התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קג
הרב יעקב חיים סופר
סימן קג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר וכו' דילפינן מקרא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך כל הראויה לגר קרויה נבילה שאין ראויה לגר אינה קרויה נבילה. ע"ז ס"ז ע"ב. ב"י. ט"ז סק"א. ועיין לקמן או' ח'.
סעיף קטן ב
ב) ואפי' משובח בתחלה ואח"כ נפגם מותר. הרא"ש פ' אין מעמידין וכ"ה הסכמת כל הפו' ב"י.
סעיף קטן ג
ג) שם. כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר וכו' ואפי' בבשר וחלב ג"כ טעם פגום מותר. הרמב"ם פט"ו מהמ"א דין ל' והכי מוכח מדברי הש"ע והפו' דבכל האיסורים אפי' בבב"ח וכלאי הכרם מותר נט"ל מדלא חילקו וכתבו בסתם כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר ודלא כהפליתי בסי' פ"ז או' ט"ו שכתב דבב"ח אסור נט"ל. חו"ד בביאו' או' א' וכן השפ"ד לעיל בסי' פ"ז או' י"ח דחה דברי הפליתי הנז' וכן החק"ל יו"ד ח"א ססי' ע"ג דחה דברי הפליתי הנז' וכתב דאשתמיט מיניה דברי הרמב"ם הנז' יעו"ש.
סעיף קטן ד
ד) שם הגה. מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינם פגומים בעצמם אעפ"י שפוגמים התבשיל וכו' דכשהן בעצמן פגומים וסרוחים בטיל חשיבותייהו אפי' נתבשלו ואין מכירן אף גופן בטל ברוב בעלמא דעיקר החומרא בתערובות ע"י בישול יותר מכיבוש הוא משום טעמא וכאן ליכא טעמא דאיסורא שכבר האיסור מוסרח והוי כאלו אין כאן ממשות איסור אלא טעם לחוד אבל אם הם בעצמם מושבחים אעפ"י שנ"ט לפגם במאכל זה גופו לא בטיל אפי' באלף כיון שהוא בריה או כיוצא בה מדברים שאינם מתבטלים והוי הכל כגוף האיסור בלא תערובת. ט"ז סק"ב. לה"פ או' ב' בי"צ ח"א בעמ"ז או' ג' וה"ד הבריה עצמה אינה בטילה אם אינה סרוחה אבל התבשיל מותר אם אפשר להסיר הבריה וכיוצא כיון שנפגם. וכ"מ מדברי הפר"ח אי' א' ומ"ש זב"צ או' ב' דמרן ז"ל הביא זה הדין בב"י משם הרש"ט וכו' לא נהירא דזה ענין אחר והוא מאו"ה כמצויין בהגה וכאשר נראה למעיין ומדקדק היטב.
סעיף קטן ה
ה) שם בהגה. אם אינן פגומין בעצמן וכו' משמע דאם הם פגומים בעצמם כגון שנסרחו בטילים ברוב וה"ד בדברים שהם חשובים מעיקרא כגון צפור טמא וחתיכת נבילה הר"ל ודבר שבמנין וכיוצא ונסרחו אח"כ הרי בטילים אבל דברים המאוסים מצד עצמם כגון עכברים וזבובים ויתושים ושקצים ורמשים וכיוצא הגם שיש להם טעם פגום ומאוס אינם בטילים. מנחת כהן בס' התערובת ח"א פ"ט דף ע"ג ע"ב. פר"ח או' א' לה"פ או' ו' בל"י או' ג' ודלא כפנים מאירות ח"ב סי' ס"ז שהבין שגם בזה מתיר הרמ"א וחלק עליו יעו"ש. גם דלא כערוך השלחן או' י"א שכתב דהרמ"א מתיר גם תולעים המאוסים בעצמם וכן זבובים ופרעושים וכיוצא בהם שנאבדו בתבשיל ואינם ניכרים בטילים לגמרי יעו"ש דהוא נגד דברי הפו' הנז' וגם הוא נגד דברי הרשב"א שפסק הש"ע בססי' ק"ד ומבואר שם בב"י דדוקא אם חסרו או נתרסקו בטילים ברוב ולא כשהם שלימים יעו"ש גם מ"ש וכן מבואר באו"ה סי' ל"ב דין ו' אינו כי שם כתוב אם נסרחו ולא כשהם פגומין בעצמן יעו"ש. וכ"ה בהדיא בתו"ח כלל פ"ה דין כ"ד. ועיין לעיל סי' ק"א או' ל"ב.
