התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן פו
הרב יעקב חיים סופר
סימן פו
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] סימני ביצים להכיר שהם מעוף טהור אם שני ראשיה כדין או חדין וכו' ואפי' אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור אין סומכין עליו. ואפי' ישראל שמוחזק בכשרות ואומר שהם מעוף פלוני ואנו מכירין שאותו עוף פלוני הוא טהור אין סומכין עליו שהוא ודאי טמא ואפי' אם יראה לנו העוף ויאמר זה העוף שהביצים באים ממנו אינו נאמן דודאי משקר. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' פר"ת או' ב' מנ"י על התו"ח כלל ס"ו או' ג' שפ"ד או' א' חכ"א כלל ט"ל או' ב' בי"צ ח"א בעמ"ז או' ג' מק"מ או' א' ערוך השלחן או' א' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ב
ב) ואפי' יבואו שני עדים וישבעו. שהוא מעוף טהור עדים שקרים הם ורוצים להכשיל באיסור. ערוך השלחן שם. ואפי' העידו עליו מאה עדים שהוא טהור לא יועיל דבודאי משקרי. חכ"א שם.
סעיף קטן ג
ג) ומיהו היכא דאיכא לפנינו עוף טהור הנאכל במסורת ובסימניו והטיל ביצה לפנינו ע"ז הדרך נראה דשרי. פר"ת שם. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ד
ד) ביצה ששני ראשיה כדין או חדין שנמצאת בלול של תרנגולים חשש גדול הוא זה ובא מעשה וחפשו ומדדו שהיה הצד האחד חד מן האחר כחוט השערה אמרתי כל מדות חכמים כן הוא. שו"ת הלק"ט ח"א סי' ל"ד. שפ"ד חו' ו' מחב"ר או' א' זב"צ או' ג' וכתב וע"כ מקום שימצא כן צריך למדוד הב' ראשים ואם נמצא ראש הא' יותר מחבירו יכשירנו.
סעיף קטן ה
ה) שם. ואם ראשו א' כד ועגול וראשו הב' חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים וכו' ביצה שיש לה שני חלמונים יש להתיר. פר"ח סוף או' ה' לה"פ או' א' בל"י או' א' שו"ג מחו' או' א' שפ"ד שם. מחב"ר או' ב' וכתב וכן המנהג פשוט שמצויים לפעמים ביצים בשתי חלמונים ואוכלים אותם ואין פוצה פה. זב"צ או' ד' וכתב וכן המנהג בעיר בגדאד יע"א.
סעיף קטן ו
ו) וכן לפעמים נמצא ביצה קטנה בתוך הגדולה והיא מותרת. פר"ח שם בשם ס' שער השמים. לה"פ שם. בל"י שם. מחב"ר שם וכתב וכן העיד לי חכם חסיד שהוא ראה בעיניו ביצה קטנה בקליפה בתוך ביצה אחרת. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ז
ז) נמצאת ביצה קטנה א' בין ביצי תרנגולות קטנה מחברותיה מעט ושברוה ונמצאת כל החלבון לבן מבלי חלמון כלל הביצה זו טמאה. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע ובתשו' אהלי יעקב סי' ק"ה. פר"ח שם וכתב זולתי אם נתבטלה מין במינו ברובא דאז יש להתיר. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג שם. מחב"ר שם. וכתב שם מהריק"ש בסוף התשו' אחר שכתבתי זה אמרו לי שהתרנגולת כשפוסקת מלהטיל ביצים מטלת ביצה א' שכולה חלבון ועכ"ז כשהעכו"ם מוכר הביצים לא סמכינן אהכי להתירה כשאין בה סימן טהרה עכ"ל ומשמע דאם נמצאת בלול תרנגולים שבביתו יש לסמוך להתירה אמנם צריך שתהיה קטנה ביותר כמ"ש בס' שער השמים ולא כנידון מהריק"ש שכתב בתשובותיו שהיתה קטנה מחברותיה. מחב"ר שם. וכ"כ הפר"ח שם בשם ס' שער השמים והוא שתהיה קטנה עד מאד. לה"פ שם. בל"י שם. והיינו שהוא פחות מאגוז ועגול ככדור. שו"ג שם.
סעיף קטן ח
ח) שם. לפיכך שואל לצייד ישראל. הגה. או עכו"ם. דעת המחבר כדעת הרמב"ם פ"ג מהמ"א דדוקא בישראל שאינו מוחזק בכשרות סומכים עליו אבל בעכו"ם לעולם אין סומכים עליו אבל הרמב"ן והר"ן והטור חולקין עליו וס"ל דבעכו"ם נמי סומכין עליו כמו שסומכים על ישראל שאינו מוחזק בכשרות וכן עיקר. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' אבל הפר"ת או' ג' הסכים לדברי הרמב"ם והש"ע. וכתב הרב זב"צ או' ז' הגם דהאחרונים העלו כס' ההגה ז"ל דעכו"ם נאמן אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו עכ"ל והבי"צ ח"א בעמ"ז או' ח' כתב דלצורך גדול כגון בע"ש או לשמחת יו"ט איכא צד להקל אבל בלא זה אין להקל כיון דהמחבר מחמיר.
