התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן פט
הרב יעקב חיים סופר
סימן פט
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אכל בשר אפי' של חיה ועוף וכו', כלומר שהם מדרבנן וכמ"ש בסי' פ"ז סעי' ג' ש"ך סק"א. לה"פ או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. עד שישהה שש שעות. ובתוך הזמן אפי' אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפ"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם. והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אפי' נשאר בשר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים. טור. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ב. וזהו נמי שפסק הש"ע כחומרי שניהם.
סעיף קטן ג
ג) ואם לועס לתינוק תבשיל שיש בו שומן לכאורה לכל הפירושים א"צ להמתין דמושך ליכא כיון דלא אכל ובין שיניים ליכא ומ"מ יש להחמיר להמתין שש שעות משום לא פלוג וישראל קדושים ואין לפרוץ גדר. מש"ז או' א' ברכ"י בשיו"ב או' י"ב. פ"ת או' א' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ד
ד) ודוקא לועס אבל טעם בלשונו ופלט מיד א"צ להמתין לכ"ע. גם אם לקח חתיכת בשר לתוך פיו ותכף החזירו שלם א"צ להמתין וכ"ש אם טעם שומן ופלט דא"צ להמתין מהרש"ק הגהות על פר"מ שנד"מ סוף אשלי רברבי. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ה
ה) שם. עד שישהה ו' שעות. ו' שעות אלו אינם זמניות אלא שעות הנהוגות כל שעה חלק מכ"ד שעות והשש שעות הם רביע יום ולילה בין בקיץ בין בחורף. כנה"ג בהגה"ט או' ו' בל"י או' ג' כריתי או' ו' וכתב דלא כפר"ח שכתב דבחורף סגי בד' שעות. וכ"כ הגו"ר בגן המלך סי' קנ"ד ודחה דברי הפר"ח. וכן הסכים פרח שושן סי' א' שו"ג או' ג' מש"ז או' א' ברכ"י בשיו"ב או' ד' וכתב וכן המנהג פשוט. ער"ה או' ב' בשם כמה פו' חכ"א כלל מ' או' י"ב. פ"ת או' ג' בי"צ בעמ"ז או' ב' מק"מ או' ב' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ו
ו) בדידי הוה עובדא שלאחר שאכלתי בשר ועברו כמו ד' שעות שכחתי ונתתו לתוך פי מעט גבינה קשה ואז נזכרתי והיה זה בימות החורף נראה דמותר לבלוע מעט כדי שלא תהיה ברכה לבטלה והטעם דהגם דמרן פסק דבעינן שש שעות מ"מ יש חולקים וס"ל דבסילק ובירך סגי וכמ"ש מור"ם בהגה. גם ידוע ס' הפר"ח דבחורף סגי בד' שעות ועם שהאחרונים חלקו עליו מ"מ בנ"ד כ"ט יודו כי היכי דלא תהוי ברכתו לבטלה. זכ"ל חי"ד או' ב' זב"צ או' ג' ועיין לקמן או' ח'.
סעיף קטן ז
ז) שם. עד שישהה שש שעות. וחולה השותה מימי חלב לרפואתו אפי' הוא רק חולי קצת א"צ להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברהמ"ז ישתה וירוח לו. תשו' חת"ס חי"ד סי' ע"ג. פ"ת או' ג' ועיין לעיל סי' פ"ז סעי' ח' מהו מי חלב. ועוד עיין לקמן או' כ"א שכתבנו דגם חלב מותר לשתות אחר שעה לחולה שאין בו סכנה יעו"ש.
סעיף קטן ח
ח) שם. עד שישהה שש שעות. ואם שכח והתחיל לאכול גבינה בתוך השש שעות גומר וא"צ להפסיק. וא"צ להתענות על שגגתו כי אין בכך סגנון אכילת איסור רק גדר. דע"ק או' ב' מק"מ או' ב'.
סעיף קטן ט
ט) שם. עד שישהה שש שעות. והיינו מסוף אכילת בשר עד תחלק סעודת הגבינה. דג"מ. דר"ת או' ד'.
סעיף קטן י
י) שם. עד שישהה שש שעות. והאר"י ז"ל נהג שבכל יום שאכל גבינה לא היה אוכל בשר עד הלילה. שעה"מ סוף פ' משפטים. ומשמע דה"ד באכל גבינה קשה משום דיש מחמירין בה כמו בשר כמ"ש לקמן בהגה סעי' ב' אבל באכל גבינה רכה או שתה חלב או אכל מאכלי חלב א"צ להמתין כ"כ אלא די ברחיצת ידים וקינוח הפה והדחת הפה כמ"ש לקמן סעי' ב' יעו"ש ומיהו עיין בזוה"ק פ' משפטים דף קכ"ה ע"א שכתב דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסיעתא מסאבא מתקרבין בהדיה וכו' יעו"ש ומשמע דלא שנא דבכל ענין אין לאכול מאכלי בשר וחלב בשעתא חדא או בסעודתא חדא אפי' גבינה רכה או חלב או מאכלי חלב ואפי' החלב קודם בשר והבאנו דבריו באו"ח סי' קע"ג או' ב' וכתבנו שם דכל יר"ש יחמיר לעצמו ולאחרים הנשמעים לו שלא יאכל בשר אחר גבינה אפי' רכה או אחר מאכלי חלב או שתה חלב עד אחר שעה א' וסעודה אחרת דהיינו עד אחר שיברך ברכה אחרונה על אותו דבר שאכל יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ד ואו' ל'.