סעיף קטן ו
ו) ומיהו אפי' עכברים וזבובים ושקצים ורמשים שהם פגומים מעיקרם אם נסרחו אח"כ ואינם ראוים למאכל אדם בטילים גם הם ברוב אם נתערבו. או"ה שם. וכ"מ במ"מ פ"ב מהמ"א דין כ"א. פר"ת או' ב' ודלא כפר"ח שם שאוסר. ער"ה או' א' חו"ד או' ג' ובביאו' שם או' ג' מש"ז או' ב' וכן החק"ל חי"ד סי' ע"א כתב לדחות דברי הפר"ח הנז' יעו"ש. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ז
ז) איסור שנסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם אסור לאכלו בעין כדין נ"ט לפגם דאינו מותר לכתחלה אבל אם נפל בהיתר אינו אוסר ואעפ"י שנתערב עם מיעוט היתר מותר דחשיב דיעבד משום הפסד דבר שנתערב עמו. מנחת כהן שם דף ע"ג ע"ג. פר"ת שם וכתב ודלא כפר"ח דמתיר אף לכתחלה. ער"ה או' ב' וכ"כ משנה למלך סוף פ"ח מהמ"א דמדרבנן מיהא אסור באכילה. וכ"כ השפ"ד או' ד' וכן החק"ל חי"ד סי' ע"ב האריך בזה הרבה וכתב דרבו האוסרים וסברת הפר"ח יחידאה היא יעוש"ב.
סעיף ב'
סעיף קטן ח
ח) [סעיף ב'] פגם זה א"צ שיפגום לגמרי עד שיהא קץ לאכלו וכו' ואע"ג דנ"ט לפגם מנבלה גמרי לה (כמ"ש לעיל או' א') וכל שראויה לגר שמה נבלה אעפ"י שנפגמה התם היינו טעמא מפני שנאכלת בפ"ע ולפיכך אסורה עד שתפגם מאכילת גר אבל איסור תערובת שהולכין בו אחר נ"ט כל שטעמו פוגם התבשיל קצת מותר לפי שאינו נ"ט דאדרבה פוגם הוא. ב"י בשם הרשב"א והר"ן לדעת רש"י. לבוש. ועיין לקמן או' ט"ז.
סעיף קטן ט
ט) שם. אלא אפי' פוגם קצת וכו' איסור שנתיבש ואינו נ"ט בתבשיל כלל הרי זה כעץ ואינו אוסר ואפי' אם נימוח גוף האיסור בתוך התבשיל חוץ מגיד הנשה ודלא כהש"ך סק"ב. מנ"ך ח"א בסי' התערובות פ"י. פר"ח או' ב' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ע' חכ"א כלל נ"ד או' ד' מיהו איסור שנ"ט בתבשיל ואינו לא לשבח ולא לפגם אסור דמ"מ נותן טעם שאינו פגום. פר"ח שם. מנ"י שם. חכ"א שם. זב"צ או' ז'.
סעיף קטן י
י) שם. ויש מי שאומר וכו' משום דיש חולקים בזה כמ"ש לקמן או' ט"ז.
סעיף קטן יא
יא) שם. ויש מי שאומר דה"ד כשנתערב איסור מועט עם היתר מרובה וכו' ואין חילוק בין נמחה ללא נמחה דהא טעם כעיקר דאו' אלא דטעם לפגם לא חשיב ובטל א"כ ה"ה גוף האיסור נמי בטל ברוב. תו"ח כלל פ"ה דין כ"ד. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' חו"ד או' ה' שפ"ד או' ג' חכ"א שם או' ה' בי"צ ח"א בעמ"ז או' ה' והא דשרי אפי' בלא נמחה כגון שאינו מכיר האיסור. שפ"ד שם. חכ"א שם.
סעיף קטן יב
יב) שם. אבל איסור מרובה לתוך היתר מועט וכו' וכן אם נתערב צירו של איסור הוי כגופו של איסור ואינו מותר עד שירבה ההיתר על האיסור או עד שיפגום לגמרי שאינו ראוי לגר. טור בשם הרשב"א. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ה' בל"י או' ד' שפ"ד או' ד' חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ו' זב"צ או' ט'.
סעיף קטן יג
יג) שם. ואפי' מחצה על מחצה וכו' ובספק מחצה על מחצה ג"כ אסור דספק דאו' לחומרא. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ע"ה. זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יד
יד) שם. ואם אין שם ממשו של איסור אלא טעמו בלבד אפי' איסור מרובה וכו' כגון שנפל איסור גדול לרוטב מועט וזרק האיסור מן הרוטב. ט"ז סק"ג. בל"י או' ד' בי"צ בעמ"ז או' ח' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן טו
טו) שם. אפי' איסור מרובה והיתר מועט מותר וכו' ודוקא שנפל איסורא לגו היתרא דקמא קמא בטיל אבל היתרא לגבי איסורא או שנפל האיסור בב"א בעינן רוב בהיתר. חו"ד או' ו'.