סעיף קטן ט
ט) שם. אם אמר ליה של עוף פלוני הוא וכו' הטעם דכשאומר של עוף פלוני הוא חזקה שאינו משקר משום שירא שמא יביאו ביצי אותו עוף ויראו שאינן דומין לאלו ונמצא מתבדה משא"כ כשאינו אומר אלא של עוף טהור הוא דכשיביאו ביצי עוף טהור ולא ידמו מצי למימר לא של עוף זה אמרתי לכם אלא של עוף אחר שאין אתם מכירו והוא טהור. ש"ך סק"ג.
סעיף קטן י
י) שם. ואם אמר של עוף טהור ולא אמר שמו אינו סומך עליו. וה"ה באומר שמו אלא שאין אנו מכירין אותו אין לסמוך עליו. ט"ז סק"ב. כריתי או' ד' בי"צ ח"א או' א'.
סעיף קטן יא
יא) שם. לפיכך אין לוקחים ביצים מן העכו"ם אלא א"כ היה מכיר אותם ויש לו בהם טביעות עין וכו' ולדעת הרב בהגה (שכתבנו לעיל או' ח' דבעכו"ם נמי סומכין כמו בישראל) אפי' בלא טביעות עין סומכין עליו כשאומר מעוף פלוני הוא ואנו מכירין שהוא טהור. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג'.
סעיף קטן יב
יב) שם. ואין חוששין להם שמא הם ביצי טריפה וכו' דבתר רובא אזלינן ורוב ביצים כשירים הם. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ה. פר"ח סוף או' ד' כריתי או' ו'.
סעיף קטן יג
יג) ואף שלוקחים פת שטוח עם ביצים מעכו"ם נמי דלא חיישינן לתרי מיעוטא שמא של עוף טמא או ממיעוט טריפות משום דעכשיו אין מצוי בינינו כלל עוף טמא שמטילין ביצים בין הבריות ולא מצטרפין לתרי מיעוטא. מש"ז או' ד' ושפ"ד או' ה' משמע אבל היכא דשכיח ביצי עוף טמא מצטרפי תרי מיעוטא ואין ליקח פת שטוח בביצים מן העכו"ם. ועיין לקמן סעי' יו"ד ובסי' קי"ב סעי' ו'.
סעיף ב'
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ב'] עכשיו נוהגין ליקח ביצים בסתם מכל אדם וכו' ואפי' מנכרי. לבוש. פר"ת או' ד' ערוך השלחן או' י"ב. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן טו
טו) שם. עכשיו נוהגין ליקח ביצים בסתם מכל אדם וכו' משמע אפי' אין לו בהם טביעות עין ואינו אומר משל עוף פלוני וטהור הוא ואפי' אינו אומר כלום לוקחים ואפי' מעכו"ם כל שאין שני ראשיהם כדים או חדים מטעם שאין עוף טמא מצוי בינינו אבל הרב המגיד פי' דהא דנוהגים ליקח עכשיו מכל אדם היינו טעמא לפי שאין לוקחין אלא ביצי תרנגולת ואווז ואותן ניכרים בטביעת עין עכ"ל משמע דוקא כשיש לו בהם טביעת עין מותר וכ"מ דעת הרב בהגה וכ"כ בתו"ח ריש כלל ס"ו בהדיא. ומשמע מדברי התו"ח שם דבביצי תרנגולת ואווז א"צ לבדוק כלל ולעיין אחר הסימנים וכ"מ מדבריו כאן בהגה וכ"כ באו"ה כלל מ"ב דין ס"ז. ש"ך סק"ו. מיהו בערוך השלחן שם כתב דגם כוונת הש"ע כרמ"א וכדברי המ"מ ורמ"א לפרושי אתי ומ"ש הש"ך דלפלוגי אתא אינו מוכרע.
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. ודוקא בביצים השכיחים דהיינו ביצת תרנגולים וכו' ואם הביא עכו"ם ביצים ושברם בפנינו שלא בכוונה ולא הכרנום עדיין בטביעת עין שהיא של תרנגולת מותר דאזלינן בתר רובא ודלא כמי שאסר. ט"ז סק"ה. פר"ח או' ה' מנ"י על התו"ח כלל ס"ז או' א' מש"ז או' ה' אבל כשהם שלמים לפנינו ואנו מכירים אותם שאינם מתרנגולת ואווזות אין להתירם. פר"ח שם. וכן במקום שאומר העכו"ם בפירוש שהם ממין דלא שכיח דאז צריך סימנים אין להתירם. ט"ז שם. מנ"י שם. מש"ז שם.
