לענין טעימת בשר או חלב גבי צנון לעיל סי' צ"ו וכה"ג ויש לסמוך אישראל אפי' אינו אומן ואפי' האידנא ודלא כלבוש שכתב דעכשיו אין נוהגין לסמוך אטעימת כהן. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' מנ"י על התו"ח כלל ס"א או' ג' לה"פ או' ב' שפ"ד או' ה' ער"ה או' ה' ועוד נ"מ לעושה עיסה מחטים ואורז דאם יש בה טעם דגן יוצא בה י"ח בפסח כמבואר באו"ח סי' תנ"ג יעו"ש. א"נ לחמץ קודם ו' שנתערב שאינו מינו דאם אין בו טעם מותר לאחר ו' או אפי' בפסח למ"ד אינו חו"נ כמבואר באו"ח סי' תמ"ז יעו"ש. ער"ה שם. ומיהו י"א דלא סמכינן האידנא על טעימת ישראל ולעולם צריך ס' חו"ד בביאו' או' ב' פרי העץ סוף או' א' ואפשר דבהפ"מ יש להקל
סעיף קטן יג
יג) אבל דבר הנאסר בנ"ט כגון חלב שנפל לבשר או דם או שאר איסור אסור לישראל לטועמו לכתחלה משום דהוי דבר איסור אבל בדיעבד אם עבר וטעם אותו סמכינן עליה. כנה"ג בהגב"י או' ב' מנ"י על התו"ח שם. ער"ה שם. וכתב ודלא כביה"ל או' א' דאסר אפי' דיעבד. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם די"א דהאידנא לא סמכינן על טעימת ישראל ולעולם צריך ס'.
סעיף קטן יד
יד) לפי דעת הש"ע דסמך אטעימת עכו"ם בעלמא ולא בעינן קפילא (כמ"ש הש"ך סק"ב) ה"ד בעינן טעם הנרגש לרוב בני אדם ולפ"ז היכא דטעמוהו תלתא או ד' גברי ורובא מנייהו לא טעמו טעמא דאיסורא וחד מנייהו טעים דלא חיישינן ליה דאין זה טעם הנרגש לרוב בני אדם. קהלת יהודה בסעי' זה. והגם דלדידן לא נ"מ מידי דאנן לא סמכינן אעכו"ם כלל מ"מ נ"מ דאם טעמוהו ישראל בדיעבד תלתא או ד' דסמכינן ארובא. זב"צ או' ח'.
סעיף ב'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ב'] אם נתערב מין במינו ונשפך וכו' והטעם כתב ר"ת וכל הפו' העומדים בשיטתו דק"ל טעם כעיקר אסור מדאו' במין בשאינו מינו דכיון שנותן האיסור טעם בהיתר נהפך ההיתר להיות כולו איסור ואסור כולו מדאו' אבל מין במינו כיון שאינו נותן בו טעם בטל מה"ת ברוב כדכתיב אחרי רבים להטות אלא שחכמים הצריכוהו ס' והלכך כיון שנודע שהיה רובו היתר ולא נסתפק אלא אם יש שם ס' או לאו הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא משא"כ כשלא נודע שהיה רובו היתר דהו"ל ספק דאו' ואסור אבל מין בשאינו מינו כיון דאסור מה"ת עד ס' כיון שנותן טעם אפי' נודע שהיה רובו היתר ולא נודע שהיה ס' הו"ל ספיקא דאו' דאסור. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' וכך הם דברי הט"ז סק"ב. מיהו דעת רש"י טעם כעיקר במין בשאינו מינו אינו אלא מדרבנן ומין במינו אפי' באלף לא בטיל כמבואר ברש"י חולין דף צ"ח ובדף ק"ט ע"א יעו"ש והובא בטור וב"י ולדידיה תולין להקל מספק במין בשאינו מינו כמ"ש הטור אלא שהב"י פסק כר"ת וכך הם דבריו כאן בש"ע וזהו שכתב הש"ך והטעם כתב ר"ת וכו' לבאר דברי הש"ע דק"ל כוותיה. וכ"ה הסכמת האחרונים.
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. ולענין מין במינו אזלינן בתר שמא אם הוא שוה הוי מין במינו אבל לא אזלינן בתר טעמא וכו' אמנם הש"ך שם כתב לדחות דברי מור"ם הנז' וכתב דבכל הפו' מבואר דאזלינן בתר טעמא ולא בתר שמא בין להקל בין להחמיר דאם טעמם שוה הגם דשני שמות הם מיקרו מין במינו ואם נשפך והיה רוב היתר מותר ואם אין הטעם שוה הגם דהם שם א' כיון דחלוקים בטעמם הוי מין בשאינו מינו ואסור. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ס"א וכתב דכ"ה דעת הש"ע. פר"ח סוף או' ז' פר"ת או' ה' מנחת כהן בס' התערובות ח"ב פ"ב דף פ"ו ע"א. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' מ"ד. לה"פ או' ה' כריתי או' ז' שפ"ד או' ו' וכתב וכן הלכה. ער"ה או' ו' ד"ה ומ"מ חכ"א כלל נ"א או' כ"ה. קהלת יהודה סעי' ב' ערוך השלחן או' מ' זב"צ או' ט' פרי העץ או' ד'. והגם דאיכא דסברי כד' מור"ם ז"ל דבתר שמא אזלינן מ"מ בתר רובא אזלינן והסכמת האחרונים.
סעיף קטן יז
טוב) מיהו כל האיסורים שאינם בטלים בס' כגון טבל וערלה ותרומה ויין נסך וכיוצא אזלינן בהו בתר שמא ולא בתר טעמא. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. פר"ת שם. מ"כ שם. מנ"י שם. כריתי שם. שפ"ד שם. ער"ה שם. חכ"א שם או' כ"ו. קה"י שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יח
חי) ועתה נכתוב איזהו נקרא מינו ואיזהו שאינו מינו ונ"מ דאם נתערב מין במינו ונשפך בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם נודע שהיה רובו היתר מותר כמ"ש בש"ע.