סעיף קטן יא
יא) שם. והלועס לתינוק צריך להמתין. היינו ששה שעות כמבואר לעיל או' ב' וכ"כ הבי"צ או' א' ועיין לעיל או' ג'.
סעיף קטן יב
יב) שם הגה. ואם מצא אח"כ בשר שבין השינים ומסירו וכו' וא"צ שהייה שש שעות מאותו זמן שמסירו אלא מאכילה. ב"י או"ח סי' קע"ג בשם הר"ן רש"ל פכ"ה סי' ט' תו"ח כלל ע"ז סוף דין א' ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ח' פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' א' כריתי או' ג' שפ"ד או' ג' חכ"א כלל מ' או' י"ב. בי"צ בעמ"ז או' ד' מק"מ או' ג' ערוך השלחן או' ה' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן יג
יג) וה"ה לענין המנהג בהמתנת שעה שכתב אח"כ בהגה דא"צ שהיית שעה מאותו זמן שמסירו אלא מאכילה. תו"ח שם. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. ונ"מ מינה לדידן דק"ל כפסק הש"ע דצריך להמתין ו' שעות לעניין חולה שנכתוב לקמן שמותר לשתות חלב אחר שעה דאם מצא בשר בין השינים דא"צ להמתין רק משעת אכילה.
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה. צריך להדיח פיו קודם שיאכל הגבינה. וה"ה שצריך נמי קינוח הפה. ב"י באו"ח שם. תו"ח שם. ש"ך סק"ד. כנה"ג שם. פר"ח או' ד' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ד' שפ"ד או' ד' חכ"א שם. בי"צ או' א' ובעמ"ז או' ז' מק"מ שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' ז'.
סעיף קטן טו
טו) ומשמע מדברי הטור דדוקא כשיודע שיש בשר בשינים צריך להסירו אבל בסתם אינו חושש אבל הרשב"א כתב בחי' בשם בעה"ע דאם חושש לבשר שבין שיניו אפי' שהה צריך להוציאו ומ"מ היכא דאין חושש א"צ לבדוק. רש"ל פכ"ה סי' ט' כנה"ג שם או' יו"ד. בל"י או' ה' ולפ"ז משמע דמי ששיניו פרודות או שבורות דמסתמא נכנס בהם בשר צריך להסירו.
סעיף קטן טז
טז) שם בהגה. וי"א דא"צ להמתין שש שעות וכו' טעם פלוגתתן דאיתא בש"ס פכ"ה (חולין ק"ה ע"א) דאחר בשר אסור לאכול גבינה עד סעודה אחרת ודעת סברא הראשונה דהיינו מכדי זמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא ו' שעות וסברת הי"א דמיד כשסילק ובירך מיקרי סעודה אחרת. ש"ך סק"ה.
סעיף קטן יז
טוב) והא דשרי בשהיית שש שעות דוקא כשכבר סילק ובירך אבל אם לא סילק ובירך אפי' כל היום כולו אסור. רש"ל שם. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' ג' פר"ח סוף או' ו' בל"י סוף או' ג' הל"פ בסעי' א' שפ"ד או' ה' ברכ"י בשיו"ב או' ט' ער"ה או' ג' חכ"א כלל מ' או' י"ג. בי"צ בעמ"ז או' ח' מק"מ או ה.
סעיף קטן יח
חי) וגדולה מזו נראה דסילוק בלא בירך וכן בירך ולא סילק לא מהני אלא בשיהוי מעל"ע דשלשתן בעינן סילוק ובירך ושיהוי מעל"ע או ו' שעות. דמש"א דף שי"א ע"א. כנה"ג שם. דר"ת או' י"ג.
סעיף קטן יט
יט) ואם נתעכל המזון שבמעיו שאינו יכול לברך כמ"ש באו"ח סי' קפ"ד סעי' ה' ובדברינו לשם מ"מ סילוק בעינן.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. וי"א דא"צ להמתין שש שעות וכו' ומיהו המנהג הפשוט להמתין שש שעות ובהמ"ז. שפ"ד סוף או' ה' וכ"כ באו' ח' והמנהג דממתינים ו' שעות ואין לפרוץ גדר עכ"ל. וכ"כ חכ"א כלל מ' או' י"ג והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין ו' שעות כדעת הב"י. וכ"כ הבי"צ או' א' ערוך השלחן או' ז' דהמנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל להמתין ו' שעות וחלילה לשנות ובזה נאמר פורץ גדר וכו' עכ"ל. ועיין לקמן או' כ"ח.