סעיף קטן טז
טז) שם. ויש מי שחוכך לומר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר וכו' פי' שפליג על מה שכתב תחלה אם יש שם גוף האיסור ובטל ברוב מהני פגם קצת וזה ס"ל דאפי' הכי אסור דהא נהנה מגוף האיסור במה שיש לו טפי לאכילה ויהיה נהנה טפי מריבוי אכילה שמחמת האיסור יותר מן הקלקול שמקלקל לו קצת בטעם אסור וכאלו לא היה רוב וצריך שיפגום לגמרי כנבלה. ט"ז סק"ד. לה"פ או' ח' בל"י או' ה' ור"ל דפליג על מ"ש תחלה ויש מי שאומר וכו' וכ"כ הפר"ת או' ד' דהיש מי שחוכך חולק על ויש מי שאומר יעו"ש וכ"מ בב"י ומ"ש בערוך השלחן או' ו' שאין חולק על ויש מי שאומר לא דק.
סעיף קטן יז
טוב) שם. ויש מי שחוכך לומר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר וכו' ולענין הלכה אם הוא הפ"מ או שעת הדחק יש לסמוך על סברא ראשונה ולהתיר. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יח
חי) שם. בד"א שפוגם וכו' קאי אריש הסי' ומינתא באפי נפשיה היא. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' לה"פ או' ט' בל"י או' ו' חו"ד או' ז' שו"ג או' ז'.
סעיף קטן יט
יט) שם. או פוגם ולבסוף השביח אסור. והיינו אם אכלו אחר שהשביח אבל קודם שהשביח מותר אעפ"י שאפשר שישביח אח"כ כיון דהשתא פוגם הוא. או"ה כלל ל"ב דין ה' לבוש. ט"ז סק"ה. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ס"ט. הל"פ בסעי' זה. חו"ד או' ח' מיהו הכנה"ג בהגב"י או' ח' כתב דאפי' שעדיין לא השביח והוא עומד בפגמו אסור כיון דעתיד להשביח. וכ"כ הפר"ח או' ח' פר"ת או' ה' ומיהו סיים שם הפר"ת ולענין הלכה נראה להקל כוותייהו (ר"ל כסברא א') בהיכא דהוי מין במינו דבטל ברוב מדאו' אבל לא במין ושאינו מינו עכ"ל ומשמע אבל לסברא א' אין חילוק בין מין במינו לשאינו מינו. וכתב זב"צ או' י"ג דבהפ"מ או שעת הדחק יש לסמוך אסברא ראשונה ולהקל.
סעיף קטן כ
כ) ואם הדבר ספק אם השביח או פגם הולכים להחמיר ומשערין בס' רי"ו סוף נתיב י"ז. והב"ד הפר"ח סוף או' ח' וכתב ומ"מ מסתברא לי דמין במינו ואיכא ודאי רובא דמדאו' בטיל ברוב הולכין בספיקו להקל דהא ספיקא דרבנן לקולא עכ"ל. לה"פ או' יו"ד. בל"י סוף או' ח' חכ"א כלל נ"ד או' יו"ד. וה"ד אם נפל בו איסור ולא ידעינן מה היה האיסור דאפשר שהיה לפגם בתבשיל זה ובזה י"ל שפיר דמותר בדרבנן אבל אם אין ידוע אם דבר זה פוגם או משביח הוי ספק מחמת חסרון ידיעה ולא נקרא ספק. חכ"א שם. ור"ל דאסור עד דאיכא ס' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כא
כא) שם הגה. י"א אע"ג דהאיסור נ"ט לפגם והמאכל מותר מ"מ הקדרה אסורה. ואפי' לבשל בה תבשיל שזה האיסור נותן בו טעם לפגם דהא לא שרינן שום נ"ט לפגם בין במאכל בין בכלי כ"א בדיעבד וכמו שגזרינן בכלי שאין ב"י אטו כלי ב"י כך יש לגזור בהא בכלי איסור הנותן טעם לפגם אטו הנ"ט לשבח. או"ה כלל ל"ב דין י"ב. מש"ז או' ו' ד"ה דע. אבנ דעת המנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ע"ג דאפי' לכתחלה מותר לבשל בה דבר שהאיסור פוגם אותו ולא דמי למה דגזרינן כלי אינו ב"י אטו ב"י יעו"ש וכ"כ הפר"ת או' ז' ער"ה או' ט'.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. ואם בשלו בה אח"כ תוך מעל"ע תבשיל שהאיסור הראשון נותן בו טעם לשבח נאסר התבשיל השני וכו' דהוי כדבר שתחלתו פוגם ולבסוף השביח. תו"ח שם דין כ"ג. ש"ך סק"ח. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט' חכ"א שם או' י"ב.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. אם לא היה בו ס' נגד האיסור הראשון. אבל א"צ ס' נגד כל הבלוע בקדרה דכיון דהיה פגום לא נעשה נבלה. ש"ך סק"ט. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. חו"ד או' ט' חכ"א שם. וה"ד אם היה הקדרה כשיעור התבשיל שבתוכה כגון שהתבשיל היה ן' זיתים והקדרה ג"כ היה מחזיק ן' זיתים דאז הקדרה בולעת הטעם של כל ן' זיתים ויש בה כל טעם האיסור אבל אם לא היה בקדרה רק כחצי מהתבשיל א"צ ס' רק נגד חצי האיסור דהא כיון דלא נ"נ א"צ לשער רק לפי טעם שיעור המדומע והקדרה לא בלעה מכל מה שבקדרה רק החצי לא בלע מהאיסור ג"כ רק החצי. חו"ד בביאור או' ו'.
סעיף קטן כד
כד) תבשיל שנפל בו איסור פגום ונפל אותו תבשיל לקדרה אחרת ובאותו תבשיל היה האיסור לשבח אלו היה האיסור בעין א"צ בקדרה שנית רק ס' נגד האיסור שבקדרה דלא שייך לומר דהקדרה הראשון נ"נ דהא מישרי שרי. ד"מ סוף או' א' בשם או"ה. ט"ז סוף סק"ו. לה"פ או' י"ד. בל"י סוף או' י"א. אלא שיש בהם חסרון ממ"ש בד"מ שלפנינו הנז'.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. אם לא היה בו ס' נגד איסור הראשון. ונראה דא"צ ס' נגד כל האיסור אלא לפי חשבון דהרי גם במאכל הראשון נשאר מן האיסור. לב"ש בסופו בחי' דינים ליו"ד או' מ"ז. פ"ת או' ד' מיהו מכל דברי הפו' הנז"ל משמע דבעינן נגד כל האיסור ואפשר דבהפ"מ או בשעת הדחק דיש לסמוך ע"ז. ועיין לעיל סי צ"ג או' ח' כיצד משערין לפי חשבון יעו"ש.
סעיף קטן כו
כו) אבל אם האיסור נ"ט לשבח במאכל הראשון צריך אח"כ ס' כנגד כל הקדרה משום דכל המאכל הראשון נעשה נבלה. לב"ש שם. פ"ת שם. וכיצד משערין נגד הקדרה עיין לעיל סי' צ"ג או' ג' ואו' ד'.
סעיף קטן כז
כז) ומיהו אם יש בו איזה ספק כגון שנשפך ולא ידעי אי היה ס' נגד הקדרה וידוע עכ"פ שהיה ס' נגד האיסור אפי' לא נגד כולו אלא לפי חשבון א"נ שהאיסור ההוא היה ספק איסור ולא נודע עד אחר שנפל לתבשיל הראשון ואח"כ בתבשיל השני יש ס' נגד האיסור לפי חשבון שרי. ואפשר דבעי דוקא שלא נודע עד שנתבשל תבשיל השני וצריך להתישב בדבר. לב"ש שם. פ"ת שם.
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. אבל אם נערו התבשיל הראשון בכף וכו' לא נאסרה הקדרה. דהוי כנ"ט בר נ"ט דהתבשיל שרי א"כ האיסור נתן טעם בכף והכף בתבשיל והתבשיל בקדרה ועדיין הטעם פגום. תו"ח כלל פ"ה דין כ"ג. ד"מ או' א' ט"ז סק"ו. ש"ך סק"י. מיהו הט"ז שם תמה על דברי רמ"א הנז' וכתב דלענין דינא דאפי' שהכף נאסרה מחמת איסור מושבח אם תחבה לקדרה שיש בה תבשיל שהאיסור שבכף פוגמו הו"ל הקדרה נ"ט בר נ"ט דהיתרא. וכן הסכים הפר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"א וכתב ודלא כהש"ך בנה"כ שחולק על הט"ז. כריתי או' ה' חו"ד או' יו"ד. מש"ז או' ו' זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כט
כט) שם בהגה. וכן בדבר שאין לו טעם כלל כגון היורה שמתיכין בה דבש אעפ"י שיש שם רגלי הדבורים לא נאסרה וכו' ואפי' אם יש שם גופי הדבורים ג"כ הקדרה לא נאסרה דקבל טעם פגום. שפ"ד או' י"א. ואפי' לכתחלה מותרת. זב"צ או' י"א. ולענין אם מותר לאכול הדבש בלא סינון עיין לעיל סי' פ"א סעי' ח' ולקמן סי' ק"ד סעי' ג' ובדברינו לשם יעו"ש.