סעיף קטן יט
יט) כבד ובשר שני מינים הם כדאמרינן הנודר מן הבשר מותר בכבד. ב"י בשם מ"כ ואחר כך כתב שהוא מהאגור. ש"ך בספרו הארוך על הטור. כנה"ג בהגב"י או' מ"ט. פרמ"ג בפתיחה ח"ג פ"ד. שש"א או' ג' ומ"ש דכבד ובשר ב' מינים הם הא לא אצטריך למימר כשהכבד עדיין לא יצא מידי דמה אז פשיטא כיון דהאיסור הוא משום דם דדם ובשר ב' מינים הם אלא מיירי בכבד טרפה או מבהמה טמאה דאף שכבר נצלה ויצאה מידי דמה אפ"ה מכח איסור טרפה או טמאה חשיבה מין בשאינו מינו. ש"ך שם. שש"א שם.
סעיף קטן כ
ך) ובשר עוף ובשר בהמה ב' מינים הם. ב"י שם. ש"ך שם. בל"י או' ד' פרמ"ג בפתיחה שם. חכ"א כלל נ"א או' כ"ה.
סעיף קטן כא
כא) ושור ואיל ועז ג' מינים הם. ב"י שם. ומיירי כשהן שלמים דכיון דחלוקין בשמם הו"ל מין בשאינו מינו אבל הבשר השמן הו"ל מין במינו דהכל שם בשר הוא. ש"ך שם. לה"פ או' ה' וה"ד למ"ד דאזלינן בתר שמא אבל למ"ד דאזלינן בתר טעמא הפרמ"ג בפתיחה שם מצדד בזה ונ"מ לדידן דאזלינן בתר טעמא אם נשפך. והחכ"א שם כתב כיון דחלוקין בטעמן הוי מין בשאינו מינו לכל הדינים. אבל איל וכבש כתב ב"י שם דמין במינו הוא וכ"כ הש"ך שם. ונראה דה"ה לענין טעמא.
סעיף קטן כב
כב) וכן מיני דגים ועופות שחלוקין בשמן שני מינין הם. ב"י שם. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' נ"ה. ונראה דבדגים עם עופות לענין טעמא ודאי הוי מין בשאינו מינו אבל בדגים עם דגים ועופות עם עופות החלוקים בשמם לענין טעמא יש להסתפק ונראה דהכל לפי הראות. ושני עופות שהם מין א' אף שיש להם ב' שמות מין במינו מיקרי. פר"ח או' ז' זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן כג
כג) ובשר חזיר ובשר פרה אין טעמם שוה. שפ"ד או' א' שם ראב"ן ובפתיחה שם.
סעיף קטן כד
כד) ובשר נבילה ושחוטה השוים בשמם בחיים בין שלמים בין חתוכים מין א' הם ולא ק"ל כמ"ד שני מינים הם. ש"ך שם. פר"ח שם. זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כה
כה) חמרא חדתא ועינבי ב' מינים הם. ב"י שם. כנה"ג בהגב"י או' נ"א בשם כמה פו' והיינו לענין שמא אבל לענין טעמא חד טעמא הוא. גמ' ע"ז דף ס"ו ע"א. אבל חמרא עתיקי וענבי ד"ה ב' מינים הם בין בשמא בין בטעמא. גמ' שם. זב"צ או' י"ט.
סעיף קטן כו
כו) יין ישן עם יין תוסס שלא עבר עליו מ' יום ב' מינים הם. או"ה כלל כ"ג דין י"ז. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. ולענין טעמא צ"ע אם הם ג"כ ב' מינים. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן כז
כז) חומץ ויין ב' מינים הם. או"ה שם. מרדכי פ' השוכר. תמים דעים סי' קמ"ו. כנה"ג שם או' נ"ב ש"ך שם. זב"צ או' כ"א. ומשמע דכ"ה לענין טעמא.
סעיף קטן כח
כח) שאור של חטים ועיסה של חטים ב' מינים הם. ב"י שם. או"ה שם. מרדכי שם. תמ"ד שם. ער"ה או' ו' וי"א דשאור של חטים ועיסה של חטים מין א' הוא אבל שאור של חטים ועיסה של שעורים הוי ב' מינים. רש"ל פג"ה סי' ל"ב. ש"ך שם. פר"ח שם. בל"י או' ד' שש"א או' ו'.
סעיף קטן כט
כט) אבל ביצים של עוף זה בביצים של עוף זה הם מין במינו. ב"י שם. ש"ך שם. ואפי' טהורות עם הטמאים שהעופות חלוקין בשמן הוי מין במינו. או"ה כלל כ"ג דין י"ז. לה"פ או' ה' ומיהו לדידן דפסקנו לעיל סי' פ"ו או' כ"ח ואו' כ"ט דבזה"ז הביצים מיקרו דבר שבמנין ואפי' באלף לא בטילי יעו"ש א"כ אפי' הוי מין במינו לא בטילי ואסור הכל. זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן ל
ל) מיהו אם נשתברו הביצים ונתערבו והיה בהם ביצת עוף טמא פשיטא דלענין טעמא הוי מין בשאינו מינו כמ"ש הרב באר יעקב בסי' זה דף נ"א ע"ג. וכ"כ הער"ה או' ו' דביצים טמאות וטהורות אין טעמם שוה והוי מין באינו מינו יעו"ש. וכן ביצה שיש בה אפרוח או דם עם ביצים אחרים הוי מין באינו מינו משום דטעם אפרוח לחוד וטעם ביצה לחוד. ט"ז סי' ק"ז סק"ד. ש"ך שם סק"א. פר"ח סי' זה או' ז' ומיהו ביצה שיש בה טיפת דם מדאו' ברובא בטיל שהרי אין כח בטיפת דם ליתן טעם בתערובת והוי מין במינו אבל ביצה שיש בה אפרוח לא סגי ברובא דהא יהבא טעמא בביצים המותרים ובעי ס' דהוי מין בשא"מ. פר"ח שם. זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לא
לא) חלב (בצירי) דהיינו תרבא ובשר הוי ב' מינים כמ"ש לעיל או' א' וכ"ש חלב (בקמץ) ובשר דהוי ב' מינים כמ"ש הכנה"ג בהגב"י או' ס' יעו"ש.