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. דהיינו ביצת תרנגולים או אווזות וכו' וכן המנהג לקנות ביצים בר אווזות מקצתן בקליפין לבנים ומקצתן ירוקין בקליפתן כי מכירין בהם שהם ביצי בר אווזות שדרכן בכך. תו"ח כלל ס"ו דין א' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ד' בל"י או' ג'.
סעיף קטן יח
חי) מין של בר אווזא שהיא מין קטן מהאחר הדבר פשוט שהיא מין טהור. פר"ח שם. לה"פ שם.
סעיף קטן יט
יט) ויש מין אחר של אווז שנקראין אווזות הבר שהן גדלים בין בצעי המים ובל"א קורין אותו ווילד"י ענט"ן מותרות. פר"ח שם. בל"י שם. וכ"כ לעיל סי' פ"ב או' י"ד.
סעיף קטן כ
ך) והנה בקצת מקומות אוסרים אווזות ובר אווזות שחרטומיהן שחורות וקורין אותם ווילד"י גענ"ז או קיצקי"ש ואפ"ה לוקחין ביצים ואין חוששין שמא מהם הם הביצים דיש כמה דעות שהם עצמם מותרים ואף שאנו מחמירין אין להחמיר מספק בביצים ועוד דאין שכיח שיטילו ביצים בין הבריות. שפ"ד או' ז' ועיין לעיל סי' פ"ב או' כ"ג.
סעיף קטן כא
כא) ונראה דבמקומות הללו אין לאכול אלא ביצי תרנגולים ואווזות אבל של עופות הקטנים כגון של צפורים אסור דדמו לשל סנונית לכן כל ביצה המנוקדת בנקודות שחורות או שקליפה אינה לבנה ה"ז יצאה מכלל ביצי תרנגולת ואווזים המצויים בינינו שהם לנו בחזקת טהרה ויכול להיות דטמאים הם ואסורים אפילו בזה"ז. פר"ת או' ד' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן כב
כב) וכן פעם הביאו פה בעיר קדשנו ירשת"ו ביצים כמו ביצת תרנגולת אלא שהיה בקליפה שלהם מעט ירקות ואינה לבנה כמו קליפת ביצת תרנגולת והעידו שפעם א' ג"כ הביאו מזה הביצים מקדמת דנא לפני הב"ד ואסרום משום ביצי עוף טמא ושברנו א' מהם וראינו שהחלבון שלהם הוא בצד החלמון וגם היה החלבון שלהם קלוש כמו מים ולא עב כמו חלבון ביצת תרנגולת ונתברר לנו שהם מעוף טמא וע"כ צריך אדם ליתן דעתו ע"ז מפני שאין הפרש בוניהם לביצת תרנגולת אלא מעט הירקות כנז'.
סעיף קטן כג
כג) מעשה בעכו"ם שהביא ביצים למכור והיו משונים במראיתם ונוטים קצת לשחרות ומנומרים בנקודות אבל צורתם כביצי תרנגולת ראשן א' כד והב' חד וחלבון בחוץ וחלמון בפנים ואסרם הרב מהר"ש צרור כיון דאין להם קבלה מפורשת וכ"ש שאמרו עכו"ם שהם מעוף שאין אוכלין אותו. שו"ת בית יהודה בסופו דף קט"ו ע"ב או' ס"ז. מחב"ר או' ג' זב"צ או' י"ב.
סעיף ג'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ג'] ביצת נבילה וטריפה וכו' ביצת נבילה אינו אסור אלא מדרבנן דמה"ת מותר דהא א"א שתגמר לאחר מיתה וביצת טרפה אסורה מה"ת מפני שאח"כ נגמרה באיסור ואפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מה"ת (ר"ל שהחמירו בה כשל תורה) דלא פלוג. כ"כ ב"י והסכים עמו התו"ח ריש כלל ע"א. ש"ך סק"ח. בל"י או' ה' פליתי או' ד' חכ"א כלל ט"ל או' ד'.
סעיף קטן כה
כה) וביאור הדברים דאם שחט העוף ונתנבלה בידו בא' מהדברים המפסידים את השחיטה כנ"ל סי' כ"ג וכ"ד ומצא בה ביצה גמורה בקליפתה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה וה"ט שכל זמן שהיא בבטן העוף עובר ירך אמו הוא והרי היא כמוה. וביצת טרפה היינו טרפה מחיים כגון שנשמטו אגפיו וכו' כנ"ל בסי' נ"ג סעי' ג' או נשבר עצם הקולית וכו' כנ"ל בסי' נ"ה סעי' א' ואח"כ הטילה ביצה ד"ה אסורה מפני שגדלה באיסור. שו"ג או' ה' ועיין עוד מזה פר"ח או' ז' ופר"ת או' ה'.