סעיף ג'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ג'] אפי' אין כח באיסור לבדו לפגום אלא ע"י דבר אחר וכו' ואלמלא המלח והתבלין שבה לא היה כח באיסור לפגום וכו' וה"ה איפכא כשהוא פוגם מפני שאין שם מלח או תבלין ואלו היה שם מלח או תבלין כראוי לא היה פוגם מותר כיון דהשתא מיהא פוגם. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ג. כריתי או' ו' חו"ד או' י"א. שפ"ד או' י"ב. חכ"א כלל נ"ד או' י"א.
סעיף קטן לא
לא) שם. ואלמלא המלח והתבלין שבה לא היה כח באיסור לפגום וכו' ועכ"פ אסור ליתן לתוכו מלח דיהיה מורגש האיסור. כריתי שם. ור"ל כדי שיהיה מורגש פגם האיסור ויהיה מותר משום דהו"ל השביח ולבסוף פוגם דאסור כמ"ש סוף סעי' ב'.
סעיף ד'
סעיף קטן לב
לב) [סעיף ד'] שמן ודבש של עכו"ם וכו' זה הוא לשון הרמב"ם פי"ז מהמ"א וכתב הכ"מ שם דס"ל דסתם כלים של עכו"ם הם ב"י וכ"כ ב"י לקמן סי' קכ"ב וא"כ קשה כיון דפסק לקמן סי' קכ"ב סעי' ו' דסתם כלים של עכו"ם אינן ב"י א"כ הכא בלא"ה מותר וצ"ל דלא הביא כן דברי הרמב"ם אלא ללמוד דבשר פוגם שמן ודבש. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ד. חו"ד או' י"ב. ביאור הגר"א או' ט"ו. ור"ל דבשר בעין פוגם נמי לדבש ושמן. שפ"ד או' י"ג. דר"ת או' נ"ט. ועיין לעיל סי' פ"ז או' צ"א.
סעיף קטן לג
לג) שם. מפני שהבשר פוגם את השמן וכו' והיינו שמן זית אבל בשאר שמנים אפשר דאינו פוגם ובפרט דגם בשמן זית איכא פלוגתא כמ"ש אח"כ.
סעיף קטן לד
לד) שם. מפני שהבשר פוגם את השמן וכו' וי"א דהבשר משביח את השמן. ש"ך ס"ק י"ד בשם כמה פו' פר"ח או' ט"ו. מנ"י על התו"ח כלל ע"ה או' ל"ד. לה"פ סוף או' י"ז. בל"י או' י"ד. ער"ה סוף או' י"א. וכן יש להחמיר ולאסור רק בהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך על דברי מרן הש"ע ודעמיה. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן לה
לה) וכל זה דוקא שידעינן בודאי שנתערבו בו או שיש בו פליטת כלים ב"י אבל בודאי מן הסתם אין לחוש גבי שמן כמשמעות הש"ס וכל הפו' וגם אין לחוש לחשש שמושחין החביות בשומן חזיר כמ"ש הרמ"א בתשו' סי' נ"ג טעמים רבים להיתרא יעו"ש. מנ"י שם וכתב שזה ג"כ דעת הש"ך יעו"ש.
סעיף קטן לו
לו) שם. מפני שהבשר פוגם את השמן וכו' וכן היין פוגם את התאנים כמ"ש לקמן סי' קל"ד סעי' ט' יעו"ש. ואין חילוק בין תאנים לחים ליבשים וי"א דוקא יבשים אבל לחים נ"ט לשבח. כנה"ג שם בהגב"י או' כ"ד. שפ"ד בסי' זה או' י"ג.
סעיף קטן לז
לז) שם וכן לדבש. בב"י תמה שהרי העולם מבשלים דבש עם בשר והוא משובח מאד וכתב דשמא י"ל שעל ידי התבלים והבצלים הוא משביח אבל אלו היו בשר ודבש לבדם היו פוגמים עכ"ד. והט"ז סוף סק"ז כתב דיש חילוק בין דבש עצמו למשקה העשוי מדבש וכמ"ש בהגה יעו"ש.