סעיף קטן לב
לב) שומן וחלב (בצירי) מין א' הוא. פר"ח שם. שפ"ד או' א' וכן חלב (בצירי) ושומן האליה מין במינו הוא. וכן חלב הכליות ושל דקים מין במינו הוא בין לענין שמא בין לענין טעמא. פר"ח שם. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לג
לג) שומן ובשר כחוש מין בשא"מ הוא אבל בשר שמן עם חלב (בצירי) יש להסתפק אם הוי מינו. שפ"ד שם. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לד
לד) בשר כחוש עם בשר שמן מין במינו הוא ודוקא בהפ"מ שפ"ד שם. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן לה
לה) בשר שמן או שומן עם חמאה מין בשא"מ הוא. שפ"ד שם וכתב ופשיטא שאין טעמם שוה. זב"צ או' כ"ט. והרי כתבנו איזה פרטים איזה מין במינו ואיזה מין בשא"מ וישמע חכם ויוסף לקח כי א"א לכתוב כל הפרטים אלא מזה ילמוד לענינים אחרים
סעיף קטן לו
לו) שם. אבל אם נתערב בשא"מ ונשפך וכו' אפי' נודע שהיה רובו היתר אסור. ה"ד באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן כגון בשר עוף בחלב וכיוצא אם נשפך ונסתפק בו אם יש ס' מותר. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ט' וכתב ודלא כהט"ז סק"ה שהסכים להחמיר. פר"ת או' ו' ואו' ז' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' כ"ו. בל"י או' ג' כריתי או' ט' חו"ד או' ז' שפ"ד או' ז' מש"ז סוף או' ה' חכ"א כלל נ"א או' י"ד. אלא שכתב שם המש"ז דבהפ"מ המקיל כהש"ך לא הפסיד. וכ"נ להורות כיון דאיכא פלוגתא בזה.
סעיף קטן לז
לז) ואף אם נסתפק אם היה רוב מן ההיתר או שיש ס' מ"מ הוי ספיקא דרבנן ולקולא. מנ"י שם סוף או' מ"ז חכ"א שם. ולפי מ"ש באו' הקודם היינו ג"כ אי איכא הפ"מ.
סעיף קטן לח
לח) ומיירי באופן דא"א לברר ע"י קפילא. כריתי או' ט' והב"ד חכ"א שם וכתב דדבריו נכונים. אבל המש"ז סוף או' ג' כתב אף שיש עכו"ם אומן א"צ לברר ונהי דס"ס כל היכא דאיכא לברורי בקל מבררינן וה"ה ספיקא דרבנן מ"מ כיון שאין אנו נוהגין כלל לסמוך אעכו"ם הוי כלא אפשר לברורי יעו"ש.
סעיף קטן לט
טל) מיהו דם שנפל לתבשיל ונשפך בענין שהיה רוב היתר ולא נודע אם יש ס' אסור אף למ"ד דם שבשלו דרבנן. ביה"ל סי' ס"ט או' ט"ו. ער"ה בסי' זה או' ט' ודחה דברי המתירין יעו"ש.
סעיף קטן מ
מ) אפי' ספק איסור דאו' שנתערב ונשפך ונודע שהיה רובו היתר אסור כיון שספק א' דאו' לא מקרי ס"ס. הר' בית יעקב סי' קכ"ד. ער"ה או' ח' זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן מא
מא) שם. ואם נתערב במינו ובשאינו מינו ונשפך וכו' ונודע שהיה רובו היתר ממינו רואין את שאינו מינו כאלו אינו והשאר מינו רבה עליו ומבטלו. ורש"ל באו"ש על שע"ד סי' פ"ה ובספרו פכ"ה סי' מ"ו בדין הרביעי אוסר. וכ"ה דעת הש"ך סק"ח והפר"ח או' ח' אבל דעת מור"ם ז"ל כדברי הש"ע מדלא הגיה כלום וכ"פ בספרו תו"ח כלל פ"ה דין י"ג. וכן הסכים הב"ח והט"ז סק"ה דלא כרש"ל. מנ"י על התו"ח שם או' מ"ה. פר"ת או' ח' כריתי או' יו"ד. חו"ד או' ח' מהרח"א בס' עץ חיים בל' הרמב"ם דף ח' ע"ג. ער"ה או' יו"ד. ולענין דינא כיון דמרן ומור"ם דכל בית ישראל סומכין עליהם מתירין וכן הסכימו רוב האחרונים הכי נקעינן אך היכא דליכא הפסד יש להחמיר כדברי האוסרים.
סעיף קטן מב
מב) וכ"ז מיירי בתערובת לח בלח או שסלקוהו לאיסור קודם שנשפך הא לא"ה כל שאין עכשיו ס' נ"ט עתה ואפי' במינו אסור מדרבנן כמבואר בסי' ק"ו וק"ז ופשוט הוא. מש"ז או' ה' או שנשפך אחר שנצטנן דאלו קודם הרי נאסר אח"כ כשנעשה פחות מס' חו"ד שם.