סעיף קטן כא
כא) ומ"מ לצורך חולה קצת נראה פשוט דיש להתיר לשתות חלב אפי' אכל בשר בהמה לאחר שימתין שעה ויחטט שיניו לאחר ברהמ"ז. חכ"א שם. ערוך השלחן שם. עמודי השלחן על קיצור הש"ע שם או' ד' זב"צ או' י"א. בן א"ח פ' שלח לך או' י"א. דר"ת או' ך' וכן נער או נערה כחושים ורפואתם לשתות חלב די להם בהמתנת שעה. ערוך השלחן שם. ועיין לקמן או' כ"ו.
סעיף קטן כב
כב) ובענין השינים הזרים אשר רבים יעמדו להם בפיהם ויאכלו בהם מאכלי חלב ומאכלי בשר אין להחמיר דבודאי נעשו ממין דבר קשה ושיע דלא בלעי ולא פלטי כמו כלי זכוכית וגם המאכלים שאוכלים ע"פ הרוב המה רק מכלי שני ואין היס"ב. שו"ת שאילת שלום תניינא סי' קצ"ה. וכן כשהייתי בוויען שאלתי לרופא מומחה מהו תוכן השינים הללו וא"ל במסל"ת שהוא נעשה ממין א' המובא מאמריק"א שטבעו אינו בולט שום בלוע בתוכו כי כן יסדו הרופאים לעשותן ממין זה דוקא שהוא מהכרח שאה יהיה בהשינים איזה בלוע ממאכל יבא מזה ענין העיפוש להבולע וכשהוא בפיו יצמיח מזה חולאים שונים לגוף. אמנם עכ"ז הנני מזהיר לכל שואל אותי דמהראוי לכל יר"ש שיהיה לו שינים של בשר בפ"ע ושל חלב בפ"ע ומכ"ש לפסח שראוי להחמיר לעשות לו חדשים וכן ידעתי מכמה אנשים יראי ה' שנזהרים בזה. אמנם כ"ז בהשינים המשימים בתוך הפה שעשוים לחלצם ולהסירם בכל עת שירצה ויכולים להחליפם אבל יש כמה אנשים שיש להם נקבים גדולים בשיניהם והרופא מדביק הנקבים במין דבק ולפעמים הדבק הוא גדול בכמות יותר מן השן וע"ז לא ראיתי ולא שמעתי שיזהר שום אדם למנוע שלא לתקן השינים מחשש תקלה זו שאוכלים בהם פעמים חלב ופעמים בשר ובע"כ שסומכין על היתר זה שהדבק הוא דבר שאינו מקבל שום בלוע לתוכו כנז' דר"ת או' י"א. ומיהו עיין לקמן סי' ק"ה סעי' ב' דחום שאין היס"ב לכ"ע אינו מפליט ומבליע וא"כ זה האוכל ודאי שאינו יכול לאכול דבר שהיס"ב מחמת חומו וא"כ אפי' אם יהיו השינים מה שיהיו אין בולעים ואין פולטים מחמת שאין האוכל יד סולדת בו ואם כן לפום דינא די ברחיצה בין בשר לחלב ובין לפסח וע"ז יש לסמוך מי שאי אפשר לו לעשות אחרים וכ"ש אם השינים בעצמם הם ממין שאין מפליט ומבליע דשרי.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. ובירך ברהמ"ז. ואם אכל בשר בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם ובלא"ה לא הוי סילוק. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' בל"י או' ד' כריתי או' ה' שפ"ד או' ו' חכ"א כלל מ' או' י"ג. בי"צ בעמ"ז או' ט' זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן כד
כד) וה"ה למי שנוהג שלא לאכול בשר אחר גבינה כ"א בסילוק וברהמ"ז אם אכל גבינה בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם דאל"כ לא הוי סילוק. בל"י שם. שפ"ד שם. מק"מ או' ו'.
סעיף קטן כה
כה) ובאכל פחות מכשיעור שא"צ ברכה אחרונה סגי להמתין ו' שעות. מק"מ שם. וכ"כ בס' חמודי דניאל בה' תערובת הב' או' ט"ו דביולדת שאין מקומה נקי וכדומה או מי שאכל פחות מכשיעור דא"צ לברך ברכה אחרונה כל שנראה שסילק עצמו מסעודה ראשונה מותר לאכול חלב יעו"ש. דר"ת או' ט"ז. ועי"ש בחמודי דניאל שכתב דדוקא בימיהם היה המנהג לסלק השלחן אבל בזמנינו ברכה אחרונה הוי סילוק יעו"ש.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו. וצריך הדחה וקינוח הפה אבל ודאי אם לא מצא בשר בין שיניו בהמתנת שעה סגי אפי' בלא קינוח והדחה. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' לה"פ או' ח' בל"י או' ה' ונ"מ לדידן ששוהין ו' שעות ולחולה שעה א' דאם נמצא בשר בשינים אחר שש או אחר שעה לחולה שצריך הדחה וקינוח ואם לא נמצא א"צ. ומשמע דה"ד אם רוצה לאכול מאכלי חלב לאלתר אבל אם אין אוכל לאלתר אלא לאחר זמן וכן אם הסיר הבשר קודם שש וחולה קודם שעבר שעה א"צ הדחה וקינוח דהרוק מקנח ומדיח.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. אבל אין נזהרין בזה. עיין ט"ז סק"ג מה שקרא תגר על שאינן נזהרין בזה. אבל הבכ"ש בחי' לחולין דף ק"ה חולק עליו והעלה דאין למחות ביד המקילין שהביא רמ"א ז"ל דיש להם על מה שיסמכו יעו"ש. פ"ת או' ב'.