סעיף קטן לח
לח) שם הגה. וי"א דבשר אינו פוגם דבש עצמו רק משקה הנעשה מדבש ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר. ולענין הלכה יש לנהוג כרמ"א דבהפ"מ או שעת הדחק מותר אבל בהפסד מועט יש להחמיר. וכ"פ כנה"ג בשו"ת בעי חיי סוף סי' קל"ג יעו"ש. זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. בשר או חלב ביין הוי לפגם ומותר. היינו חלב בציר"י. נוב"י חי"ד סי' ל"א. הריטב"א בחי' ע"ז סוף דף נ"ט. וכ"כ השואל להריב"ש בסי' שמ"ט דחלב בצירי ביין נ"ט לפגם. ער"ה סי' קכ"א או' ב' שש"א או' ז' חו"ד בביאו' או' ח' אבל חלב בקמץ משביח ביין. נוב"י שם וכתב ודלא כהשפ"ד או' י"ג שכתב בהיפך. זב"צ או' כ"ב וכתב וכן עיקר ודלא כהחכ"א כלל נ"ד או' י"ז שהניח הדבר בספק.
סעיף ה'
סעיף קטן מ
מ) [סעיף ה'] כל קדרה שאינה בת יומא וכו' עיין לעיל סי' צ"ג סעיף א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מא
מא) שם. ואם בישל בה כשאינה בת יומא התבשיל מותר וכו' וה"ד בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשל בה אפי' אינה בת ב"י פר"ת או' ז' שש"א או' ח' ואפי' באיסור דרבנן אסור לבשל בה לכתחלה אחר מעל"ע שש"א שם. ואפי' אם הקדרה כלי חרס שאין לה תקנה בהגעלה אסור לבשל בה לכתחלה כמ"ש לעיל סי' צ"ג או' י"ג. וכלי חרס שיש בו הפ"מ אם מותר לבשל בו לכתחלה אחר מעל"ע עיין לעיל סי' צ"ג או' ט"ו.
סעיף קטן מב
מב) שם. והוא שתהיה מודחת וכו' וסתם כלים שנתבשל בהם אמרינן שהיו נקיים ולא היה שומן דבוק בהם ולפ"ז מ"ש והוא שהיה מודחת וכו' היינו לאפוקי כשידוע בבירור שלא היתה נקיה ואינה מודחת וקמ"ל דהשומן הדבוק אינו נ"ט לפגם אחר מעל"ע. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' ט"ז. פר"ת או' ח' לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ז. כריתי או' ט' חו"ד או' י"ד. חכ"א כלל נ"ה או' א' וכ"כ לעיל סי' צ"ה או' ו'.
סעיף קטן מג
מג) שם. ויש מתירין וכו' ס"ל שטיחת האיסור שעל פני הכלי נפגם ג"כ אחר מעל"ע. ולענין דינא דעת הטור לקמן סי' קכ"ב כסברא הראשונה דמה שהוא בעין על פני הכלי אינו נפגם אחר מעל"ע. וכ"נ דעת ב"י. וכן לקמן סי' קכ"ב סעי' ג' לא הביא רק סברא הראשונה. וכ"פ בתו"ח כלל פ"ה דין כ"א. וכ"פ רש"ל פכ"ה סי' ס"ד. ט"ז סק"ח. ש"ך שם. פר"ח או' י"ז. וכ"כ הפר"ת או' ט' על דברי יש מתירין הנז' דסברא רחוקה היא ואין לחוש לה כלל. לה"פ או' כ"ג. בל"י או' י"ח. חו"ד או' ט"ו. וכ"פ חכ"א שם. בי"צ ח"ב או' ב' ומשמע דאפי' בהפ"מ הולכין אחר סברא הראשונה והכי נהוג.
סעיף קטן מד
מד) שם הגה. ואם יש ס' נגד מה שדבוק עליו לכ"ע שרי וכו' ורש"ל פכ"ה שם חלק ע"ז ואמר דמאחר דאיכא ממשות בעין אז הטעם שבקדרה שאינו ב"י נותן טעם לשבח והוי הכל טעם הבא מן הממש ואין דבריו נראין. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' י"ז פר"ת או' ט' לה"פ או' כ"ד. בל"י או' י"ט. כריתי או' יו"ד. חכ"א שם. בי"צ שם. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן מה
מה) מכתשת של גוים שכתשו בה חטים שהרתיחו אותם על האש ביורה שבשלו בה בשר אפי' היורה היתה ב"י מותר לכתוש בה חטים לכתחלה דצונן אינו מפליט ומבליע ע"י דיכה. ער"ה או' י"ב. זב"צ או' כ"ז.