סעיף ג'
סעיף קטן מג
מג) [סעיף ג'] בד"א כשנשפך אבל איסור שנתערב בהיתר והוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו וכו' פי' שעכ"פ בקיאין אנו שיש בו רוב אלא דאין אנו בקיאין אם יש בו ס' או לא או שאין אנו יודעין כמה איסור נפק מיניה דאז הוי מאיסורים של דבריהם אפ"ה אין תולין להקל כדק"ל גבי כחל לעיל סי' צ' והטעם כתבו הפו' דספק התלוי בחסרון ידיעה לא מקרי ספק דדעת שוטים הוא זה משא"כ ברישא דבא הספק מכח שנשפך. והר"ן כתב הטעם משום דבדבר שא"א לעמוד עליו אי אזלינן לקולא יהיו כל האיסורים בספק וכל א' ישער במה שנראה בעיניו ולפיכך באו חכמים להשוות מדותיהן אבל במה שאינו בא אלא באקראי בעלמא כגון שנשפך וכה"ג אזלינן לקולא. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' יו"ד. ומ"ש הט"ז סק"ו דאם הספק הוא לכל העולם אזלינן לקולא מדברי הפו' הנז' משמע דאין חילוק.
סעיף ד'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ד'] איסור שנתערב עם היתר וכו' אפי' איסור דרבנן. ב"י בבד"ה. ש"ך סק"י. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. פר"ח או' יו"ד וכתב וזה מוסכם. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"א הל"פ בסעי' זה. שפ"ד או' יו"ד. חכ"א כלל נ"א או' ז' בי"צ ח"ב או' ד' ערוך השלחן או' ט"ל. זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן מה
מה) שם. צריך ס' כנגד כל הקדרה וכו' פי' וא"כ אסור התבשיל שבקדרה דאין מה שבתוך הכלי ס' נגד הכלי. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ב. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' מ"ח. זולתי כלי שדפנו דק ביותר. פר"ח שם. לה"פ שם. מנ"י שם. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' י"א. וכ"כ לעיל סי' צ"ג או' ב' יעו"ש.
סעיף קטן מו
מו) וכיצד משערין ס' נגד כל הכלי האסור ממלאים כלי גדול מלא מים ויתן הקדרה האסורה תוך אותו כלי והמים היוצאים הוא שיעלה דופני הקדרה וישער בהיתר כנגד אותם המים. מרדכי פג"ה בשם ראבי"ה. ב"י כנה"ג בהגב"י או' ף' וכ"כ לעיל סי' צ"ג או' ג' יעו"ש ועוד עי"ש מאו' ד' ואילך.
סעיף קטן מז
מז) וגם בספק איסור משערין נגד כל הכלי כמ"ש לעיל סי' צ"ד או' י"א יעו"ש.
סעיף קטן מח
מח) והגם שהקדרה אין בה תבשיל אלא עד חציה אפ"ה צריך לשער כנגד כל הקדרה ולא כנגד מה שהיה התבשיל משום דזיעת התבשיל עולה בכולה קדרה ומשערינן בכולה. קהלת יהודה בסעי' זה בשם מהר"י אסקאפ"ה ז"ל. זב"צ או' מ"א.
סעיף קטן מט
מט) שם. בין שהם של חרס וכו' כלומר ולאפוקי סברת הראב"ד דס"ל דבעץ ובמתכת כיון דאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה אין משערין בכולו אלא אומדין אומד יפה כמה יצא ממנו אלא אין חילוק. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ב. שפ"ד או' י"ב.
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. אבל ע"י רתיחת מליחה אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה וכו' וה"ה אם נאסר הכלי ע"י עירוי א"צ לשער רק כדי קליפה אבל אם נאסר ע"י כבישה צריך לשער כנגד כולו. תו"ח כלל פ"ה סוף דין א' בשם או"ה כלל כ"ד. ש"ך ס"ק י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ו. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ג. הל"פ ססעי' ה' כריתי או' י"ב. חכ"א כלל נ"ז או' י"א ואו' י"ב. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ד' ערוך השלחן או' נ"ג. זב"צ או' מ"ב ואו' מ"ג.
סעיף קטן נא
נא) ואם נכבש בחצי הכלי א"צ ס' כנגד כל הכלי כמו בתבשיל אלא דוקא כנגד מקום שנכבש בתוכו והגם דאין נפקותא בזה למאי דק"ל דאין לך כלי שיהיה בתוכו' ס' כנגדו וה"ה בנכבש במקצתו דאין בו ס' כנגד מקצתו מ"מ יש נפקותא אם זה הכלי נאסר ע"י כבישה שנכבש במקצתו והכניסו לכלי אחר א"צ ס' אלא דוקא כנגד מקום שכבש בו. חכ"א שם או' י"א. ועוד נ"מ כגון בתחלה כבש בו איסור במקצתו ואח"כ בשל בכולו תבשיל של היתר ויש ס' כנגד אותו מקצת מותר. זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן נב
בנ) ואין חילוק בין כלי עץ וחרס או מתכות לענין כבישה אך בכלי זכוכית צ"ע אם מבליע ע"י כבישה לפי מ"ש הרב בהגה באו"ח סי' תנ"א סעי' כ"ו דדינו ככלי חרס יעו"ש. מנ"י על התו"ח שם או' י"ב. ומ"מ בזה"ז כל הזכוכית מזוייף ואין בו ספק. זב"צ או' מ"ה. ור"ל דדינו ככלי חרס. ומיהו לפי מ"ש שם באו"ח סי' תנ"א או' רצ"ח דטעם הש"ע שם משום דשיעי ולא בלעי עדיין הספק במקומו עומד דגם עתה הם שיעי. ומיהו כל זה שכתבנו מאו' ן' ואילך הוא למ"ד יש כבישה לכלים אבל למ"ד אין כבישה לכלים מותר ולענין דינא ית' לקמן רסי' ק"ה דבהפ"מ יש להקל כמ"ד אין כבישה לכלים יעו"ש.