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר וכו' כתב רש"ל והאחרונים דכל מי שיש לו ריח תורה ימתין ששה שעות ולשון הרב הלבוש המחמיר להמתין עד ששה שעות תע"ב משמע אפי' אינו בעל תורה. הרב א"ר באו"ח סי' קע"ג או' ו' והרבנים אצטריכו להא לבני אשכנז אמנם בגלילותינו המנהג פשוט לכל אדם להמתין ו' שעות אין נקי. ברכ"י או' י"א ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ך' דעתה נתפשט המנהג גם בכל גלילות אשכנז להמתין ו' שעות ואסור לפרוץ גדר יעו"ש.
סעיף ב'
סעיף קטן כט
כט) [סעיף ב'] אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד. אפי' באותה סעודה וא"צ לעקור שלחנו ולברך בנתים שאין דרך הגבינה לישאר בין השינים וגם אינו מושך טעם בפה. לבוש. ומיהו מ"ש שאין נשאר בין השינים. השינים אינם שוים ופעמים צריך לנקות. ועיין לקמן או' ל"א ואו' מ"ט.
סעיף קטן ל
ל) שם. אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד. רבים נהגו להחמיר יש מי שממתין שעה וגם שיהיה בסעודה אחרת והרבה גדולי ישראל נהגו להחמיר ששה שעות כמו שתראה להרב כנה"ג בהגב"י או' ח"י ואחרונים. וגם אני שמעתי דיש נוהגין אם אכלו בשר ממתינין ו' שעות ואח"כ אוכל גבינה ואם אכלו גבינה ממתינין ג' שעות ואח"כ אוכלין בשר. ברכ"י בשיו"ב או' י"ג. זב"צ או' י"ב. ונראה דכ"ז החומרות הוא דוקא באוכל גבינה אבל לא בשותה חלב או אוכל מאכלי חלב. ועיין לעיל או' יו"ד.
סעיף קטן לא
לא) שם. ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם. וטוב לנקר הצפרנים והשינים שלא יהיו בהם גבינה ויאכלו בשר. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ג. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן לב
לב) שם. ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם. והר' פרץ כתב יש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בליחלוחית הידים ולאו אדעתיה. טור. לבוש וכתב וכן נוהגין. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ב בשם כמה פו'. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' שו"ג או' ח' שפ"ד או' ט' ער"ה או ה' בי"צ או' ג' זב"צ או' ט"ז וכתב וכן מנהגינו לרחוץ הידים אפי' ביום.
סעיף קטן לג
לג) מיהו בשעת הדחק שאין לו מים בסמוך יש לסמוך אדברי הש"ע שכתב דביום א"צ הדחה רק שיעיין בידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם. שפ"ד שם. בי"צ בעמ"ז או' י"ח. גם בלילה ויש לו נר יפה כעין אבוקה ואין לו מים מוכנים יכול לסמוך על האחרונים שלא לרוחצם. זב"צ שם. והיינו אבל צריך שיעיין בידיו וכו' כנז' ומ"מ יש לקנח ידיו ג"כ בסמרטוט אם אפשר מפני הלחלוחית הנדבק בידים.
סעיף קטן לד
לד) ומסתברא דאוכל במגריפה בין ביום ובין בלילה א"צ נטילה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג סוף או' ח' ומ"מ הנכון להחמיר בדבר שאין טורח. שפ"ד או' ך' וכן המנהג פשוט דאף אם אכלו במגריפה נוטלים ידיהם. ברכ"י בשיו"ב או' ט"ו.