סעיף קטן כו
כו) שם. אפי' נגמרה שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה. ואפי' ילדה מיד שנטרפה אסורה גזירה אטו מעורה בגידין. ב"י בשם הרשב"א. ט"ז סק"ו. בל"י שם. והיינו בילדה מיד שנטרפה מדרבנן כמו ביצת נבילה. ומיהו בספק טרפה אין מקילין ובספק נבילה מקילין. מש"ז או' ו' ור"ל אפי' בילדה מיד שנטרפה שהיא מדרבנן אין מקילין בספק משום לא פלוג כמ"ש לעיל סוף או' כ"ד.
סעיף קטן כז
כז) שם. ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות. אנבילה נמי קאי דכיון שהיא ביצת נבילה בודאי אתחזק איסורא ולא בטיל משא"כ כשהיא ספק ביצת נבילה דהוי ספיקא בדרבנן לקולא. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ח' שפ"ד או' ט' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כח
כח) שם. ואפי' נתערבה באלף כולם אסורות. והטעם משום דהוה דבר שבמנין. ט"ז סק"ז. לה"פ או' ה' בל"י או' ד' ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן כט
כט) שם. ואפי' נתערבה באלף כולם אסורות האחרונים הקשו על מרן ז"ל דכאן סותר למה שפסק בסי' ק"י סעי' א' דגם דבר שדרך למנותו תמיד בטל יעו"ש וגם על הרמ"א הקשה הש"ך סק"י דשם בסי' ק"י פסק דדבר שדרכו למנות תמיד לא בטיל משמע הא ביצים שלפעמים מוכרים סל מלא ביצים בטיל וכמ"ש בתו"ח ריש כלל מ"ב וכאן לא דבר כלום יעו"ש ומ"מ לענין דינא האידנא שאינו נמצא כלל בגבולינו למכור סל מלא ביצים באומד בלי מנין פשיטא דאפי' באלף לא בטיל וכמ"ש רש"ל פג"ה סי' ן' והביאו הש"ך סי' ק"י סק"ט. וכ"כ המש"ז סי' זה או' ז' ובשפ"ד או' יו"ד וכ"כ חכ"א כלל ט"ל או' ד' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ד' זב"צ או' ט"ו. וכתב שם בשפ"ד ואפי' בהפ"מ לא בטיל. וית' עוד זה לקמן בסי' ק"י סעי' א' יעו"ש.
סעיף קטן ל
ל) שם. אבל ספק אם היא ביצת נבילה או אם היא ביצת שחוטה מותרת וכו' ולא מבעיא בספק אם זו הביצה היא מתרנגולת נבילה או מתרנגולת אחרת שהיא שחוטה דמותר אלא אפי' ידענו בודאי מאיזה תרנגולת היא אלא שספק אם התרנגולת היא נבילה או שחוטה כגון ספק בשחיטה דק"ל שהוא פסול הביצה מותרת. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח או' יו"ד. פר"ת או' ז' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' הל"פ בסעי' ג' שו"ג או' ח' שפ"ד או' י"א. חכ"א שם או' ה' בי"צ שם בעמ"ז או' ה' מק"מ או' ו' זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן לא
לא) והא דאמרינן כגון ספק בשחיטה מותרת מיירי בספק שהה ודרס או סכין פגומה כמבואר סי' י"ח בש"ך או' א' דהוי רק ספק משא"כ אם לא בדק בסימנין אם שחט הרוב דהוי ודאי נבילה אין סברא להתיר הביצה כה"ג. שפ"ד שם. זב"צ או' י"ז. וכ"כ השו"ג שם דהשוחט עוף בסכין בדוק ונמצא פגומה דהיא נבילה כנז"ל סי' י"ח סעי' א' דהביצה מותרת שהרי משום חששא שמא בעור נפגמה הוא דנבילה כנז' שם. ועיין בדברינו לשם או' ד'.
סעיף קטן לב
לב) שם הגה. ואם נשחטה התרנגולת ונמצאת טרפה דין ביצים כדין חלב שנחלב מבהמה ועיין לעיל סי' פ"א. ור"ל כדין גבינות שנעשו מחלב בהמה ואח"כ נמצאת טרפה שנת' בסי' פ"א סעי' ב' ב"י. ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן לג
לג) ותרנגולת שלא נמצא בה מרה וקודם ששחטה היה לו ביצים ממנה עיין לעיל סי' מ"ב או' נ"ו.
סעיף ד'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ד'] הכה תרנגולת על זנבה והפילה ביצתה קודם שנגמרה מותרת וכו' והוא שאינה מעורה בגידין. אבל אם היתה מעורה בגידין ה"ז כבשר הפורש מן החי ואסורה. טור בשם הרשב"א. ב"ח פרישה או' ט' ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"א. שפ"ד או' י"ג. חכ"א שם או' ז' בי"צ ח"ב או' ג'.