סעיף קטן נג
גנ) שם בהגה. אבל ע"י רתיחת מליחה אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה וכו' ואף בדבר שמן אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה. שפ"ד או' י"ד. והגם דסיים בצ"ע מ"מ בסי' צ"א או' י"ח סתם להכשיר והבאנו דבריו לעיל סי' צ"א או' נ"ד וכ"פ החו"ד בסי' זה או' י"א. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן נד
דנ) שם בהגה. אבל ע"י רתיחת מליחה אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה וכו' דוקא בכלי אבל בדבר מאכל ק"ל דנאסר כולו. ש"ך ס"ק י"ד. לה"פ או' י"ג. חו"ד שם. והיינו לפי מ"ש מור"ם ז"ל לעיל סי' צ"א סעי' ה' בהגה ולקמן סי' ק"ה סעי' ט' בהגה דאף בדבר כחוש אוסר במליחה בס' אבל לפי פסק הש"ע שם דוקא בדבר שמן אבל בדבר כחוש אינו אוסר רק כדי קליפה כיעו"ש.
סעיף קטן נה
הנ) שם בהגה. וא"צ לשער רק כדי קליפה. משמע אבל כנגד כדי קליפה צריך ס' ועיין לעיל סי' צ"א סעי' ד' בהגה שכתב דבמקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד ועיין בדברינו לשם או' כ"ט מ"ש בשם האחרונים שכתבו לחלק בין בשר לחלב לשאר איסורים יעו"ש.
סעיף קטן נו
ונ) שם. ויש מי שמחמיר בכף של מתכת להצריך ס' כנגד כולו וכו' כבר כתבנו לעיל סי' צ"ד או' ט"ז דדוקא בהפסד מועט יש לחוש לסברא זה אבל בהפ"מ יש לסמוך אסתם הש"ע שם ואין לשער אלא רק כנגד מה שנכנס בתוך התבשיל יעו"ש.
סעיף קטן נז
זנ) שם בהגה. ולכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן שם מים צוננין וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה וכו' וה"ד בדאיכא ס' אבל בדליכא ס' לא מהני נתינת מים צוננים ודלא כהב"ח שהכשיר בדיעבד אף בדליכא ס' ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק ט"ז. כנה"ג בהגה"ט או' י"ט. פר"ח או' ט"ו. פר"ת או' י"א. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ד. הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' י"ב. שפ"ד או' ט"ז. חכ"א כלל נ"א או' ב' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ט"ו. זב"צ או' נ"א.
סעיף קטן נח
חנ) וה"ה אם נפל שומן של חלב ג"כ צריך לעשות תקנה זו שגם כן הוא צף למעלה וכן בכל דבר איסור שאפשר להסירו צריך להסירו אף בדאיכא ס' ועיין לקמן סי' ק"ד סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן נט
טנ) ואם המאכל מתקלקל ע"י המים יש להתיר בלי מים. כריתי או' י"ג. והמש"ז או' ז' כתב לפקפק בזה והחכ"א שם כתב דבהפ"מ יש להקל. ומ"מ נראה דיניח שיצטנן התבשיל דאין המאכל מתקלקל כ"כ עי"ז שיוכל לחזור ולחמם אח"כ. חכ"א שם. ור"ל דאם התבשיל מתקלקל ע"י המים אם יש בו מרק יניחנו עד שיצטנן ואז החלב נקפה למעלה ויסיר אותו ואח"כ יחזור ויחמם התבשיל.
סעיף קטן ס
ס) ומיהו בשמן של איסור שנפל ע"ג יין יקפה אותו והיין מותר לפי שכן דרך השמן לצוף ע"פ יין ואינו נבלל ומתערב עמו אבל אם נפל ע"ג ציר יקפה אותו ויטול קליפה מעל הציר כדאיתא בתוספתא דתרומות ופסקה הרמב"ם בסוף ה' תרומות. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. וצ"ל שנפל ע"ג ציר צונן דאם הוא חם נאסר כולו כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' ג' יעו"ש. וצ"ל ג"כ שלא שהה שיעור כבישה דהיינו בכדי שיתננו על האור וירתיח דאל"כ נאסר כולו כיון שהציר הוא דבר חריף וכמ"ש בש"ע שם סעי' א' יעו"ש.
סעיף קטן סא
סא) וגם בנפל ע"ג יין היינו צונן בצונן ולא שהה מעל"ע הא ברותחין לא גרע מחלב וטעמו איתיה ביין וצריך ס' עכ"פ. מש"ז או' ז'.
סעיף קטן סב
סב) שם בהגה. איסור שנתבטל בקדרה וכו' אבל אם נפל לקדרה הראשונה ב' פעמים א"צ רק ס' כנגדו. וכ"ה לדעת הש"ע כמ"ש לעיל סי' צ"ד או' כ"ד יעו"ש.
סעיף ה'
סעיף קטן סג
סג) [סעיף ה'] אם ידוע כמה הוא האיסור כגון כף חדשה או שאינה ב"י וכו' פי' שהיתה של בשר ואינה ב"י שניער בה כזית חלב דליכא למימר דנ"נ כיון שהבלוע שבה הוא נ"ט לפגם הלכך אם ניער בה אח"כ קדרה של בשר א"צ אלא ס' נגד הכזית חלב דלגבי הכלי לא אמרינן חנ"נ לכ"ע אפי' ניער בו איסור כיון דהבלוע לא נעשה נבילה דודאי לא שייך לומר שגוף העץ או המתכת או חרס יעשה נבילה אבל אם ניער בכף אח"כ חלב פשיטא דמותר בדיעבד שהבשר נ"ט לפגם אבל כף ישנה של בשר וב"י שניער בה כזית חלב או איפכא ונעשה הבלוע בה נבילה בין שניער אח"כ בה קדרה של בשר או של חלב או של שאר דברים צריך ס' לבטל כל מה שנתחב מהכף בקדרה דלא ידעינן כמה בלע אבל אי ידעינן כמה בלע לא היה צריך לשער אלא נגד הבשר והחלב כגון אם ניער בה כזית של בשר ואח"כ ביומו ניער בה כזית חלב א"צ אלא ס' נגד הב' זיתים. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ז. הל"פ או' י"ז. בל"י או' ט"ז. חו"ד או' י"ג. בי"צ ח"ג או' ב' ערוך השלחן או' ס"ה.