סעיף ו'
סעיף קטן מו
מו) [סעיף ו'] יש מי שאומר וכו' כתב זה בשם יש מי שאומר לפי שיש חולקין בזה כמ"ש ב"י בבד"ה. וכ"מ מסתמיות סעי' הקודם דבאינה ב"י שרי ואין חילוק בין אם בשלו בה אח"כ דבר חריף או אינו חריף וכן סתם לעיל סי' צ"ו סעי' א' ועיין בדברינו לשם או' י"א.
סעיף קטן מז
מז) שם. שאם שמו פלפלין בקדרה של איסור וכו' לאו שימה בעלמא קאמר בצונן שהצונן אינו מפליע ואינו מבליע אלא ע"י בישול קאמר. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' כ"ה. חו"ד או' ט"ז. שו"ג או' י"ח. חכ"א כלל נ"ה או' ב' בי"צ ח"ב או' ג' ערוך השלחן או' כ"ד.
סעיף קטן מח
מח) שם. דחורפיה משויא ליה לשבח. ומבואר בסי' צ"ה סוף סעי' ב' בהגה דדוקא רובו דבר חריף בעינן ומשו"ה בעינן עכ"פ בתבלין חלק גדול שהוא נרגש הרבה בקדרה. ט"ז סק"ט. פר"ח שם. מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ס"ח. לה"פ שם. בל"י או' ד'. חו"ד שם. שו"ג שם חכ"א שם. בי"צ שם. ערוך השלחן שם. וכ"ה לקמן בהגה סי' קכ"ב סעי' ג' יעו"ש.
סעיף קטן מט
מט) שם. דחורפיה משויא ליה לשבח. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סי' צ"ו או' יו"ד דכל היכא שסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב יש אוסרים דאין להתיר כדעת המתירין אלא בהפ"מ או בשעת הדחק יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן אם בישל בה דבר חריף אחר מעל"ע אין להתיר אלא בהפ"מ או בשעת הדחק. וכ"פ זב"צ או' כ"ע.
סעיף ז'
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ז'] קדרה שהיא בלועה מבשר וחלב וכו' פי' כיון שכבר נאסרה הקדרה מבליעת בשר בחלב נחשבים המים שבישל תוך מעל"ע כנבילה והוי כאלו בישל אז בשר בחלב. ע"ז סק"י.
סעיף קטן נא
נא) שם. חשיבא ב"י עד שתשהא מעל"ע משעה שהוחמו בה המים. וכ"ה סברת מור"ם ז"ל בהגה אלא שיש מן האחרונים שהשיגו על סברא זו וסברי דלא חשבינן מעל"ע רק מבישול האיסור ולא משהוחמו בה המים. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' ך' פר"ת או' יו"ד. לה"פ או' כ"ז. וכ"כ ב"י בשם סמ"ק דיש הרבה מקילין בדין זה מאחר שאין בגוף האיסור ב"י אין להחשיבו כב"י יעו"ש. אמנם הבל"י סוף או' כ"א הסכים לענין הלכה כדברי הש"ע ומור"ם ז"ל. וכ"פ חכ"א כלל נ"ה או' ד' ערוך השלחן או' כ"ו. ומיהו כיון דיש מקילין בהפ"מ איכא צד להקל. בי"צ ח"ב או' ו' וכ"כ זב"צ או' ל"א כיון דהאחרונים דחו סברא זו יש לסמוך עליהם בהפ"מ או לכבוד שבת וכ"כ לעיל סי' צ"ב או' י"ח יעו"ש.
סעיף קטן נב
בנ) שם. משעה שהוחמו בה המים. ודבר פשוט הוא דלאו דוקא מים אלא כל דבר היתר שנתבשלה בהקדרה דינם כמים. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן נג
גנ) שם הגה. אבל אם עברה לילה מותר ודוקא לילה לפי שהלילה גורם להפיג הטעם. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' כ"ב. שפ"ד או' י"ט. חו"ד או' י"ז. חכ"א שם. וכל הלילה בעינן מתחלת השקיעה עד שיאיר היום שתהא הקדרה בלי בישול. כריתי או' י"א. שפ"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ז. והיינו עד עלות השחר. שפ"ד שם. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן נד
דנ) שם הגה. אבל אם עברה לילה מותר. ואינו מועיל לינה אלא לענין שחימום המים אח"כ לא יעשוה ב"י אבל אם חממו מיד שנעשה ב"י מחדש צריך מעל"ע מחימום המים. כן מוכח בב"י ולקמן בש"ע סי' קכ"ב ס"ד ודלא כתו"ח כלל פ"ה דין ז' ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח שם. לה"פ או' כ"ח. חו"ד או' י"ח. חכ"א כלל נ"ה או' ד' בי"צ ח"ב או' ה'.