סעיף קטן לה
לה) ולאו דוקא הכה הוא דבעינן שלא יהיו מעורות אלא אפי' היא מאליה הטילה ביצה כמעשיה בכל יום אם היא מעורה הרי היא כבשר הפורש מן החי. פר"ת או' ח' שפ"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ח'.
סעיף קטן לו
לו) שם. והוא שאינה מעורה בגידין. וא"ת מהיכן אנו יודעין זה י"ל דשפיר נוכל לידע זה דזה ידוע דכל דבר שהוא מתנתק מחבירו מוכרח להיות רושם בדבר שהוא מנותק ממנו וא"כ הכא אם אנו רואים דזו הביצה לא יש בה קצת מן החוט שהיתה תלויה בו או אפי' גומא לא יש בביצה הנז' כדי שנאמר שמכאן נתנתק החוט אלא שחלקה לגמרי ולא יש בה שום רושם כלל ה"ז בודאי שלא היתה תלויה ומחוברת באשכול אבל אם ראינו בביצה הנז' קצת חוט שנשאר תלוי בביצה או אפי' אין בה חוט אלא יש בה גומה קטנה או רושם שהיה שם חוט ה"ז ספק מעורה בגידין ואסורה. זב"צ או' כ"ב.
סעיף קטן לז
לז) ואפי' אם הביצה הזאת נגמרו החלמון והחלבון שלה אפ"ה אפשר להיות מעורה בגידין. כנה"ג בשו"ת בע"ח חי"ד סי' קמ"ט דף צ"ט ע"ב. זב"צ שם.
סעיף קטן לח
לח) תרנגולת שהפילה ביצתה קודם שנגמרה הקליפה הקשה נוהגין לאוסרה משום אבר מן החי ואין לה תקנה ואמר מורי הרב ז"ל שהמתירה הוא טועה. וטעם המנהג דאוסרים בקליפה הרכה הפנימית משום דחוששין לאותם חוטים האדומים הנראים לפעמים בקליפה דשמא הן הן הגידין הנז' בפו' ונקראת מעורה בגידין. שו"ת בית יהודה ח"א בסוף הספר במנהגי ארגיל דף קי"ד ע"ד או' ס"ב. מחב"ר או' ה' וכתב שם זב"צ דכ"ה מנהג בגדאד יע"א. ומיהו כל זה לכתחלה אבל אם נתערבה בתבשיל ודאי שאינה אוסרת עד שתהיה מעורה ממש בגידין כמ"ש הש"ע. בית יהודה שם. זב"צ שם.
סעיף ה'
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ה'] ביצת עוף טמא שנתבשלה עם אחרות אם היא בקליפתה אינה אוסרת. דלא יהיבא טעמא כשהיא בקליפתה כיון שאין בה ממש רק מיא בעלמא ואין כח האור שולט בתוך הביצה להוציא גוף האיסור ממנה משא"כ בביצת אפרוח שיש שם איסור שהוא דבר ממש כל מה שיוצא ממנה אפי' דרך קליפתה אוסר האחרים. ט"ז סק"ט. מש"ז או' ט' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' יו"ד.
סעיף קטן מ
מ) שם. אם היא בקליפתה אינה אוסרת. טעמא דמילתא משום דאמרינן בש"ס מיא דביעי נינהו ואין טעם כלל ולזה אפי' חדא בחדא שרי ותרי (של עוף טמא) בחדא נמי שרי אלא דמדרבנן אסיר מידי דהוה דאסרו איסור פגום לאוכלם בעין וכל דאיכא רובה הוי כבעיניה. פר"ת או' ט'.
סעיף קטן מא
מא) וביצה שנולדה ביו"ט שנתבשלה עם ביצים אחרים וכולם עם קליפתם אם יש לאסור כל הביצים משום דבר שיש לו מתירים עיין בדברינו לאו"ח סי' תקי"ג או' י"ב שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם דבמקום הצורך ומניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המתירין יעו"ש.
סעיף קטן מב
מב) שם. ואם היא קלופה אוסרת. ואפי' אם המותרות אינם קלופות רק האסורה קלופה אסור. פרישה או' י"א. ט"ז סק"י דלא כב"ח. ש"ך ס"ק ט"ו. כנה"ג בהגב"י או' ל"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ב בל"י או' ח' הל"פ בסעי' ד' כריתי או' י"ב. מנ"י על התו"ח כלל ס"ג או' ד' מש"ז או' יו"ד. ער"ה או' ג' חכ"א כלל ט"ל או' ח' בי"צ שם או' ד' מק"מ או' ח' ערוך השלחן או' ל"א. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן מג
מג) ואם המותרות קלופות והאסורה אינה קלופה גם בזה יש לאסור. פרישה שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז שם. ומיהו בתשו' הרשב"א סי' מ"ו משמע דאם האסורה אינה קלופה הגם דהמותרות קלופות מותר. וכ"מ בט"ז שם. וכ"כ הכריתי שם דכ"מ מסתימת הש"ע דשרי. וכ"כ הער"ה שם. וכ"מ מדברי החכ"א שם. ולענין דינא יש להכשיר בהפ"מ. זב"צ או' כ"ו וכתב דהגם דהמש"ז שם כתב דבהפ"מ אינו אומר לא איסור ולא היתר אלו היה רואה דברי הרשב"א הנז' לא היה כותב כן.