סעיף קטן סד
סד) שם. ויש מי שאומר שגם בזו א"צ אלא ששים לבטל הכזית וכו' דס"ל דלגבי דבר הבלוע לא אמרינן חנ"נ. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' י"ח. כריתי או' י"ח. חו"ד או' י"ד.
סעיף קטן סה
סה) שם הגה. והסברא ראשונה עיקר וכו' והכי ק"ל כיון דכן סתם הש"ע והלכה כסתם ור"ל אפי' לספרדים ההולכים על פסק הש"ע ואפי' בהפ"מ והגם שכתב הש"ע ויש מי שאומר וכו' כבר כתב המחב"ר לעיל סי' ט' או' ב' דהיכא שסותם הש"ע לאסור ואח"כ כותב בשם יש מי שאומר להכשיר נכון להחמיר אף בהפ"מ יעו"ש והכא כיון שכן הסכים ג"כ מור"ם ז"ל א"כ מדינא יש לאסור גם בהפ"מ.
סעיף קטן סו
סו) מיהו היכא דעבר לילה א' משניער בה בשר ואח"כ ניער בה כזית חלב ואח"כ ניער בה קדרה של בשר יש לסמוך אסברא שנייה ולהתיר וא"צ ס' אלא דוקא כנגד כזית חלב שבלעה דכיון דאיכא רבוותא דבלא"ה ס"ל דלינת לילה פוגם כמ"ש בב"י ססי' ק"ג וא"כ ה"נ נימא הכי ולסמוך על המתירין. קה"י בסעי' זה. זב"צ או' נ"ט.
סעיף קטן סז
סז) שם בהגה. ואומרים דבכלי חרס דא"א להפריד האיסור ע"י הגעלה אמרינן הכלי נעשה נבלה וכו' היינו כשבלע איסור אבל כלי חרס חדש שבלע חלב או בשר לבד לא שייך נ"נ דהא אפי' בחתיכה וכה"ג לא אמרינן בכה"ג דנ"נ כיון דעדיין כולו היתר. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' י"ט לה"פ או' י"ט. חו"ד או' ט"ו.
סעיף קטן סח
סח) שם בהגה. וטוב לחוש לחומרא. ר"ל דבכלי חרס אפי' חדש אמרינן נ"נ וה"ד כשבלע איסור כמ"ש באו' הקודם ומשמע ה"ד במקום דליכא הפסד אבל במקום דאיכא הפסד אין לחלק בין כלי חרס לשאר כלים אלא בין חדש לישן וכמו שסתם הש"ע והסכים לדבריו מור"ם ז"ל בהגה.
סעיף ו'
סעיף קטן סט
סט) [סעיף ו'] כחצי זית של איסור שנתערב בהיתר וכו' דק"ל חצי שיעור נמי אסור מה"ת אלא שאין לוקין עליו. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' ך' שפ"ד או' כ"ג. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ל'.
סעיף קטן ע
ע) שם. כחצי זית של איסור וכו' ואפי' באיסור דרבנן. ט"ז סק"ט. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"א. הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' ט"ז. שפ"ד שם וכתב דהכנה"ג בהגה"ט או' ל"א רצה לעשות פלוגתא בין הט"ז והש"ך והבל"י או' י"ח העתיק דבריו ואינו אלא דגם דעת הש"ך כן דאפי' באיסור דרבנן וחצי שיעור בעינן ס' יעו"ש. בי"צ שם או' ו' ערוך השלחן או' ס"ז. זב"צ או' ס'.
סעיף ז'
סעיף קטן עא
עא) [סעיף ז'] ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם וכו' עיין לעיל סי' פ"ו סעי' ה' ובדברינו לשם כי שם נת' כל דיני ביצה שיש בה אפרוח או דם יעו"ש.
סעיף ח'
סעיף קטן עב
עב) [סעיף ח'] כחל מתבטל וכו' עיין לעיל סי' צ' ובדברינו לשם כי שם נתבאר כל דיני כחל יעו"ש.
סעיף קטן עג
עג) שם הגה. כל האיסורים הנוהגים בזה"ז כולם מתבטלים בס' פי' בין של תורה בין של דבריהם. כ"כ הטור והרשב"א דלא כהרמב"ם שסובר דאיסורים של דבריהם מתבטלים בנ"ט כמו כחל וכתב ב"י בסוף הסי' שכ"נ דעת כל הפו' שלא חלקו בין איסור תורה לאיסורי סופרים. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ט. חו"ד או' י"ח שפ"ד או' כ"ו. בי"צ שם או' ה' ערוך השלחן או' ס"ח. זב"צ או' ס"ג
סעיף קטן עד
עד) שם בהגה. מלבד חמץ בפסח וכו' והא דהשמיט הרב ערלה אע"ג דפשוט במשנה וכל הפו' וכן לקמן סי' רצ"ד דשיעורא דערלה במין במינו במאתים. אפשר דתנא ושייר א"נ לא בא אלא לומר חוץ מחמץ בפסח ויין נסך ששיעורן במשהו. ש"ך סוף ס"ק כ"ז.