סעיף קטן לה
לה) שם. צריך לרחצם. וכתב ב"י באו"ח סי' קע"ג בשם א"ח דכל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעים שבין גבינה לתבשיל בין להקל בין להחמיר. חוץ משפשוף בגופו או בכותל או בהיסח הדעת שפוסלים באמצעים ואין פוסלין באחרונים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכות שימור וחוץ מניגוב הידים שאף האמצעים צריכין ניגוב כראשונים וחוץ משאר משקין שאינם כשרים לאמצעים מפני שהן שמנים וצחים ואינם מנקין את השומן ואת המאכל עכ"ל. וכ"כ התו"ח כלל ע"ז דין ו' ש"ך סק"י. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ט' כריתי או' יו"ד. חכ"א כלל מ' או' י"ב. מיהו רש"ל פכ"ה סי' יו"ד כתב דיכול לרחוץ בשאר משקין. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' י"ט בשם דמש"א. פר"ח או' יו"ד וכתב וכ"מ מדברי הרשב"א. ונראה דבשעת הדחק כגון שהוא בדרך ועתה אין לו מים לפי שעה כדאי הם הרשב"א ורש"ל ופר"ח לסמוך עליהם בשעת הדחק ויטול בשאר משקין ונקה לו ינקה כל מה שיאכל מהשמנונית והמאכל ומה גם דמרן בש"ע או"ח סי' קע"ג סתם וכתב כל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעים בין להקל בין להחמיר ובסי' קפ"א פסק דמים אחרונים נוטלים בכל מיני משקין. ברכ"י בשיו"ב סוף או' י"ח. זב"צ או' י"ח. זב"צ או' י"ח. וכ"כ באו"ח סי' קע"ג או' ך' יעו"ש. ודיני מים אמצעיים הלא הם כתובים באו"ח סי' קע"ג ודיני מים אחרונים בסי' קפ"א יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן לו
לו) ואין לרחוץ במים חמין דאין מעבירין הזוהמא כמ"ש באו"ח סי' קפ"א סעי' ג' לענין מים האחרונים. פר"ח שם. שפ"ד או' י"ג. זב"צ או' י"ט. ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן לז
לז) מים אמצעים אין נוטלים ע"ג קרקע אלא ע"ג כלי כמים אחרונים. והגם דמסתמות כל המחברים משמע דדוקא באחרונים הוא דקפדינן ע"ג כלי ולא באמצעיים וכדעת רש"ל ופר"ח מ"מ מאחר דהראב"ד והרשב"א סברי דגם באמצעיים יש ליטול ע"ג כלי וכן מוכח מדברי מרן בש"ע או"ח סי' קע"ג הכי נקטינן. ברכ"י בשיו"ב סוף או' י"ט. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן לח
לח) שם. וצריך לקנח פיו ולהדיחו. וא"צ לדקדק בקנוח פה והדחה אלא איזה מהם שירצה יקדים. ש"ך ס"ק י"א וי"ג. פר"ח או' י"א וי"ג. לה"פ או' י"ד וט"ו. בל"י או' יו"ד. מנ"י על התו"ח כלל ע"ז או' ז' חכ"א כלל מ' או' י"ב. ומיהו אע"ג דלענין דינא אין חשש איזה מהם יקדים נכון הדבר להקדים הקנוח להדחה מפני שהקנוח שהוא בדבר קשה כמו פת וכיוצא בזה אפשר שישארו איזו פתיתין בפה ולזה באה ההדחה לבסוף שאם באולי ישארו פתיתין ההדחה מדיח הכל. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ט. ברכ"י בשיו"ב או' ך' זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לט
טל) שם. והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה. ואם לעס בפיו ופלט לא מקרי קנוח עד שיבלענו. פר"ת או' ז' מיהו השפ"ד או' י"ב כתב בולע או פולט. ומיהו לכתחלה בלא"ה צריך לבלוע ואסור לפלוט משום הפסד אוכלין כמ"ש באו"ח סי' קע"א. פר"ת או' ה'.
סעיף קטן מ
מ) שם. וכן בכל דבר שירצה חוץ מקימחא וכו' ובכל קימחא לא הוי קנוח. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ז. פר"ח או' י"ב. מנ"י שם או' ו' שפ"ד או' י"ב. זב"צ או' כ"ב.
סעיף קטן מא
מא) שם. חוץ מקימחא ותמרי וירקא וכו' אבל בשאר פירות הוי קנוח. כנה"ג שם או' כ"ח. שפ"ד שם. ברכ"י בשיו"ב או' ט"וב. פ"ת או' ו' זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן מב
מב) שם. ואח"כ ידיח פיו וכו' לאו דוקא דה"ה אם מקדים ההדחה. ש"ך ס"ק י"ג. ביאור הגר"א או' יו"ד. וכ"כ לעיל או' ל"ח יעו"ש.
סעיף קטן מג
מג) שם. ואא"כ ידיח פיו במים או ביין. ואפשר דה"ה בשאר משקין. דמש"א. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ט. ברכ"י בשיו"ב או' כ"א. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן מד
מד) שם. במה דברים אמורים בבשר בהמה וחיה. ואע"ג דחיה מדרבנן כיון שבשרה דומה לשל בהמה החמירו בה. ש"ך ס"ק י"ד. שפ"ד או' י"ד.