סעיף קטן מד
מד) שם הגה. ואם היא נקובה דינה כקלופה. והגם דכל הביצים יש נקבים בקליפתם כמ"ש ב"י לקמן סי' צ"ה בשם תשו' הרשב"א סי' תקי"ו מ"מ יש לחלק דהתם הנקבים הם בטבע ואין בהם חסרון אבל הכא נקב ממש דים בו חסרון. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ט' שו"ג או' ט"ו. זב"צ או' כ"ז וכתב ודלא כהט"ז ס"ק י"א שהניח בצ"ע.
סעיף קטן מה
מה) וה"ה ביצה סדוקה דינה כנקובה. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן מו
מו) שם. וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבטלה. פי' אין לשער ביצה האסורה אלא ממה שיש בתוכה אבל לא משערין נגד קליפתה אלא אדרבא הקליפה של ביצה אסורה מצטרפת עם הקליפות של היתר ע"ד משל הרי שיש נ"ה ביצים של היתר והקליפות מחזיקים ו' ביצים הוו ס"א ומותרים. פר"ח או' י"ד. וכ"פ הש"ך ס"ק ט"ו. מנ"י על התו"ח כלל ס"ג או' ז' לה"פ או' י"ד. הל"פ בסעי' ה' מש"ז סו' או' יו"ד. ער"ה או' ה' זב"צ או' כ"ט. ועיין לקמן או' נ"א.
סעיף קטן מז
מז) שם. וצריך ס"א ביצים של היתר וכו' והטעם כתבו הרבה פו' דלפי שיש בביצים גדולים וקטנים והבא לבעל ביצה אינו משגיח עליה לראות אם זו וכולן שוות ממש לפיכך הוסיפו א' ולטעם זה כשנתבשלה בתבשיל היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וזהו דעת המחבר אבל הרמב"ם פט"ו מהמ"א דין י"ט כתב הטעם מפני שהיא בריה בפ"ע עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה ולטעמו של הרמב"ם אפי' בתבשיל צריך ס"א בתבשיל לבטלה. מיהו לטעמו של הרמב"ם היכא דנטרפה בקערה א"צ ס"א ולטעם הפו' והמחבר צריך ס"א. ולכן נראה להחמיר כשני הטעמים. ש"ך ס"ק ט"ז. ומיהו י"א דביצה לא הוי בריה אלא א"כ יש בה אפרוח אבל אם אין בה אפרוח לא הוי בריה וסגי בס' וכ"כ הער"ה או' ד' אלא שסיים לענין דינא יש להחמיר כטעם הרמב"ם ושאר פו' דביצת אפרוח לעולם צריך ס"א אפי' בתבשיל וביצת עוף טמא קלופה עם ביצים אחרים צריך ס"א אבל בתבשיל סגי בס' כשאר איסורים יעו"ש. והב"ד זב"צ או' ל' וכתב ומ"מ בהפ"מ או בשעת הדחק יש לסמוך על דברי מרן ז"ל ודעמיה להתיר בתבשיל אף בביצת אפרוח בס'. אבל עם ביצים לכ"ע צריך ס"א כמ"ש לקמן סי' צ"ח סעי' ז' יעו"ש.
סעיף קטן מח
מח) שם. וצריך ס"א ביצים של היתר וכו' והיינו לבטל הטעם אבל לבטל הביצה עצמה אפי' נתערבה באלף כולם אסורות. ב"י. ש"ך שם. חכ"א כלל ט"ל או' ח' ועיין לעיל או' כ"ח.
סעיף קטן מט
מט) שם. וביצה שיש בה אפרוח או דם אוסרת וכו' שהבשר נותן טעם ולא שנא בין טמאה לטהורה כיון שיש בה אפרוח וה"ה לנמצא בה קורט דם דשדא תיכלא בכולה כדלעיל סי' ס"ו וחשיב כיש בה אפרוח. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' ט"ו. ועיין לקמן סי' ק' או' ח'.