סעיף קטן עה
עה) שם בהגה. אבל אם נותן טעם באותה קדרה וכו' ולכן מלח ותבלין וכו' אינם בטילים בס' כלומר דכל האיסורים דעלמא לא עבידי לטעמא ומן הסתם בטילים בס' לפי שאין נותנים טעם ביותר מס' אלא א"כ נרגש טעמו דאז פשיטא דאסור ולכן כיון דאם מרגישין טעמו אינו בטל אפי' ביותר מס' הלכך מלח ותבלין וכו' אינם בטילים אפי' באלף לפי שמן הסתם נותנים טעם אפי' באלף כיון שנעשים ליתן טעם. דהא דמילתא דעביד לטעמא אינו בטל היינו נמי מטעם שמסתמא הוא נ"ט אפי' באלף ולפ"ז היכא דידוע בבירור שאינו נ"ט כגון שנפל קורט א' של מלח או תבלין ליורה גדולה מותר. ש"ך ס"ק כ"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ז. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ס'. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' כ"א. חו"ד או' י"ט. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' כ"ט. ערוך השלחן או' ס"ח.
סעיף קטן עו
עו) שם בהגה. אבל אם נותן טעם באותה קדרה וכו' שומן של איסור שנפל לתבשיל לא מיקרי לטעמא עביד ובטל בס' דאף שגם הוא מטעים המאכל וממתיקו מ"מ אין נרגש כ"כ כמו דבר חריף. ט"ז ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' מ"א. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ס"א. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' כ"ו. ערוך השלחן או' ע"ג. והיינו ביש ס' טועם הישראל ואם יש טעם אה"נ דאוסר ביותר מס' מש"ז או' י"א. חו"ד או' י"ט. וכ"כ באו' הקודם דאף דבר שבטל בס' אם מרגישין בטעם האסור אסור.
סעיף קטן עז
עז) שם בהגה. אפי' באלף לא בטיל וכו' והיינו מדרבנן. או"ה כלל כ"ה דין ו' וכתב עוד שם בסוף הכלל דאם אינו ידוע אם מרגישין טעמו או לא מתיר בא"ז גם עתה להאכילו על פי עכו"ם מסל"ת ש"ך ס"ק כ"ט. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ה. חו"ד שם. זב"צ או' ס"ז. ומיהו מ"ש האו"ה שהוא מדרבנן הפר"ח או' כ"ה כתב לפקפק בזה והכריתי או' כ"ב לחלק יצא דאם אינו מתבלין המפורסמים רק שמתבלים הקדרה וכדומה אזי מדאו' בס' ומדרבנן החמירו אבל תבלין גמורים פלפלין וקנמון וכדומה כל כמה דמרגישין טעם מהתורה לא בטיל יעו"ש. ונ"מ דאם הוא דרבנן הולכין בספיקא להקל ובדאו' להחמיר ובכה"ג דאיכא פלוגתא אם יש עוד איזה צד להקל או הפ"מ יש לסמוך על מ"ד שהוא דרבנן.
סעיף קטן עח
עח) ואין חילוק בין שנתנו בכוונה להטעים או שנפל בו מאליו ומיהו דרכו בכך בעינן. או"ה שם. כנה"ג שם או' ל"ו. בל"י או' כ"א. זב"צ או' ס"ח.
סעיף קטן עט
עט) שם בהגה. ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא וכו' ואפי' נפל מלח ותבלין לדבר ששוה בשמו אפ"ה כיון דחלוק בטעמו לא בטיל אבל אם נפל לדבר ששוה בטעמו בטיל בס' תו"ח כלל פ"ה דין ך' ש"ך ס"ק ל' כנה"ג שם או' ל"ח. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ג. שפ"ד או' ל'.
סעיף קטן פ
פ) שם בהגה. ולכן מלח ותבלין וכו' ואם היה מלח של איסור ואין בו כדי ליתן טעם כראוי והוסיף עליו מלח של היתר כדי להשלים הטעם הו"ל זו"ז גורם ומותר. ב"י או"ח סי' שי"ח בשם שה"ל. מ"א שם ס"ק ל"א. שפ"ד בסי' זה או' כ"ח זב"צ או' ע"ב. ועיין בדברינו לשם או' קי"ב שכ"כ בשם כמה פו' דלא כהט"ז יעו"ש.
סעיף קטן פא
פא) שם בהגה. אם אסורים מחמת עצמם וכו' כגון תבלין של ערלה וכיוצא בו לאפוקי בלועים מאיסור וכדלקמן סוף סי' ק"ה בהגה. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' כ"ה חו"ד או' י"ט. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' כ"ז.
סעיף קטן פב
פב) שם בהגה. אם אסורים מחמת עצמם אינן בטילים בס' ואפי' באיסור דרבנן. ב"י לקמן רסי' קי"ב. תו"ח שם. ט"ז ס"ק י"ב. ש"ך ס"ק ל"א. פר"ח או' כ"ח. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' כ"ד. חו"ד שם. שפ"ד או' ל"א. בי"צ שם או' כ"ח. ערוך השלחן או' ס"ח. זב"צ או' ע"א.
סעיף ט'
סעיף קטן פג
פג) [סעיף ט'] קדרה שיש בה נ"ט זיתים היתר ונפלו בה ב' זיתים א' של דם וא' של חלב כל א' מצטרף וכו' לבטל חבירו וכו' כל זה נלמד מדתנן בפ"ב דערלה הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה וכו' וגם מדגרסינן בזבחים (דף ע"ח ע"א) אמר רשב"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ איסורין מבטלין זה את זה. ב"י. וסברא הוא דכל איסור בטל כשאינו יכול ליתן טעם בהיתר. וטעם דם וחלב אינו שוה הרי נתבטל טעם החלב בס' וטעם הדם בס' דמה לי איסור המבטל איסור ומה לי היתר המבטל איסור רק שיתבטל טעם האיסור ולא יהיה לו עוד כח ליתן טעם בהיתר. הרא"ש בתשו' כלל ך' סי' ב' ב"י. ש"ך ס"ק ל"ג.