סעיף קטן מה
מה) שם. אבל אם בא לאכול בשר עוף אחר גבינה א"צ לא קנוח וכו' ומיהו נכון להחמיר דגם בשר עוף אחר גבינה בעי נטילה וקנוח. זב"צ או' כ"ו וכתב וכן מנהג בגדאד יע"א. בן א"ח פ' שלח לך או' י"ד.
סעיף קטן מו
מו) שם הגה. ויש מחמירין אפי' בבשר אחר גבינה. פי' להמתין שש שעות. ט"ז סק"ד. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"א. ערוך השלחן או' י"א.
סעיף קטן מז
מז) שם בהגה. וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה וכו' ואם היא ישנה ששה חדשים חשיבה קשה. או"ה כלל מ' דין ח' תו"ח כלל ע"ז דין ב' ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' ט"ז וכתב ודלא כהט"ז. בל"י או' י"ב. חכ"א כלל מ' או' י"ג. בי"צ בעמ"ז או' כ"ב. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן מח
מח) ובספק אם היא גבינה קשה יש להקל ומכ"ש לאכול בשר עוף. דע"ק סוף סעי' ב' מק"מ סוף או' ט'.
סעיף קטן מט
מט) ומי שיש לו נקבים בשיניו יש ליזהר מאד לחטט יפה בנקבים כשבא לאכול בשר שהגבינה נדבקת בהם. ס' ויכוח מים חיים. ברכ"י בשיו"ב סוף או' כ"ג. זב"צ או' כ"ח.
סעיף ג'
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ג'] אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה וכו' אין המנהג כן אלא להחמיר כמ"ש בהגה וכמ"ש לקמן או' נ"ה.
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. ושומן של בשר דינו כבשר עצמו. ואפי' בשומן עוף יש להחמיר ודינו כבשר ממש. תו"ח כלל ע"ז דין ד' ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ד. כריתי או' י"ג. שפ"ד או' י"ח. חכ"א כלל מ' או' י"ב. זב"צ או' ל'.
סעיף קטן נב
בנ) ואפי' שתה מרק צלול אין לאכול אחריו גבינה והכי נהוג להחמיר במרק כמו בשר עצמו. ברכ"י בשיו"ב או' ל' זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן נג
גנ) המנהג להחמיר גם במרק צלול של עוף. ברכ"י שם או' ל"א. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן נד
דנ) משקה הנעשה באופן זה שנותנין בקדרה מרק תרנגולת ומי ורד וסממנים ובתוך הקדרה משימים כוס ריקן וטחין הכסוי שלא יצא הבל לחוץ וההבל עולה ומזיע עד שנופל לכוס אחר שתיית הכוס הזה המלא מההבל והזיעה מותר לאכול גבינה ולא דמי למרק כלל. פרי הארץ ח"ב סי' י"ד. ברכ"י שם או' ל"ב. זב"צ או' מ'.
סעיף קטן נה
הנ) שם בהגה. ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוץ גדר. וכ"כ ב"י או"ח סי' קע"ג. וכ"כ הפר"ח או' י"ח שמנהג זה מיוסד ע"פ הדין. לה"פ או' כ"ג. וכ"כ הברכ"י שם או' ל' שכן נהגו להחמיר כדברי מרן ב"י ומור"ם בהגה. וכ"כ זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן נו
ונ) ומיהו טעימת תבשיל אינו כלום אלא דמשמע דצריך קנוח והדחה. פר"ח שם. לה"פ שם. ערוך השלחן סוף או' י"ד.
סעיף קטן נז
זנ) שם בהגה. ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר וכו' והאידנא נהוג גם בתבשיל של בשר ותבשיל של גבינה שלאחריו כאילו אכל בשר ובא לאכול גבינה ששוהין שש שעות ובאכל תבשיל של גבינה ובא לאכול תבשיל של בשר להצריך נט"י וקנוח והדחת הפה. וכן נוהגין אף בבשר עוף. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ב. זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן נח
חנ) ומיהו הנוהגין שלא לאכול בשר אחר גבינה (קשה) אם לא בשיהוי שש שעות כדין הבא לאכול גבינה אחר בשר. בין תבשיל לתבשיל דהיינו בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר בקנוח והדחת הפה ונט"י סגי ודוקא כשאין בתבשיל שום בשר בעין או גבינה בעין אלא שנעשה מרוטב של גבינה או של בשר אבל אם יש גבינה או בשר בעין דינו כדין גבינה ובשר עצמו וכן מנהגי לאכול אורז שנעשה ברוטב של בשר אחר תבשיל של גבינה בנט"י וקנוח והדחה הפה בלי שיהוי אעפ"י שמנהגי לשהות שש שעות בין גבינה לבשר. כנה"ג שם. זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן נט
טנ) שם בהגה. מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדרה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה. ומיירי הכא כשלא הודחה יפה דהוי קצת ממשו של איסור דאל"כ אף לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט כדלקמן רסי' צ"ה יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' ט"ו. מנ"י על התו"ח כלל ע"ז או' י"ג. שפ"ד או' י"ט. חכ"א כלל מ' או' י"ג. בי"צ בעמ"ז או' ט"ו. ערוך השלחן או' י"ג. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן ס
ס) ודוקא שאין נותן טעם ממשות בתבשיל אלא רק לחלוחית טוח על פניו אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל הוי כמו שומן. בל"י שם. בי"צ שם. זב"צ או' ל"ז וכתב ודלא כפ"ת או' ז' שהתיר.