סעיף קטן נ
נ) ודוקא שידוע שהדם הוא במקום האוסרו אבל בספק התערובות מותר כדלעיל סי' ס"ו סעי' ד' בהגה. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"ף שם. בל"י או' י"א. חכ"א שם או' ט' וה"ד אם הספק הוא אם היה הדם על החלמון או על החלבון אבל אם היה על החלמון זהו אסור אפי' ע"י תערובת כמ"ש לעיל סי' ס"ו או' י"ט יעו"ש. ועוד עי"ש או' ך' ואו' כ"א.
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. וקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר וכו' קאי אביצה אסורה שנתבשלה עם ביצים מותרות וכ"ה בהדיא בתו"ח כלל ס"ג דין ד' ודלא כהט"ז ס"ק י"ג שכתב דקאי אתבשיל אבל עם ביצים אין הקליפות מצטרפים וכ"כ המנ"י על התו"ח שם או' ז' לדחות דברי הט"ז הנז' וכתב דנעלם ממנו דברי התו"ח הנז' יעו"ש. וכ"כ לעיל או' מ"ו בשם כמה אחרונים.
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. ועיין לקמן סי' צ"ט. כלומר דשם סעי' א' בהגה נת' דבמקום שאין הפסד אין לצרף עצמות האיסור לבטל וה"ה לכאן. ש"ך ס"ק י"ח. אמנם המנ"י שם או' ט' כתב דגם לדעת רמ"א ז"ל ה"ד בעצמות שיש בהם לחות אין לצרפם במקום שאין הפ"מ אבל בקליפות ביצים מצטרפים לבטל האיסור אפי' באין הפ"מ ודלא כהש"ך. וכ"כ השפ"ד או' י"ח. ער"ה או' ה' זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן נג
גנ) וה"ה הרוטב מצטרף לס"א ביצים. מנ"י שם סוף או' ז' כריתי או' ט"ו. שפ"ד או' י"ז. זב"צ או' ל"ד. ור"ל דביצי ההיתר והקליפות והמים כולם מצטרפים לבטל ביצה האסורה.
סעיף ו'
סעיף קטן נד
דנ) [סעיף ו'] ביצת טריפה ונבילה וכו' הגה. וי"א דכל ביצים דינם שוה ואוסרים אפי' אינם קלופים. ר"ל בין ביצת עוף טמא ובין ביצת נבילה וטרפה אפי' כולם אינם קלופים לא ביצת האסורה ולא ביצים המותרים צריך ס"א ביצים לבטלה.
סעיף קטן נה
הנ) שם בהגה. וכן יש לנהוג במקום שאין הפ"מ וכו' ודעת הש"ך ס"ק י"ט כדברי הש"ע להקל אף באין הפ"מ. לה"פ או' י"ז בל"י או' י"ג. הל"פ סעי' ו' ומיהו השפ"ד או' י"ט כתב הגם דהש"ך מצדד להקל כדברי הש"ע מ"מ באין הפ"מ ראוי לפסוק כרמ"א דאוסר באין קלופות עכ"ל וממ"ש ראוי לפסוק כרמ"א וכו' משמע הא אם בא להקל כפסק הש"ע אפי' בהפסד מועט אין מוחין בידו וכ"ש לספרדים הנוהגין כפסק הש"ע דשרי אפי' בהפסד מועט אבל באין הפסד כלום ראוי לחוש לדעת האוסרים.
סעיף ז'
סעיף קטן נו
ונ) [סעיף ז'] אפרוח שנולד מביצת נבילה וטרפה מותר. הטעם איתא בש"ס ופו' מפני שאין האפרוח נוצר מן הביצה עד לאחר שנסרחת והוי כעפרא בעלמא. ש"ך ס"ק ך' לה"פ או' י"ח. חכ"א כלל ט"ל או' יו"ד. ערוך השלחן או' י"ט.
סעיף קטן נז
זנ) שם הגה. וי"א דלא נהיגין כן ולכתחלה יזהר. ובלבוש השמיט כל הגה זו ויפה כיון דמה לנו להחמיר בדבר שנמצא מפורש להתיר בש"ס ובכל הפו' גם בד"מ ובתו"ח כלל ס"ד דין ב' כתב על האו"ה שאין טעם לדבריו וכן בסימני התו"ח שם סתם כהמחבר. ש"ך ס"ק כ"א. כנה"ג בהגב"י או' מ"ו. פר"ח או' י"ט. מנ"י על התו"ח שם או' ג' לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ד. מש"ז או' י"ד. ערוך השלחן או' ך' זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן נח
חנ) וגם לכתחלה מותר להושיב תרנגולת על ביצי טרפה דדומה למי שבא להפסיד גופה של נבילה עד שתהא פגומה ומותרת לו. ער"ה או' ו' בשם הרא"ה ודלא כשאלת יעב"ץ סי' קנ"א דאוסר לכתחלה. זב"צ או' ל"ז.