סעיף קטן פד
פד) שם. כל אחד מצטרף עם הנ"ט של היתר לבטל חבירו. וה"ה אם כזית בשר נעשה נבלה מחמת חלב וכזית בשר נעשה נבלה מכח דם ג"כ כל א' מצטרף לבטל טעם חבירו. חו"ד או' ך' פ"ת או' יו"ד.
סעיף קטן פה
פה) אבל שני כזיתים שאין טעמם שוה שנ"נ מדברים שטעמם שוה אין מבטלים זה את זה ובעינן ס' נגד שניהם. וביבש ביבש אין איסורים מבטלין זא"ז וכן שני אסורים שאסורין משם א' ואין טעמם שוה אין מבטלין זא"ז. חו"ד שם. פ"ת שם.
סעיף קטן פו
פו) וכן כזית כבד קודם צלייתו וכזית חלב שנפלו לקדרה שיש בה נ"ט זיתים התבשיל אסור דהא דשרינן בב' איסורין היינו משום דכל א' טעמו היוצא ממנו מתפשט בס' חלקים עם האיסור השני ובטל אבל כבד שפולטת ואינה בולעת נשאר טעם איסור הב' תוך נ"ט חלקים ואינו מתבטל. מש"ז לעיל סי' ס"ט או' כ"ט. פ"ת בסי' זה או' י"א. זב"צ או' ף'.
סעיף קטן פז
פז) שם. וכן זיתים של היתר וכו' ונתערבו בשוגג מותר. זהו למאן דלית ליה חנ"נ בשאר איסורין אבל לדידן (ר"ל לאשכנזים ההולכים על פסק מור"ם ז"ל) דק"ל בסי' צ"ב סעי' ד' דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ גם זה התערובת אסור דכבר נ"נ קודם שנתערבו. ט"ז ס"ק י"ד. אבל הש"ך ס"ק ל"ד כתב דדין זה שייך גם למ"ד חנ"נ בכל האיסורין וכגון שנתערב לח בלח דבהפ"מ לא אמרינן חנ"נ ועוד עשה כמה חילוקים יעו"ש.
סעיף קטן פח
חפ) שם. ונתערבו בשוגג מותר. אבל במזיד ית' דינו לקמן סי' צ"ט סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן פט
טפ) ואם תחב בקדרה של נ"ט זיתים ב' כפות א' בלוע בו כזית דם וא' בלוע בו כזית חלב אין מבטלין זא"ז דשמא א' פלט וא' לא פלט. ד"מ או' יו"ד דלא כאו"ה. פר"ח או' ל"ב. חי' רע"ק.
סעיף קטן צ
צ) שם הגה. וכ"ש בב' זיתים א' של גבינה וא' של בשר דכל א' מבטל חבירו. וכגון שנפלו לירקות בקדרה דמהני כל א' לשיעור ס' ט"ז ס"ק ט"ו. לה"פ או' ל"ג. בל"י או' כ"ח. מש"ז או' ט"ו. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ל"ז. זב"צ או' ע"ד.
סעיף קטן צא
צא) שם הגה. וכ"ש בב' זיתים א' של גבינה וא' של בשר וכו' ואף שמכיר האחד והוציאו והשני נשאר כולו בתוכו ואין ס' נגדו מותר דאף השתא יהיב טעמא מ"מ טעמא דהיתרא קיהיב ושרי התבשיל משא"כ ברישא בב' זיתים של איסור שאם הכיר א' מהם והוציאו אעפ"י שנתבטלו שניהם מ"מ השתא מיהא קיהיב טעמא דאיסורא ואוסר הכל. פר"ח שם. מש"ז שם ובשפ"ד או' ל"ג. זב"צ או' ע"ה.
סעיף קטן צב
צב) ואם נפל איסור בלול להיתר ויש ס' ונשפך שרי דיש בילה. מש"ז שם. ור"ל דאמרינן כמו שנשפך מן ההיתר כך נשפך מן האיסור כיון שהוא נבלל עמו ושרי.
סעיף קטן צג
צג) וכן איסור גוש שנפל לתבשיל ויש ס' כנגדו והסירו לאיסור ואח"כ נשפך מן התבשיל מותר אבל אם לא הסיר האיסור ונשפך מן התבשיל אסור משום דנותן טעם עכשיו האיסור מחדש ואין כאן ס' כיון שנשפך. מש"ז שם. זב"צ או' ע"ז.
סעיף קטן צד
צד) והא דשרינן בב' זיתים של גבינה ושל בשר שנפלו לירקות וסגי בחד ס' ה"ד כגון שלא נאסרו קודם שנפלו אבל אם נאסרו הגבינה ובשר קודם נפילתם וכגון שנתנו טעם זב"ז ונאסרו ונפלו לירקות בעינן ס' כנגד שניהם וצריך ק"ך זיתים לבטלם דחשובים גוף א' כיון דמצטרפין למלקות. ולפ"ז כ"ש זית נבלה משור וזית נבלה מעוף או כבש אף אם נאמר אין טעמם שווין מ"מ חד איסור הוא וצריך ק"ך זיתים לבטלם. מש"ז שם. זב"צ או' ע"ח.
סעיף קטן צה
צה) ואם נפל כזית גבינה לנ"ט ירקות והסירו משם ואח"כ נפל זית בשר לשם אסור דהא קבלו הירקות טעם גבינה ועתה טעם בשר ובשלמא אם בב"א נפלו לא היה נרגש הטעם כלל משא"כ בזה אחר זה דודאי אי סלקו הא' קודם שנפל הב' אסור. מש"ז שם. זב"צ או' ע"ט.
עמוד הקודםעמוד הבא