סעיף קטן סא
סא) אכל תבשיל שנתבשל בקדרה של בשר לא בעי קנוח ונטילה ומותר לאכול גבינה מיד. א"ר או"ח סימן קע"ג אות ד' ברכ"י בשיו"ב אות ל"ד. זב"צ אות ל"ח.
סעיף קטן סב
סב) יש נוהגין שהלשון לאחר שמלחוהו והדיחוהו כדין חוזרין לתת עליו מלח ומשאירין אותו כמה ימים שיתקיים ואח"כ מנפצים המלח שעליו ומיבשים אותו ומשתמשים בו למאכלי בשר ויהי היום בשלו ירקות בלי בשר ולקחו מהמלח הנז' ונתנו בירקות הללו מותר לאכול אחר אכילת ירקות האלו גבינה בסעודה אחת. ברכ"י בשיו"ב או' כ"ד. זכ"ל ח"ג חי"ד או' נ"ד שבאו' ב' זב"צ או ט"ל.
סעיף קטן סג
סג) שם בהגה. מיהו יש ליטול ידיו ביניהם וכו' אף ביום לכ"ע דיותר נדבק בידים מגבינה עצמה. כן הסכימו הפו' כמ"ש בתו"ח כלל ע"ז דין ג' ש"ך ס"ק ך'.
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה. שמש המשמש בסעודה ונוגע באוכלין א"צ נטילה וכו' הש"ך תמה על מרן ב"י ועל מור"ם בדין זה ואחריו נמשך הפר"ח אבל הכו"פ יצא לישע מרן ומור"ם ותריץ יתיב יעו"ש. וגם הרב תורת יקותיאל האריך בזה להעמיד דברי מור"ם ומרן יעוש"ב. ברכ"י בשיו"ב או' ל"ה. ולכן העיקר כדברי מרן ומור"ה ז"ל. זב"צ או' מ"א.
סעיף קטן סה
סה) אם מאכיל אותו אחר יש להסתפק אם צריך נט"י ויותר נראה דדוקא במים הראשונים חייב ליטול אבל לא מים אמצעיים. תורת יקותיאל. ברכ"י שם או' ל"ו זב"צ או' מ"ב.
סעיף קטן סו
סו) ואם השמש אוכל ע"י אחר צריך ליטול ידיו. תורת יקותיאל. ברכ"י שם או' ל"ז זב"צ או' מ"ג.
סעיף ד'
סעיף קטן סז
סז) [סעיף ד'] מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר וכו' ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר. ואין דברי הרב אלא כשהיו מניחין הבשר והגבינה על המפה ואז יש לחוש שמא ידבקו זה בזה אבל מנהגינו להביא כל מאכל על השלחן בקערות אפי' יש שם לכלוכי בשר במפה מעולם לא יגעו זה בזה וכ"ת דחיישינן שמא תפול מידו הגבינה על לכלוכי הבשר אשר במפה או להפך זו חששא רחוקה היא ואין לחוש לה כלל. הילכך אפי' לצאת חומרת הרשב"א ז"ל בהפוך המפה לחוד סגי ובהסרת הפתיתין כדעת הירושלמי וכן נהגו. הרדב"ז ח"ב דפוס ויניציא סי' תשכ"א. פ"ת או' ח'.
סעיף קטן סח
סח) שם. וכ"ש שאסור לחתוך גבינה אפי' צוננת בסכין שרגילין לחתוך בשר. ואם חתכו הגבינה בסכין של בשר והיה הסכין מקונח שקנחוהו או הדחוהו יפה לשם נקיות מותרת שאעפ"י שכתב הש"ע דלחתוך גבינה צוננת בסכין של בשר צריך הסכין נעיצה בקרקע קשה עשרה פעמים ה"ד לחתוך לכתחלה אבל בדיעבד אפי' לא נעצוהו אלא קנחוהו שרי. ב"ד חי"ד סי' ל"ה. שו"ג מחו' או' א' זב"צ או' מ"ה. ועיין לקמן או' ע"ג.
סעיף קטן סט
סט) ואם הסכין אינו מקונח נוטל מן הגבינה כדי נטילה והשאר מותר דבצונן אינו אוסר אלא כדי נטילה והסכין מקנחו וחוזר למלאכתו. שו"ג שם. זב"צ שם.