סעיף ט'
סעיף קטן נט
טנ) [סעיף ט'] טרפה אינה יולדת לפיכך עוף שהוא ספק טרפה וכו' אבל ודאי טרפה לא. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' ך' שפ"ד או' כ"ד. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' כ"א. ערוך השלחן או' כ"ד. זב"צ או' ל"ח.
סעיף קטן ס
ס) שם. משהין אותו עד שיטיל כל ביציו וכו' ולא דמי למ"ש רמ"א סי' נ"ז סעי' י"ח דחיישינן לתקלה אפי' בספק טרפה א' סתם שאני דצריך להשהות יב"ח משא"כ כאן שהוא זמן מועט. הגהות שע"ד בדיני ביצים סי' ע"ג. ט"ז ס"ק ט"ז. לה"פ או' כ"א. מש"ז או' ט"ז. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן סא
סא) שם. אם יטעון פעם אחרת כשרה. כלומר אם יטעון ויטיל ביצים אבל בטעינה לחוד לא שרי. ש"ך ס"ק כ"ה. וכ"כ לעיל סי' נ"ז או' ק"ו בשם כמה פו' דלא כפר"ח יעו"ש.
סעיף קטן סב
סב) שם. אם יטעון פעם אחרת כשרה. וכן כל הביצים למפרע כשרים. ש"ך ס"ק כ"ו. לה"פ או' כ"ג. הל"פ סעי' ט' פר"ת או' י"ד וכתב ולא אמרינן מעשה נסים נעשו לה ונתרפאת אלא הרי הוברר הספק דלאו טרפה היא. שפ"ד או' כ"ה. בי"צ ח"ב או' ז' ערוך השלחן שם. זב"צ או' מ' ועיין בדברינו לעיל על סי' נ"ז סעי' י"ח עוד כמה דינים מזה יעו"ש.
סעיף יוד'
סעיף קטן סג
סג) [סעיף יוד'] אין מוכרין ביצת נבילה וטרפה לעכו"ם וכו' בד"א שרואין אותה וכו' כלומר בד"א שאסור לקנות מעכו"ם שרואין אותה טרופה בידו וכו' ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' כ"ד.
סעיף קטן סד
סד) שם הגה. ויש אומרים דעכשיו דאין נזהרין מפת של עכו"ם אין למכור לעכו"ם וכו' אבל במקום שאין נותנים ביצים בפת מותר למכור לעכו"ם ביצים טרופות וכמ"ש בסוף ההגה אבל בשאר מקומות אין לחוש.
סעיף קטן סה
סה) שם הגה. וי"א דעכשיו דאין נזהרין מפת של עכו"ם אין למכור לעכו"ם וכו' מיהו הש"ך ס"ק ל' כתב בשם כמה פו' דאפי' במקום שאין נזהרין מפת של עכו"ם מותר למכור לעכו"ם ביצה אסורה טרופה וטעמא דכולי האי לא חיישינן שיערבו עם הפת וגם ימכרנו לישראל וע"כ כתב דיכול להיות דכל הני פו' מיירי בעכו"ם שאינו נחתום אבל בעכו"ם נחתום שכיח טובא שמערב עם הפת ביצים טרופות וחיישינן שמא ימכרנו לישראל יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ח דדוקא לנחתום אסור למכור. וכ"כ הפר"ת או' ט"ו. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' כ"ט. חכ"א כלל ט"ל או' י"א.
סעיף קטן סו
סו) שם בהגה. והכי נהוג וכו' ר"ל שלא למכור לעכו"ם ביצים אסורות אפי' טרופות. ואפ"ה אין לקנות ביצים טרופות מן העכו"ם דיש לחוש למיעוט שמא מכר לו ישראל טרופות מאחר שחזינן ריעותא שהם טרופות. תו"ח סוף כלל ס"ח. ש"ך ס"ק ל"א. פר"ח או' כ"ט. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' י"ח. כריתי או' י"ט. שפ"ד או' ל"א. בי"צ ח"ב או' ח' ערוך השלחן או' כ"ג.
סעיף קטן סז
סז) ופי' טרופות היינו שהם טרופות לגמרי שהכל מעורב ביחד חלבון וחלבון אבל אם הם שבורות שהחלבון והחלבון שלם באומר משל עוף פלוני טהור סגי. ומינה שאין מוכרין להם אלא א"כ טרופות ומעורבות לגמרי וכ"כ הרשב"א בחי' פר"ח שם. לה"פ שם. ומנהג בגדאד יע"א שאין לקנות מן העכו"ם ביצים שבורות אפי' אם החלבון והחלמון שלימים. זב"צ או' מ"ג. ומ"מ אם עדיין הם בקליפתם ונסדקה הקליפה החיצונה ואפי' אם הוסר ממנה מעט לכ"ע שרי לקנותם מן העכו"ם.
עמוד הקודםעמוד הבא