סעיף קטן נה
הנ) גם מ"ש הרב אח"כ בהגה וכן אם עברה לילה. בין בישול בשר לחלב וכו' אינו מוכרח לדעת ב"י ש"ך שם, ור"ל אלא אפי' איכא לינת לילה בין בישול בשר לחלב ואח"כ חממו בה מים חשבינן מעל"ע מחימום המים וכ"פ הבי"צ שם.
סעיף קטן נו
ונ) כלי שבשלו בו חלב היום ועבר עליו לילה ולמחר בשלו בו בשר ואינו יודע אם כבר עבר עליו מעל"ע או שמא הוא עדיין תוך כ"ד שעות יש להתיר בהפ"מ מטעם ס"ס שמא כבר עבר מעל"ע ואת"ל לא עבר עדיין שמא הלכה כדעת הפו' דלינת לילה פוגם. חכ"א שם או' ה' זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן נז
זנ) אם בשלו חלב בקדרה ולאחר שעבר לילה אחת בתוך מעל"ע בשלו בשר בקדרה וספק אם הוא אותו קדרה שבשלו בה חלב או לא נראה דשרי דכיון דספיקא סמכינן עליו. זכרון משה בליקוטי דינים סי' כ"ה. ור"ל כיון דאיכא ספק בקדרה ועוד איכא ספק שמא הלכה כדעת הפו' דלינת לילה פוגם הו"ל ס"ס ושרי. והב"ד מנ"י על התו"ח כלל נ"ט או' ט' וחכ"א שם. וכתב שם המנ"י דבהפ"מ יש לסמוך עליו. ומ"ש דבהפ"מ יש לסמוך עליו משום דהו"ל ספק בגופו וספק בתערובת ואין להתיר אלא בהפ"מ כמבואר בדיני ס"ס בסי' ק"י יעו"ש.
סעיף קטן נח
חנ) והא דאמרינן שאם בתוך מעל"ע שבשלו בה בב"ח חממו בה מים דחשבינן מעל"ע מחימום המים אפי' אם הוחמו בה מים מאה פעמים בתוך מעל"ע של חימום הקודם ואפי' עד חודש ימים חשיב כל פעם ב"י. שערי דורא סי' פ"ה דין ו' או"ה כלל ל"ג דין ו' כנה"ג בהגב"י סוף או' כ"ו. והגם דהם נקעו שבשלו בה איסור היינו לדידהו דאית להו בכל האיסורין חנ"נ כמ"ש לעיל סי' צ"ב סעי' ד' בהגה אבל לפי פסק הש"ע שם דלא אמרינן חנ"נ אלא בב"ח ה"ה הכא דלא בעינן מעל"ע מחימום המים אלא דוקא בב"ח אבל בשאר איסורים אפי' חממו בה מים קודם לינת לילה חשבינן מעל"ע משעת בישול וכן מתבאר כאן בש"ע דנקט דוקא בב"ח ורמ"א הוסיף וה"ה בכל האיסורין לפי מה דקי"ל וכו'.
סעיף קטן נט
טנ) שם בהגה. ובמקום הפסד יש להתיר בכה"ג בשאר איסורים בכל ענין וכו' פי' אפי' קודם לינת לילה כיון דהיא גופה דהמים יהיו נחשבים כנבילה בשאר איסורין הוא פלוגתא בסי' צ"ב. (סעי' ד') ובכה"ג סמכינן אמקילין. ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ד.
סעיף קטן ס
ס) שם בהגה. ובמקום הפסד יש להתיר בכה"ג וכו' פי' במקום הפסד קצת דאילו במקום הפסד גדול בלא"ה מותר מטעם די"א דאין אומרים חנ"נ באיסור לח שנבלע בהיתר לח וכדלעיל סי' צ"ב סעי' ד' בהגה יעו"ש. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' כ"ג. חו"ד או' י"ט. ביאור הגר"א או' כ"ו. וכ"ז לדעת הסוברים בכל האיסורין חנ"נ אבל לדעת הסוברים דדוקא בב"ח חנ"נ בשאר איסורין יש להתיר בכל גוונא אחר מעל"ע מבישול האיסור.
עמוד הקודםעמוד הבא