סעיף קטן ע
ע) שם בהגה. מיהו ע"י נעיצה בקרקע קשה שרי. ודין נעיצה דוקא עשרה דהיינו שנועץ וחוזר ונועץ עד עשרה פעמים כמ"ש לעיל סי' יו"ד סעי' ג' ולקמן סי' קכ"א סעי' ז' יעו"ש. וכ"כ ביה"ל או' ג' סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ע"ו דין ז' ברכ"י בשיו"ב או' מ"א וכתב ודלא כהרב חגורת שמואל דהתיר בפעם א' זב"צ או' מ"ו. וכ"כ לעיל או' ס"ח.
סעיף קטן עא
עא) שם בהגה. מיהו ע"י נעיצה בקרקע קשה שרי. משמע דאם נעצו בקרקע קשה מותר לכתחלה לחתוך בו פת לאכול עם גבינה דלא כרש"ל דאוסר לכתחלה. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' כ"ג. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ע"ז או' י"ח כתב דגם דעת רש"ל כן יעו"ש.
סעיף קטן עב
עב) שם בהגה. מיהו ע"י נעיצה בקרקע קשה שרי. זה קאי אמ"ש שרוצה לחתוך גבינה בסכין של בשר אבל במ"ש שאסור לחתוך לחם וכו' לא צריך רק קינוח הסכין. ט"ז סק"ו. אמנם הש"ך בנה"כ כתב להשיג על דברי הט"ז דמבואר בהדיא בתו"ח כלל ע"ז דין ז' דאפי' לחתוך בו לחם לאכול עם גבינה צריך נעיצה. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ע"ז להשיג עליו מדברי התו"ח הנז' וכן הרב תורת יקותיאל דחה דברי הט"ז הנז' ופסק דבעי נעיצה. וכ"פ הבי"צ או' ז' מיהו ההל"פ בסוף הסי' פסק כדברי הט"ז וכ"פ חכ"א כלל מ' או' י"ד. ערוך השלחן או' י"ז. וע"כ היכא דלא אפשר בנעיצה יש להקל כדברי הט"ז. וכ"כ המש"ז או' ו'.
סעיף קטן עג
עג) ומשמע דלחתוך גבינה אף ע"י נעיצה אסור. שפ"ד או' כ"ב. בי"צ בעמ"ז או' ל' ומיהו עיין לעיל או' ס"ח שכתבנו שע"י נעיצה שרי לכתחלה ובדיעבד שרי אף בלא נעיצה אם היה מקונח יפה יעו"ש ובאו' שאח"ז.
סעיף קטן עד
עד) שם בהגה. אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים וכו' ולפי המנהג אסור לחתוך גבינה בסכין של בשר אפילו על ידי נעיצה בקרקע כי כן החמירו על עצמם ליקח לגבינה סכין אחר דוקא. ט"ז סק"ז. ומשמע אבל לפום דינא שרי. ומיהו עיין לעיל או' ס"ח דמשמע דאף לפי המנהג בנעיצה שרי יעו"ש ונ"ל הטעם משום דס"ל דדבר זה לא נכנס במנהג דזהו ענין אחר שמכשירה ע"י מעשה והמנהג הוא למי שאפשר לו וכבר הזמין.
סעיף קטן עה
עה) שם בהגה. אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים וכו' והמדקדקים יש להם ג' סכינים אחד מיוחד לבשר ואחד לחלב והאחד לחתוך בו לחם לצורך האכילה. רש"ל פכ"ה סי' ח' כנה"ג בהגב"י או' ט"ז וכתב ומנהג נכון הוא. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' ך' ברכ"י בשיו"ב או' מ"ב. ערוך השלחן או' ט"ז. זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן עו
עו) שם בהגה. ונהגו לרשום של חלב וכו' ונותנין סי' חריצי חלב. לבוש. ל"ח פ"ק דחולין סי' כ"ח. כנה"ג בהגב"י או' ט"ו. מנ"י על התו"ח כלל ע"ז או' י"ט. מש"ז חו' ז' ברכ"י בשיו"ב או' מ"ג. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן עז
עז) שם בהגה. ונהגו לרשום של חלב וכו' ואין לשנות המנהג שאם ישנה המנהג לחרוץ בשל בשר אע"ג שהוא יכירנו אחרים יבואו לטעות בו לאכול בו חלב כיון שרוב ישראל חורצין החולבת. לבוש. ל"ח שם. כנה"ג שם. מנ"י שם. מש"ז שם. ברכ"י שם או' מ"ד. בי"צ בעמ"ז או' ל"ב. ערוך השלחן שם. זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן עח
עח) והמוצא סכין חרוץ ברחוב היהודים ודאי של חלב הוא. מש"ז שם. ברכ"י שם או' מ"ה. בי"צ שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' ן'.
סעיף קטן עט
עט) וקערות קטנות וגדולות שבבית של בשר לבד ושל חלב לבד יעשו משני מינים להכירא שלא יתחלף וכן בכפות ומזלגות וכן כל הכלים או לעשות חריצים על של חלב וכן נהגו כל ישראל. ערוך השלחן שם.
עמוד הקודםעמוד הבא